ג'ון פישר
 | |
| אדמירל הצי הלורד פישר עם וינסטון צ'רצ'יל, דצמבר 1914 | |
| לידה |
25 בינואר 1841 ציילון, האימפריה הבריטית  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביולי 1920 (בגיל 79) קילברסטון, נורפוק, אנגליה |
| כינוי | ג'קי |
| השתייכות |
 הצי המלכותי הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1853–1909, 1914 – 1915 |
| דרגה | אדמירל הצי |
| תפקידים בשירות | |
|
מנהל אגף החימוש הימי (1886–1891) לורד הים השלישי (1892–1897) מפקד הצי הבריטי באוקיינוס האטלנטי ובים הקריבי (1897–1899) ראש המשלחת לוועידת האג הראשונה (1899) מפקד הצי הבריטי בים התיכון (1899–1902) לורד הים השני (1902–1903) מפקד בסיס פורטסמות' (1903–1904) לורד הים הראשון (1904–1910, 1914–1915) | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
אביר מפואר במסדר האמבט מסדר ההצטיינות אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי אות לגיון הכבוד (צרפת) מסדר השמש העולה (יפן) מסדר אוסמני (האימפריה העות'מאנית) | |
ג'ון ארבות'נוט פישר, ג'קי, הרוזן פישר הראשון מקילברסטון (אנגלית: John Arbuthnot "Jackie" Fisher, 1st Baron Fisher of Kilverstone; 25 בינואר 1841 – 10 ביולי 1920) היה אדמירל בצי המלכותי הבריטי שנודע במאמציו ליצור רפורמה בצי. בקריירה שנמשכה יותר מ-60 שנה, השפיע פישר השפעה עצומה על הצי הבריטי; הוא החל את דרכו בצי שהיה מורכב מאוניות עשויות מעץ חמוש בתותחים נטענים מהקנה, וסיים אותה בצי מודרני ובו אוניות מערכה מודרניות, סיירות מערכה, צוללות ונושאות מטוסים ראשונות. פישר, שעמד במרכז פולמוסים רבים, היה אדם אנרגטי ושואף רפורמה, ונחשב לאחת מהדמויות החשובות ביותר בתולדות הצי הבריטי, שנייה בחשיבותה רק לאדמירל הוריישו נלסון[1].
הקריירה של פישר הייתה בעיקרה קריירה של חדשנות ופיתוח ופחות קריירה של קרבות עיקריים, אם כי הוא חווה גם מאלה. כאשר מונה ללורד הים הראשון הוא הוציא משירות כ-150 אוניות שהיו מיושנות ומיותרות, וניגש לתכנן אוניות חדשות ומודרניות במקומן; כך יצר צי מודרני שהיה ערוך להתמודד עם הצי הגרמני במלחמת העולם הראשונה. פישר עסק בשיפור התותחנות ימית, בהגדלת הטווח ובשיפור הדיוק וקצב האש. הוא היה מראשוני התומכים בשימוש בטורפדו, בו ראה נשק שיגבר על תותחי האוניות הגדולות. הוא פיקח על תכנון אה"מ דרדנוט, אוניית המערכה המודרנית הראשונה, אך האמין גם בכוחן העולה של הצוללות ועודד את פיתוחן. הוא הכניס משחתות לשירות בצי, כהגנה על האוניות העיקריות מפני תקיפת ספינות טורפדו וצוללות; הוא היה מעורב בהחלפת מנועי האוניות למנועי טורבינה במקום מנועי הבוכנה שהיו בו עד אז. שינוי מרכזי נוסף שחולל היה המעבר משימוש בפחם לשימוש בנפט. הוא דאג גם לרווחת הצוותים: שינוי קטן אך משמעותי שהנהיג היה המעבר משימוש בביסקוויט קשה, מעין לחם שנאפה מספר פעמים והיה נוח לשימור בים, אך באיכות גרועה מאד ולעיתים קרובות נגוע בתולעים, ללחם טרי שנאפה מדי יום על האונייה.
