מחלת ים

תופעה התוקפת כאשר אדם נחשף לדפוס תנועה שאינו מורגל בו

מחלת ים (Motion Sickness או Kinetosis), בשמה הרשמי "מחלת נסיעה" (או "מחלת תנועה"), מתבטאת בחולשה, בבחילות ובהקאות בעת הפלגה בים ולעיתים גם בנסיעה בכלי תחבורה שונים.

תיאור המחלה

מחלת נסיעה תוקפת כאשר אדם נחשף לדפוס תנועה שאינו מורגל בו. הדבר בולט מאד בהפלגה בכלי שיט. מרבית המפליגים חסרי הניסיון וחלק מהימאים המשרתים על סיפונם חשים ברע לעיתים תכופות. גם בטיסה, בעיקר במטוסים קטנים בתנאי מזג אוויר קשים, בנסיעה ברכב או במתקני שעשועים אדם עלול לסבול מבחילות ומהקאות.

הגורמים למחלה

בניגוד לתפישה הרווחת מקור המחלה אינו בקיבה, אלא באופן שבו המוח מגיב על דפוס התנועה הנקלט בחושים השונים. חושים אלו כוללים את מערכת שיווי המשקל הנמצאת באוזן הפנימית, את מערכת הראיה, בעיקר הראייה הפריפרית האחראית לזיהוי תנועה, ואת המערכת הפרופריוצפטורית המזהה תנועה באמצעות עיבוד מידע הנוגע לשינויים במנחי מפרקים ולחץ על רקמות נושאות משקל.

ההסבר המקובל למחלת נסיעה מבוסס על תאוריית הקונפליקט: כאשר מערכות חישה מקבלות מידע סותר, המוח מתקשה לעבד את המידע ומתעוררת שורת תגובות אוטונומיות המשפיעות גם על הקיבה. המוח מנסה על ידי רפלקסים "לתקן" את הקונפליקט, והאדם יחוש סחרחורת, חולשה, בחילה והקאה. לדוגמה, מערכת שיווי המשקל של אדם העומד בבטן ספינה "תדווח" למוח על טילטול והתנודדות, ואילו מערכת הראייה "תדווח" על מצב של היעדר תנועה (בחלל הסגור). בדרך-כלל נחלשים התסמינים עם הזמן, למשל, לאחר כמה ימי הפלגה, כנראה משום שהמוח מסתגל ולומד לשלב את דפוס התנועה החדש, והמערכת האוטונומית חוזרת לוויסות תקין.

הבדלים אינדיבידואלים

אנשים נבדלים מאד זה מזה בנטייתם לפתח מחלת נסיעה. ישנם החשים ברע כמעט בכל תנאי תנועה, ואילו אחרים לא יחוו אי-נוחות גם בתנאי תנועה קשים (כביש משובש, ים סוער וכדומה). בעבר נטו לקשור הבדלי רגישות אלו להבדלים בתפקוד איברי שיווי המשקל, אך מתברר כי תגובתיות יתר של המערכת האוטונומית מנבאת רגישות למחלת התנועה בצורה הטובה ביותר.

החשיפה לגירוי של תנועה בתנאים סבילים (או נייחים) איננה הגורם המכריע בהופעת התסמינים. חקירת גורמים שונים המשפיעים על האופן שבו המוח מעבד מידע חושי סותר שופכת אור על תופעה מורכבת זו. למשל, נוסעים באוטובוס יפַתחו מחלת נסיעה לעיתים תכופות, ואילו נהג הרכב, החשוף לאותם התנאים, יחוש את סימני התופעה לעיתים נדירות בלבד. מכאן אפשר לשער כי מרכיב השליטה במצב מרכזי בתופעה זו; ההנחה הזאת נבחנה ואוששה בכלים אמפיריים.

מניעה וטיפול

1. ברכב נוסע חשוב לשבת מלפנים ולהביט רחוק אל האופק.
2. לא לקרוא בזמן הנסיעה.
3. בספינה כדאי לשהות על הסיפון ולהביט רחוק, ואם הספינה גבוהה - לשהות בסיפון הקרוב יותר לקו המים שכן אז יש פחות תנועתיות.
4. חשוב להימנע מריחות חריגים שיכולים לעורר יותר בחילה ונטייה להקאה.
5. לא לשהות ליד אנשים החולים במחלת ים או מחלת נסיעות משום שהתופעה "מדבקת" - לא במובן זיהומי אלא במובן התנהגותי/רגשי, וכשנמצאים ליד אדם החולה במחלת התנועה ניתן לחוש רע יותר רק מעצם השהות לידו.^{[דרוש מקור]}
6. קיימות תרופות מסחריות כמו קוולס (סקופולאמין - חומר אנטיכולירגי), טרבמין (חומר אנטי הסטמיני), פראמין וסטונרון - המיועדות להפחתה או מניעה של תסמיני מחלת התנועה. ישנן גם מדבקות של סקופודרם (צורת מתן אחרת של סקופולאמין) המודבקות בדרך כלל מאחורי האוזניים.

לקריאה נוספת

• ד"ר אלכסנדר שאנן, רפואת פעילות נגד מחלות ים 'מערכות ים' יוני 1952, עמ' 47.
• עזרא להד. חקירה נוספת של מחלת הים המדאיגה 'מערכות ים' 43, מרץ 1959, עמ' 44.
• ד"ר קלונימוס מחלת ים 'מערכות ים' 109, יולי 1972, עמ' 33.

• Golding JF., Motion Sickness Susceptibility Autonomic Neuroscience: Basic and Clinical 129 (2006) 67–76
• Rolnick, A., & Bles, W. (1989). Performance and well being under tilting conditions: the effects of visual reference and artificial horizon. Aviation, Space and Environmental Medicine, 60, 779-785
• Rolnick, A. & Gordon, C. R. (1991). The effects of motion induced sickness on military performance. In R. Gal & J. Mangelsdorff (Eds.), Handbook of Military Psychology. Chichester: Wiley.
• Rolnick, A., Lubow, R.E., 1991. Why is the driver rarely sick? The role of controllability in motion sickness. Ergonomics 34, 867–879.

קישורים חיצוניים

• יואב גלזנר, כך תסבלו פחות ממחלת ים במהלך השיט, באתר ynet, 30 באוגוסט 2011

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26023895מחלת ים