הכוחות המזוינים של בריטניה
| |||
 | |||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|---|
| מטה | לונדון | ||
| מנהיגות | |||
| המפקד העליון |
 המלוכה הבריטית | ||
| ראש הצבא |
 צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת | ||
| שר ההגנה |
 גרנט שאפס | ||
| ראש המטה |
 טוני רדקין, ראש מטה ההגנה (הממלכה המאוחדת) | ||
| כוח אדם | |||
| גיל הגיוס |
16 18 לשירות מבצעי | ||
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה |
בגילאי 16-49 (2010). גברים: 14,856,917. נשים: 14,307,316 | ||
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה |
בגילאי 16-49 (2010). גברים: 12,255,452. נשים: 11,779,679 | ||
| גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס |
(2010). גברים: 383,989. נשים: 365,491 | ||
| כוחות פעילים | 205,850 | ||
| כוחות מילואים | 181,720 | ||
| תקציב | |||
| תקציב שנתי | 60.4 מיליארד דולר אמריקאי (2022)[1] | ||
| אחוזי תמ"ג | 2.2% (2020)[1] | ||
.svg)
הכוחות המזוינים של בריטניה (באנגלית: His Majesty's Armed Forces, או British Armed Forces, או Armed Forces of the Crown) הם הכוחות המזוינים של הממלכה המאוחדת. הכוחות המזוינים מורכבים משלוש זרועות: השירות הימי (הכולל את הצי המלכותי הבריטי ואת חיל הנחתים המלכותי), הצבא הבריטי וחיל האוויר המלכותי.
המפקד העליון של הכוחות המזוינים הוא צ'ארלס, מלך הממלכה המאוחדת, שאליו נשבעים אנשי הכוחות המזוינים אמונים. על פי חוקת בריטניה כפופים הכוחות המזוינים לכתר. עם זאת, על פי חוק הזכויות 1689, לא ניתן להחזיק צבא קבע בעתות שלום ללא הסכמת הפרלמנט. הפרלמנט נותן את הסכמתו אחת לחמש שנים על ידי חקיקת חוק הכוחות המזוינים (Armed Forces Act). הכוחות המזוינים מנוהלים על ידי מועצת ההגנה (Defence Council) של משרד ההגנה שבראשו עומד שר ההגנה.
הכוחות המזוינים של בריטניה אחראים על הגנתה של הממלכה המאוחדת, של הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים ושל שטחי חסות של הכתר הבריטי, יחד עם קידום האינטרסים הביטחוניים הרחבים יותר של בריטניה, ותמיכה במאמצי שמירת שלום בינלאומיים. הכוחות פעילים כמשתתפים קבועים בכוחות נאט"ו ובקואליציות אחרות. בריטניה אף חברה בארגון חמש המעצמות (FPDA – בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד, מלזיה וסינגפור).
משימותיהם של הכוחות המזוינים בשנים האחרונות כללו את מלחמת אפגניסטן, מלחמת עיראק, ההתערבות בסיירה לאון, משימות שמירת שלום בחבל הבלקן ובקפריסין והשתתפות בתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב. חיילות המצב והמתקנים של הכוחות המזוינים מוצבים באסנשן, בליז, ברוניי, קנדה, דייגו גרסיה, איי פוקלנד, גרמניה, גיברלטר, קניה, קטר ובאקרוטירי ודקליה.
הממלכה המאוחדת ביצעה לראשונה ניסוי בנשק גרעיני בשנת 1952 ובכך הייתה למעצמה הגרעינית השלישית בעולם. נכון לשנת 2012 בריטניה היא אחת מחמש המעצמות הגרעיניות המוכרות, כשלרשותה עומדים 225 ראשי חץ גרעיניים. מתוך אלה, 120 מראשי החץ מחומשים ופעילים.