אופיו והופעתו
פישר היה אדם קצר קומה וחסון, עם פנים עגולות. בשנים מאוחרות יותר בחייו עלו שמועות על מוצאו, עקב גוון צהבהב שהיה לעורו וקומתו הנמוכה. ואולם, גוון זה היה תוצאה של מחלה קשה, שהייתה קשורה לדיזנטריה ומלריה בה חלה באמצע שנותיו, וכמעט שגרמה למותו. היה לו מבט יציב ומשכנע כאשר פנה בשיחה למישהו; הוא היה אנרגטי, שאפתן, נלהב ופיקח. בעת שיחה יכול היה להתלהב מאד – באחת משיחותיו עם המלך ביקש ממנו האחרון להפסיק ולנופף את אגרופו בפניו ברוב התלהבותו. פישר היה אדם דתי, שנכח בכנסייה בקביעות כאשר לא היה בים. הוא לא היה ספורטאי, אך היה רקדן מיומן, מומחיות שניצל כדי להרשים נשים חשובות. יכולתו להקסים אנשים מכל שכבות האוכלוסייה סייעה לו להתגבר על אמירות חסרות טקט או בוטות שלעיתים נשמעו ממנו. באורח מפתיע ליורד ים ותיק כל כך, סבל פישר במשך כל חייו ממחלת ים.
מטרתו של פישר הייתה "יעילותו של הצי ומוכנותו המיידית למלחמה", סיסמה שזכתה לתמיכתם של חלק מעמיתיו. הוא האמין בקידום המוכשרים, בניגוד למסורת שהייתה בצי עד ימיו ועל פיה הקידום היה על פי הוותק; שיטתו זכתה למתנגדים שהקידום פסח עליהם. פישר נטה לחלק את הצי בין אותם שתמכו בחידושיו ואלה שהתנגדו להם; ככל שהתבגר ועלה לדרגות בכירות יותר, נטה להיות יותר ויותר אוטוקרטי, והעיר שהוא דורס את המתנגדים לו. הוא האמין שאומות נלחמות כדי להשיג יתרונות חומריים, ולכן אם הצי יהיה חזק דיו, לא יוכל האויב להצליח להשיג יתרון בעימות מולו, וכך תימנע מלחמה. הוא טען שהאימפריה הבריטית נשענת על הצי הבריטי.
פישר האמין שתבוסה ימית מסוכנת בהרבה מתבוסה יבשתית: בים ניתן היה לנצח או להפסיד במלחמה בתוך יום אחד, ללא כל סיכוי לחידוש של הצי ולבנייה מהירה של אוניות שאבדו; צבא ניתן לבנות וליצור לו תחליף במהירות רבה הרבה יותר. במהלך מרוץ החימוש בין בריטניה לגרמניה, שקדם למלחמת העולם הראשונה, בו ניסו שתי האימפריות לבנות את הצי החזק והגדול יותר, העיר קיסר גרמניה: "אני מעריץ את פישר, ולא אומר דבר כנגדו. לו הייתי במקומו הייתי עושה את כל מה שעשה והייתי עושה את כל מה שהוא חושב עליו". ב-1911 העריך פישר שהמלחמה עם גרמניה תפרוץ באוקטובר 1914, תאריך השלמתה המתוכנן של תעלת קיל, שנועדה לאפשר לאוניות מלחמה גרמניות לעבור בקלות מהים הבלטי לים הצפוני. למעשה, העבודה הושלמה ביולי, והמלחמה החלה באוגוסט. אף על פי שפישר אולץ לפרוש, הרי שמועמדו המועדף, סר ג'ון ג'ליקו היה מי שפיקד על הצי הבריטי בקרב יוטלנד.
קורות חייו
ילדות ומשפחה
פישר נולד ב-25 בינואר 1841 בציילון, (כיום סרי לנקה), אז בשליטת בריטניה. הוא היה הבן הבכור מבין אחד עשר ילדים. אביו, קפטן (סרן) ויליאם פישר, קצין בצבא הבריטי היה השליש האישי של מושל האי. הוא פרש מן השירות הצבאי בשנת הולדתו של ג'ון, והחל לעסוק בגידול פולי קפה, אך המטע לא היה מוצלח דיו והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים. כדי להקל על פרנסת המשפחה נשלח פישר הצעיר חזרה לאנגליה, כדי שיחיה עם סבו, אבי אמו, בלונדון, ואולם גם סבו נקלע לקשיים כלכליים והמשפחה התקיימה באמצעות השכרת חדרים בביתם. גם אחיו של פישר, פיליפ, התגייס לצי, והגיע לדרגת סגן; הוא נספה בסערה בים. אח נוסף, פרדריק ויליאם פישר, שירת אף הוא בצי והגיע לדרגת אדמירל.
אביו של פישר נהרג בתאונת רכיבה כאשר היה פישר בן 15. יחסיו של פישר עם אמו לא התאוששו מאז הפרידה הכפויה; הוא מעולם לא פגש אותה שוב, אף על פי שתמך בה כלכלית עד יומה האחרון.
קריירה מוקדמת (1854 – 1869)
פישר התגייס לצי הבריטי ב-12 ביולי 1854, בהיותו בן 13. הגיוס נעשה על סיפונה של אה"מ ויקטורי, אוניית הדגל של אדמירל נלסון, בפורטסמות'. בחינת הכניסה כללה את כתיבת תפילת האדון וקפיצה מעל כיסא בעירום. למחרת הוצב כקדט, צוער, באונייה אה"מ כלכותה. הייתה זו אוניית קו מונעת במפרשים בנויה מעץ, שהושקה ב-1831, ובה 84 תותחים חלקי קדח שהוטענו מהלוע, מסודרים בשני סיפונים ופונים לצידי האונייה. צוותה מנה 700 איש, והמשמעת הייתה נוקשה ומבוססת על עונשים פיזיים. פישר התעלף כאשר צפה לראשונה בעונש מלקות שהוטל על אחד מאנשי הצוות. האונייה השתתפה בהסגר הימי שהוטל על נמלים רוסיים במפרץ פינלנד, כחלק ממלחמת קרים. ההשתתפות במלחמה זיכתה את פישר בעיטור הראשון, המדליה הבלטית. האונייה סיימה את שירותה ב-1 במרץ 1856, כחודש לפני סיום המלחמה.
פישר, עדיין צוער, הוצב כעת באונייה אה"מ אגממנון. אונייה זו נשאה חימוש דומה לזה של אה"מ כלכותה, אך הייתה מצוידת, מעבר למפרשים, גם במנוע קיטור. פישר הגיע לאונייה לאחר תום המלחמה, ובילה בה זמן מועט. ב-12 ביולי 1856 קודם פישר לדרגת פרח קצונה (midshipman), דרגת הקצונה הנמוכה ביותר. הוא נשלח לשירות בשייטת הבריטית בסין, שם השתתף במלחמת האופיום השנייה, בין בריטניה, ארצות הברית, צרפת ורוסיה לבין סין, בין השנים 1856 – 1860. מפקד האונייה בה היה מוצב פישר היה נווט מעולה, והוא לימד את פישר רבות על ניווט, דבר שהביא לתוצאות ייחודיות בהמשך דרכו.
פישר עבר את הבחינות לדרגת סגן משנה (Sub Lieutenant, הדרגה נקראה אז Mate, חובל ראשון) ביום הולדתו ה-19, 25 בינואר 1860. כמה חודשים מאוחר יותר הועבר לפריגטה אה"מ צ'ספיק, כסגן בפועל. זמן קצר לאחר מכן זכה פישר לתפקיד הפיקודי הראשון שלו: פיקוד זמני על היאכטה של האדמירל, המפקד על השייטת הבריטית בסין, שהפליגה מהונג קונג לקאנטון (היום גואנגג'ואו), הפלגה בת ארבעה ימים. בקיץ אותה שנה הועבר לאונייה אחרת, ובה השתתף בפעילות מבצעית במלחמת האופיום השנייה. במרץ 1861 הפליג עם אונייתו לבריטניה.
בנובמבר ניגש פישר לבחינות ההסמכה לדרגת סגן, ועבר אותן בהצלחה מרובה. ציוניו בבחינה בניווט היו הטובים ביותר אי פעם, ועל כך זכה בפרס מיוחד. יחד עם זאת, הוא היה ללא מינוי רשמי, ונותר במצב זה עד שמונה, בינואר 1862 לקצין התותחנות על האונייה אה"מ אקסלנט, אוניית קו שעגנה בפורטסמות' ושימשה כבסיס לקורסי הדרכה של הצי. בשירותו שם היה שותף בניסוי מהפכני, בו נבדק תותח חדשני שנטען מהמכנס (חלקו האחורי של התותח) לעומת התותחים נטעני הלוע שהיו מקובלים עד אז. במרץ 1863 מונה פישר כקצין התותחנות על סיפונה של אה"מ Warrior, אוניית המלחמה הראשונה שהייתה בנויה מברזל. אונייה זו סימנה את תחילת קיצו של עידן המפרש. ב-1864 חזר פישר לאה"מ אקסלנט, שם שירת עד 1869. לקראת סיום תפקידו החל פישר להתעניין בנושא חדש: הטורפדו שהומצא בשנות השישים של המאה ה-18. הטורפדו החל להצטייר כנשק זול ופשוט יחסית, שיוכל לגרום לנזק רב, ואף להטביע אוניית מערכה. ביוני 1869 הוזמן פישר לטקס חנוכת הבסיס הימי הגרמני בווילהלמסהאפן; בטקס פגש את מלך פרוסיה, וילהלם הראשון, שעתיד להתמנות לקיסר גרמניה שנתיים לאחר מכן, ויחד עמו את אוטו פון ביסמרק, אז נשיא פרוסיה, ואת הלמוט פון מולטקה הצעיר. ייתכן שבהשראת ביקור זה החל בכתיבת מזכר על טורפדו חשמלי, פסגת הטכנולוגיה באותם ימים.
בעודו בתפקיד זה נישא לפרנסס קתרין ברוטון, ב-4 באפריל 1866. שני אחיה של אשתו היו קצינים בצי; לזוג עתידים להיות ארבעה ילדים, בן ושלוש בנות, שכולן נישאו אף הן לקציני ים.
קומנדר וקפטן (1869 – 1890)
ב-2 באוגוסט 1869, בגיל 28, קודם פישר לדרגת קומנדר, המקבילה לדרגת סגן-אלוף. ב-8 בנובמבר התמנה פישר כסגן המפקד באונייה אה"מ דונגל (Donegal), שרב החובל שלה היה ותיק מלחמת קרים ובעל צלב ויקטוריה. האונייה הייתה אוניית קו בעלת מפרשים ומדחף כהנעת עזר. האונייה הפליגה בין פורטסמות' להונג קונג, ועסקה בהובלת צוותים רעננים לבסיסים במזרח הרחוק והחזרת הצוותים שהוחלפו. בתקופה זו השלים פישר את החיבור בנושא הטורפדו.
במאי 1870 מונה כסגן המפקד באה"מ אושן (Ocean), אוניית הדגל של צי המזרח הרחוק ("תחנת סין", China Station). בעת שמילא תפקיד זה כתב מזכר בנושא טקטיקה ימית, שהודפס והופץ על ידי מפקדו. אחד החידושים שהנהיג באונייתו היה מנגנון ירי חשמלי, שאיפשר לירות בכל התותחים בבת אחת; זו הייתה האונייה הראשונה בה הותקן מנגנון כזה. ב-1872 חזר לבריטניה, שוב לאה"מ אקסלנט, שם מונה כמפקד מחלקת האימונים בטורפדו ובמוקשים. במהלך כהונתו פוצל ענף הטורפדו ונפתח כבית ספר נפרד. הוא הועלה לדרגת קפטיין, המקבילה לדרגת אלוף-משנה, ב-30 באוקטובר 1874, בגיל 33.
עד שנת 1883 שימש פישר במגוון תפקידים ובמגוון אוניות. בין השאר, פיקד בשנת 1881 על האונייה אה"מ אינפלקסיבל (Inflexible), מינוי יוקרתי ונחשב מאד שניתן לו לאור ההמלצות הרבות שבהן זכה במינויים הקודמים. לאונייה היו התותחים הגדולים ביותר והשריון העבה ביותר מבין כל האוניות בצי, אך עדיין נשאה תרנים ומפרשים, ותותחיה היו עדיין מן הטיפוס המיושן - נטעני לוע, בעלי קצב אש נמוך. לבניית האונייה נדרשו שבע שנים, והותקנו בה חידושים רבים כמו תאורה חשמלית וצינורות טורפדו, אך מבנה האונייה היה כה מסובך עד שאנשי הצוות היו מאבדים את דרכם בתוכה. המפרשים לא היו דרושים, אך מכיוון שביצועי הצוות נשפטו עדיין במונחים של המלחמות הנפוליאוניות, היה על פישר לתרגל אותם בפרישת וקיפול המפרשים.
באביב 1881 הייתה האונייה חלק מהצי בים התיכון, ואחת ממשימותיה היו ליווי והגנת המלכה ויקטוריה בעת ביקורה בריביירה הצרפתית. המשימה נתנה לפישר הזדמנות להתוודע אל המלכה ואל נכדה, הנסיך הנרי מפרוסיה, שהיה מאוחר יותר אדמירל הצי הגרמני. המלכה התרשמה מפישר, והייתה זו תחילת מערכת הקשרים בינו ובין חצר המלוכה, קשרים שסייעו לו רבות לאחר מכן, הן בקידום והן בתמיכה כאשר ספג ביקורת על חידושיו.
בתפקידו כמפקד אה"מ אינפלקסיבל השתתף פישר בכיבוש מצרים על ידי בריטניה ב-1882. אונייתו הפגיזה את העיר אלכסנדריה ולאחר מכן עמד בראש כוח נחיתה, שהשתלט על ארמון החד'יב בעיר. לפישר לא היו אמצעים להשגת מודיעין ולסיור, ולכן תכנן לשריין רכבת ולחמש אותה במקלעים ובתותח. תוכניתו של פישר זכתה לפרסום רב בעיתוני בריטניה, ופישר זכה לראשונה לפרסום נרחב כגיבור. משימתו על החוף עלתה לו במחלת הדיזנטריה והמלריה. מחלתו הייתה קשה, אך הוא סירב לצאת לחופשת מחלה; בסופו של דבר פקד עליו מפקדו לשוב לבריטניה, באמרו: "ניתן לבנות עוד אינפלקסיבל, לא ניתן לבנות עוד פישר".
במהלך תקופה זו התיידד פישר עם מלכה לעתיד של בריטניה, אדוארד השביעי ואשתו, אלכסנדרה. ב-1882 הוכתר כשותף (Companion) למסדר האמבט.
בתחילת 1883 היה פישר בבריטניה בחופשת מחלה. בינואר הוזמן פישר על ידי המלכה להתארח בבית אוסבורן שבאי וייט, אחוזה מלכותית שבה נהגה המלכה לנפוש. המלכה דאגה לקפטן המרשים שפגשה, ופישר שהתגייס לצי כשהוא אלמוני חסר פרוטה שמח מאד על הקשר הנוצר.
באפריל 1883 שב פישר לשירות באה"מ אקסלנט. בחמש עשרה השנים הבאות היו כל תפקידיו על החוף. במהלך תפקידיו השונים התוודע פישר לכמה קצינים נוספים, בהם ג'ון ג'ליקו, שיהיה מפקד הצי במלחמת העולם הראשונה, שהיו מוטרדים כמוהו מרמת הביצועים ההתקפיים הירודה של הצי. פישר המשיך לסבול מתופעות לוואי הקשורות למחלתו, ובשלב מסוים נסע למעיינות המרפא במרינבד, שהיו מקובלים בחברה הגבוהה כמקום מרפא.
מ-1886 עד 1890 שימש פישר כמנהל אגף החימוש הימי במטה הצי. הוא היה אחראי לפיתוח תותחים בעלי קצב אש גבוה, שנועדו לשימוש נגד האיום ההולך וגדל של ספינות הטורפדו המהירות. אחד הנושאים שבהם טיפל הייתה הוצאתם משירות של אלות, שנועדו לשימוש בקרבות פנים אל פנים בין אוניות, כפי שהיו נהוגים בין אוניות מלחמה מונעות במפרשים. אחד מאמצעי ההכרעה בקרבות בין אוניות כאלה היה ההשתלטות הפיזית על אוניית האויב, על ידי נחתים ומלחים שעלו על סיפונה (boarding). מובן שבעידן של אוניות מונעות בקיטור ובעלות תותחים שונים לגמרי עבר אמצעי זה מן העולם.
הצי לא היה אחראי על ייצור ואספקת נשק ותחמושת - האחריות לכך הייתה בידי משרד המלחמה. פישר החל במאבק ארוך, שנועד להחזיר את האחריות לתחום זה לידי האדמירליות; הוא הצליח בכך רק שנים מאוחר יותר, כאשר היה לורד הים הראשון.
ב-1887 מונה כשליש אישי למלכה, ובאוגוסט 1890 קודם לדרגת אדמירל משנה (Rear admiral).
אדמירל (1890 – 1902)
פישר שימש כממונה על המספנה בפורטסמות' למשך כמה חודשים (מאי 1891 - פברואר 1892), ואז מונה כלורד הים השלישי (Third Sea Lord). במסגרת תפקידו היה אחראי על האספקה והציוד לצי. כחלק מתפקידו ניהל את פיתוח דגם חדש של אונייה, שנקראה משחתת ספינות טורפדו, ומאוחר יותר משחתת. ספינות הטורפדו הפכו לאיום חמור על אוניות השטח הגדולות, עקב מחירן הזול והיכולת לייצר רבות מהן, מחד, והטורפדו שנשאו, מאידך, שיכול היה לגרום נזק חמור ואף להטביע את האוניות העיקריות בצי. המשחתות נועדו להתמודד עם איום זה, באמצעות מהירות גבוהה ותותחים בעלי קליבר קטן וקצב אש גבוה.
פישר זכה לתואר אבירות ביום הולדתה של המלכה ב-1894, והוענק לו תואר אביר מפקד מסדר האמבטיה (Knight Commander). בשנת 1896 קודם לדרגת תת-אדמירל (Vice Admiral), ובתפקיד זה פיקד על הצי הבריטי בצפון האוקיינוס האטלנטי ובים הקריבי. תקרית פשודה, ב-1898, הביאה את בריטניה וצרפת אל סף מלחמה. פישר תכנן לתקוף את האיים הקריביים שבשליטת צרפת, ביניהם את אי השדים, שם היה כלוא באותה תקופה אלפרד דרייפוס. פישר תכנן להחזיר את דרייפוס לצרפת כדי להביך את הצבא הצרפתי ולהביא לתסיסה בתוכו. פישר ציפה מפקודיו לטוב ביותר, ונהג להתיידד עם קצינים זוטרים כדי שלא יחששו להביע בפניו רעיונות, או לא להסכים עמו בעת הצורך.
פישר נבחר על ידי ראש ממשלת בריטניה דאז, לורד סולסברי, לעמוד בראש המשלחת הבריטית לוועידת האג הראשונה בשנת 1899. הוועידה הייתה יוזמה של האימפריה הרוסית שנועדה להביא לבלימת מרוץ החימוש שהיה בשיאו באירופה באותה תקופה, ולהסכמה על הטלת מגבלות נשק, ואולם המשלחת הבריטית הגיעה במטרה לבלום כל יוזמה שתטיל מגבלות על כוחו של הצי. פישר נהג לומר מעט בישיבות הרשמיות, אך ב"שיחות מסדרון" לא פורמליות קידם בהחלטיות את מטרתו. הוא הרשים רבים באדיבותו ובנוהגו, אך גם ברצינותו ובנחישותו לקדם את האינטרס הבריטי. בוועידה הוסכם על הטלת מגבלות על סוגי נשק שונים, כמו כדורי דום-דום, גז רעיל והפצצה מן האוויר (מכדורים פורחים). פישר השיג את מטרתו, ולא הוטלו מגבלות על הצי. כהערכה להישג זה מונה פישר למפקד הצי הבריטי בים התיכון.
הפיקוד על צי הים התיכון
הים התיכון היה אזור חיוני עבור האימפריה הבריטית. הצי הבריטי, שבסיסיו היו במלטה ובגיברלטר, הגן על נתיב הספנות הקריטי שעבר בים התיכון, והוביל להודו דרך תעלת סואץ, ושהיה באורח קבע תחת איום צרפתי. צרפת גם היא ראתה בים התיכון ציר תנועה חיוני, מצפון לדרום, אל מושבותיה בצפון אפריקה. פישר המשיך לפקד מאוניית הדגל שלו, אה"מ רינאון (Renown), שהייתה אוניית הדגל שלו גם בפיקוד על הצי האטלנטי. הוא העדיף אונייה זו על פני אוניות חזקות אך איטיות יותר, וזכה על כך לביקורתם של קצינים שונים.
