דיזנגוף סנטר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
המרכז המסחרי דיזנגוף סנטר (הקרוי על שם מאיר דיזנגוף) שוכן במפגש הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל אביב, כ-200 מטרים דרומית לכיכר צינה דיזנגוף. המבנה תוכנן על ידי האדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר, והקמת המרכז החלה ב-1972 והוא נפתח לציבור ב-1977. במרכז כ-400 חנויות, בהן מבקרים מדי יום כ-40,000 מבקרים (למעלה ממיליון מבקרים מדי חודש).
מרכז הקניות מחולק לשניים, משני צדי רחוב דיזנגוף, ושני החלקים מקושרים באמצעות מדרכות עיליות ומעברים תת-קרקעיים. במרוצת השנים הוקמו על-גבי הקניון שני מגדלים – בשנת 1986 הוקם מגדל מגורים בשם "מגדל דיזנגוף", בתכנון מרדכי בן-חורין, הנישא לגובה 116.6 מטרים מעל חלקו הצפון-מזרחי, ובשנת 1995 מגדל משרדים בתכנון משה צור, הנישא לגובה 78.8 מטרים מעל חלקו הדרום-מערבי, המכונה "מגדל על" (Top Tower). מתחת לדיזנגוף סנטר פועל חניון גדול.
חברת דיזנגוף סנטר וחברת הניהול של דיזנגוף סנטר נמצאת כיום בבעלות משותפת של משפחת פילץ ויורשיו של איש העסקים שמואל פלאטו-שרון.
היסטוריה והקמת המתחם
רקע
בקרקע עליה הוקם דיזנגוף סנטר שכנה שכונת נורדיה – שכונת צריפים קטנה, בה התגוררו כמה מאות עולים, בעיקר מאירופה, בכ-200 צריפים. קודם לכן היו באזור כרמי ענבים. בעקבות מלחמת העצמאות שטח השכונה עצמו היה בידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך רחוב דיזנגוף למרכז חיי המסחר והבידור של תל אביב, למעט מפגש הרחוב עם רחוב המלך ג'ורג', בשל שכונת הצריפים והרמה הסוציו-אקונומית של המתגוררים בה.
עיריית תל אביב יזמה בשנת 1955 תחרות לתכנון השטח. בתחרות זכו האדריכלים אבא אלחנני ואריה לוטן, ולצורך הקמת הפרויקט הוקמה חברת "מעונות נורדיה", שותפות של חברת אמריקה ישראל, יקותיאל פדרמן והקבלנים מנדלמן, סייד וכץ. על פי תוכניתם של אלחנני ולוטן היו אומרים להיבנות במתחם עשרה מבני מגורים למפוני הצריפים, ושני מבני מסחר. מתוך עשרת המבנים שתוכננו הוקמו ארבעה מבני מגורים לאורך רחוב טשרניחובסקי. עקב קשיים בפינוי דיירי הצריפים[1][2] הופסקו עבודות הפינוי והבינוי.
בשנת 1965 הוצגה תוכנית חדשה של אוסקר נימאייר בשיתוף אלחנני ולוטן עבור יקותיאל פדרמן וחברת מעונות נורדיה. תוכנית זו הציעה הקמת שלושה מגדלים למגורים ומשרדים ושטחי מסחר בהיקף של 132,000 מ"ר. היקפה העצום של התוכנית הביאה לדחיית על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובנייה שטענה שהוא גדול על תל אביב.
בספטמבר 1968 רכשה חברת אדריכלות מקנדה את השטח מידי מעונות נורדיה. החברה הקנדית הציעה תוכנית אדריכלות בשיתוף עם אלחנני ולוטן שכללה שני מגדלים למלונות על גבי מרכז מסחרי גדול. התוכנית אושרה בוועדה המחוזית, אך החברה הקנדית נתקלה בקשיים כלכליים[3] ובקשה לחזור בה מהסכם הרכישה. בעקבות זאת, נמכרה חברת מעונות נורדיה לאריה פילץ. באותו זמן התאוששה החברה הקנדית ובקשה לחזור בה מהכוונה לבטל את החוזה,[4] אך הדבר היה מאוחר מדי.
