ג'וזף מקמין
 | |||||
| דיוקנו של מקמין מאת רמברנדט פיל, 1796. | |||||
| לידה | וסט מרלבורו, פרובינציית פנסילבניה, אמריקה הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | קלהון, טנסי, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות הפרסביטריאני שילה, קלהון, טנסי, ארצות הברית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
ג'וזף מקמין (באנגלית: Joseph McMinn; 4 ביוני 1758 – 17 באוקטובר 1824) היה פוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כיושב ראש הסנאט של טנסי בשנים 1805–1811 וכמושל טנסי הרביעי בשנים 1815–1821.
ראשית חייו
ג'וזף מקמין נולד בעיירה וסט מרלבורו שבפרובינציית פנסילבניה, כאחד מעשרת ילדיהם של רוברט ושרה (לבית הרלאן) מקמין. הוא קיבל חינוך כפרי מוגבל בלבד, וגם בבגרותו הוא תואר כ"איש הספר הכפרי".[1] אף על פי שגדל כקווייקר, הוא התגייס לצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות של ארצות הברית.[1][2]
ב-1786 עבר מקמין למחוז הוקינס שבטנסי (אז בתחומי קרוליינה הצפונית), שם הוא רכש חווה. ב-1792 מינה אותו מושל הטריטוריה הדרום-מערבית, ויליאם בלאונט, כשופט שלום למחוז הוקינס,[3] ובשנים 1794–1796 הוא ייצג את המחוז בבית המחוקקים של הטריטוריה.[2] הוא גם שירת כקצין במיליציה של הטריטוריה, והתקדם עד לתפקיד של מפקד בריגדה.[3]
קריירה פוליטית
ב-1796 היה מקמין נציג לוועידת החוקה של טנסי, בה הוא סייע בניסוח חוקת המדינה שנכנס לתוקף ב-1 ביוני אותה שנה כאשר טנסי התקבלה כמדינה בארצות הברית. הוא נבחר להעביר את העותק של נוסח החוקה השלם לממשלה הפדרלית בפילדלפיה.[2] בשנים 1797–1801 ובשנים 1803–1811 הוא שימש כחבר הסנאט של טנסי, מתוכן בשש השנים האחרונות כיושב הראש שלו.[3][4]
מושל טנסי
ב-1815 התמודד מקמין בבחירות למשרת מושל טנסי מול ארבעה פוליטיקאים בולטים במדינה: הסנאטור ג'סי וורטון, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית רוברט ויקלי, יושב ראש בית הנבחרים של טנסי לשעבר רוברט פוסטר, ועמיתו של מקמין לוועידת החוקה תומאס הנדרסון. אף על פי שיריביו תקפו אותו מעל דפי העיתונות, ניצח מקמין בבחירות לאחר שגרף יותר מ-15,000 קולות מתוך כלל 37,000 ציבור המצביעים. ב-1817 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה ושוב הביס את פוסטר, וב-1819 נבחר לתקופת כהונה שלישית לאחר שהביס את אנוך פרסונס.[1]
בעת כהונתו כמושל, התמקד מקמין בקיום יחסי השלום עם האינדיאנים כדי להקל על הגעתם של יותר מתיישבים חדשים למדינה, במיוחד למערבה. הסכם הרכישה של הצ'יקאסאו, או הרכישה המערבית, שבו נרכש רוב השטח שכיום מהווה את מערב טנסי, הושלם במהלך תקופת כהונתו כמושל. 15 מבין מחוזות טנסי הוקמו אז.[1][2] על הסכם קלהון, או רכישת היוואסי, שבו רכשה ארצות הברית חלק מדרום-מזרח טנסי, נוהל גם משא ומתן במהלך תקופות כהונתו.[5]
בעקבות הפאניקה של 1819 (אנ'), כינס מקמין ישיבה משותפת של בית המחוקקים של טנסי ביוני 1820, שקיים הצבעה להקמת בנק מדינתי שיספק הלוואות בריבית נמוכה. צעד זה הרגיז רבים מעמיתיו של מקמין במזרח טנסי, שבמשך שנים הלינו על חוסר השקעות של המדינה בעבודות ציבוריות, בעיקר שיפורים בחלק העליון של נהר טנסי. בית המחוקקים עשה שימוש בקרקעות בבעלות המדינה מרכישת היוואסי כדי לספק גיבוי פיננסי לבנק החדש.
