גיורא אילני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיורא אילני
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1937
פטירה 29 בינואר 2009 (בגיל 72 בערך)
ענף מדעי זואולוגיה, ביולוגיה
מקום מגורים ישראל
תרומות עיקריות
חקר יונקי המדבר בישראל

גיורא אילני (193729 בינואר 2009) היה זואולוג ישראלי שנודע במחקריו על יונקי המדבר בישראל ובתרומתו לשמירת הטבע בארץ, שמו נקשר במיוחד בחקר נמרי מדבר יהודה.

ביוגרפיה

גיורא אילני נולד ב-1937 בקיבוץ גן שמואל. הוא החל להתעניין בטבע המדברי במהלך שירותו הצבאי כקשר בעין חוסוב (עין חצבה) בערבה, ובהמשך בהיאחזות נח"ל עין רדיאן (יטבתה). מאוחר יותר סיים לימודי תואר ראשון בביולוגיה. בניגוד לזואולוגים מובילים אחרים בישראל, הוא מעולם לא המשיך את לימודיו ולא הרבה לפרסם מאמרים מדעיים, אך הרבה לכתוב בכתבי עת פופולריים ולהתבטא בתקשורת. במשך שנים, ערך את המדורים "מן השדה" ו"מה חדש בטבע" בכתב העת "טבע וארץ", שבהם ריכז תצפיות זואולוגיות ברחבי ישראל. מאמריו התפרסמו גם ב"סלעית", "טבע הדברים" ו"דרך ארץ".

אילני היה בעל מבט רחב על החי בעולם, היה בקשר עם זואולוגים ברחבי העולם, שרבים מהם ביקרו בארץ והצטרפו לתצפיותיו בצבאים, צבועים, נמרים ועוד.

היה ממקימי בית ספר שדה באילת, שם עבד כחמש שנים. בתצפיותיו בדרום הערבה זיהה והגדיר לראשונה את צבי הערבה, תת מין אנדמי של הצבי המצוי השונה מתת המין צבי ארץ ישראלי הנפוץ בצפון הארץ, ומצבי הנגב שאזור תפוצתו חופף. לימים הוגדר תת-המין הזה בשם "צבי השיטים" (Gazella gazella Acaciae). במהלך פעילותו היה אילני הראשון שאיתר בישראל טורפים נדירים כמו שועל הצוקים, הקרקל, וחתול החולות.

היה מראשוני רשות שמורות הטבע, ובמשך 20 שנה שימש כזואולוג הראשי בה. בתפקיד זה הוא פעל להבאת פראים מאיראן לחי-בר יוטבתה, זמן קצר לפני תחילת המהפכה האיראנית, ולהטסת ערודים ויענים מאתיופיה לישראל. אילני יזם גם את ספירות הצבאים בנגב ובערבה, והביא מחולות סיני שועלי פנק שהיוו גרעין רבייה בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב.

חקר נמרי מדבר יהודה

לאחר שזיהה הזואולוג הרמן צינר נמרים במדבר יהודה, השיג אילני תקציבים לאימות הנוכחות של אוכלוסיית הנמרים, למעקב אחריה ולחקר מאפייניה.

אילני אימץ את חקר אוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה כפרויקט אישי. הוא לכד כמה מהם, ועקב אחריהם לאורך זמן בעזרת משדרים שהתקין על צווארם. לכל אחד מן הנמרים שזיהה, נתן אילני שם. השמות שנתן היו בהשראת ההיסטוריה של האזור. הם כללו שמות מלכים וגיבורים שפעלו במדבר יהודה בתקופות קדומות כמו אמרפל, ינאי, והורדוס; את שמות בני המשפחה שגוועה במערת האגרות: בבתא, שלומציון וכתושיון; ושמות מהמיתולוגיה המסופוטמית כמו חומבבה, ותיאמת.

אילני הגן על זכויותיהם של הנמרים במדבר יהודה ואף התעמת עם אנשי עין גדי שהנמרים חדרו לחצר קיבוצם לטרוף בעלי חיים מפינת החי, חתולים וכלבים. אילני גם אימץ גורת נמרים שמצא (לטענתו לא יכלה לשרוד בטבע בהיותה החלשה מזוג גורים), כדי ללמוד מקרוב על גדילתם של הנמרים והתנהגותם (קצב הגדילה, חפירות סימון, מועד נשירת הניבים, התנהגות עם מזון, ועוד). הוא גידל את הנמרה עתר כשנה בביתו עד שמתה. פעילותו בחקר נמרי מדבר יהודה זכתה להד תקשורתי ופרסמה אותו כ"איש הנמרים" אך יש הטוענים כי המחקר שערך נעשה בצורה פולשנית מדי ותרם בעקיפין להכחדותם של הנמרים ממדבר יהודה[1]. אילני מעולם לא פרסם את ממצאיו בעיתונות המדעית.

אילני נודע בסגנון עבודתו העצמאי ובעמדותיו הבלתי מתפשרות. היה ממובילי ההתנגדות להקמת משדר קול אמריקה בערבה ולכריית תעלת הימים. בשנת 1990 פוטר אילני ממשרתו ברשות שמורות הטבע בנימוק שהוא חסר השכלה מתאימה, שכן היה לו רק תואר ראשון ולא דוקטורט כנדרש. בשנים שלאחר מכן עבד אילני כמדריך טיולי ספארי באפריקה. הוא כתב שירה בהשראת התנועה הכנענית ממנה הושפע ובשנותיו האחרונות פרסם את יומניו בספר.

לאילני שתי בנות מנישואיו הראשונים לרזיה (פורת): איילת אילני, ממייסדות העמותה להעצמה כלכלית לנשים, סוציולוגית ומרצה לחינוך חברתי במכללת אורנים, ורתם אילני, עובדת סוציאלית ומטפלת באמנות; ושלושה בנים מנישואיו השניים לתחיה (אקסלרוד): ההיסטוריון והעיתונאי עפרי אילני, האנימטור גור אילני והזואולוג עמיעל אילני. המשפחה התגוררה ביישוב ספיר שבערבה, ולאחר מכן בבאר שבע. בשנותיו האחרונות סבל אילני מסדרה של מקרי שבץ מוחי שפגעו בעצמאותו. הוא נפטר בינואר 2009 ממחלת הסרטן.

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בילי פרנקל, מלכת המדבר האחרונה, באתר nrg‏, 28 במרץ 2007
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0