פישר הדגיש את הצורך בהנחתת המכה הראשונה במלחמה, יחד עם ההכרה שקשה מאד למצוא תחליף לאוניות שהוטבעו. הוא והרצה בפני כל קציניו על אסטרטגיה ימית, והדיח כל קצין שלא עמד בסטנדרטים שקבע. גם בפיקוד זה הוא עודד קצינים להעלות בפניו רעיונות חדשים, ונתן פרסים על חיבורים בנושאי טקטיקה ימית. במשרדו שכנה דרך קבע מפה גדולה ועליה דגמים של כל אוניות הצי, וקצינים הוזמנו לבוא ולתרגל על הדגם טקטיקות שונות. פישר חשש במיוחד מאיום הטורפדות, שבהן הצטיידה גרמניה תוך התרברבות שבהן תטביע את הצי הבריטי, ומספינות הטורפדו הרבות שבנתה צרפת. רבות מהטקטיקות שפיתח נועדו להתמודד עם איום זה. לא כל חידושיו של פישר זכו לאהדה כללית, וכמה קצינים בכירים הסתייגו מהקשר שיצר עם הקצינים הזוטרים, או מהלחץ הקבוע שהפעיל על כל הדרגים כדי להגביר את היעילות.
פישר יזם תוכנית מקיפה של אימונים, שדימו פשיטות צרפתיות, תמרונים הגנתיים, התקפות לילה והטלת הסגר ימי, כל אלה במהירויות גבוהות. הוא יצר מסורת של הענקת גביע זהב לאונייה המצטיינת בתותחנות, ועמד על ביצוע ירי לטווח גדל והולך, וגם מתוך מבנה של אוניות. פישר העיד על עצמו שגילה את המורכבות והקשיים שבניהול צי גדול בים, ונהנה מכך מאוד. אחד מהקצינים ששירת תחתיו העיד, שפישר יצר שינוי עצום בצי. עד הגעתו דנו הקצינים בעיקר בשמירת הניקיון והמראה של האוניות; לאחר שהגיע השתנו נושאי הדיון לדיונים בלתי פוסקים על טקטיקה, אסטרטגיה, תותחנות, לוחמת טורפדו, הסגר ימי וכדומה. אחד מיריביו העיקריים בשנים הבאות, לורד ברספורד, דחה תוכנית לסיים את שירותו ולחזור לבריטניה כדי להיבחר לפרלמנט, משום שכדבריו "בשבוע האחרון למדתי יותר ממה שלמדתי במשך ארבעים שנה".
בתפקידו כמפקד הצי בים התיכון השקיע פישר גם בקשרים דיפלומטיים, וערך נשפים וקבלות פנים לאישים חשובים. הצי ביקר בקונסטנטינופול, שם פגש פישר את הסולטאן, שהעניק לו את עיטור אוסמניה. ב-1901 קודם פישר לדרגת אדמירל.
ב-1902 חזר פישר לבריטניה ומונה ללורד הים השני (Second Sea Lord), האחראי על נושאי כוח אדם בצי. ב-1902 זכה לתואר האבירות אביר מפואר של מסדר האמבטיה (Knight Grand Cross).
לורד הים הראשון (1904 – 1910)
ב-21 באוקטובר 1904, יום השנה לקרב טרפלגר, לאחר שאכל ארוחת בוקר עם מלך בריטניה אדוארד השביעי בארמון בקינגהם, הושבע פישר כלורד הים הראשון (First Sea Lord)[2], המפקד העליון על כל הפעילות בצי המלכותי. באותו יום מונה גם כשליש הראשי למלך. ביוני 1905 צורף פישר למסדר ההצטיינות (Order of Merit); בדצמבר זכה לדרגת אדמירל הצי (admiral of the Fleet).
פישר הובא לאדמירליות כדי להפחית את תקציבי הצי וכדי להביא לרפורמה בצי, רפורמה שתכין את הצי למלחמה מודרנית. הוא לא נרתע מצעדים לא קלים; למרות סערה ציבורית גדולה מכר פישר 90 אוניות קטנות ומיושנות, והעביר עוד 64 לאחסנה כעתודה, באומרו שאוניות אלה "חלשות מכדי להילחם ואיטיות מכדי לברוח"; הוא כינה אותן "עדר של זבל חסר תועלת השייך לקמצן". הוצאת אוניות אלה משירות שחרר צוותים רבים וכסף, שבו ניתן היה להגדיל את מספרן של האוניות הגדולות והמודרניות במי בריטניה.
פישר היה הכוח המניע בפיתוח אוניית המערכה המודרנית, ועמד בראש הוועדה שתכננה את האונייה הראשונה שנבנתה על פי העקרונות הללו, אה"מ דרדנוט; על שמה נקראו כל האוניות הבאות אחריה שנבנו על פי אותו עיקרון "דרדנוט". ייחודה של אונייה זו היה בכך שכל חימושה הורכב מתותחים בעלי קוטר גדול, לעומת אוניות המערכה המוקדמות (שנקראו, במבט לאחור, פרה דרדנוט). הוועדה שבראשותו יצרה גם טיפוס חדש של סיירת, בעלת תותחים בקוטר גדול, כאלה של אוניית מערכה, אך מהירה ממנה ובעלת שריון קל יותר. טיפוס זה נקרא סיירת מערכה (Battlecruiser). פישר היה מן הראשונים שהבינו את ערכם של הטורפדו, המוקשים הימיים והצוללת הנושאת אותם, והיה בין הראשונים שהבין את פגיעותן של אוניות המלחמה הגדולות מול אמצעים אלה. פישר השקיע רבות בהסבת הצי למנועים המונעים בנפט, לעומת מנועי הפחם שהניעו את האוניות במאה ה-19. הוא גם עודד הכנסת צוללות לשירות בצי המלכותי, והיה בין הראשונים שחזה את לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת; עמיתיו סירבו לקבל את תחזיתו הקודרת, שהתממשה במלואה בשתי מלחמות העולם.
ב-7 בדצמבר 1909 זכה לתואר אצולה, ונקרא ברון פישר מקילברסטון. כמוטו לשלט האצולה שלו בחר את המשפט "ירא מהאל ואל תיחת", באנגלית: "Fear God and dread nought", משחק מילים שרמז לאוניה "דרדנוט" שהייתה מזוהה עמו.
לפני המלחמה ובמהלכה (1911 – 1915)
ביום הולדתו השבעים, 25 בינואר 1911, פרש פישר מתפקידו, ואולם גם לאחר מכן נקרא להיות חבר בוועדות שונות באדמירליות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה פישר בקשר קרוב עם וינסטון צ'רצ'יל, שהיה אז הלורד הראשון של הימיה.
באוקטובר 1914 נקרא פישר למלא שוב את תפקיד לורד הים הראשון. זאת, לאחר שלורד הים הראשון המכהן, הנסיך לואי מבטנברג, אולץ לפרוש בשל חשד לקשרים עם גרמניה (אביו של הנסיך היה אחד מבני משפחת המלוכה הגרמנית). הטיימס של לונדון דיווח ש"פישר נכנס כעת לשנתו ה-74, אך מעולם לא היה צעיר יותר או נמרץ יותר". ואולם, שמונה חודשים מאוחר יותר התפטר פישר מתפקידו, תוך כדי חילוקי דעות חריפים עם הלורד הראשון של הימיה, צ'רצ'יל, סביב קרב גליפולי. פישר התלבט לגבי התוכנית, ובסופו של דבר התנגד למשלוח יחידות גדולות של הצי למערכה המרוחקת, וראה בכך החלשה של הצי; הוא טען שצ'רצ'יל מהווה סכנה גדולה יותר מהגרמנים, עקב יוזמתו לפתוח במערכה זו והתמדתו בה. צ'רצ'יל עצמו נאלץ לפרוש מתפקידו עקב הכישלון במערכה. פישר סבר שהיעד הנכון למתקפה הוא חוף הים הבלטי של גרמניה, ולמטרה זו אף תכנן סיירות מערכה בעלות שוקע רדוד, שתוכלנה להתקרב לחוף.
שנותיו האחרונות (1915 – 1920)
פישר מונה לראש הוועדה הממשלתית להמצאה ולמחקר, תפקיד שמילא עד סוף המלחמה. ב-10 ביולי 1920 נפטר פישר ממחלת הסרטן. הוא זכה להלוויה ממלכתית במנזר וסטמינסטר. ארונו נישא על ידי שישה אדמירלים, ואת מסע הלוויה ליוו מלחים ומשמר כבוד של הנחתים המלכותיים, שנשאו את נשקם במהופך, כאות אבל. גופתו נשרפה ואפרו הונח בקילברסטון, ליד אפרה של אשתו שנפטרה שנתיים לפני כן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הערך תורגם מן הערך באנגלית. למקורות ראו שם.
- ^ לורד הים הראשון הוא המפקד הצבאי העליון של הצי. אין לבלבל עם הלורד הראשון של הימיה, שהוא הסמכות המינסטריאלית הממונה על הצי.
25533473ג'ון פישר