ג'ורג' מדיסון
 | |||||||
| דיוקן של ג'ורג' מדיסון | |||||||
| לידה | יוני 1763 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 14 באוקטובר 1816 (בגיל 53) | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
.svg){kind=small}
ג'ורג' מדיסון (באנגלית: George Madison; יולי 1763 – 14 באוקטובר 1816) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן במשך כמה שבועות כמושלה השישי של קהיליית קנטקי. מעט ידוע על שנותיו הראשונות של מדיסון, שהיה בן למשפחה ידועת-שם בוירג'יניה. בנוסף, הוא קרוב משפחה של ג'יימס מדיסון, נשיאה הרביעי של ארצות הברית. הוא שירת בשלוש המלחמות הגדולות בהיסטוריה של המדינה, מלחמת העצמאות, המלחמה בטריטוריה הצפון-מערבית ומלחמת 1812. מדיסון נפצע פעמיים בקריירה שלו כמייג'ור בצבא הקונטיננטלי, ואף נפל בשבי הבריטי.
לפני השבעתו לתפקיד המושל כיהן מדיסון כמבקר המדינה כעשרים שנים. בזכות שירותו הצבאי הנרחב, שהרחיב את המוניטין שלו במדינה הצעירה, רבים עודדו אותו להתמודד לתפקיד המושל בשנת 1815. ג'יימס ג'ונסון, יריבו היחידי למערכת הבחירות, פרש ממנה כשבוע לפני מועדה הרשמי, ומדיסון נבחר ללא הסתייגויות. כמה שבועות אחר כך נפטר בעת מילוי תפקידו. מכורח הנסיבות הושבע סגנו, גבריאל סלוטר, לתפקיד המושל.
ראשית חייו
מדיסון נולד בחלקו המזרחי של מחוז אוגוסטה, וירג'יניה (לימים מחוז רוקינגהאם). אחיו ג'יימס כיהן כבישוף האנגליקני של וירג'יניה לנשיא הקולג' "ויליאם & מארי". משפחתו הייתה מיוחסת לנשיאה הרביעי של ארצות הברית ג'יימס מדיסון.[1] מדיסון למד במיטב בתי הספר המקומיים, וקיבל אף שיעורי העשרה פרטיים שסובסדו על ידי המדינה. כנער, התגייס לצבא הקונטיננטלי ושירת כטוראי במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית.[2]
מועד מעברו לקנטקי אינו ידוע, אך רישומי הקרקעות במחוז לינקולן מעריכים כי בשנת 1784 קנה מדיסון את ביתו הראשון במחוז קנטקי.[3] כמה שנים אחר כך נישא לג'יין סמית. במרוצת השנים נולדו לזוג ארבעה ילדים, אגתה, ויליאם, מיירה וג'ורג'. ג'יין נפטרה ב-1811, כחמש שנים לפני מותו של מדיסון.
מלחמות האינדיאנים בטריטוריה הצפון-מערבית של ארצות הברית
מדיסון שירת במיליציית קנטקי במהלך מלחמות האינדיאנים. הוא היה שליש תחת פיקודו של ארתור סנט קלייר. במהלך נסיגתם מהבריטים בקרב ובאש ב-4 בנובמבר 1791, הבחין אחד החיילים, ויליאם קנאן, במדיסון יושב לבדו על בול עץ. הוא הזהיר אותו כי הבריטים בדרכם למקום, אך גופו החלש של מדיסון היה תשוש מכדי לברוח. קנאן מצא בקרבת מקום סוס, הרכיב את מדיסון עליו, והשניים נמלטו.[4]
כמה חודשים אחר כך הוצב בפלוגתו של המייג'ור ג'ון אדאיר. ב-5 בנובמבר 1792 מצאו החיילים מקום לינה בסמוך לפורט סנט קלייר. בעת תהליך בניית המחנה האמריקני ארבו להם כוח אינדיאני קטן בפיקודו של ליטל טארטל. כשפתחו האינדיאנים באש, הורה אדאיר לסגת מן המחנה למורד ההר. הוא חילק את פלוגתו לשלוש קבוצות; שתיים ינסו להימלט ואחת, בפיקודו של מדיסון, תלחם נגד הילידים ותעכב אותם. אולם ידם של הילידים הייתה על העליונה, והם הצליחו לפגוע במדיסון.
קריירה פוליטית
ב-7 במרץ 1796 מינה מושל קנטקי באותה העת, אייזק שלבי, את מדיסון כמבקר המדינה. בתפקיד זה הוא כיהן כעשרים שנה. בשנת 1800, בד בבד שהוא ממלא את תפקידו כמבקר המדינה, הוסמך לנאמן הסמינרים הנוצריים מטעם הכנסייה הבפטיסטית במחוז פרנקלין. ב-5 בדצמבר 1806 הצטרף לחבר המושבעים שפסק בזכותו של ארון בר, לשעבר סגן נשיא ארצות הברית, עליו פותחה תאוריית קשר בה ניסה לכונן מדינה חדשה בדרום ארצות הברית. מאוחר יותר החל לכהן כנגיד הבנק של קנטקי.
