ההגמוניה הספרטנית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ההגמוניה הספרטנית (ביוונית: Σπαρτιατική ηγεμονία) הוא כינוי לתקופה בהיסטוריה של יוון העתיקה, בה נשלטה מרבית יוון בידי עיר המדינה ספרטה. ההגמוניה הספרטנית מתחילה עם סיום המלחמה הפלופונסית בשנת 404 לפנה"ס, ומסתיימת באזור שנת 371 לפנה"ס עם תבוסתה של ספרטה בידי תבאי בקרב לאוקטרה.

רקע

לאחר ניצחונן של ערי המדינה היווניות על הממלכה האחמנית במלחמת פרס–יוון, התהוו ביוון שתי ליגות עוינות של ערי מדינה שהתחרו זו בזו על השלטון: הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה, והליגה האטית-דלית בהנהגת אתונה. החיכוך הראשון בין שתי המעצמות הגיע בשנת 460 לפנה"ס, בדמותה של המלחמה הפלופונסית הראשונה. בשנת 446 לפנה"ס חתמו שני הצדדים על שלום שלושים השנים, ששם קץ למעשי האיבה. במהלך המלחמה, הכירה למעשה אתונה כי הספרטנים הם השולטים ביבשה, בעוד ספרטה הכירה בכך שאתונה שולטת בים.[1] מצב עניינים זה היה נוח מאוד לשני הצדדים. אתונה מצדה ניצלה את הסכם השלום במלואו, ועד מהרה, בהנהגתו של פריקלס, הפכה למעצמה קולוניאלית בעלת צי חזק ועתודות כסף בלתי נדלות. בשנת 431 לפנה"ס הכריזה ספרטה מלחמה על אתונה, ופתחה בכך את המלחמה הפלופונסית השנייה.

במשך תקופה ארוכה התנדנדה המלחמה ללא הכרעה, עד שהמצביא הספרטני ליסנדרוס הנחיל לצי האתונאי תבוסה מוחצת בקרב אייגוספוטמוי, ובמרץ 404 לפנה"ס נכנעה אתונה לאחר מצור קצר. הספרטנים לא שעו לתחנוניהם של חלק מבעלי בריתם להחריב את אתונה כליל, והסתפקו בתנאי שלום נוקשים שנועדו להבטיח שאתונה לא תוכל עוד לתקוף ערים אחרות.[2] אתונה ויתרה על כל האימפריה שלה פרט לאטיקה וסלמיס, הצי האתונאי פורק, וכל האזרחים שהוגלו מהעיר הוחזרו אליה. לאחר שקיבלו האתונאים את תנאי הכניעה באפריל 404 לפנה"ס,[3] נכנס הצי של ליסנדרוס לפיראוס, והחומות הארוכות נותצו לצלילי חלילים. ליסנדרוס ביטל את הדמוקרטיה האתונאית, וייסד במקומה משטר פרו-ספרטני (שלטון השלושים).

אופי השלטון הספרטני

את הריק השלטוני שהותירה מאחוריה אתונה כמעצמה אימפריאלית, מיהרה ספרטה לתפוס. במסגרת חוזה שחתמה ספרטה עם פרס בשנת 411 לפנה"ס, עברו כל שטחיה של אתונה באסיה לידי פרס. הליגה האטית-דלית פורקה, וכל שטחיה של אתונה ביוון ובאיים "שוחררו". הספרטנים הבטיחו תמיד לשחרר את יוון מעריצותם של האתונאים ולהעניק "חירות", אולם בפועל התברר עד מהרה שהיוונים רק החליפו אדון.[4] ספרטה מעולם לא הכינה תוכנית ערוכה מראש כיצד לנהוג בשטחים כבושים ונגררה על פי המאורעות. כל השטחים שנכבשו במהלך המלחמה, עברו, כמובן מאליו, באופן "זמני" לשליטת ספרטה. הספרטנים ביטלו את המשטרים שהיו עד אז בערי המדינה, והחליפו אותם באוליגרכיות פרו-ספרטניות. בראש כל אוליגרכיה כזו הועמדה מועצה בת 10 אנשים שנקראה "דיקארכיה".[5] על פי רוב, הספרטנים לא הסתפקו בכך ובכל עיר הועמד נציב ספרטני מיוחד שנקרא "הרמוסטס" (ἁρμοστής). במקרים מסוימים (כמו אתונה) אף הושאר בעיר חיל מצב ספרטני.[6] מיותר לציין שכל הערים שילמו מס לספרטה.

