קרב אייגוספוטמוי
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפלופונסית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 405 לפנה"ס – הווה (כ־2,429 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב ארגינוסאי | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | אין | |||||||||||||||||
| מקום | שפך הנהר אייגוספוטמוי בהלספונטוס (דרדנלים) | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ספרטני מכריע | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 הכרסונסוס התראקי (חצי האי גליפולי) | ||||||||||||||||||
קרב אייגוספוטמוי (ביוונית: (Αἰγὸς Ποταμοί, בלטינית: Aegospotami) ניטש ב-405 לפנה"ס, בשלהי המלחמה הפלופונסית, בין ציי אתונה וספרטה. ההתנגשות ארעה בהלספונטוס (דרדנלים), צפונית־מזרחית לססטוס, מול שפך הנהר אייגוספוטמוי. הקרב הסתיים בניצחונה המוחץ של ספרטה והכריע בסופו של דבר את גורל המלחמה כולה לטובתה. האוניות האתונאיות הושמדו כמעט כולן, ובהיעדר צי מלחמתי אבדה לאתונה השליטה בים ובאימפריה הימית שבהנהגתה. אספקת הדגן מן הים השחור, החיונית לקיומה של העיר, נותקה וחודשים אחדים אחר כך היא נכנעה.
הרקע לקרב
ב-405 לפנה"ס, בעקבות המפלה בקרב הימי בארגינוסאי, נמסר הפיקוד על הצי הספרטני לידיו של ליסנדרוס, מי שהנחיל לעירו את ניצחונותיה הימיים הראשונים על הצי האתונאי.[1] חוקי הספרטנים אסרו להחזיק במשרת הנאוארכוס (מפקד הצי) יותר מפעם אחת, וכדי לעקוף את המכשלה מונה ליסנדרוס לסגן הנאוארכוס (אפיסטולאוס), אך למעשה החזיק בשרביט הפיקוד.[2]
אחד מיתרונותיו של ליסנדרוס כמצביא הייתה ידידותו עם הנסיך הפרסי כורש, בנו של דריווש השני מלך פרס. הודות לקשרים אלה קיבל מן הפרסים כסף לבניית צי חדש במקום זה שאבד בארגינוסאי.[3] כאשר נקרא כורש על ידי אביו לשוב לשושן, נקט הנסיך הפרסי בצעד חריג ומינה את ליסנדרוס לסטרפ של אסיה הקטנה.[4] עתה, כשלרשותו עומדים משאבי הסטרפיה כולה, יכול היה ליסנדרוס להשלים במהירות את בניית האוניות ולגייס מלחים וחותרים.
אחר כך יצא עם הצי אל הים האגאי.[5] הוא לכד ערים אחדות שהיו בשליטת אתונה ותקף איים רבים, אך לא יכול היה להוסיף ולהמשיך צפונה אל ההלספונטוס בשל נוכחותו של צי אתונאי בסאמוס. כדי לסלקו, נקט ליסנדרוס פעולת הטעייה ושט מערבה. הוא הגיע עם אוניותיו למרחק לא רב מאתונה, תקף את אייגינה וסלמיס ואף הנחית את חייליו בחוף אטיקה. הצי האתונאי מיהר בעקבותיו, אך ליסנדרוס חמק ממפגש אתו, שב אל ההלספונטוס, קבע את בסיסו באבידוס וממנה תקף והשתלט על למפסקוס בעלת החשיבות האסטרטגית. דרכו אל הבוספורוס הייתה כעת פתוחה, ומכאן יכול היה לחסום את תנועת אוניות הדגן מהים השחור אל אתונה ולהרעיבה עד כניעה.
הסכנה לקיומה של העיר הייתה כעת מוחשית, וזמן קצר אחרי שהשתלט ליסנדרוס על למפסקוס שב הצי האתונאי אל ההלספונטוס וקבע את בסיסו בססטוס. את מחנה האוניות הקימו הסטרטגים האתונאים לא בססטוס עצמה, אלא בחוף פתוח קרוב יותר ללפסקוס; המיקום לא היה אידיאלי בשל המחסור בנמל והקושי לספק את צורכי הצי במזון, אבל הקירבה לאויב הייתה כנראה השיקול העיקרי.[6] את הפיקוד על הצי חילקו ביניהם הסטרטגים האתונאים על פי תור. מדי יום הורדו האוניות למים והפליגו במערך קרבי אל למפסקוס.[7] הן המתינו מחוץ לנמל, קוראות תיגר על הצי הספרטני, אך ליסנדרוס סירב לצאת ועל כן שבו בסוף היום למחנה האוניות. הדבר חזר על עצמו משך ארבעה ימים.[8]
באותו זמן התגורר סמוך למחנה האוניות המנהיג האתונאי הגולה אלקיביאדס. הוא ירד לחוף ויעץ למפקדי הצי להעביר את האוניות אל נמל ססטוס, ואף סיפר כי מלכים תראקיים אחדים מוכנים להעמיד לרשותו צבא. אם יינתן לו חלק בפיקוד, אמר, ישתמש בחיילים אלה כדי לסייע לאתונה. הסטרטגים האתונאים דחו את הצעותיו והוא שב לביתו.[9]
הלחימה
מצויים בידינו שני תאורים של מהלך הקרב. דיודורוס סיקולוס מספר כי פילוקלס, הסטרטגוס שפיקד על הצי האתונאי ביום החמישי, יצא ראשון מססטוס עם שלושים אוניות, וציווה על שאר האוניות לצאת גם הן ולשוט בעקבותיו.[10] אם אומנם כך קרה, הרי שמחשבת האתונאים הייתה לפתות את הספרטנים להתקפה על כוח קטן ולהפתיעם עם כוח גדול יותר ששט אחריו.[11] בסופו של דבר הובסו שלושים האוניות של פילוקלס כבר בתחילת הלחימה, ושאר אוניות הצי נתפסו אחר כך בחוף כשהן בלתי מוכנות.