היוזמה להקמת מרכז הקניות
דיזנגוף סנטר הוקם בעקבות החלטה משותפת של יזמי הפרויקט, משפחת פילץ ושמואל פלאטו-שרון, אשר רכשו את הקרקע בשנת 1970. היזמים אימצו קונספט של "עיר בתוך עיר" – מרכז מסחרי שיכלול, בנוסף לחנויות, גם רחובות ממוזגים, גנים תלויים ורחבות ציבוריות. ההשראה לפרויקט ולשמו היו מרכז רוקפלר ("רוקפלר סנטר") בניו יורק. פילץ אמר: ”רציתי שיהיה לזה ריח של משהו גדול, כמו רוקפלר סנטר”.[5] היזמים חזו בעיני רוחם מתחם שאדם יוכל להתגורר בו כל חייו ולמצוא את כל מבוקשו מבלי לצאת ממנו, בהתאם תכננו שהמתחם יכלול מגורים, משרדים, חנויות, חדרי כושר וכל צורך אחר. "עידן חדש בדיזנגוף" היא אחת הסיסמאות בהן התהדרו. פרויקט נוסף שתוכנן באותה תקופה תחת אותו עיקרון הוא התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, שזכתה להצלחה פחותה ובנייתה נמשכה עד 1993. ליזמים אושרו אחוזי בנייה גדולים על מנת שיוכלו לממן את פינוי כל התושבים שגרו בשכונה.
היזמים פילץ ופלאטו שרון פנו לשלושה אדריכלים לקבלת הצעות לתכנון מרכז הקניות: רם כרמי, חיים קצף ועליזה טולדו. הפרויקט של עליזה טולדו נבחר על ידי פלאטו שרון. בשנת 1972 אושרה תוכנית הבנייה העירונית, ובשנת 1973 החלה הבנייה. במסגרת הקפאת הבנייה לאחר מלחמת יום הכיפורים הוקפאה הבנייה של דיזנגוף סנטר בספטמבר 1974,[6] בעת שהפרויקט היה בשלב היסודות.[7] הבנייה הופשרה ביוני 1975.[8]
התכנון וההקמה
האדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר זכו על תכנון מרכז הקניות בפרס רוקח בשנת 1984. תכנון המבנה המקורי היה על פי תוכנית של טולדו. בשנת 1974, בעקבות התעקשות ראש עיריית תל אביב יהושע רבינוביץ, הצטרף ישר לצוות המתכנן והוקמה השותפות ביניהם. את מגדל המגורים תכנן האדריכל מרדכי בן-חורין ואת מגדל המשרדים תכנן האדריכל משה צור.
טולדו רצתה לתת להולך במרכז הקניות הרגשה של טיול עירוני, ולכן המשיכה לתוך הקניון מוטיבים מהסביבה העירונית: קווים עגולים ושיפועים מתונים. טולדו לא תכננה במתחם אזור אוכל מרוכז, אלא פיזרה בו בתי קפה ומסעדות בין החנויות, על מנת לשמור על ההרגשה של הליכה לאורך רחוב. היא יצרה שתי כיכרות פנימיות משני צדי הרחוב, במטרה ליצור מעין "פיאצה" – כיכר עירונית בה יוכלו המטיילים "להזדנגף" – לראות ולהיראות. בהתאם נבנו מעברים סביב כיכר זו המאפשרים למבקרים בסנטר לראות מבקרים אחרים. גישה זו יצרה את המבנה הספירלי של המבנה, שגורם לרבים תחושת חוסר התמצאות.[9]
טולדו ניצלה את שינוי המפלס הטבעי של רחוב דיזנגוף, העולה 2 מטרים במקטע הרחוב שבו שוכן הקניון, ושמרה על שיפוע זה בתוך המבנה, והמשיכה אותו בקומות הגבוהות של המבנה. צורתו של המבנה נבעה משטח המגרש. הועלתה סברה לפיה צורת החלל המעגלית היא דמוית רחם, אולם טולדו מכחישה סברה זו:
"כשגיליתי את הפרש הגבהים של שני מטר לאורך רחוב דיזנגוף בקטע של דיזנגוף סנטר, הבנתי שבעיר עולים ויורדים תוך כדי הליכה בלי לשים לב. זה הוביל אותי לרעיון הרמפות: כשנכנסים מכיוון כיכר דיזנגוף יורדים שני מטר, נמצאים ברחבה שהיא מרתף ואפשר לעבור גם לצד השני של הבניין. לעומת זאת, אם נכנסים מרחוב המלך ג'ורג' ועולים שני מטרים נמצאים בגשר מעל רחוב דיזנגוף, וגם בו אפשר לעבור לצד השני של הבניין. כך נוצרת הספירלה שמתחילה במרתף ומסתיימת בגג. מתוך אותה מטרה להיות קטע עיר, בתי הקפה מפוזרים במעברים ומתקיים בהם המנהג התל אביבי של לראות ולהיראות."