לאחר המלחמה, הפך ליסנדרוס לשליט הלא רשמי של כל שטחיה של ספרטה מחוץ לפלופונסוס. כל הערים שנכבשו באופן זמני בידי ספרטה במהלך המלחמה, והובטחה להן חירות לאחריה, נותרו בשליטת ספרטה, וליסנדרוס עבר מעיר לעיר ונתן הוראות לדקארכיות וההרמוסטסים. התעמולה שלו דאגה להבליט את ניצחונו המרשים על האתונאים בשירי תהילה שחוברו לכבודו, ובפסלים בדמותו שהוצבו בדלפי.[7] בסאמוס שונו החגיגות לאלה הרה לחגיגות לכבוד ליסנדרוס ("ליסנדריאה"). ליסנדרוס הקים לעצמו חצר בסאמוס, ומשם ניהל את האימפריה. רק באיחור מה קלטו הספרטנים שלמעשה האימפריה החדשה היא לא האימפריה של ספרטה, אלא האימפריה של ליסנדרוס.

מלחמת האזרחים באתונה

האוליגרכים, שהיו בעלי קרקעות, נטו פחות להרפתקאות מלחמתיות ונטו לשמור על השלום, בניגוד למשטרים דמוקרטיים. באמצעות כך קיוותה ספרטה לשמור על שלטונה בצורה יציבה. עם זאת, השיטה הספרטנית נידונה לכישלון, משטרים האוליגרכים לא החזיקו מעמד. ספרטה הטילה מס כבד על הערים היווניות אותן "שחררה" מהשלטון האתונאי וגרמה למרמור רב בקרבם. וגם בעלות בריתה לשעבר לא נטו לה חסד וביקשו להצר את דרכיה. הראשונה שהתמרדה הייתה אתונה. בשנת 403 לפנה"ס הגולים הדמוקרטים בהנהגתו של תרסיבולוס תקפו את אתונה האוליגרכית. הם השתלטו על פיראוס, ומאז כונו "אנשי פיראוס". האתונאים שנותרו נאמנים למשטר הספרטני זכו לכינוי "אנשי העיר". תרסיבולוס הביס את "אנשי העיר" בקרב מוניכיה, ומנהיגם של אלו האחרונים, קריטיאס נהרג בקרב.

'השלושים' ביקשו עזרה מספרטה, וליסנדרוס תמך בצורה נלהבת בבקשתם. הוא השיג עבורם הלוואה של 200 טלנטים כסף. אחיו ליביס הטיל מצור עם הצי על פיראוס, והוא עצמו הגיע עם כוחות רגליים של הופליטים מספרטה. עם זאת, עד מהרה סר חינו בעיני השלטונות, ובאוגוסט של אותה שנה[8] המלך פאוסניאס מונה כמפקד החדש, כביכול כדי לסייע לליסנדרוס, אולם בפועל כדי לצמצם את כוחו. פאוסניאס הביס אמנם את "אנשי פיראוס" בקרב, אולם העדיף להגיע לפשרה,[9] שהתאימה לרצונותיה של ספרטה ונגדה את תוכניותיו של ליסנדרוס. הונח לתרסיבולוס לחזור לאתונה ולחדש בה את הדמוקרטיה, בתנאי שיישאר נאמן לספרטה, בעוד האוליגרכים הפרו-ספרטנים קיבלו את אלווסיס שהוכרה כעיר נפרדת מאתונה.[10] בהמשך השתלטו הדמוקרטים גם על אלווסיס, אולם ספרטה שתקה על כך.

