חקר ימים ואגמים לישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין התייחסות למכון לחקר הימים והאגמים שקדם לחברה הממשלתית.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין התייחסות למכון לחקר הימים והאגמים שקדם לחברה הממשלתית.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
סמליל חקר ימים ואגמים לישראל
בניין המכון בתכנון אדריכל דוד ינאי
מבנה המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה בחוף תל שקמונה שבחיפה, בתכנון האדריכל דוד ינאי.
מבנה המכון צולם מתל שקמונה לכוון צפון, על הרכס סטלה מאריס
קובץ:MB map NE Kinneret 2008s.jpg
מפה בתימטרית של צפון מזרח הכנרת שהופקה מנתוני מיפוי בשיטת מולטיבים משנת 2008 שנעשו על ידי המכון לחקר ימים ואגמים בשיתוף המכון הגאולוגי ורשות המים. קווי העומק הם של 1 מטר. המיפוי מושתל בתוך מפה טופוגרפית תלת ממדית בקנ"מ של 1:50,000 של המרכז למיפוי ישראל. גוני הכחול במפה הבתימטרית לקוחים ממיפוי בתימטרי שנעשה בשנת 1986[1].

חקר ימים ואגמים לישראלראשי תיבות: חיא"ל), הידוע גם בשם "המכון לחקר הימים והאגמים", היא חברה ממשלתית ומוסד מחקר לאומי שהוקם בשנת 1967 על מנת ליצור ידע לצורך ניצול מושכל ושימור של משאבי הים, החופים והמים של ישראל.

חיא"ל עוסקת במחקר ופיתוח בתחומי מדעי הים (אוקיינוגרפיה), מדעי האגמים (לימנולוגיה) וחקלאות ימית. חיא"ל פועלת במסגרת מערך מכוני המחקר המסונפים למנהל המחקר למדעי האדמה במשרד התשתיות הלאומיות.

חיא"ל כוללת שלושה מכוני מחקר:

היסטוריה

המכון לחקר ימים ואגמים הוקם על פי המלצה של ועדה בראשות משה שילה שהמליצה לרכז את כל המחקר הימי תחת מכון ממשלתי אחד[2]. את החברה הקים באוגוסט 1966 האלוף (במילואים) יוחאי בן נון, ועל שמו נקרא מבנה המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה בחוף שקמונה, חיפה. בפברואר 1967 נפתחה תחנת מחקר באילת[3]. בשנת 1969 הוחלט להקים את מבנה המכון בחוף שקמונה[4], במימון משותף של הנדבן שמואל לוננפלד וממשלת ישראל. המבנה נחנך בשנת 1976[5].

מנכ"לה הראשון של חיא"ל לאחר עידן יוחאי בן נון, היה ד"ר יובל כהן שכיהן בתפקידו עד שנת 2005. נכון לשנת 2013 מנוהלת החברה על ידי פרופ' ברק חירות.

פעילות המחקר והפיתוח

חיא"ל מתמקדת במחקר, ניטור, הערכה וחיזוי של מצבם של אזורי הים הסמוכים למדינת ישראל (מזרח הים התיכון ומפרץ אילת) וימותיה הפנימיות (הכנרת וים המלח) ושל הבעיות הסביבתיות בגופי מים אלה. מאמץ המחקר בתחומי החקלאות הימית והביוטכנולוגיה מתמקד בפיתוח טכנולוגיות לניצול יצורים ימיים כמקור למזון וביוכימיקלים. פעילות מגוונת זו של מחקר, ניטור סביבתי ופיתוחים ביוטכנולוגיים משלבת דיסציפלינות מדעיות רבות ובכללן פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, גאולוגיה ואקולוגיה ומתבצעת בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל וברחבי העולם.

חיא"ל משתתפת בתוכניות מחקר וניטור אזוריות וגלובליות, מסייעת למדינות מתפתחות בתחומי התמחותה, ומייצגת את ישראל בארגון הבינממשלתי לאוקיינוגרפיה (IOC) ובארגון הבינלאומי למחקר הים התיכון (CIESM).

חיא"ל מתמקדת בשלושה יעדים מרכזיים:

  • ים וחופים - פיתוח של כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות על ניצול ושימור הסביבה הימית של ישראל ומשאביה.
  • כנרת - פיתוח של כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות על תפעול הכנרת במערכת אספקת המים הארצית תוך שמירה על איכות מימיה.
  • חקלאות ימית וביוטכנולוגיה - פיתוח תשתית מדעית- טכנולוגית לענף החקלאות הימית בישראל ולתעשיות ביוטכנולוגיות נלוות.

יכולות מקצועיות ואמצעים

למכוני המחקר של חיא"ל יכולות מקצועיות ואמצעי מחקר הכוללים: ספינות מחקר בים התיכון ובכנרת, ציוד למיפוי ימי ולאיסוף נתונים בים ובכנרת, מעבדות אנליטיות, ומערכות ניסוי עם מי-ים זורמים. במכון הלאומי לאוקיינוגרפיה פועל מרכז המידע הימי הלאומי אשר מרכז, מתעד ומפיץ נתונים ומידע על הסביבה הימית של ישראל.

שירותים מקצועיים

חיא"ל מספקת שירותים מגוונים בתחומי התמחותה, ובכללם ביצוע סקרים ימיים ובדיקות מעבדה, מיפוי קרקעית הים, ניטור סביבתי והכנת תסקירי השפעה על הסביבה וייעוץ מקצועי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רשת הקואורדינטות היא UTM (Zone 36), on the WGS-84 datum
  2. ^ שאול הון, שקמונה - ספינת הדגל בצי, מעריב, 21 ביולי 1968
  3. ^ תחנת מחקר באוקיאנוגרפיה, דבר, 5 בפברואר 1967
  4. ^ יוקם מכון לחקר ימים ואגמים, דבר, 6 באוקטובר 1969
  5. ^ המכון לאוקיאנוגרפיה נחנך אמש בחיפה, מעריב, 30 באוגוסט 1976



Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0