דיה מצויה

דיה מצויה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דורסי יום
משפחה:	נציים
סוג:	דיה
מין:	דיה מצויה
שם מדעי
	Milvus migrans
תחום תפוצה

דַּיָּה מְצוּיָה (שם מדעי: Milvus migrans), מכונה גם דיה שחורה, היא עוף דורס ממשפחת הנציים. נחשבת לעוף הדורס הנפוץ ביותר בעולם.

משקלה 600–1000 גרם, אורכה 55–60 ס"מ ומוטת כנפיה 135–150 ס"מ. תת-המינים שונים בצבע מקורם ובגון נוצותיהם, אך על פי רוב הגוון נע בין חמרה לשחור.

היא נפוצה באסיה, אירופה, אפריקה (פרט לעמק קונגו ולמדבר סהרה), ובאוסטרליה. מרבית הפריטים נודדים בעונת החורף למקומות חמים יותר, אך חלקם נשארים כל השנה באותו אזור גאוגרפי.
למין עדיפות למישורי עשב פתוחים, אזורים חצי מדבריים, סואנות ויערות דלילים. היא אינה חובבת יערות סבוכים. היא תמצא גם בקרבת מקווי מים-חופים, נהרות ונחלים. המין לא ימצא באופן תדיר, בתוך הטריטוריה הצפופה של האדם (בניגוד לבז המצוי למשל), אולם נראית זיקה בין תפוצתו לבין תפוצת האדם.

הדיה מסוגלת לעכל כמעט כל סוג מזון מהחי שנמצא בסביבתה, והיא משתמשת בטכניקות ציד רבות: חרקים אותם היא לוכדת בתעופתה, זוחלים קטנים,דו-חיים דגים, עופות ויונקים קטנים, אותם היא מאתרת מהאוויר או בשעת מנוחה. היא אף ניזונה מפגרים ושאריות מזון אותם היא מוצאת בתחנות האכלה לנשרים, במזבלות וכן באתרי זבח לאלילים (במדינות אסיה). בנוסף, תאכל הדיה גם פירות- בעיקר תמרים.

בניגוד גמור לדיה האדומה שסולדת מהאדם, הדיה המצויה פיתחה תלות מסוימת כלפיו במציאת מזון. במדינות אסיה, נצפה המין פעמים רבות שהוא חומס מזון נטוש או גלוי לעין בתוך אזור כפרי או אורבאני.

הדיה ציפור חברותית ביותר. נצפו זוגות ויחידים, אך על פי רוב נמצאות בלהקות של 20–100 למטרות קינון ומציאת מזון וכן בשעות מנוחה על עצים. נצפו גם להקות של אלפי פריטים לצורך נדידה ובמקומות בהם נמצא מזון בשפע.

עונת הרבייה של הדיה משתנה מאזור לאזור. באזורים הממוזגים באירופה ובאסיה: מרץ-יוני, באפריקה הטרופית: בעונה היבשה, בדרום אפריקה: אוגוסט-דצמבר, באוסטרליה: יולי-נובמבר.

הדיות מקננות ביחידות או בקולוניות, בהתאם לכמות וגודל העצים באזור ובהתאם לכמות המזון בסביבה. נוכחות מקווה מים קרוב או חוף ים בקרבת הקן, גם היא משמעותית ביותר למציאת אזור קינון.

הקן מורכב מענפים רבים מגובבים לידי ערימה גבוהה, שזורים בו חתיכות בד, פלסטיק, ניר, צואה ועור.
גודל התטולה נע בין 2 ל-3 ביצים, עליהן דוגרת הנקבה במשך 26–38 ימים. במהלך תקופה זו אין הנקבה זזה מהקן, אך הדבר מותנה בזכר שאחראי על הספקת מזון תדיר אל הקן.

תפוצת תת-המינים

Milvus migrans migrans: צפון-מערב אפריקה, אירופה עד מרכז אסיה. בישראל חולפת בנדידת האביב ובנדידת הסתיו. חורפת במספרים רבים בעיקר בעמק חפר, עמק החולה ובנגב המערבי. מקננת לעיתים נדירות ביותר.
Milvus migrans lineatus: סיביר עד יפן ועד דרום הודו, צפון בורמה וסין.
Milvus migrans formosanus: טיוואן וסין.
Milvus migrans govinda: פקיסטן, הודו, סרי לנקה, הודו-סין וחצי האי המלאי.
Milvus migrans affinis: איי סונדה, גינאה החדשה, צפון אוסטרליה.
Milvus migrans aegyptius: מצרים, דרום חצי האי ערב, חופי מזרח אפריקה עד קניה.
בישראל מזדמנת לעיתים רחוקות ביותר, כשהיא יוצאת מגבולות חצי האי סיני.
Milvus migrans parasitus:מדרום למדבר סהרה באפריקה, איי קומורו מדגסקר ואיי כף ורדה.