הריביירה הצרפתית

הריביירה הצרפתית (בצרפתית: Côte d'Azur; קוט ד'אזור - "חוף התכלת") הוא אזור לחוף הים התיכון, בדרום-מזרח צרפת המהווה אחד מאזורי הנופש הידועים ביותר בעולם. הריביירה ידועה במיוחד בחופי הרחצה שלה, באזורי הבידור, במרינות ובסלבריטאים ואח"מים מכל העולם הנוהגים לפקוד את האזור במיוחד בחודשי הקיץ.

המונח "הריביירה הצרפתית" נטבע במאה ה-19 על ידי הבריטים בהתייחסותם בעיקר לאזור בין מונקו לגבול האיטלקי.

לחוף הריביירה הצרפתית אין גבולות רשמיים ומקורות שונים תוחמים את האזור בצורה שונה. מוסכם כי הוא מתחיל בגבול האיטלקי בקצה המערבי של הריביירה האיטלקית ונמשך מערבה דרך מונקו, ניס, אנטיב, קאן וסן טרופה. עם זאת, קיימים כאלו הממשיכים בהגדרתם מערבה עד טולון, ואף עד קסיס. העיר הכי גדולה באזור הריביירה הצרפתית היא ניס, אשר בה מתגוררים 343,629 תושבים (2012), ואילו מספר התושבים הכולל בריביירה עומד על מעל 2 מיליון.

אזור הריביירה הצרפתית הוא מראשוני אזורי הנופש המודרניים בעולם אך עד סוף המאה ה-18 היה מאופיין בנגישות בעייתית ובעוני ונודע בזכות דיג, מטעי זיתים וגידול פרחים לצורך שימוש בבשמים. שלב חדש עבור האזור התחיל בסוף המאה ה-18 כאשר בני המעמד הגבוה בבריטניה החלו להגיע ולנפוש באזור בחודשי החורף על מנת להימנע מהקור הבריטי. לאחר שבאמצע המאה ה-19 הוקמה מסילת ברזל שחיברה את האזור לשאר חלקי אירופה, החלו לנהור לריביירה אריסטוקרטים בריטים, רוסים ועוד. בנוסף, הקמתו של הקזינו המפורסם במונטה קרלו שבמונקו באמצע המאה ה-19 הביאה לדחיפה כלכלית לאזור לאור העובדה שבאותה תקופה הימורים היו מחוץ לחוק בצרפת ובאיטליה.

לקראת סוף המאה ה-19, החלו להגיע לאזור ציירים ואומנים רבים שהעריכו את האקלים והצבעים הבהירים. ביניהם ניתן למנות את: אוגוסט רנואר, אנרי מאטיס ופבלו פיקאסו.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך האזור למוקד תיירותי פופולרי ואתר כנסים. פסטיבל הסרטים בקאן שהחל בספטמבר 1946 ונערך מדי שנה הפך את קאן והריביירה כולה למקום עלייה לרגל עבור אנשיי קולנוע ומפורסמים מכל העולם שרבים מהם מחזיקים בנדל"ן באזור.

הריביירה הצרפתית נהנית מאקלים ים תיכוני המאופיין בקיץ חם ויבש ובחורף מתון. באזור יש בממוצע 300 ימי שמש בשנה, 115 קילומטר של חופים, 18 מגרשי גולף, 14 אתרי סקי ו-3000 מסעדות.