גואנגג'ואו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גואנגג'ו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גואנגג'ואו
广州
נהר הפנינה בלילה
נהר הפנינה בלילה
נהר הפנינה בלילה
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מחוז גואנגדונג
ראש העיר ג'אנג גואנגנינג
תאריך ייסוד 1918
שטח 7,434.4 קמ"ר
גובה 21 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 13,080,500 (2014)
 ‑ במטרופולין 23,900,000 (2013)
 ‑ צפיפות 1,023 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 23°07′39″N 113°14′50″E / 23.1275°N 113.247222°E / 23.1275; 113.247222
אזור זמן UTC +8

אתר העיר בסינית

אתר העיר באנגלית
מגדל קנטון בזמן המשחקים האסייתים ב-2010
קתדרלת הלב הקדוש (גואנגג'ואו).

גואנגג'ואוכתב סיני מפושט: 广州, בפין-יין: Guǎngzhōu) היא עיר בדרום סין העממית ובירת מחוז גואנגדונג. גואנגג'ואו היא עיר נמל השוכנת לחוף נהר הפנינה וים סין הדרומי. אוכלוסיית העיר נכון לשנת 2014 הייתה כ-13,080,500 נפש (כולל פרברים: 23,900,000 נפש), והיא העיר המאוכלסת ביותר במחוז, והשלישית בסין כולה.

שם העיר

בכתב סיני מסורתי שם העיר נכתב 廣州. השם נהגה בשפת המקום, קנטונית: [kʷɔ̌ːŋ.tsɐ̂u] או [kʷɔ̌ːŋ.tsɐ́u], קוּאנְגְ-צָאוּ להאזנה (מידעעזרה). במנדרינית תקנית השם נהגה [kwàŋ.ʈʂóu], קואנג-צ'וֹאו להאזנה (מידעעזרה)

העיר הייתה ידועה במערב בשם קנטון, שם שמבוסס על תרגום לצרפתית של משמעות השם בקנטונזית.

היסטוריה

היסטוריה קדומה

יש המעריכים שהעיר הראשונה שנוסדה בשטחה של גואנגג'ואו, נקראה בשם פָאניוּ ונוסדה בשנת 214 לפנה"ס. האזור מיושב ברציפות מאז. פאניו התרחבה כאשר הפכה לעיר הבירה של מלכות נַאניוּוַה (Nanyue) בשנת 206 לפנה"ס.

ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בארמון העיר, מצביעים על כך שהעיר הייתה בקשר מסחרי עם זרים, דרך הים. המסחר המשיך לכל אורך השושלות, והעיר הוכרה (עד ימינו) כעיר נמל בינלאומית.

שושלת האן סיפחה לעצמה את נאניווה בשנת 111 לפנה"ס, ובכך הפכה פאניו לעיר המחוז, וכך עד להווה. בשנת 226 הפכה פאניו למושבה של נציבות גואנג, ומכאן מקור השם גואנגג'ואו. אף על פי שהשם התייחס לכלל המחוז, התרגלו המקומיים לקרוא לעיר גואנגג'ואו, ולאזור הסובב אותה פאניו (לפחות עד תקופת שושלת צ'ינג).

פירטים ערבים ופרסים שדדו את גואנגג'ואו (שנודעה בפיהם כסין-קלן) בשנת 758.[1] במהלך שלטון שושלת סונג המערבית, ביקר במקדש באוג'ואנגיאן שבגואנגג'ואו משורר ידוע בשם סוּ שְה, וכתב בה את שירו "לִיוּ רוֹנְג" ("ששת עצי באניאן"), בהשראת ששת העצים שראה שם. מאז קרוי המקדש "ששת עצי באניאן".

הפורטוגזים היו הראשונים מבין אומות אירופה שעגנו בגואנגג'ואו, ובשנת 1511 יצרו מונופול על ייצוא סחורות מנמל זה. אחר זמן גורשו ממושבותיהם בגואנגג'ואו, אך ניהלו את המסחר לעיר ממקאו ששימשה להם כמושבת מסחר. הם המשיכו לשלוט במסחר לעיר זאת, עד הגעת ההולנדים במאה ה-17.