היסטוריה
עם חקיקתם של חוקי האיחוד של 1707, מוזגו הכוחות המזוינים של אנגליה ושל סקוטלנד לכוחות המזוינים של ממלכת בריטניה הגדולה. ב-1815, עם תבוסתו של נפוליאון בקרב ווטרלו, עלתה בריטניה כמעצמת-העל החזקה בעולם והאימפריה הבריטית זכתה בתקופה של שלום יחסי, הקרויה "השלום הבריטי" (Pax Britannica), עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. משנת 1707 ועד שנת 1914, הכוחות המזוינים לקחו חלק מרכזי בעימותים מרכזיים בעולם כמו, מלחמת שבע השנים, המלחמות הנפוליאוניות ומלחמת קרים.
המבנה הניהולי הנוכחי של מערכת ההגנה של בריטניה קיים מאז 1964, כאשר הוקם משרד ההגנה שממלא את תפקידיהם של האדמירליות, משרד המלחמה ומשרד האווירייה.
המלחמה הקרה
השקיעה הכלכלית והפוליטית שלאחר מלחמת העולם השנייה, יחד עם שינוי הגישה בחברה הבריטית ובממשלתה, השתקפו בתפקידים העולמיים של הכוחות המזוינים. שקיעתה הממושכת של בריטניה התגלמה באופן דרמטי בתבוסה הפוליטית במהלך משבר סואץ ב-1956. הספר הלבן הביטחוני של שנת 1957 ביטל את גיוס החובה והקטין את סדר הכוחות מ-690,000 איש ב-1957 ל-375,000 איש ב-1962. בחפשה חלופה זולה יותר להחזקת צבא קונבנציונלי גדול, הפעילה הממשלה דוקטרינה של השמדה הדדית מובטחת. בתחילה כללה דוקטרינה זו שימוש בפצצות בהטלה חופשית שהופעלו על ידי חיל האוויר המלכותי, אך אלה הוחלפו בסופו של דבר על ידי טילים המשוגרים מצוללות. למרות שנתנו הבטחות לארצות הברית שבריטניה תציב את כוחותיה ממזרח לסואץ, התקיים תהליך של נסיגה הדרגתית ממשימותיה של בריטניה במזרח במהלך שנות השישים, בעיקר משיקולים כלכליים. באמצע שנות השבעים, פינתה בריטניה כוחות שהיו מוצבים באופן קבוע מעדן, בחריין, מלזיה, מאוריציוס, עומאן, שארג'ה וסינגפור. תוקפו של ההסכם עם מלטה פג ב-1979 ושל ההסכם עם דרום אפריקה פג ב-1975.
בשעה שהנוכחות הצבאית הבריטית ממזרח לסואץ הצטמצמה להונג קונג (עד ל-1997) ולברוניי, התמקדו הכוחות המזוינים במשימות הקשורות למלחמה הקרה. חלק משמעותי של הכוחות הפכו להיות חלק מכוחות נאט"ו באירופה ובמקומות אחרים. ב-1985 היו מוצבים 72,929 מאנשי הכוחות המזוינים ביבשת אירופה. משימותיהם של ארמיית הריין הבריטית וכוחות חיל האוויר המלכותי בגרמניה היו החשובות ביותר מבין משימותיהם של הכוחות המזוינים מחוץ לבריטניה בתקופה הזו. הצי המלכותי החל להתמחות בלוחמה נגד צוללות, עם דגש על לוחמה נגד צוללות סובייטיות במזרח האוקיינוס האטלנטי ובים הצפוני. במהלך שינוי זה ועקב אילוצים כלכליים, הוצאו מהשירות ארבע נושאות מטוסים קונבנציונליות ושתי אוניות סער אמפיביות בין השנים 1967 עד 1984.
בשעה שהתגברה החשיבות בהתמקדות בשותפות במשימות של נאט"ו במהלך שנות השבעים, עימותים בעצימות נמוכה בצפון אירלנד ובעומאן, תפשו מקום חשוב במשימותיהן של הכוחות המזוינים. בעקבות עימותים אלה בא שטף של התקוממויות כנגד השלטון הקולוניאלי הבריטי בעדן, קפריסין, קניה ומלזיה. בשנות השישים התרחשה גם מלחמה בלתי רשמית כנגד אינדונזיה בבורנאו ומצבים חוזרים ונשנים של אי-שקט אזרחי במושבות הבריטיות הצריכו מעורבות צבאית.
לאחר המלחמה הקרה
מאז תום המלחמה הקרה חוו שלוש הזרועות של הכוחות המזוינים צמצומים משמעותיים בכוח האדם שלהם, בציודם ובתשתיות שלהם ובמקביל בוצע ארגון מחדש עם התמקדות על לוחמה מעבר לים.
הממשלות בראשות המפלגה שמרנית הובילו שינויים בשנות התשעים, כשהן שואפות להפיק תועלת ממה שנתפס כ"פירות השלום" שלאחר המלחמה הקרה. למרות קריסתה של ברית המועצות, המשיכה הנוכחות הצבאית בגרמניה, אך בהיקף מצומצם יותר. ההתנסויות במהלך מלחמת המפרץ עוררו מאמצים מחודשים לשפר את הלכידות המבצעית המשותפת ואת יעילותם של הזרועות השונות על ידי הקמתה של מפקדה קבועה משותפת ב-1996.
משימותיהן הבינלאומיות ההולכות וגדלות של הכוחות המזוינים המשיכו מאז תום המלחמה הקרה. מצב זה הצריך את הכוחות המזוינים לקחת חלק לעיתים קרובות בכוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות או של נאט"ו ולהיות חלק ממבצעים רב-לאומיים אחרים. חוסר תמידי בכוח אדם האיר באור הזרקורים את הבעיה של מתיחת הכוחות יתר על המידה במהלך העימותים בעיראק ובאפגניסטן. בעיה זו גרמה לקשיים בשימור כוח האדם ואתגרה את יכולותיהם של הכוחות המזוינים לבצע את משימותיהם מעבר לים.
מסמך סקירה אסטרטגית מוכוון מדיניות חוץ פורסם ב-1998. במרכזה של סקירה זו עמדו המשימות מעבר לים ושילוב בין זרועי, ומטרתו הייתה לשפר את היעילות ולצמצם את ההוצאות על ידי איחוד משאבים. רובן של טייסות המסוקים אוחדו תחת פיקוד משותף ובשנת 2000 הוקם כוח משותף למטוסי ההרייר, שאיחד את המטוסים הללו ששירתו בצי ובחיל האוויר. בשנת 1999 הוקם כוח תגובה מהיר משותף, שברשותו משאבים בין-זרועיים חשובים.
תהליך הארגון מחדש בעידן שלאחר פיגועי 11 בספטמבר החל בספר הלבן שפורסם ב-2004 ועסק בסוגיות בשינוע כוחות בעולם המשתנה. מיזמי הצטיידות עתידיים השתקפו במסמך זה, כולל רכישתן של שתי נושאות מטוסים ושל סדרה חדשה של רכבים קרביים משוריינים עבור הצבא. צמצומים בכוח האדם, בציוד ובתשתיות בוצעו אף הם. ההחלטה להקטין את ממדיו של הצבא ל-36 גדודי חיל רגלים סדירים (בהשוואה ל-40) ולאחד את הרגימנטים שכללו רק גדוד אחד, הייתה שנויה במחלוקת, במיוחד בסקוטלנד ובקרב יוצאי הצבא. כדי לעמוד במשימה של יצירת יחידות קלות ובינוניות המסוגלת לבצע פריסה מהירה, הוכרז שרגימנט של טנקי המערכה צ'אלנג'ר 2 ורגימנט של תותחים מתנייעים AS-90, יוסבו למשימות קלות יותר.
בינואר 2007 שהו במשימות מעבר לים יותר מ-30,000 מאנשי הכוחות המזוינים, ששירתו במגוון של תפקידים. משימות שמירת שלום, עזרה הומניטרית וסיוע באסונות המוניים, היו משימות שהתרבו בשנות האלפיים, רבים מהם במסגרת האו"ם ונאט"ו. הכוחות המזוינים לקחו חלק במאמצים ההומניטריים והשיקומיים לאחר רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004) וברעידת האדמה בקשמיר (2005).
באותה תקופה היו מוצבים כ-140,000 איש באנגליה, 13,200 איש בסקוטלנד, 7,000 בצפון אירלנד ו-6,200 בוויילס. הסכסוך בצפון אירלנד הצריך את הכוחות להגיש סיוע לרשויות האזרחיות החל משנת 1969, כאשר הנוכחות הצבאית שם הגיע לשיא של מעל 20,000 איש ב-1972. אלימות על רקע לאומני החלה להיפסק לאחר חתימת הסכם יום שישי הטוב ב-1998 והצבא האירי הרפובליקני הכריז על סיום המאבק המזוין שלו ב-2005. הסיוע הצבאי למשטרת צפון אירלנד הסתיים רשמית ב-1 באוגוסט 2007, וכתוצאה מכך צומצמה הנוכחות הצבאית לזו המתאימה לזמני שלום.
כתוצאה מפרסומו של מסמך בנושא ההגנה באוקטובר 2010, חתם ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון על הסכם לחמישים שנה עם נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, לשיתוף פעולה ביטחוני בין שתי המדינות.
כיום
הכוחות המזוינים של בריטניה הם כוח מקצועי שנכון לאפריל 2021 מעסיק כוח אדם של 153,290 חיילי קבע (כולל כ-4,010 חיילי גורקה נפאלים שמשרתים בחטיבת גורקה (אנ')). בנוסף, רשומים 37,420 אנשי מילואים ו-8,170 אישיים שמוגדרים כ"אישיים אחרים" בכל זרועות הכוחות המזוינים.[2]
נכון ל-2020 תקציב הביטחון של בריטניה הוא החמישי בגודלו בעולם (על פי המכון למחקרי שלום בסטוקהולם), כשהיא מוציאה על ביטחונה יותר מאשר מדינות כמו גרמניה, יפן, וצרפת.[1] בספטמבר 2011, פורסם כי תקציב הביטחון אמור להספיק לשמור על מעמדה של בריטניה כאחת המעצמות הצבאיות הגדולות בעולם וכן כאחד הכוחות הצבאיים העיקריים של נאט"ו. מדדי הכמות והאיכות שלה נמצאים במגמת שחיקה בהשוואה לעלייתן של המעצמות העולות ביבשת אסיה, אך הם יישארו משמעותיים עד לשנות העשרים של המאה ה-21 וייתכן שאף מעבר לכך.
במסמך סקירת ההוצאות של שנת 2013 חיזק שר האוצר של בריטניה, ג'ורג' אוסבורן את מחויבותה של הממשלה לצרכים הביטחוניים וציין שחוסר של 38 מיליארד ליש"ט בתקציב הביטחון הושלם ובהיותו 2% מהתוצר המקומי הגולמי, תקציב הביטחון נותר אחד הגדולים בעולם, תקציב ההצטיידות יגדל ב-1% לשנה החל מ-2015, יבוצעו צמצומים נוספים בכוח האדם האזרחי של משרד ההגנה, בחוזים עם המגזר הפרטי שנחתמו בעשור האחרון יבוצע דיון מחדש, יבוצעו שינויים במערך הרכש ויינתן דגש חזק יותר על לוחמת רשת.
מבנה ארגוני
כמונרך וכראש המדינה, צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת הוא ראש הכוחות המזוינים והמפקד העליון שלהם (הוא אף מחזיק באופן ייצוגי בדרגה הבכירה ביותר בכל זרוע). יחד עם זאת, מוסכמות חוקתיות ארוכות שנים העבירו את הסמכות הביצועית דה-פקטו לידיהם של ראש הממשלה ושל מזכיר ההגנה, ואלה, על בסיס תמיכת הממשלה, מקבלים את ההחלטות העיקריות על משימותיהם של הכוחות המזוינים. המלך, בכל אופן, נותר הסמכות העליונה של הכוחות, והקצינים והחיילים נשבעים אליה אמונים. סמכות זו אמורה לכלול את הכוח למנוע שימוש לא חוקתי בכוחות, כולל השימוש בנשק הגרעיני.
משרד ההגנה הוא המשרד הממשלתי והגורם הפיקודי העליון שאחראי על התווית וביצוע מדיניות הביטחון. נכון לאפריל 2021 הוא העסיק 60,000 אזרחים.[3] בראש המשרד עומדים מזכיר ההגנה ותחתיו שלושה שרים ותת-מזכיר אחד (ארבעתם הם מעין "סגני-שר" קבועים): שר לענייני הכוחות המזוינים (אנ'), שר לענייני רכש (אנ'), שר לענייני הגנה (אנ') ותת-מזכיר לענייני אנשי כוחות ההגנה, חיילים משוחררים ומשפחותיהם (אנ').
האחריות לניהול הכוחות מסורה בידיהן של כמה ועדות: ועדת הביטחון (Defence Council), ועדת המטה הכללי (Chiefs of Staff Committee), ועדת הניהול הביטחוני (Defence Management Board) והמועצות של הזרועות השונות. ועדת הביטחון, שבה חברים נציגים בכירים של הזרועות השונים ושל משרד ההגנה, מהווה את הבסיס החוקי לניהול הכוחות. בראש המועצות של הזרועות השונים יושב מזכיר ההגנה.
ראש מטה ההגנה הוא המפקד המקצועי העליון של הכוחות המזוינים ובתפקיד זה מכהן קצין בדרגת אדמירל, מרשל אוויר ראשי או גנרל. עד לשנות התשעים קודמו הקצינים שמונו לתפקיד לדרגה הבכירה ביותר הנהוגה בזרוע ממנה הם הגיעו לתפקיד. ראש מטה ההגנה, יחד עם תתי-השרים במשרד ההגנה, הם היועצים הראשיים לשר. בראש כל אחת מהזרועות עומד קצין מקצועי בכיר: ראש מטה הצי, ראש המטה הכללי של הצבא וראש מטה חיל האוויר.
כוח האדם של הכוחות המזוינים מוצב במספר טריטוריות שמעבר לים, למרות שהביטחון הפנימי בטריטוריות אלה הוא באחריותם של כוחות משטרה מקומיים. חילות מצב מוצבים באסנשן, דייגו גרסיה, איי פוקלנד, גיברלטר ובמובלעות של אקרוטירי ודקליה שבקפריסין. בשנת 2006 מנו כוחות אלה מעל 5,000 איש. יחידות צבא על בסיס האוכלוסייה המקומית מוצבות בברמודה, באיי פוקלנד ובגיברלטר. למרות שמשימתם העיקרית של כוחות אלה מוגדרת כהגנת הטריטוריה שלהם, חלקם התנדבו למשימות מבצעיות מעבר לים. הרגימנט המלכותי של גיברלטר מילא בשנים האחרונות תפקידים בעיראק.
כוח המשלוח המשולב
_underway_during_trials_with_HMS_Sutherland_(F81)_and_HMS_Iron_Duke_(F234)_on_28_June_2017_(45162784).jpg)
על הקמתו של כוח המשלוח המשולב של הממלכה המאוחדת (UK Joint Expeditionary Force) הוכרז בדצמבר 2012 על ידי ראש מטה ההגנה, סר דייוויד ריצ'רדס. כוח המשלוח מיועד להיות כוח משולב, עם יכולות באוויר, בים וביבשה, תוך שאיפה להיות בעל רמות גבוהות יותר מבעבר שהושגו בפעולות משותפות עם צבאות של מדינות אחרות. כשהוא כולל יחידות בגדלים שונים ומגוונים, חיל זה אמור להיות הבסיס למערך האימונים של הכוחות המזוינים של בריטניה. חיל זה אמור להיות הגרעין של כל הפעילות הצבאית של בריטניה בכל מקום, בין אם במסגרת נאט"ו, בין אם במסגרת קואליציות או באופן עצמאי.
זרועות הכוחות המזוינים
השירות הימי
הצי המלכותי
ערך מורחב – הצי המלכותי הבריטי
הצי המלכותי הבריטי זוכה לכינוי "הזרוע הבכירה", עקב היותו הוותיק ביותר מבין כל הזרועות של הכוחות המזוינים וכיום כוח ימי בעל יכולות טכנולוגיות מתוחכמות המפעיל 79 כלי שיט וכ-170 כלי טיס. מאז פירוקם של הצי המזרחי והמערבי ב-1971 כולל הצי המלכותי צי יחיד. הפיקוד על יחידות הצי מסור בידיו של מפקד הצי (Commander-in-Chief Fleet) שאחראי גם על חיל הנחתים המלכותי ועל חיל העזר של הצי (Royal Fleet Auxiliary). ענייני כוח אדם הם באחריותו של סגן מפקד הצי בדרגת תת-אדמירל.
כוח ההרתעה הגרעיני של הממלכה המאוחדת נישא על סיפונן של ארבע צוללות מסדרת ואנגארד (Vanguard-class). צי השטח כולל נושאות מסוקים, משחתות, פריגטות, אוניות סער אמפיביות, ספינות סיור, שולות מוקשים וכלי שיט שונים. שירות הצוללות המלכותי קיים כבר מעל 100 שנים ועד שנות התשעים הוא הפעיל צי משולב של צוללות המונעות בדיזל ובחשמל וצוללות גרעיניות. מאז שנות התשעים הוצאו מהשירות הצוללות המונעות בדיזל-חשמל ושייטת הצוללות מפעילה רק צוללות גרעיניות.
הצי המלכותי בונה שתי נושאות מטוסים מסדרת "המלכה אליזבת" (Queen Elizabeth class) שישמשו את מטוסי הF-35 לייטנינג II. שבע צוללות תקיפה גרעיניות מסדרת אסטיוט (Astute class) נמצאות בתהליך הזמנה, כשבנייתן של שתיים מהן הושלמה וארבע נוספות נמצאות בבנייה. סדרת צוללות זו היא המתקדמת והגדולה ביותר שנבנתה עבור הצי המלכותי אי פעם והיא תשרת בצי הצוללות של בריטניה בעשורים הבאים. משחתות מסדרה 45 (Type 45 destroyer) שנבנו לאחרונה הן משחתות להגנה אווירית ברמה טכנולוגית מתקדמת.
חיל הנחתים המלכותי
- ערך מורחב – חיל הנחתים המלכותי
מרכיב חיל הרגלים של השירות הימי הוא חיל הנחתים המלכותי. החיל מפעיל בריגדה יחידה (בריגדת הקומנדו השלישית) ומגוון של יחידות עצמאיות. הנחתים המלכותיים מתמחים בלוחמה אמפיבית, לוחמה ארקטית ולוחמה הררית. במסגרת הבריגדה פועלים גדוד חיל רגלים, רגימנט תותחנים, רגימנט הנדסה ורגימנט לוגיסטיקה.
הצבא הבריטי
- ערך מורחב – הצבא הבריטי
הצבא הבריטי מורכב מהצבא הסדיר ומצבא המילואים. מפקדת הצבא שוכנת בעיר אנדובר (Andover). יחידות המוצבות במשימות מבצעיות הן שתי דיוויזיות (הדיוויזיה המשוריינת הבריטית הראשונה והדיוויזיה הממוכנת השלישית) והבריגדה השמינית. בתחומי הממלכה המאוחדת כפופות היחידות שלא מוצבות במשימות מבצעיות לדיוויזיות מרחביות.
המרכיב המרכזי של הצבא הם 50 גדודים (36 גדודים סדירים ו-14 גדודים מרחביים) השייכים לחיל הרגלים של הצבא ומאורגנים ב-17 רגימנטים. רוב הרגימנטים של חיל הרגלים כוללים גדודים סדירים וגדודים מרחביים. לחיל הרגלים המודרני יש יכולות מגוונות והדבר משתקף במשימות השונות שמוטלות עליו. גדודי חיל הרגלים מסוגלים למלא ארבעה סוגי משימות: משימות תקיפה אווירית, משימות חיל רגלים משוריין, משימות חיל רגלים ממוכן ומשימות חיל רגלים קל.
חיל האוויר המלכותי
- ערך מורחב – חיל האוויר המלכותי
חיל האוויר המלכותי מפעיל צי כלי טיס מבצעי גדול הממלא מגוון של משימות. כלי הטיס המבצעיים כפופים לפיקוד החיל והם מאורגנים בשלוש קבוצות (group) המוגדרות על פי תפקידיהן: קבוצה 1 (קרב), קבוצה 2 (סיוע אווירי) וקבוצה 22 (אימונים ושירותי קרקע). בנוסף, פועלת קבוצה 83 של חיל המשלוח שמפעילה יחידות במזרח התיכון. היחידות המבצעיות כוללות כנפות וטייסות, שהן יחידות הבסיס של החיל. יחידות עצמאיות של החיל מוצבות במתקנים באפגניסטן, באיי פוקלנד, בעיראק ובארצות הברית.
חיל האוויר המלכותי מפעיל מטוסי קרב חד משימתיים ורב משימתיים, מטוסי סיור, מטוסי תדלוק אווירי, מטוסי תובלה, מסוקים, כלי טיס בלתי מאוישים ומגוון של מטוסי אימון. יחידות הקרקע הבולטות של החיל הן משטרת החיל ורגימנט ה-RAF, שתפקידו להגן על מתקני החיל. במרץ 2008 פורקו 3 הטייסות הנ"מ האחרונות של החיל, כשהאחריות על התחום הועברה לידיו של רגימנט הארטילריה המלכותי של הצבא הבריטי.
סוכנויות אזרחיות של משרד ההגנה
הכוחות המזוינים של בריטניה מקבלים סיוע ממספר סוכנויות אזרחיות הכפופות ישירות למשרד ההגנה. למרות שאלו גופים אזרחיים, הם ממלאים תפקיד חשוב בתמיכה בפעילות של הכוחות המזוינים ובנסיבות מסוימות הן פועלות תחת משטר צבאי.
חיל העזר של הצי
תפקידן העיקרי של 13 הספינות של חיל העזר של הצי (Royal Fleet Auxiliary – RFA) הוא לחדש את מלאי האספקה של ספינות הצי המלכותי בלב ים וכן להרחיב את יכולות הלוחמה האמפיבית של הצי באמצעות שלוש הנחתות שברשות החיל. בחיל משרתים כ-2700 אזרחים והוא ממומן ומנוהל ישירות על ידי משרד ההגנה.
משטרת משרד ההגנה
משטרת משרד ההגנה (Ministry of Defence Police – MDP) הוא כוח משטרתי (לא משטרה צבאית) שמבצע תפקידי אבטחה, לוחמה בטרור ושירותי חקירה עבור משרד ההגנה.