הפעולה הצבאית הראשונה שנקטה ספרטה לאחר המלחמה הפלופונסית הייתה פלישה לאליס (חבל ארץ בצפון מערב חצי האי פלופונסוס), בשנת 401 לפנה"ס.[11] הסיבות לפלישה נעוצות בהסתלקותה של אליס מהליגה הפלופונסית לאחר שלום ניקיאס, אם כי ייתכן אפילו שהסיבות היו אימפריאליסטיות גרידא ונגעו לרצון הספרטני לספח חלק משטחי חבל ארץ זה.[12] המלחמה עצמה הייתה חסרת מאורעות. אליס לא יכולה להתנגד לעצמה הספרטנית ולאחר הפלישה הסכימה לדרישות הספרטניות.

יוון בימי ההגמוניה הספרטנית

קשר קינדון

ערך מורחב – קשר קינדון
הירידה הדרסטית במספרי האזרחים בספרטה הייתה גורם מכריע לחולשתה

בפועל, ספרטה המנצחת הפסידה מהמלחמה לא פחות מאתונה המנוצחת. ליסנדרוס הביא עמו ממלחמותיו סכום כסף גדול, וכסף רב נוסף זרם מהערים הכבושות. עד אז השתמשו הספרטנים במטבעות מיוחדים עשויים ברזל, אשר לא היו קבילים מחוץ לספרטה. המלחמה שינתה כל זאת. עד אז הספרטנים היו רגילים בהסתפקות במועט, אולם כעת הכסף הזר הפך חלק מהתושבים לעשירים, בעוד אחרים איבדו את ההכנסות מאחוזותיהם ונאלצו למכור אותן.[13] על פי החוקים הספרטנים, אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. אלה שלא עמדו בדרישות אלו, סולקו מהסיסיטיה (מועדוני החיילים שהיוו את הבסיס החברתי של האזרחים הספרטנים), ובכך איבדו למעשה את מעמד האזרחות שלהם.[14] כך התמעט בהדרגה מספר האזרחים בספרטה. מספר הספרטנים ירד משיא של כ-9,000 במאה ה-7 לפנה"ס לכ-1,000 בשנת 330 לפנה"ס,[15] עד שבתקופה ההלניסטית כללה ספרטה רק כמה מאות אזרחים. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.[16]

המצב החדש התנקם בספרטה לראשונה בשנת 397 לפנה"ס. צעיר ספרטני בשם קינדון, שהיה אחד אותם רבים שאיבדו את מעמדם, קשר קשר עם צעירים רבים במצב דומה ועם מספר רב של הלוטים, ותכנן להרוג את כל הספרטנים. אחד מהשותפים למזימה סיפר על כך לאפורים, שהצליחו בעורמה להביא למעצרו של קינדון. קינדון לא עמד בחקירה, והסגיר את כל שותפיו.[17]

מסע המלחמה הספרטני לפרס

בשנת 448 לפנה"ס הגיעה אתונה להסכם שלום עם פרס (שלום קאליאס), וספרטה הגיעה להסכם כזה בשנת 411 לפנה"ס.[18] לאחר המלחמה הפלופונסית, קיבלה פרס מידיה של ספרטה את כל נחלותיה של אתונה באסיה. בשנת 401 לפנה"ס, מרד הנסיך הפרסי כורש הצעיר בשלטונו של אחיו ארתחששתא השני. לכורש היו קשרים מעולים עם היוונים, והוא הכיר היטב את יתרונותיהם כלוחמים. למזלו, המלחמה הפלופונסית הותירה יוונים רבים מבוטלים, והללו היו נכונים להשכיר עצמם כשכירי חרב לכל המרבה במחיר. עד מהרה קיבץ כורש צבא של 12,000 שכירי חרב יוונים בפיקודו של קלארכוס, לשעבר ההרמוסטס הספרטני של ביזנטיון. אף ספרטה שלחה לעזרתו 700 לוחמים.[19] כורש הובס בקרב קונקסה, וחייליו היוונים מצאו עצמם ללא פרנסה וללא פיקוד. היות שנותרו מנותקים בארץ זרה ועוינת, בחרו לצאת למסע ארוך במטרה לעבר הים כדי להגיע לשטחים יוונים, מסע שנודע בעברית בשם "מסע הרבבה".

בטווח הקרוב, השפעתו של מסע הרבבה הייתה מעטה, אולם הוא שינה לחלוטין את דעות היוונים בנוגע לפרסים. רבבת יוונים, ללא מורי דרך, כסף או מזון, הצליחו לחצות את פרס תוך שהם מקיימים את עצמם ולהגיע בשלום. עם זאת, הערים היווניות שתמכו בכורש, חששו מפני נקמה, והם פנו לספרטה בבקשה לעזרה. בתגובה, שיגרו הספרטנים בסתיו 400 לפנה"ס[20] או בראשית 399 לפנה"ס[14] צבא שכלל כ-5,000 חיילים רגלים ו-400 פרשים בראשותו של המצביא תיברון. על הצבא הפרסי בזירה זו פיקד הסטראפ טיספרנס, אשר נחשב למצביא ומדינאי מוכשר. תיברון הובס בידי טיספרנס, וגורל דומה פקד את מחליפו דקרילידס. בשנת 398 לפנה"ס החליט אגסילאוס השני מלך ספרטה לצאת בעצמו לאסיה עם 8,000 חיילים נוספים. אלא שאז נתנה הרודנות הספרטנית לראשונה את אותותיה, כאשר תבאי אתונה וקורינתוס סירבו להשתתף במסע המלחמה. התבנים הגדילו לעשות, וכאשר אגסילאוס רצה להקריב לארטמיס על אדמתם קודם יציאתו, הם הפכו את המזבח עם הקורבנות עליו. אגסילאוס לא סלח על העלבון.

אגסילאוס הביס את טיספרנס בקרב והגיע עד סרדיס. טיספרנס הוצא להורג. ומחליפו טיתראוסטס הצליח לשכנע את אגסילאוס לנוע צפונה אל הסטראפיה של אויבו פרנבזוס. פרנבזוס[21] הבין שאגסילאוס לא יעזוב את אסיה מרצונו הטוב, אך גם ידע שיקשה עליו לנצח אותו. לפיכך, הוא שלח את טימוקרטס מרודוס אל יוון, כדי שיעניק מתנות כסף לערי יוון לצורך מרד בספרטה. ואכן, עד מהרה החלו קורינתוס, ארגוס ואתונה לנקוט במדיניות אנטי-ספרטנית.

המלחמה הקורינתית

ערך מורחב – המלחמה הקורינתית
הצדדים היריבים במלחמה הקורינתית; הספרטנים בסגול ויריבותיה באדום

העילה המיידית למלחמה הייתה סכסוך שולי בין פוקיס ללוקריס.[22] תבאי תמכה בלוקריס, וספרטה מיהרה לנצל זאת כדי להכריז עליה מלחמה. תבאי שיגרה משלחת לאתונה, שמיהרה להתייצב לימינה של תבאי.[23] הספרטנים הובסו בשנת 395 לפנה"ס בקרב הליארטוס (שבו נהרג גם ליסנדרוס), ועקב כך מיהרו להצטרף לברית האנטי-ספרטנית גם קורינתוס וארגוס, ועוד כמה ערים קטנות יותר. הספרטנים הזעיקו את אגסילאוס מאסיה, והוא מצדו אמר שהפרסים גירשו אותו באמצעות "אלף קשתים" (על המטבעות הפרסיים באותה תקופה הייתה מוטבעת דמות של קשת).[24] בעלות הברית, בסיוע כסף פרסי, הקימו צי גדול והביסו את הספרטנים בקרב קנידוס. לאחר הקרב עברו האתונאים בין הערים הספרטנים באיוניה, גירשו את ההרמוסטסים וחידשו את המשטרים הקודמים. לספרטנים נותרו רק שני בסיסים באזור ההלספונטוס, אבידוס וססטוס. הדבר לא הטריד את ספרטה יתר על המידה, שכן כוחה תמיד היה בצבא היבשה ולא בצי.[25] מנגד הספרטנים ניצחו בקרבות נמאה וקורונאה.

באמצעות הכסף הפרסי, אתונה שיקמה מחדש את החומות הארוכות, שחיברו את העיר עם נמל פיראוס. במשך רוב המלחמה נותרו הספרטנים כשידם על העליונה ביבשה אך חלשים בים. חברות הקואליציה לא יכלו לגבור על הפלנקס הספרטני בשדה הקרב, אך הן הוסיפו לשמור על שלמות הברית ביניהן ומנעו מן הספרטנים לנוע כחפצם במרחבי מרכז יוון. במהלך השנים הבאות ניסו הספרטנים להוציא את קורינתוס ואת ארגוס ממעגל הלחימה, אך חברות הקואליציה האנטי-ספרטנית שמרו על חזית מאוחדת, בעוד אתונה ותבאי מנצלות את טרדותיה של ספרטה כדי לחזק את כוחן בשטחים שהיו נתונים בעבר להשפעתן ונשמטו מידיהם בגלל התעצמותה של ספרטה. קרב יוצא דופן במלחמה היה קרב לכאיון במהלך שנת 391 לפנה"ס, שבמהלכו נהרגו כ-250 הופליטים ספרטנים על ידי כוח אתונאי בהנהגתו של איפיקרטס.[26]

עם זאת, בהדרגה החליטו הפרסים שהם מחזקים את האתונאים יותר מדי, והאתונאים כבר החלו לתמוך בכמה מאויביה של פרס. על כן החליטו הפרסים, כי אין עוד תועלת במדיניות החלשת ספרטה על ידי תמיכה באויבותיה.[27] הפרסים סברו שהטוב ביותר מבחינתם הוא להביא את שני הצדדים להסכם שלום כעת, כאשר שניהם מותשים ואינם מסוגלים עוד להוות איום על פרס. הסטראפ הפרסי טיריבזוס הגיע להסכם עם המצביא הספרטני אנטלקידס על פיו תציע ספרטה הסכם שלום לבעלות הברית, ובאם אלה יסרבו תתמוך פרס בספרטה. אתונה החליטה שמיצתה את המלחמה, והסכימה למשא ומתן. שאר בעלות הברית לא השתוקקו להילחם ללא התמיכה האתונאית, ונאלצו גם הן להגיע לפשרה. בשלהי שנת 398 לפנה"ס נחתם בסרדיס "שלום אנטלקידס", הידוע גם בשם "שלום המלך" (על שם מלך פרס).

שיא ההגמוניה הספרטנית וקריסתה

שתי המרוויחות העיקריות משלום אנטלקידס היו ספרטה ופרס. פרס הייתה כעת בטוחה מפני פשיטות יווניות מזדמנות, וספרטה מונתה על ידה כשומרת השלום ביוון, ובכך למעשה ניתנה לה סמכות לפרק ליגות ובריתות. קורינתוס וארגוס, שבמהלך המלחמה הפכו לעיר אחת, אולצו להיפרד מחדש, ותבאי נדרשה לפרק את הליגה הבויאוטית שבהנהגתה. פלטאיה הוקמה מחדש. ייתכן שאף נאלצה להיכנס בעל כורחה[28] לברית עם ספרטה. הספרטנים ראו במנדט שקיבלו אישור לטענתם שהם הכוח החזק ביותר ביוון, והם מיהרו לנצל מעמד זה. הקורבן הראשון הייתה מנטיניאה, שהספרטנים מיהרו להאשים אותה בשלל האשמות, שכללו בין היתר טענה שהמנטינאים שמחו כאשר ספרטה הפסידה בקרבות.[29] כעונש, דרשו הספרטנים מהמנטינאים לפרק את חומותיהם. המנטינאים סרבו, והספרטנים הטילו עליהם מצור. לאחר שהמנטינאים נכנעו, החמירו הספרטנים את התנאים, ופירקו את מנטיניאה לחמישה כפרים עצמאיים, ושישים מבכירי האזרחים בעיר גורשו. בשנת 383 לפנה"ס הכבידה ספרטה את ידה על פליוס, ודרשה את הסגרת האקרופוליס של העיר לידי חיל מצב ספרטני. אגסילאוס הטיל מצור על העיר, שנמשך עשרים חודשים, וכאשר פליוס נכנעה, הקים בית דין מיוחד בן 100 איש שדן באופן חופשי את בני העיר, מי למוות ומי לחיים.[30]

בשנת 382 לפנה"ס, שתי ערים חשובות בכלקידיקי, אקנתוס ואפולוניה, ביקשו מספרטה עזרה כנגד הליגה הכלקידיקית שבראשה עמדה אולינתוס. 10,000 ספרטנים יצאו בשני ראשים אל כלקידיקי, ואחד הראשים הללו חנה בקיץ של אותה שנה ליד תבאי. אחד ממנהיגי תבאי, שהיה פרו-ספרטני, הציע למצביא הספרטני פויבידאס לנצל את ההזדמנות וללכוד את תבאי. פויבידאס קיבל את ההצעה בהתלהבות, ומכיוון שתבאי הייתה שקועה באותו יום בחגיגה דתית,[31] הצליח ללכוד בקלות את הקדמאה - המבצר הראשי של תבאי. שלטונות תבאי נאלצו לקבל את הכיבוש כעובדה מוגמרת, נעצר איסמניאס, מנהיג מתנגדי ספרטה בעיר, ו-300 מתומכיו נמלטו לאתונה. ביוון נגעלו רבים מהתנהגותה של ספרטה, ופויבידאס ותומכיו בני תבאי, נאלצו לטעון שלתבנים היה קשר סודי עם האולינתים, כך שתפיסת הקדמאה הייתה מעשה התגוננות. איסמניאס הוצא להורג בעוון קשרים עם הפרסים, מעשה הנחשב לנבזי ביותר בהתחשב בכך שספרטה החזיקה במעמדה אך ורק בתמיכתו של מלך פרס.[32] במקביל, משטרים אוליגרכיים פרו-ספרטניים הוקמו גם בתספיאה ואורכומנוס, כך שלספרטה הייתה שליטה מוחלטת ביוון התיכונה.[33]

לאחר פרשה זו, המשיכו הספרטנים בהתקדמות מהירה לכיוון אולינתוס, לאחר שהשיגו הסכם עם אמינטס השלישי מלך מוקדון.[34] באביב 381 לפנה"ס הספרטנים והאולינתים התנגשו בקרב מול חומות אולינתוס. הספרטנים ניצחו, אולם אבדות האולינתים היו זעירות והם הצליחו לסגת בשלום אל מאחורי החומות שלהם. באביב 381 לפנה"ס נערך קרב נוסף, והפעם הפסידו הספרטנים ומפקדם טלאוטיאס (אחיו של אגסילאוס) נהרג. הספרטנים שלחו לזירה תגבורות, וכמפקד החדש מינו את המלך אגסיפוליס הראשון. אגסיפוליס השם את סביבותיה של אולינתוס, ובשנת 380 לפנה"ס אף כבש את טורונה. עם זאת, במהלך הקיץ הוא חלה ומת, ופוליביאדס מונה כמפקד במקומו. פוליביאדס הטיל מצור על אולינתוס, ולאחר שהעיר הורעבה ונותרה בלי אספקת מזון, היא נכנעה בשנת 379 לפנה"ס. הליגה הכלקידיקית פורקה, והערים החברות בה הפכו לחברות בליגה הפלופונסית.

באותה שנה (379) הגיעה למעשה ההגמוניה הספרטנית לשיאה.[33] ספרטה חשה כעת חופשיה לנצל עד תום את בעלות בריתה, תוך שהיא מחלקת אותן לעשר יחידות מנהליות שכל אחת מהן הייתה מחויבת להעמיד לרשותה של ספרטה כעשירית מכוחה הצבאי. בהמשך פטרה חלק מהערים משליחת חיילים לצבא הפלופונסי המשותף, והורתה להן לשלם מס כבד במקום. שיטה זו, שבה חלק מהערים מספקות חיילים והאחרות כסף, אפשרה לספרטה להחזיק צבא חזק, אך גם סיפקה לה את האמצעים לכלכלו.[35] עם זאת, עוד באותה שנה גם החלה ההתרסקות של האימפריה הספרטנית. האוליגרכים ששלטו בתבאי מטעם ספרטה, הקשיחו את שלטונם יתר על המידה. בדצמבר של אותה שנה, התארגן נגדם קשר בידי הגולים התבנים באתונה. מנהיגי הקשר, פלופידס ומלון, שיגרו שבעה מאנשיהם אל תוך העיר כשהם מחופשים לנשים. הללו רצחו את מנהיגי האוליגרכים, ותוך זמן קצר נכבשה העיר מחדש בידי האזרחים ששחררו את כל האסירים הפוליטיים. חיל המצב הספרטני הותקף, ועד מהרה הגיעה לעזרת התוקפים יחידה צבאית אתונאית. מפקד חיל המצב הספרטני נבהל, והסכים לסגת בתנאי שלא יפגעו באנשיו. הוא וסגנו הוצאו להורג כשחזרו לספרטה.