שליטה זרה

לאחר שהכניסה סין את טיוואן תחת חסותה בשנת 1683, ממשלת צ'ינג שאפה לפתח את המסחר הבינלאומי. עד מהרה החלו מדינות רבות לפרוק מטעניהן בנמל העיר. הפורטוגזים ממקאו, הספרדים ממנילה (פיליפינים), הארמנים והמוסלמים מהודו סחרו באזור כבר בשנת 1690, כאשר חברות צרפתיות ואנגליות שפעלו בדרום הודו, עגנו לעיתים קרובות באזור. מהר מאד הלכו חברות אחרות בעקבותיהם.

באמצע המאה ה-18 נודע המסחר בנמל גואנג'ואו כאחד הגדולים בעולם, עד להתפרצותה של מלחמת האופיום הראשונה בשנת 1839, ופתיחתם של נמלים רבים נוספים לחוף סין ב-1842. פריבילגיה זמנית זו הפכה את גואנגג'ואו לעיר המדורגת שלישית ברמת הצלחה בעולם.[2]

גואנגג'ואו נקבעה כאחת מחמש ערי האמנה, אשר במהלך חוזה נאנקינג, שנחתם בסופה של מלחמת האופיום ב-1842, נכפו על ידי המלחמה לסחור במסחר זר. יחד איתה נכפו גם הערים פוג'ואו, שיאמן, נינגבו ושנגחאי.

בשנת 1918 הפך "גואנגג'ואו" לשמה הרשמי של העיר, כאשר נוסדה בו הקונסוליה העירונית, ופאניו הפך לשמו של פלך דרומית לעיר. בשנת 1930 ובשנת 1953 הפכה גואנגג'ואו רגעית לרשות מקומית, אולם מעמד זה בוטל עוד באותה שנה.

בין השנים 1938 ל-1945 שלטו בגואנג'ואו פלוגות יפניות.

ב-14 באוקטובר 1949 נכנסו כוחות קומוניסטים לעיר. פרויקטים לפיתוח עירוני שיפרו את רמת חייהם של תושבים רבים לאחר הסבל שעברו כתוצאה מהכיבוש הזר, והוקמו מגורים חדשים על גדות נהר הפנינה לפליטים שחזרו. רפורמות שהונהגו על ידי דנג שיאופינג שנכנסו לתוקף בשנות ה-70 המאוחרות, הביאו את העיר להתפתחות כלכלית יפה, בין השאר בשל קרבתה הגאוגרפית להונג קונג, והעובדה שהיא שוכנת על גדות נהר הפנינה.

יהודים בגואנגג'ואו

ממקורות עקיפים ידוע כי היו יהודים בעיר זו בימים קדומים. דבר זה נודע מסיפורו של אבו זאיד מסירף על מנהיג המרד הואנג-צ'או, אשר בעקבות כיבוש קנטון בשנת 878 לספירה, כיבוש שהיה מלווה בטבח ושוד וביזה, הוציא שם להורג את האוכלוסייה שאינה סינית: כמאה ועשרים אלף מוסלמים, יהודים, נוצרים ומזדאים.[3]

בתחילת המאה ה-21 יש בעיר קהילה שמתנהלת על ידי שליח חב"ד הרב אליהו רוזנברג.[4] לקהילה בית ספר, בית כנסת מפואר בו מתקיימים תפילות ושיעורי תורה מדי יום, מקוואות לגברים ונשים, מחלקת נישואין, מחלקת כשרות ושחיטה מקומית המספקת אוכל כשר לקהילות אחרות בסין.

