הוועידה הרפובליקנית בסנאט של ארצות הברית

הוועידה הרפובליקנית בסנאט
Senate Republican Conference

מדינה
מנהיגים	ג'ון ת'ון (מנהיג) ג'ון באראסו (מצליף)
תקופת הפעילות	28 בנובמבר 1924 – הווה (100 שנה)
אידאולוגיות	שמרנות
מטה	קפיטול ארצות הברית
מיקום במפה הפוליטית	ימין, ימין-מרכז
צבעים רשמיים	אדום
נציגויות בפרלמנטים
הסנאט של ארצות הברית	53 / 100
אתר האינטרנט הרשמי של הוועידה הרפובליקנית בסנאט

הוועידה הרפובליקנית בסנאט (באנגלית: Senate Republican Conference) היא הארגון הרשמי של חברי הסנאט של ארצות הברית המשתייכים אל המפלגה הרפובליקנית. במהלך המאה ה-20 התפתחה מטרת הוועידה, ובהווה היא משמשת כאמצעי להעברת הדעות והפעילויות של הרפובליקנים בסנאט של ארצות הברית אל העיתונות והציבור. הוועידה מספקת סיוע לסנאטורים הרפובליקנים באמצעות מגוון שירותי תקשורת, הכוללים עיצוב גרפי, רדיו, טלוויזיה ושירותי אינטרנט.

ההיררכיה הרפובליקנית בסנאט

נכון לקונגרס ה-119 של ארצות הברית, ההיררכיה בוועידה הרפובליקנית בסנאט היא כדלקמן:

• מנהיג הוועידה, ג'ון ת'ון
• מצליף הוועידה, ג'ון באראסו
• יושב ראש הוועידה, טום קוטון
• יושבת ראש ועדת המדיניות הרפובליקנית בסנאט, שלי מור קפיטו
• סגן יושב ראש הוועידה, ג'יימס לנקפורד
• יו"ר ועדת הבחירות הרפובליקנית בסנאט, טים סקוט
• יו"ר ועדת ההיגוי הרפובליקנית, מייק לי
• סגן המצליף הראשי, מייק קראפו
• הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית, צ'אק גראסלי

היסטוריה

הוועידה הרפובליקנית בסנאט של ארצות הברית היא המשך ישיר למוסד המפלגתי המוקדם באמריקה, שנועד לקבוע מדיניות מפלגתית, לאשר מינויים ולבחור מועמדים. פגישות הוועידה בראשית דרכה היו פרטיות ואין תיעוד מוקדם של הדיונים שנערכו. רק בשנת 1911 החלו הרפובליקנים בסנאט לרשום פרוטוקולים רשמיים, ובשנת 1913 החלו להתייחס לארגון שלהם כ"וועידה". אחת ההתפתחויות הראשונות שנועדו לחזק את האחדות המפלגתית הייתה הקמת ועדת היגוי בשנת 1874, שנועדה להכין סדר יום חקיקתי לדיון בוועידה. ועדה זו הפכה לחלק קבוע במבנה הארגוני של המפלגה הרפובליקנית.

במאה ה-19 הנהגת הרפובליקנים הייתה מינימלית; רוב ההכוונה החקיקתית שאבה כוחה מיושבי ראש ועדות בעלי השפעה שעסקו בניהול חוקים מסוימים. עם זאת, הוועידה החלה לצבור משמעות עם בחירתו של הסנאטור ויליאם אליסון מאיווה כיושב ראש בשנת 1897, ובמהלך כהונותיהם של ממשיכי דרכו, בהם הסנאטורים אורוויל פלאט מקונטיקט ונלסון אולדריץ' מרוד איילנד.

בשנת 1915 הקים הסנאטור ג'ייקוב גלינגר מניו המפשייר, ששימש אז כיושב ראש הוועדה הרפובליקנית, את תפקיד ה"מצליף" (whip) כדי לשמור על נוכחות מספקת לצורך ניהול עסקי הסנאט. הסנאטור ג'יימס וודסוורת' הבן מניו יורק נבחר לשמש הן כמזכיר הוועידה והן כמצליף, אך שבוע לאחר מכן חולקו התפקידים בינו לבין הסנאטור צ'ארלס קרטיס מקנזס, שנבחר לתפקיד המצליף.

הוועידה המשיכה להתכנס בפגישות פרטיות כדי לשמור על סודיות וכנות. פרקטיקה זו נפסקה רק פעם אחת, ב-27 במאי 1919, כאשר הוועידה אישרה מחדש את מחויבותה לשיטת הוותק בבחירת יושבי ראש הוועדות תוך בחירת הסנאטור בוייס פנרוז מפנסילבניה ליושב ראש ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הברית, חרף התנגדות מצד רפובליקנים פרוגרסיביים. באותה תקופה שימש יושב ראש הוועידה גם כמנהיג לא פורמלי בדיוני המליאה. אחד הגורמים להיעדר תפקיד פורמלי היה שיושבי ראש ועדות לקחו בדרך כלל אחריות על ניהול החוקים שהובאו מטעמם למליאה. הבחירה הראשונה המתועדת של מנהיג מליאה פורמלי התקיימה ב-5 במרץ 1925, כאשר יושב ראש הוועידה, הסנאטור קרטיס מקנזס, נבחר פה אחד לכהן בשני התפקידים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר הרפובליקנים החזיקו ברוב בסנאט, התכנסה הוועידה בעיקר בתחילת כל מושב לקביעת מינויי ועדות; במהלך שאר המושב נמסר לחברי הוועידה סדר היום באמצעות דואר. שיטה זו נמשכה גם בשנות ה-30, כאשר מספר הסנאטורים הרפובליקנים היה כה קטן עד שהם ויתרו על מינוי מצליף קבוע. יושב ראש הוועידה ומנהיג המליאה, הסנאטור צ'ארלס מקנרי מאורגון, מינה סנאטורים למצליפים בנושאים חקיקתיים ספציפיים.

הסנאטור מקנרי נפטר בשנת 1944, ובשנה העוקבת הופרדו תפקידי יושב ראש הוועידה ומנהיג הוועידה (Floor leader). הסנאטור ארתור ונדנברג ממישיגן הפך ליושב ראש הוועידה, והסנאטור ואלאס וייט ממיין הפך למנהיג הוועידה. הפרדה זו ממשיכה להוות הבדל מרכזי בין הוועידה הרפובליקנית לדמוקרטית, שכן מנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט ממשיך לכהן גם כיושב ראש הוועידה שלהם. בשנת 1944, הסנאטור רוברט טאפט מאוהיו, שהיה עדיין בשנת כהונתו הראשונה, שכנע את הרפובליקנים להחיות את ועדת ההיגוי שלהם והוא נתמנה ליושב ראש שלה. ב-1946 נהפכה הוועדה ל"וועדת המדיניות הרפובליקנית", לאחר חקיקה שהקצתה תקציב שווה למפלגות הרוב והמיעוט (ועדת היגוי נפרדת הוקמה מחדש ב-1974, אך פעילותה ממומנת על ידי דמי חבר ולא מתקציב הקונגרס).

עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 צוותי הוועידה ו-וועדת המדיניות פעלו יחד תחת מנהל צוות אחד שניהל את התקציבים במשותף. ההפרדה בין הצוותים החלה במושב הקונגרס לשנים 1979–1980, כאשר הסנאטור בוב פאקווד מאורגון היה יושב ראש הוועידה, והושלמה תחת הסנאטור ג'יימס מקלור מאיידהו. תחת הנהגתו של הסנאטור מקלור בשנות ה-80 החלה הוועידה לספק שירותי טלוויזיה, רדיו ועיצוב גרפי לסנאטורים רפובליקנים. בשנת 1997 ייסד יושב ראש הוועידה, הסנאטור קוני מאק, את מחלקת טכנולוגיית המידע הדיגיטלית הראשונה שנועדה לקדם את סדר היום הרפובליקני במרשתת.

פגישות הוועידה

צורתן ותדירותן של פגישות הוועידה הרפובליקנית השתנו בהתאם לאופי ההנהגה ולנסיבות החקיקתיות. מאז שלהי שנות ה-50 של המאה ה-20 מתכנסת הוועידה בראשית כל מושב חדש של הקונגרס האמריקאי לצורך בחירת הנהגה, אישור מינויים לוועדות, וטיפול בעניינים ארגוניים נוספים. בנוסף, מתקיימות מדי פעם פגישות מיוחדות לדיון בנושאים שעל סדר היום, אך ארוחות הצהריים השבועיות של ועדת המדיניות מספקות פורום קבוע לדיונים בין הסנאטורים.

כפי שאמר הסנאטור אוורט דירקסן מאילינוי, מנהיג רפובליקני לשעבר, בשנת 1959: ”כאשר ועדת המדיניות הרפובליקנית מתכנסת מדי שבוע, מדובר למעשה בפגישה של הוועידה הרפובליקנית סביב שולחן ארוחת הצהריים, שבה אנו דנים בכל העניינים הנוגעים לעסקי הסנאט. כך, עד כמה שניתן, כל המידע שבידי ההנהגה מופץ באופן חופשי לכל חברי הוועידה.” בשעה שאמר דירקסן דברים אלה כללה ההנהגה המפלגתית הנבחרת: יושב ראש הוועידה, מזכיר הוועידה, מנהיג הוועידה, מצליף, ויושב ראש ועדת המדיניות.