קסנופון, לעומת זאת, מספר כי ביום הקרב יצא כל הצי האתונאי לים כהרגלו, וכי ליסנדרוס נשאר בנמל כמנהגו בימים הקודמים. כאשר שבו האתונאים למחנה, התפזרו המלחים כדי לחפש מזון; אוניותיו של ליסנדרוס ניצלו את שעת הכושר, חצו את המצר מאבידוס ולכדו את מרבית אוניות האויב בעודן נחות על החוף ולא בקרב ים.[12]
גם אם איננו יכולים להכריע מי משני תיאורי הקרב הוא המדויק, תוצאתו מכל מקום ברורה. הצי האתונאי נמחה. רק תשע אוניות, בפיקודו של קונון, הצליחו להימלט. ליסנדרוס תפס בשבי כמעט את כל שאר האוניות ועימן כשלושת או ארבעת אלפים חותרים, מלחים וחיילי-צי. אחת מן האוניות שהצליחה לברוח, אוניית המלאכות פאראלוס, נשלחה אל אתונה להודיע את דבר האסון. קונון ואוניותיו מצאו מקלט אצל אֶוּאַגוֹרָס, מלך סלמיס שבקפריסין, ידידה של אתונה.
תוצאת התבוסה
ליסנדרוס וציו המנצח שבו אל למפסקוס. באספה שכינס כדי לדון בגורל השבויים תבעו בעלי בריתם של הספרטנים לגמול לאתונאים על יחסם האכזרי לאנשיהם, כאשר השליכו פעם המימה את מלחיהן של שתי אוניות ששבו ואף איימו כי יגדעו את ידו של כל חותר ומלח שייפול לידיהם. הצעתם נתקבלה וכל השבויים האתונאים, ובהם גם פילוקלס, הוצאו להורג.[13]
אחר כך החל הצי של ליסנדרוס עושה דרכו אל אתונה, כשהוא משתלט בדרך על ערים אחדות שסרו למרותה של אתונה ומעבירן לצדה של ספרטה. האתונאים עמדו חסרי אונים ולא יכלו לעצור בעדו ללא צי מלחמתי משל עצמם. סאמוס הייתה העיר היחידה שהתנגדה לליסנדרוס. העיר בעלת המשטר הדמוקרטי נותרה נאמנה לאתונה וסרבה להיכנע. ליסנדרוס השאיר במקום חיל מצור והמשיך בדרכו אל אתונה.
קסנופון מספר, כי כשהביאה 'פאראלוס' את הידיעות לאתונה, "הִילֶךְ קול נֶהִי מהפיראוס דרך החומות הארוכות אל העיר, עת איש בישר לרעהו על האסון; ובאותו לילה אדם לא עצם את עיניו והכל קוננו לא על המפלה בלבד, אלא בעיקר על הגורל הצפוי להם."[14]
מאחר שחששו מפני נקמתם של הספרטנים המנצחים, החליטו האתונאים לעמוד ויהי מה במצור הצפוי להתרגש עליהם, אלא שתקוותם נכזבה. ללא צי שיגן על אוניות הסוחר המביאות מן הים השחור את הדגן החיוני לקיומה, נדונו תושביה לרעוב, והעיר נכנעה בסופו של דבר במרץ 404 לפנה"ס. חומותיה נהרסו, ובעיר כונן שלטון אוליגרכי פרו-ספרטני (שלטון 'השלושים'). ניצחון הספרטנים באייגוספוטמוי שם קץ ל-27 שנות מלחמה, העניק לספרטה הגמוניה מוחלטת ברחבי העולם היווני, וכונן סדר פוליטי אשר יוסיף להתקיים למעלה משלושים שנים אחר כך.
אחרי הניצחון הקדישו הספרטנים בדלפי פסלים של ליסנדרוס והמצביאים בעלי הברית שלחמו לצדו בקרב.[15]
מקורות
- פלוטארכוס. חיי אישים - אנשי יוון. תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א. (הביוגרפיות של סולון, תמיסטוקלס ואלקיביאדס תורגמו על ידי מ"ה בן שמאי.)
- Xenophon. Hellenica. Translated by C.L. Brownson. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918-1921. Digitized copy in: Perseus
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather and others. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933-1967.
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Pausanias. Description of Greece. Translated by Jones, W. H. S. and Omerod, H. A. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918. Digitized copy in: Theoi.
- Donald Kagan. The Peloponnesian War. Penguin Books, 2003.
לקריאה נוספת
- מאיר שָׂשׂ. המערכה על הימים – תולדות העוצמה הימית. תל אביב, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"א (1991). עמ' 109-107.
הערות שוליים
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.1.6-7 .
- ^ Kagan, p. 469.
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.1.11-12 .
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.1.14 .
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.1.15-19 .
- ^ Kagan, p. 473.
- ^ את אוניות המלחמה נהגו למשוך אל החוף מדי ערב, כדי שיתייבשו, שכן העץ ספג מים, הגדיל את משקל האונייה והפחית בשל כך את מהירותה.
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.1.23 ; פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ו.
- ^ קסנופון, 2.1.25-26 ; פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ז.
- ^ דיודורוס, 13.106.1 .
- ^ Kagan, p. 473.
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.2.1 .
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.1.30-32.
- ^ קסנופון, הלניקה, 2.2.3 .
- ^ פאוסניאס, 10.9.9.
23193701קרב אייגוספוטמוי