— שיחה עם עליזה טולדו[10]
תחילה, תוכננה על גג המבנה גינה, אך זו הוחלפה בסופו של דבר בחניון עילי.
הפרויקט היה אחד הפרויקטים ההנדסיים והנדל"ניים הגדולים בישראל עד אותה תקופה, והשתתפו בו אלפי פועלים ועשרות מהנדסים ומתכננים.
בפרויקט נעשה תחילה שימוש במאגר מים תת-קרקעי להפעלת השירותים במתחם ולצרכים שאינם משמשים לשתייה, אך עקב תביעה של מקורות על שימוש במי תהום ללא אישור, גוף התפעול של הקניון מזרים את עודפי המים אל הים.[11]
שם המתחם
לקראת חנוכת הפרויקט התעורר ויכוח ציבורי עקב שמו הלועזי, שכן זה היה הפרויקט הראשון הגדול שנקרא בשם לועזי. כתוצאה מהביקורת הוחלף שם הפרויקט לשם עברי, "לב דיזנגוף", אולם הציבור המשיך לקרוא לו בשמו הלועזי, ואחרי תקופה קצרה חזרו רשמית לשם הקודם. השרידים לשם העברי הם בתי הקולנוע לב שממוקמים בקניון. טענת המבקרים שזהו תקדים שיגרור פרויקטים נוספים בעלי שמות לועזיים התבררה כמדויקת. בית קולנוע נוסף בקניון היה "קולנוע דיזנגוף", שהוקם ב-1986 ופעל עד סוף שנת 2011.
אירועים היסטוריים
- ב-4 במרץ 1996 נרצחו 13 אנשים בפיגוע ההתאבדות שאירע מחוץ לדיזנגוף סנטר שבתל אביב, בצומת הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג'.
- במאי 2001 שופץ הבניין הצפוני, לאחר שפרצה שרפה במקום כתוצאה מקצר חשמלי.[12] בעקבות הפתיחה המחודשת, וכן בשל פתיחתן של מספר חנויות עוגן חדשות – זכה הסנטר להצלחה ממנה הוא נהנה עד היום.
מתחם הקניות
תיאור המתחם
המבנה מורכב משני מתחמים, האחד מצפון לרחוב דיזנגוף והשני מדרום לו. שני המבנים מקושרים בארבעה מעברים עיליים העוברים מעל רחוב דיזנגוף, ושני מעברים תחתיים העוברים מתחתיו. למתחם תשע כניסות מהרחובות המקיפים אותו, חמש כניסות מהחניון המצוי בגג המבנה, שתי כניסות מהמגדלים (להם כניסות נפרדות) וארבע כניסות מחניון המבנה.
שטחו הכולל של המתחם כ-102,000 מ"ר, ושטחו של מרכז הקניות 60,000 מ"ר. אורכם הכולל של המעברים בתוך המבנה עולה על 2.5 קילומטרים – מקטע הארוך מכל אורכו של רחוב המלך ג'ורג'. במרכז כ-1,200 מקומות חנייה.
החנויות
החנות הראשונה בדיזנגוף סנטר, המשביר לצרכן, נפתחה ב-1977, ושאר החנויות במתחם נפתחו בשנים 1978– 1979. רשתות בינלאומיות רבות פתחו את החנות הראשונה שלהם בארץ במתחם דיזנגוף סנטר, ובהן פיצה האט והארד רוק קפה. כיום פועלות במתחם 400 חנויות שונות, בהן חנויות של רשתות בינלאומיות כגון נייקי, אדידס, סמסונג, זארה, נינטנדו, לגו, סבן אילבן ומנגו וחנויות של רשתות מקומיות כגון קסטרו, B-Fresh וכלי זמר.
המתחם התת-קרקעי
מתחת למפלס הרחוב ישנם שלושה מפלסי חנייה ומתחתם מתחם נוסף שאמור לשמש כמקלט אטומי. מתחתיו נמצא מאגר מים גדול שלא נעשה בו שימוש.[11]
המערה החשמלית
מתחת לרחוב דיזנגוף ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם תיאטרון "צוותא 3". התוכנית לא יצאה לפועל והחלל נותר ריק. בסוף שנות התשעים ותחילת העשור הראשון של המאה ה-21 פעל בו אולם בשם "המערה החשמלית". נכון לשנת 2007 החלל משמש חניון למשאיות ולאיסוף זבל. במקום מקננת אוכלוסייה גדולה של עטלף פירות מצוי. משלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק מגיעה מדי שנה לסקור את מצבם.