בנוסף קיימת בעיר קהילה ספרדית בשם "מאיר החיים" בנוסח ספרדי מרוקאי אשר הוקמה על ידי יגאל יפרח ונתמכת על ידיו וע"י הקהילה היהודית.[5]

כלכלה

חלקה הארי של הכלכלה בגואנגג'ואו מתבסס על ייצור מסיבי של סחורה מגוונת. בפאתי העיר בפרט ובמחוז גואנגדונג בכלל ישנם מפעלים רבים, שבהם תעשייה ענפה של ייצוא מוצרים רבים. כפועל יוצא ניתן למצוא בעיר זרים רבים אשר מתגוררים בעיר לתקופות קצרות וארוכות על מנת למנף ייצוא המוני (כגון: נעליים, מתכות, בגדים, קוסמטיקה וכו') של סחורות.

בעיר גורדי שחקים רבים, שהבולטים שבהם הם מגדל קנטון והליטופ פלאזה, קניונים ומרכזי מסחר רבים.

גאוגרפיה

גואנגג'ואו היא עיר הבירה של מחוז גואנגדונג, ומרכזו התרבותי הכלכלי והפוליטי. היא נמצאת בדרום המחוז, על גדותיו הצפוניים של נהר הפנינה. עובדת היותה שוכנת לחוף ים סין הדרומי, מקרבת אותה אל הונג קונג ומקאו, והופכת אותה לשער סין לעולם כולו.

שטחה הכולל של גואנגג'ואו הוא 7,434.4 קמ"ר, אוכלוסיית העיר מונה 3.1 מיליון תושבים והיא המטרופולין השני בגודלו בעולם בעל 24 מיליון תושבים, באזור כולו מתגוררים כ-40 מיליון תושבים.

טופוגרפיה

פני הארץ באזור הצפון מזרחי גבוהים, ובאזור הדרומי נמוכים. האזור הצפון מזרחי הוא בעיקרו אזור הררי הכולל מקורות מים. אזור הדרום הוא אדמת סחף - בו שוכן נהר הפנינה.

אקלים

בגואנגג'ואו שולט האקלים הסובטרופי מלווה במונסונים. גואנגג'ואו נהנית ממשקעים ונוף ירוק במשך כל ארבע עונות השנה. הטמפרטורה הממוצעת היא 22.8 מעלות צלזיוס, והלחות הממוצעת היא 68 אחוזים. רמת המשקעים השנתית היא 1,600 מ"מ.

אזורי מנהל

גואנגג'ואו מחולקת לעשרה אזורי מנהל. לוֹאוּגַאנְג Luogang, נַאנְשַׁה Nansha, יְוֵ'אשְׂיוֹ Yuexiu, הַאיג'וּ Haizhu, לִיוַואן Liwan, טְייֵנהֶה Tianhe, בָּאייוּ'ן Baiyun, חוָאנְגפּוּ Huangpu, חְווָדוּ Huadu, פָּאניוּ' Panyu. ושתי נפות עירוניות צונְגחְווָה Conghua ודְזֶנְגצֶ'נְג Zengcheng.

תחבורה

בעיר קיים נמל התעופה הבינלאומי באיון, ופועלת בעיר רכבת תחתית. בתחנת הרכבת המרכזית במזרח העיר, ישנן רכבות היוצאות למחוזות הונג קונג ומקאו, משך הנסיעה ליעדים אלו כשעתיים. ב-26 בדצמבר 2012 נחנך קו רכבת חדש בין בייג'ינג לגואנגג'ואו. נכון למועד חנוכתו, זהו קו הרכבת המהירה הארוך בעולם. הקו קיצר בצורה משמעותית את זמן הנסיעה בין הערים, המרוחקות זו מזו כ-2,300 ק"מ, מ-20 שעות נסיעה ל-8 שעות בלבד.[6]

ספורט

בעיר שני מועדוני כדורגל המשחקים בליגה העליונה בסין: גואנגג'ואו אברגרנדה (האלופה בשנים 20112016) וגואנגג'ואו R&F.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים