אישם גרין האריס
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1818 מחוז פרנקלין, טנסי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
8 ביולי 1897 (בגיל 79) וושינגטון די.סי ארהצות הברית |
| מדינה | ארצות הברית |
| מקום קבורה | בבית עלמין אלמווד, ממפיס, מחוז שלבי, טנסי, ארה"ב |
| עיסוק | מושל טנסי |
| מפלגה | דמוקרטית |
אישם גרין האריס (10 בפברואר 1818- 8 ביולי 1897) היה פוליטיקאי אמריקני, שכיהן כמושל טנסי בשנים 1857–1862, וכסנטור ארצות הברית משנת 1877 עד מותו. הוא היה המושל הראשון של מדינת מערב טנסי.
ביוגרפיה
התחנך באקדמיית קארריק בוינצ'סטר טנסי, עד גיל 14. לאחר מכן עבר לפריס, טנסי, שם הצטרף לאחיו והפך לפקיד בחנות. ב-1838 הוא עבר לריפלי, מיסיסיפי, אזור שבדיוק נפתח למתיישבים חדשים לאחר שנחתם חוזה עם האינדיאנים. עם כספים שאחיו נתן לו, הקים עסק בריפלי. לאחר שלוש שנים מכר את העסק וחזר לפריס.
לאחר שחזר לפריס, האריס החל ללמוד משפטים. בשנת 1841 הוסמך ללשכת עורכי הדין והקים פרקטיקה משפטית רווחית. הוא יהיה אחד מעורכי הדין הפליליים המובילים במדינה.
בשנת 1847, נכנס האריס לפוליטיקה כאשר הדמוקרטים המקומיים שכנעו אותו להתמודד נגד מועמד המפלגה הוויגית לסנאט הממלכתי של טנסי. באוגוסט של 1847, מועמד המפלגה הוויגית פרש מהמרוץ כאשר הערות נגד המלחמה שנאמרו על-ידו פגעו בכל מועמדי המפלגה. המועמד החדש הגיע. והאריס הביס אותו בקלות.
זמן קצר לאחר שנכנס לסנאט המדינה האריס תמך בהחלטה שגינתה את "וילמוט פרוביסו" Wilmot Proviso) ) שהייתה הצעה (לא מוצלחת) בשנת 1846 בקונגרס ארצות הברית לאסור עבדות בשטח שנרכש ממקסיקו במלחמת מקסיקו – אמריקה. הסכסוך סביב הצעה זו היה אחד האירועים המרכזיים שהובילו למלחמת האזרחים האמריקאית.
בשנת 1849, האריס נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא בילה את מרבית זמנו בתקיפת "הפשרה של 1850" (Compromise of 1950), סדרה חוקים העוסקים בסוגיית העבדות בשטחים שכבשה ארצות הברית ממקסיקו במלחמת ארצות הברית-מקסיקו בשנת 1848,.
האריס זכה בכהונה שנייה ב 1851 ולאחר מכן בחר לא לרוץ בשנת 1853, לאחר שהמפלגה הוויגית השתלטה על בית המחוקקים של טנסי, וחילקה בצורה לא הוגנת את המחוזות כדי להביא לתוצאות הרצויות להם.
בשנת 1856, נבחר האריס לחבר האלקטורים עבור ג'יימס ביוקאנן. זה העניק להאריס הכרה כלל-ארצית במסע הבחירות של ביוקאנן. בשנת 1857 נפצע המושל אנדרו ג'ונסון בתאונת רכבת והוא לא הצליח להמשיך בקדנציה שלו. האריס נבחר להחליף את ג'ונסון כמועמד דמוקרטי וזכה בבחירות מאוחר יותר באותה שנה. האריס התמודד בהצלחה גם בבחירות של שנת 1859.
תקופת מלחמת האזרחים
במהלך הקמפיין לנשיאות 1860, האריס, אשר תמך במועמדותו של ג'ון קבל ברקינרידג' הצהיר כי על מדינת טנסי לשקול פרישה אם "קנאים פזיזים של הצפון" יצליחו להשתלט על הממשלה הפדרלית. בעקבות בחירתו של לינקולן, האריס ביקש מהמחוקקים לקיים משאל עם האם המדינה צריכה לפרוש. ההצעה הועלתה להצבעה בפני תושבי טנסי, ונדחתה ב־68,000 לעומת 59,000 קולות.
לאחר הקרב על פורט סאמטר, לינקולן הורה לטנסי לספק 50,000 חיילים. האריס קרא את תשובתו לקהל בנאשוויל והצהיר כי "לא ישלח איש מטנסי", ואמר שהוא מעדיף לכרות את זרועו הימנית מאשר לחתום על הצו. שבוע לאחר מכן האריס עמד לפני בית המחוקקים בטנסי וטען, כי האיחוד נהרס על ידי "המדיניות העקובה מדם והרודני של הנשיאות", וקרא לסיומן של קשרי מדינת טנסי עם ארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן המחוקקים אישרו להאריס להיכנס לקשר עם מדינות הקונפדרציה של אמריקה.