פעילויות ואירועים
ירידים בסנטר
- יריד האוכל – יריד אוכל הגדול בישראל, מתקיים מדי חמישי ושישי מאז שנת 1998.[13] היריד מציע מגוון רחב של אוכל ביתי, בסגנונות בישול שונים, את המנות ניתן לקחת הביתה או לאכול במקום. היריד מאגד למעלה מ-45 מציגים המציעים אוכל ממגוון רחב של מטבחים מכל העולם. כמו כן קיים ביריד מגוון נוסף של סוגי מאכלים ובהם אוכל טבעוני, צמחוני, ומגוון של אוכל ללא גלוטן.
- בוטיק המעצבים, מתקיים גם הוא בימים חמישי ושישי, ומאגד כ-50 מעצבים צעירים. מטרותיו לעודד יצירה ישראלית, יזמות צעירה תוך כדי יצירת במה אמיתית למעצבים חדשים ולחשוף אותם ואת בגדיהם לקהל הרחב. בבוטיק ניתן למצוא מעצבים ישראלים בתחילת דרכם שטרם החליטו לפתוח חנות ומנסים לראשונה למכור את בגדיהם.
- יריד טיפולים אלטרנטיביים, פועל בימי חמישי ושישי גם הוא, ניתן להגיע לטיפול של מטפלים מקצועיים, אף ללא קביעת תור מראש. הטיפולים נערכים במקום ללא תיאום מראש ומתמקדים בשלושה סוגי טיפולים: שיאצו, רפלקסולוגיה ועיסוי.
פעילות חברתית וקיימות
- דיזנגוף סנטר הוא המרכז המסחרי הראשון הפועל לקראת ניהול סביבתי. החברה לניהול של דיזנגוף סנטר החליטה לישר קו עם נהלים ותקנים סביבתיים ועם מגמות בתחום השיפוץ הירוק שטרם נכללו ברגולציה הסביבתית על מתחמי מסחר. במקביל, הוציאה החברה לפועל תוכנית התייעלות אנרגטית שהביאה לחסכון של 8% בצריכת האנרגיה. יעד המתחם הוא קיזוז פליטת הפחמן המגיע ב-2015 ל-15%, בעזרת נטיעת עצים. דיזנגוף סנטר החליט על דיווח וולונטרי למנגנון הדיווח והרישום של פליטות גזי החממה של משרד להגנת הסביבה, דבר המהווה פריצת דרך למתחם קמעונאי. הוצב קומפוסטר המפיק כל יום מאות ק"ג של זבל אורגני.[14]
- דיזנגוף סנטר החליט על יישום וולונטרי של חוק מחזור הפסולת האלקטרונית על ידי תחנת איסוף של עמותת "אקומיוניטי" – תאגיד חברתי למחזור ושימוש מחדש בפסולת אלקטרונית המעסיק ומכשיר בעלי מוגבלויות בשכר הוגן, וע"י הפרדת הפסולת לזרם של אריזות לפי סיווג.
- קיים מיזם משותף בין דיזנגוף סנטר לחברת ליבינגרין בשם "ירוק בעיר" – מתחם חקלאות עירונית מתקיים במתחם שעל גג המבנה ובו סדנאות הדרכה לגידול ירקות בשיטה ההידרופונית, ללא ריסוס וללא אדמה. במתחם ישנן מערכות שונות ללימוד שיטת הגידול הייחודית. התוצרת נמכרת למסעדות שבדיזנגוף סנטר בכוונה לפתח את תחום הגידול המקומי.[15]
- בסוף מאי 2015, במסגרת יום מגוון הביולוגי הבינ"ל, הושק המרכז לדבוראות ביו-דינאמית בתל אביב. במסגרתו הוקמה חוות כוורות במתחם ונערכים ימי עיון, סדנאות וקורסים בנושא.
- העסקה ישירה – עובדי הניקיון והאבטחה הועסקו בעבר כעובדי קבלן במקום, אך כיום הם מועסקים ישירות על ידי החברה לניהול של דיזנגוף סנטר. המרכז המסחרי חבר בקואליציה הארצית להעסקה ישירה.
- במתחם נערכו אירועים חברתיים שונים, ביניהם: מרוץ Meatless Monday, פסטיבל מכירת בגדים יד שנייה המקדם את תפיסת השימוש החוזר בעולם האופנה ואירוע התרמת שיער לחולי סרטן.