הספרטנים הזועמים דרשו מאתונה הסבר על שליחת הכוחות לעזרת תבאי. בלית ברירה, אתונה הוציאה להורג את אחד מן המפקדים שיזמו את המסע, והשני הוגלה מהעיר. ניסיונותיהם של התבנים להסביר את עצמם לא עשו רושם, והמלך הספרטני קלאומברוטוס הראשון יצא בראש כוח גדול אל תבאי. עם זאת, מסע המלחמה שלו התברר עד מהרה כהפגנת כוח ותו לא, ולאחר שבועיים, בתחילת שנת 378 לפנה"ס, הוא חזר לספרטה לאחר שתיגבר את חיל המצב הספרטני בתספיאה. כך נפתחה "המלחמה הבויאוטית". בשנת 375 לפנה"ס הובסו שתי מורות (יחידות צבאיות גדולות) ספרטניות[36] בקרב טגירה על ידי התבנים. ההכרעה הסופית הייתה בקרב לאוקטרה בשנת 371 לפנה"ס; המצביא התבני אפמינונדס הצליח להביס את הצבא הספרטני העיקרי תחת המלך קלאומברוטוס, שנהרג בקרב. ההפסד הספרטני בקרב זה סימן את סופה של ההגמוניה הספרטנית ביוון. הבכורה עברה לזמן קצר לתבאי, מנצחת קרב לאוקטרה. המשבר הגדול קרה לא רק בשל מותו של מלך ספרטה והאבדות הכבדות שספגו הספרטנים - היו קרבות שבהם הספרטנים הפסידו והיו קרבות שבהם ספגו אבדות כבדות, אך הייתה זו הפעם הראשונה שבה כוח כלשהו הצליח להביס בצורה מוחצת כל כך צבא ספרטני שלם שנהנה מעדיפות בכוח אדם. בקרב זה נשבר מיתוס העוצמה הצבאית הספרטנית.

אחרית דבר

התבנים לא הסתפקו בניצחון בלאוקטרה, אלא פלשו לתוך פלופונסוס עצמו בחורף שנת 370\369 לפנה"ס. המדינות האחרות חששו מעליית כוחה של תבאי. אתונה ניתקה את עצמה מהברית עם תבאי וצידדה בספרטה. מעשי האיבה חודשו בשנת 362 לפנה"ס בהתנגשות גדולה בקרב מנטינאה. שוב התבנים ניצחו, אך המצביא אפמינונדס נהרג בקרב. אף על פי שתבאי נותרה הפוליס החזקה ביותר ביוון, מותו של אפמינונדס, החליש אותה מאוד, כיוון שהוא היה הגורם העיקרי להצלחותיה.[37] כך נפתח עידן "ההגמוניה התבנית". ההגמוניה הסתיימה למעשה עם הפסדה של תבאי למוקדון במלחמת הקודש השלישית בשנת 346 לפנה"ס, ונשברה סופית עם התבוסה המשותפת של אתונה ותבאי בקרב כירונאה (338 לפנה"ס).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Xenophon. Hellenica. Translated by C.L. Brownson. The Loeb Classical Library. Cambridge. (MA), Harvard University Press and London, William Heinemann Ltd, 1918.
  • Xenophon. History of My Times (Hellenica). Translated with an introduction by Rex Warner. Penguin Books, 1966.
  • Diodorus. Translated by C.H. Oldfather. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press and London, William Heinemann Ltd, 1954.
  • Pausanias. Description of Greece. Translated by Jones, W. H. S. and Omerod, H. A. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1918. Digitized copy in: Theoi.
  • Fine, John V.A. The Ancient Greeks: A critical history. Harvard University Press, 1983.
  • Hornblower, Simon and Anthony Spawforth (editors). The Oxford Classical Dictionary. Oxford University Press, 2003.
  • Rhodes, P.J. A history of the classical Greek world: 478–323 B.C.. London, Blackwell, 2010.