בסוף שנת 1861 צבא האיחוד פלש לטנסי, תוך ארבעה חודשים גורש האריס מנאשוויל וחבר לכוחות הקונפדרציה. הוא המשיך להוציא צווים כמושל, אף על פי שמונה מושל צבאי חדש והתקיימו בחירות להחלפתו של האריס. למרות זאת האריס הזה המשיך לפעול כמושל טנסי. לאחר המלחמה נאלץ להימלט למקסיקו כאשר הוצא צו כנגדו. בצו זה נאמר "עיניו עמוקות וחודרות – דוגמה מושלמת ללב של בוגד- עם קמטים של שד על מצחו. מחקריו על ביצוע פשעים הביאו לו קרחת מוקדמת וזקן אפור." התיאור ניתן על ידי המושל החדש של טנסי שקיווה להתגרות האריס.
עם שאר הקונפדרציה, ניסה האריס לערוך איחוד עם הקיסר מקסימיליאן של מקסיקו. כאשר מקסימיליאן הודח מהשלטון, האריס נמלט לאנגליה ב-1867. מאוחר יותר באותה שנה הצהיר מושל טנסי שהוא מבטל את הצו, האריס חזר לטנסי. נאמר שהמושל, שפגש את האריס בנאשוויל עם חזרתו, הצהיר "כל עוד המנורה ממשיכה לבעור, החוטא האכזר ביותר יכול לחזור".
בסנט של ארצות הברית
ב-1877, הדמוקרטים שוב שלטו בבית המחוקקים של טנסי והאריס נבחר לאחד ממקומות הסנאט של ארצות הברית. אחת המשימות המוקדמות ביותר שלו, בקונגרס ה-46 (1879–1881), הייתה הוועדה של מחוז קולומביה. המשימות לאחר מכן כללו את "הוועדה למחלות מגפה" בקונגרס ה -49 עד הקונגרס ה -52 (1885–1893) ואת הוועדה לתביעות מקרקעין פרטיות בקונגרס ה-54 (1895–1897).
בתקופת כהונתו הראשונה בסנאט הפך האריס למנהיגם של הדמוקרטים הבורבוניים של טנסי, אגף של המפלגה הדמוקרטית שתמך בדרך כלל בקפיטליזם של אי-התערבות laissez-faire וב"תקן הזהב". ככזה, האריס בילה את הקריירה המוקדמת שלו בסנאט כשהוא דוגל בבנייה קפדנית ובממשל מוגבל, בשמירה על זכויות המדינות ותעריפים נמוכים. בשנת 1884 התראיין על ידי הנשיא הנבחר גרובר קליבלנד לתפקיד בממשלה. בשנת 1887 נשא נאום חסר תקדים שנועד להגביל את כוחו של הנשיא לסלק את בעלי תפקידים מסוימים ללא אישור הסנאט. בשנת 1890 הוקיע האריס את הצעת החוק "לודג' ביל", שהגנה על זכויות ההצבעה עבור אפריקאים-אמריקאים בדרום, בטענה שהיא מפרה את זכויות המדינות.
אף על היותו "דמוקרט בורבון", היה הריס, שייצג מדינה אגררית, הגם "דמוקרט כסף", מתוך אמונה שמדיניות "כסף חופשי" תגן על חקלאים. הוא תמך בחוק בלנד – אליסון משנת 1878, אשר אישר לממשל הפדרלי לרכוש כסף כדי למנוע דפלציה במחירי היבול. הוא גם תמך בחוק "רכישת הכסף של שרמן" The Sherman Silver Purchase Act משנת 1890. בשנת 1893, הנשיא קליבלנד, היה מודאג מכך שחוק שרמן מדלדל את אספקת הזהב האמריקנית, וביקש את ביטולו. כאשר עלתה ההצבעה בסנאט באוקטובר, האריס, בתור נשיא המדינה, קידם פיליבסטר בתקווה למנוע את ביטול המעשה, אך לא הצליח. האריס, שלא היה ממורמר מביטולו של חוק שרמן, תמך בשנת 1896 במועמד לנשיאות וויליאם ג'נינגס ברייאן שלא הצליח להיבחר. האריס שירת בסנאט עד יום מותו ב -8 ביולי 1897. הוא נפטר בוושינגטון מחוז קולומביה, ארצות הברית, ונקבר בבית עלמין אלמווד ממפיס, מחוז שלבי, טנסי, ארצות הברית.[1]
האריס היה חבר במסדר הבונים החופשים הוא התקדש בלשכת "פריס מספר 108" בפריס, טנסי. הוא נבחר לשמש כ"נואם הגדול" עבור הלשכה הגדולה של טנסי ב-1851.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Isham Green Harris, Find a Grave
28013198אישם גרין האריס