בשל הגבלת הכהונה בחוקת טנסי, שאותה סייע מקמין לנסח, על פיה לא התאפשר אז למושלי המדינה לכהן ביותר משלוש תקופות כהונה רצופות של שנתיים כל אחת, סיים מקמין ב-1821 הוא סיים את כהונתו כמושל, ושב לחוותו במחוז הוקינס. ב-1823 הוא עבר לחווה על גדת נהר היוואסי ליד העיירה קלהון, ושימש כסוכן הממשלה הפדרלית בסוכנות לענייני הצ'רוקי עד מותו.[2]
חיים אישיים
ב-1785 נשא מקמין לאישה את אנה קופר, ולשניים נולדה בת אחת בשם ג'יין. לאחר מות רעייתו ב-1811, נישא מקמין בשנית בשנה שלאחר מכן לרבקה קינקייד שנפטרה בינואר 1815, ושבועיים לאחר מכן נפטרה בתו היחידה ג'יין.
ב-1816 נשא מקמין לאישה את ננסי גלאזגו ויליאמס, בתו של מזכיר המדינה של קרוליינה הצפונית ג'יימס גלאזגו, ואשתו לשעבר של חבר בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית וילוובי ויליאמס.[6] נישואים אלו לא עלו יפה והסתיימו בפרידה ובניסיון לגירושים ב-1821.[1]
מותו והנצחתו
ג'וזף מקמין נפטר בקלהון שבטנסי ב-17 באוקטובר 1824. בערוב ימיו הוא הצטרף לכנסייה הפרסביטריאנית, ונטמן בקבר לא מסומן בבית הקברות הפרסביטריאני שילה בקלהון. ב-1880 ניסה מחוז מקמין שנקרא על שמו להעביר את קבורתו לעיר מושב המחוז, את'נס. מטיף אקסצנטרי בשם ר. ג'. מ. אונלי, שהיה האדם היחידי שידע את מיקום קברו של מקמין, סירב לחשוף את מיקומו. רק לאחר שהנהלת המחוז הסכימה שלא להעביר את הקבר, חשף אונלי את מיקום הקבר, ומצבה גדולה הוקמה עליו.[7]
על שמו של מקמין נקראו מחוז מקמין והעיירה מקמינוויל שבטנסי.[2] ויליאם ט. נויבי, שהיה מייסד העיר מקמינוויל שבאורגון, קרא לעיר על שם מקמינוויל שבטנסי שבה הוא נולד.[8]
ב-1942 התגלה דיוקן של מקמין שצויר ב-1796 על ידי הצייר הנודע רמברנדט פיל. ככל הנראה ביקר מקמין אצל פיל לצורך יצירת הדיוקן בעת שהגיע לפילדלפיה כדי להגיש לממשלה הפדרלית את נוסח חוקת טנסי. החברה ההיסטורית של טנסי רכשה את הציור עבור המדינה.[9]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1468
קישורים חיצוניים
- ג'וזף מקמין באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'וזף מקמין באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'וזף מקמין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 50-51.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 John Thweatt, "Joseph McMinn", Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2010
- ^ 3.0 3.1 3.2 Daily Post Athenian: Bicentennial Edition, 1976 1B Archived December 25, 2018, at the Wayback Machine, transcribed by Bill Bigham at TNGenWeb.org.
- ↑ Historical Constitutional Officers of Tennessee, 1796 – Present, Territory South of the River Ohio, 1790 – 1796 Archived October 29, 2013, at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives website.
- ↑ Fred S. Rolater, Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2017.
- ↑ Zella Armstrong, Some Tennessee Heroes of the Revolution: Compiled from Pension Statements, Genealogical Publishing Com, 2009, p. 117.
- ↑ C. Stephen Byrum, McMinn County (Memphis, Tenn: Memphis State University Press, 1984), pp. 15-16.
- ↑ Charles Henry Carey, History of Oregon: Volume 1. Chicago: Pioneer Historical Publishing Co., 1922; pg. 759.
- ↑ Elbert Watson, David Sowell, Index to the Governor Joseph McMinn Papers Archived July 12, 2013, at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives website, 1964, 1988.
ג'וזף מקמין40784389Q357966