במרוצת מלחמת 1812 גייס המושל שלבי כמה מתנדבים מקנטקי, שילחמו בטריטוריה הצפון-מערבית, מקום בסיסם של האינדיאנים. הקולונל ג'ון אלן ומדיסון הקימו יחדיו שני רגימנטים בפיקודם. הרגימנט השני של מדיסון, שכונה גם כ"רגימנט הרובאים הראשון של קנטקי", נלחם תחת הגנרל ג'יימס וינצ'סטר בקרב פרנץ' טאון.[5] באותו הקרב נפל וינצ'סטר לשבי הבריטי, אף על פי שהכוח האמריקני, שמנה כ-400 איש, הצליח להדוף מעט את הבריטים. בזכות התקרבותם של האמריקנים למטרתם, חשבו אנשיו של מדיסון כי הם נצחו במערכה. דגל לבן התנוסס אף באופק ורבים סברו כי מדובר בהודעת כניעה של הבריטים. אולם לאחר כמה דקות התברר כי היה זה וינצ'סטר שנופף בדגל על מנת להורות למדיסון לעצור את הקרב ולהיכנע.[6] הגנרל הבריטי הנרי פרוקטור לקח כמה שבויים בנוסף לווינצ'סטר למחנה הבריטי.[7] בין השבויים נמצא מדיסון, שנקלח עם כמה חיילים נוספים לפורט מאלדן, ולאחר מכן לכלא בקוויבק.[8] אחר הקרב בזזו האינדיאנים את מכלי האספקה של צבא האויב, שכללה כמות גדולה של ויסקי. שיכורים ואלימים היו כשטבחו ברבים מהשבויים על גדות נהר הריזין.
מדיסון שוחרר מהשבי כשנה לאחר לכידתו במסגרת חילופי שבויים. הוא חזר לקנטקי ב-6 בספטמבר 1814, וצבר אהדה רבה על שירותו הצבאי. בשנת 1816 התפטר מתפקיד מבקר המדינה עקב בריאותו הלקויה. אולם בהצעת חבריו, העמיד עצמו לתפקיד המושל. ג'יימס ג'ונסון, המועמד השני במערכת הבחירות, פרש מהמירוץ ולכן מדיסון נבחר ללא התנגדות.
מותו
מדיסון נסע לבלו ליק ספרינגס זמן קצר לאחר ניצחונו בבחירות. בשל בריאותו המדרדרת, הוא היה חלש מדי מכדי לחזור לפרנקפורט לטקס ההשבעה. שופט בית המשפט לשלום במחוז בורבון נשא את נאומו של מדיסון במקומו ב-5 בספטמבר 1816. הוא נפטר ב-14 באוקטובר אותה השנה, שבועות ספורים לאחר כניסתו לתפקיד. הוא נטמן בבית הקברות של פרנפורט.
סגנו, גבריאל סלוטר, מונה למושל החדש של קנטקי. רבים הטילו רבב בהליך בחירתו של סלוטר לתפקיד, ואף טענו כי מושל שאינו נבחר על ידי העם לא מייצג אותו. ההצעה לקיים בחירות מיוחדות לתפקיד הועברה לסנאט, שדחה אותה.
לקריאה נוספת
- Harrison, Lowell H., The Kentucky Encyclopedia, The University Press of Kentucky, 1992. (באנגלית)
- Powell, Robert A., Kentucky Governors, Bluegrass Printing Company, 1976. (באנגלית)
- Hopkins, James F., Kentucky's Governors, The University Press of Kentucky, 2004, מסת"ב 0-8131-2326-7. (באנגלית)
- McClung, John Alexander; Henry Waller, Sketches of Western Adventure: Containing an Account of the Most Interesting Incidents Connected with the Settlement of the West, from 1755 to 1794, Richard H. Collins & Co., 1872. (באנגלית)
- Collins, Lewis, Historical Sketches of Kentucky, 1848. (באנגלית)
- Coles, Harry L., The War of 1812, University of Chicago Press, 1966, מסת"ב 0-226-11350-7. (באנגלית)
- Bennett H. Young, Battle of the Thames: in which Kentuckians defeated the British, French, and Indians, October 5, 1813, with a list of the officers and privates who won the victory, 1903. (באנגלית)
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Harrison, Lowell H. (1992). Kleber, John E. (ed.). The Kentucky Encyclopedia, p 601
- ^ Powell, Robert A. (1976). Kentucky Governors, p. 22
- ^ Hopkins, James F. (2004). Lowell Hayes Harrison (ed.). Kentucky's Governors, p. 20
- ^ McClung, John Alexander; Henry Waller (1872). Sketches of Western Adventure: Containing an Account of the Most Interesting Incidents Connected with the Settlement of the West, from 1755 to 1794, p. 274
- ^ Collins, Lewis, Historical Sketches of Kentucky, p. 310
- ^ Coles, Harry L., The War of 1812, p. 116
- ^ Coles, Harry L., The War of 1812, p. 117
- ^ Bennett H. Young, Battle of the Thames: in which Kentuckians defeated the British, French, and Indians, October 5, 1813, with a list of the officers and privates who won the victory, p. 26
