אלפרד דרייפוס

אלפרד דרייפוס
	שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
	אלפרד דרייפוס

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

הפסל "מחווה לסרן דרייפוס" (צר') ברחוב אחד העם בתל אביב

אלפרד דרייפוס (בצרפתית: Alfred Dreyfus;‏ 9 באוקטובר 1859 – 12 ביולי 1935) היה קצין יהודי-צרפתי בצבא צרפת, שהואשם בבגידה ובריגול על לא עוול בכפו, בפרשה שזכתה לשם "פרשת דרייפוס".

קורות חייו

אלפרד דרייפוס נולד ב-9 באוקטובר 1859 למשפחה יהודית אמידה ומיוחסת מהעיר מילוז שבאלזס, אשר עסקה בייצור טקסטיל, והיה הצעיר מבין תשעה ילדים. משפחת דרייפוס מתייחסת למשפחת טרבס שהם צאצאים ישירים של רש"י^[^{דרוש מקור]}. אלפרד עבר עם משפחתו לפריז לאחר מלחמת צרפת–פרוסיה, אשר הובילה לסיפוחה של אלזס-לורן לאימפריה הגרמנית ב-1871.

כילד בן 11, מאורעות מלחמת צרפת–פרוסיה השאירו את חותמם על דרייפוס. כניסת הכוחות הפרוסיים לעיר מולדתו ב-1871 השפיעה על החלטתו להתגייס לצבא. בשנת 1877 התקבל לקורס הצוערים באקול פוליטקניק, וסיים את לימודיו ב-1880. משם המשיך לקורס לקציני ארטילריה בן שנתיים באקדמיה הצבאית בפונטנבלו, שלאחריו קיבל מינוי קצין בגדוד בצבא הצרפתי. בשנת 1885 עלה לדרגת לויטננט, וב-1889 עלה לדרגת קפיטן (סרן).

הגנרל מיריבל, אשר העריך את כישוריו, הכניס אותו ב-1 בינואר 1893 למשרה במטה הכללי, שם היה היהודי היחיד. בשנת 1894 גילה השירות החשאי הצרפתי שמסמך צבאי סודי נשלח בידי קצין צרפתי לשגרירות גרמניה בצרפת. העדויות נגד דרייפוס היו מפוקפקות (נראה שפרדיננד אסטרהאזי היה המדליף), אך לממסד הצרפתי היה נוח להטיל את האשמה על דרייפוס היהודי. לאחר משפט צבאי, שבו השופטים קיבלו ראיות סודיות שלא הובאו לידיעת ההגנה, הורשע דרייפוס בעוון בגידה ונידון למאסר עולם ולגירוש לאי השדים. גם דרגותיו נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל שנערך ב-5 בינואר 1895.

יש הסוברים כי מודעותו של הרצל לגבי בעיית היהודים, המתחדדת דווקא בעת המודרנית, הועמקה כאשר סיקר את משפט דרייפוס כשליח הנויה פרייה פרסה בפריז.

משפחתו של דרייפוס, בעיקר אחיו, מתייה דרייפוס, נאבקה בכל כוחה לביטול פסק הדין. נקודת המפנה הייתה ב-13 בינואר 1898, כאשר פרסם הסופר אמיל זולא מכתב גלוי שכותרתו "אני מאשים...!" (בצרפתית: J'accuse). זולא האשים את שופטיו של דרייפוס בהוצאת דיבה בזדון. בפברואר נמצא זולא עצמו אשם בהוצאת דיבה.

לדרייפוס נערך משפט נוסף ב-1899, הוא שוב נמצא אשם בבגידה, אך עונשו הוקל לעשר שנות מאסר באי השדים בשל "סיבות מקלות", ולאחר עשרה ימים, ולאחר שדרייפוס הסכים שלא לערער על פסק הדין, הוא קיבל חנינה. במכתב מ"אי השדים" כתב דרייפוס לאשתו לוסי: "כבודי שייך לי. זה הנכס שאני מוריש לילדי. את הכבוד הזה תבעתי מארצי."

ב-1904 תבע דרייפוס חקירה חדשה, וב-12 ביולי 1906 הכריז בית המשפט לערעורים כי דרייפוס חף מכל פשע. הוא הוחזר לצבא הצרפתי והועלה לדרגת מייג'ור (רב-סרן) ובנוסף הוענק לו אות אביר לגיון הכבוד בטקס פומבי. שהותו באי השדים גרמה לדרייפוס בעיות בריאותיות, ובאוקטובר 1907 הוא נאלץ לפרוש מהצבא.

בטקס העברת אפרו של אמיל זולא לפנתאון ב-1908 נורה דרייפוס על ידי לואי גרגורי, עיתונאי מתוסכל, ונפצע קל בידו.

במלחמת העולם הראשונה התנדב דרייפוס, בדרגת לויטננט קולונל (סגן-אלוף), לתפקיד פעיל בצבא הצרפתי, ואף שירת תקופה מסוימת בחזית והיה מהמפקדים שהובילו את החזרתם של חבלי אלזס ולורן לצרפת^[1]. בסוף המלחמה הוענקה לדרייפוס דרגת "קצין לגיון הכבוד".

אלפרד דרייפוס נפטר ב-12 ביולי 1935, ונקבר בבית הקברות מונפרנאס.

בנו של דרייפוס, פייר, שירת אף הוא כקצין ארטילריה. הוא השתתף במספר קרבות במלחמת העולם הראשונה ואף זכה בעיטור צלב המלחמה. נכדתו של דרייפוס, מדלן לוי נרצחה באושוויץ.^[2]

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית ומספרו ARC. Ms. Var. 548.^[3]

בתרבות

קובץ:Dreyfus-annee-de-sa-mort.jpg

אלפרד דרייפוס בן 74, 1934

ז'ורז' מלייס ביים סרט על דרייפוס ב-1899 (אולי הסרט הפוליטי המובהק הראשון בתולדות הקולנוע).

ב-1937 נעשה סרט ביוגרפי על אמיל זולא ובפרט על פרשת דרייפוס בשם "חייו של אמיל זולא". בסרט שיחקו פול מוני בתור אמיל וג'וזף שילדקראוט בתור דרייפוס. הסרט זכה לביקורות מהללות והוא אף זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

ב-1994 הונפק בול דואר ישראלי "100 שנה לפרשת דרייפוס".

ב-28 בנובמבר 2018 הוסר הלוט מעל פסל גדול של אלפרד דרייפוס ברחוב אחד העם בתל אביב מול מגדל שלום מאיר. זה העתק מפסל דומה שהוצב בפריז ב-1986. הפסל מראה את דרייפוס העומד זקוף ומניף את חרבו שנשברה בפרהסיה בטקס משפיל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אלפרד דרייפוס (בצרפתית)
טקסט בוויקיטקסט: אלפרד דרייפוס (בצרפתית)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלפרד דרייפוס