סוכנות הציוד והתמיכה של משרד ההגנה
סוכנות הציוד והתמיכה של משרד ההגנה (Defence Equipment and Support - DE&S) הוא ארגון הרכש והתמיכה של משרד ההגנה. הסוכנות הוקמה בשנת 2007 ואיחדה מספר גופים שעסקו בתחומים אלה. נכון ל-2012 הסוכנות מעסיקה כוח אדם של כ-20,000 אזרחים ואנשי צבא.
המשרד ההידרוגרפי
המשרד ההידרוגרפי (United Kingdom Hydrographic Office – UKHO) הוא הסוכנות ההידרוגרפית של ממשלת בריטניה הכפופה למשרד ההגנה ומספקת שירותים בתחום לצי ולגופים אזרחיים. הסוכנות מעסיקה כ-1000 איש.
גיוס
הגיוס לשלוש הזרועות של הכוחות המזוינים מתבצע בקרב אוכלוסיית הממלכה המאוחדת. יחד עם זאת אזרחי מדינות חבר העמים הבריטי ואירלנד יכולים גם הם להתגייס. גיל הגיוס המינימלי הוא 16, למרות שעד גיל 18 לא משרתים המגויסים בפעילות קרבית. גיל הגיוס המקסימלי תלוי באופי השירות, בין אם הוא סדיר או מילואים ובתלות ביחידה המיועדת ובאופן כללי עומד גיל זה על 22. נכון לשנת 2014 גודל מחזור הגיוס השנתי עומד על 11,880 מגויסים.
למעט בריגדת הגורקה והרגימנט האירי המלכותי, נכון לאפריל 2014 משרתים בכוח האדם הסדיר של שלוש הזרועות של הכוחות המזוינים כ-11,200 איש מקרב האוכלוסייה השחורה ואוכלוסיית המיעוטים. מהם, 6610 איש גויסו מחוץ לממלכה המאחדת. בסך הכול מהווה אוכלוסייה זו 7.1% מכל כוח האדם של הכוחות, גידול של 6.6% מאז 2010.
נשים גויסו לכוחות המזוינים מאז ראשית שנות התשעים. יחד עם זאת הן עדיין מודרות משירות בתפקידים קרביים. נכון לאפריל 2014 משרתות בכוחות כ-15,840 נשים, המהוות 9.9% מכוח האדם. במקרים ייחודיים שירתו נשים כטייסות קרב בחיל האוויר ובתפקידי פיקוד בצי. איליין וסט היא הראשונה שהגיע לדרגת "מרשל אוויר משנה".
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר רשמי
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- אתר משרד ההגנה של בריטניה (באנגלית)
- אתר שירות המילואים (באנגלית)
- אתר האקדמיה הצבאית של בריטניה (באנגלית)
הכוחות המזוינים של בריטניה, ברשת החברתית פייסבוק
הכוחות המזוינים של בריטניה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הכוחות המזוינים של בריטניה, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Tian, Nan; Fleurant, Aude; Kuimova, Alexandra; Wezeman, Pieter D.; Wezeman, Siemon T. (26 באפריל 2021). "Trends in World Military Expenditure, 2020" (PDF). Stockholm International Peace Research Institute. נבדק ב-28 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Quarterly service personnel statistics 1 April 2021" (PDF). GOV.UK (באנגלית). p. 4.
- ^ "MOD biannual civilian personnel report (BCPR): 1 April 2021".
 ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO)
| ||
|---|---|---|
| הכוחות המזוינים של המדינות החברות | איטליה • איסלנד • אלבניה • אסטוניה • ארצות הברית • בולגריה • בלגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קנדה • קרואטיה • רומניה | .svg) |
| פעולות צבאיות עיקריות | מלחמת המפרץ • מבצע משמר משותף • מבצע כוח מאוחד • מלחמת אפגניסטן • מלחמת עיראק • מבצע מגן האוקיינוס • התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב • מבצע המאמץ הפעיל • מבצע שומר הים | |
הכוחות המזוינים של בריטניה37754580Q275482