ב-31 ביולי 1980 שונו כללי הוועידה כך שגם יו"ר הוועדה הרפובליקנית הלאומית ייבחר גם הוא בידי הוועידה, שינוי שהפך את הכללים לתואמים לנוהג שהשתרש במרוצת הזמן.

עצמאות מול משמעת מפלגתית

הוועידה הרפובליקנית מעולם לא פעלה כ"סיעה" במובן המילוני של המונח, כלומר כ"קבוצת מחוקקים מפלגתית המשתמשת בפרוצדורות סיעתיות לקבלת החלטות המחייבות את חבריה". אפילו בתקופות המתוחות של תקופת השיקום, הסנאטורים הרפובליקנים לא חויבו להצביע בהתאם להחלטות שהתקבלו בוועידה. למשל – בשנת 1867, כאשר הסנאטור צ'ארלס סאמנר ממסצ'וסטס מיאן לפעול בהתאם למדיניות הוועידה בנוגע לנושא מסוים, והסנאטור ויליאם פסנדן ממיין האשים אותו בכך ש"היה עליו שלא להצביע בנושא [בוועידה] אם לא התכוון להיות מחויב להחלטת הרוב", השיב סאמנר: "אני סנאטור של ארצות הברית, לא של המפלגה הרפובליקנית". לא נעשה כל ניסיון להעניש אותו בשל כך.

עצמאות זו חודשה באופן רשמי ב-12 במרץ 1925, כאשר התקבלה פה אחד בוועידה החלטה שהגיש הסנאטור וסלי ג'ונס מוושינגטון:

למען הבהרתה מעבר לכל ספק של המדיניות ארוכת השנים של הרפובליקנים, לפיה הוועידות שלנו אינן סיעות ואינן מחייבות את המשתתפים בהן, אלא מהוות פגישות שמטרתן הבלעדית היא חילופי דעות לקידום הרמוניה ופעולה משותפת ככל הניתן. על כן הוחלט: כי שום סנאטור המשתתף בוועידה זו, או בכל ועידה שתיערך בעתיד, לא ייחשב למחויב בכל דרך שהיא להחלטות שהתקבלו בוועידה, אלא יהיה חופשי לחלוטין לפעול בכל נושא בהתאם לשיקול דעתו האישי, ולא יהיה עליו להודיע על כוונתו לפעול בצורה שונה מההמלצות שהתקבלו בוועידה.

— וסלי ג'ונס, 12 במרץ 1925

מנהיגי הוועידה הרפובליקנית בסנאט

יושבי ראש הסיעה הדמוקרטית בסנאט לדורותיהם

מנהיג		מדינה	תחילת כהונה	סיום כהונה
	צ'ארלס קרטיס		28 בנובמבר 1924	3 במרץ 1929
	ג'יימס אלי ווטסון		4 במרץ 1929	4 במרץ 1933
	צ'ארלס מקנרי		4 במרץ 1933	25 בפברואר 1944
	ואלאס וייט		25 בפברואר 1944	3 בינואר 1949
	קנת' ורי		3 בינואר 1940	29 בנובמבר 1951
	רוברט טאפט		3 בינואר 1953	31 ביולי 1953
	ויליאם נולנד		3 באוגוסט 1953	3 בינואר 1959
	אוורט דירקסן		3 בינואר 1959	7 בספטמבר 1969
	יו סקוט		24 בספטמבר 1969	3 בינואר 1977
	הווארד בייקר		3 בינואר 1977	3 בינואר 1985
	בוב דול		3 בינואר 1985	11 ביוני 1996
	טרנט לוט		11 ביוני 1996	3 בינואר 2003
	ביל פריסט		3 בינואר 2003	3 בינואר 2007
	מיץ' מקונל		3 בינואר 2007	3 בינואר 2025
	ג'ון ת'ון		3 בינואר 2025

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של הוועידה הרפובליקנית בסנאט (באנגלית)
• הוועידה הרפובליקנית בסנאט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• הוועידה הרפובליקנית בסנאט, ברשת החברתית פייסבוק
• הוועידה הרפובליקנית בסנאט, ברשת החברתית אינסטגרם
• סרטונים בערוץ של הוועידה הרפובליקנית בסנאט, באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הוועידה הרפובליקנית בסנאט של ארצות הברית40265521Q3117916