הערות שוליים

  1. ^ עמית, עמ' 306–307. רוסטובצף, עמ' 108.
  2. ^ Rhodes, p. 224
  3. ^ עמית, עמ' 405.
  4. ^ עמית, עמ' 421.
  5. ^ עמית, עמ' 422.
  6. ^ השוו למשל: פלוטרכוס, "חיי ליסנדרוס", 15.
  7. ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 10.9.9. פלוטרכוס, "חיי ליסנדרוס", 15.
  8. ^ עמית, עמ' 410.
  9. ^ בסביבות חודש ספטמבר.
  10. ^ עמית, עמ' 411.
  11. ^ ישנם תאריכים מקובלים נוספים. לפרטים אודות התאריכים האחרים ראו: C. Falkner, Sparta and the Elean War, ca 401/400 B. C.: Revenge or Imperialism?, Phoenix, Vol. 50, No. 1, Spring 1996, pp. 17-25
  12. ^ C. Falkner, Sparta and the Elean War, ca 401/400 B. C.: Revenge or Imperialism?, Phoenix, Vol. 50, No. 1, Spring 1996, p. 17
  13. ^ Rhodes, p. 242
  14. ^ 14.0 14.1 עמית, עמ' 427.
  15. ^ Robin Lane Fox, The Classical World, Penguin Books, 2006, p. 86
  16. ^ במהלך המאה ה-3 לפנה"ס, נעשו שני ניסיונות לתקן את המצב. הראשון בידי אגיס הרביעי, והשני בידי קלאומנס השלישי. אגיס שילם על כך בחייו, וקלאומנס במלכותו.
  17. ^ לדיון על משמעות הקשר, ראו: E. David, "The Conspiracy of Cinadon". Athenæeum 57 (1979), p. 239–259
  18. ^ במטרה לקבל זהב פרסי לצורך המלחמה באתונה.
  19. ^ [פלוטרכוס, "חיי ארתחששתא", 4].
  20. ^ Rhodes, p. 226
  21. ^ לטענת קסנופון (הלינקה, 3.5.1), היה זה טיתראוסטס אך על פי החיבור "הלניקה מאוקסירינכוס" היה זה פרנבזוס. גרסה זו עדיפה מסיבות כרונולוגיות. ראו: Fine, p. 548
  22. ^ Rhodes, p. 227
  23. ^ Fine, pp. 548-549
  24. ^ פלוטרכוס, "חיי אגסילאוס", 15.
  25. ^ Fine, pp. 546-547
  26. ^ קסנופון, "הלניקה", ספר רביעי, 5, 11-18.
  27. ^ Fine, pp. 554-555
  28. ^ Cambridge Ancient History, Vol 6, 2008, p. 156
  29. ^ עמית, עמ' 437.
  30. ^ עמית, עמ' 438.
  31. ^ עמית, עמ' 439.
  32. ^ עמית, עמ' 439-440.
  33. ^ 33.0 33.1 עמית, עמ' 440.
  34. ^ למוקדונים הייתה סיבה טובה לרצות בצמצום כוחם של האולינתים. רק באותה שנה נבזזה בידיהם עיר הבירה המוקדונית פלה.
  35. ^ עמית, עמ' 440-441.
  36. ^ מורה היא יחידה צבאית גדולה בצבא ספרטה, שבה כ-700 לוחמים. בסך הכל היו 6 מורות בצבא ספרטה, כך שתבוסה של שתי מורות היא משמעותית.
  37. ^ Rhodes, p. 291
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29146648ההגמוניה הספרטנית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ההגמוניה_הספרטנית&oldid=1515169"