אירועים נוספים
- במרכז הקניות נערכו לאורך השנים מופעים שונים של אמנים ישראליים שונים, ובהן הופעה של הפילהרמונית הישראלית, של אסף אמדורסקי, ירמי קפלן ומשינה.
- בשנת 1983 נערכו במרכז הקניות "ירידי הקיבוצים" – ירידים בהם נמכרה תוצרת של קיבוצים שונים.
- בשנת 1992 הביאו למרכז הקניון שתי משאיות מלאות בשלג מהחרמון על מנת להביא למבקרים במרכז חוויית חורף מושלגת.
- בשנת 1993 הובאו למרכז הקניות עשרות תנינים מאתר חמת גדר שהסתובבו במרכז הקניות באזור מגודר.[דרוש מקור]
(1) קולנוע אסתר (מלון סינמה).
(2) קולנוע חן.
(3) מרכז קופת חולים. |
ראו גם
לקריאה נוספת
- תמר ברגר, דיוניסוס בסנטר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דיזנגוף סנטר- מקלט אטומי בלב העיר - האגפים הסודיים של דיזנגוף סנטר, 26 במאי 2012
- הקניון הראשון - דיזנגוף סנטר, באתר עיריית תל אביב - הארכיון העירוני
- דיזנגוף סנטר, מתוך פרויקט "תמונות"
- צילום אוויר של דיזנגוף סנטר, באתר גוגל מפות
- אברהם רותם, "פרויקט נורדיה" נגד "דיזנגוף סנטר", מעריב, 1 בינואר 1971, המשך
- עמית קוטלר, מערת עטלפים, חווה חקלאית, מנהרה לרדינג ומושבת דבורים: סודות דיזנגוף סנטר נחשפים, באתר ynet, 15 באפריל 2016
- מיכאל יעקובסון: סיבוב במגדל דיזנגוף סנטר, באתר 'חלון אחורי', 18 ביוני 2016
נעמה ריבה, מה הפך את דיזנגוף סנטר, החוגג 40 להקמתו, לסיפור הצלחה, באתר TheMarker, 18 במאי 2017- מירב מורן, האחים אלון ודן פילץ, בעלי דיזנגוף סנטר, מגלים: כך מגיעים למיליון מבקרים בחודש, באתר TheMarker, 29 בדצמבר 2017
מרכז הקניות דיזנגוף סנטר מיועד להיבנות על חורבות שכונת נורדיה בתל אביב. יומני גבע, 1971, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
- ^ תושבי שכונת "נורדיה" בת"א חידשו המגע עם י. פדרמן, דבר, 5 בנובמבר 1963
- ^ בעלי צריפים בשכונת נורדית טוענים לבעלות, דבר, 21 בדצמבר 1967
- ^ "מעונות נורדיה" מבקשת צו פירוק נגד "דיזנגוף סנטר", דבר, 10 בספטמבר 1970
- ^ בקשה לצו מניעה זמני נגד "מעונות נורדיה", מעריב, 1 בפברואר 1971
- ^ שרית פוקס, "לב תל אביב נולד", מעריב, 14 בספטמבר 1979
- ^ 91 תלונות על הפרת צו הפסקת הבניה, דבר, 25 באוגוסט 1974
- ^ פירצה בצו הפיקוח על הבנייה מונעת הפסקת העבודה, דבר, 4 באוגוסט 1974
- ^ הופשרה בניית פרוייקטים גדולים, דבר, 16 ביוני 1975
- ^ ענת אור, חפשו את חנות 325A, באתר וואלה!, 26 ביוני 2006
- ^ פגישת עורכי ויקיפדיה עם עליזה טולדו, 16 בדצמבר 2012
- ^ 11.0 11.1 מקלט אטומי בלב העיר – האגפים הסודיים של דיזנגוף סנטר, באתר "היסטוריה על המפה", 26 במאי 2012
- ^ סמדר שמואלי וטל בן ברוך, השרפה בסנטר: שרשרת של מחדלים, באתר ynet, 1 במאי 2001
- ^ הספר "אוכלים אורבני", בהפקת דיזנגוף סנטר, 2012, עמוד 44
- ^ שירה מייקין, איך נהפך דווקא דיזנגוף סנטר ללונה פארק למחבקי עצים?, באתר הארץ, 17:35, 27 בדצמבר 2021
- ^ ירוק בעיר - מתחם חקלאות עירונית
36644886דיזנגוף סנטר