בנאית ישראלית
 בנאית ישראלית
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | דבוראים |
| משפחה: | נמליים |
| תת־משפחה: | ריחניות |
| סוג: | בנאית |
| מין: | בנאית ישראלית |
| שם מדעי | |
 Tapinoma israele
| |
בנאית ישראלית (שם מדעי: Tapinoma israele) היא מין נמלה אנדמית לישראל ולאלג'יריה. הנמלה הבנאית ידועה במבנה קִנהּ: מעין תלולית עפר הבולטת מעל פני האדמה.
הנמלה הבנאית קלה לגידול בנמלול (קן מלאכותי), ולכן היא מושא מחקר נוח עבור מירמקולוגים.
תיאור חיצוני
הפועלות הן נמלים מבריקות בצבע שחור. גודלן הוא כ-3 מילימטר. בטנן עגולה, והיא מעט בהירה יותר משאר הגוף.
המלכה והזכרים גדולים יותר, (כ-5-6 מ"מ) ויש להם כנפיים. מלבד כנפיה, המלכה דומה לפועלות באורח יוצא דופן.
התנהגות
גודל המושבות של הנמלה הבנאית יכול לנוע בין עשרות למאות פרטים. בניגוד לרוב מיני הנמלים, אצל הבנאית יש לרוב מספר מלכות באותו קן. המלכות גם פעילות יותר ממלכות אחרות, אם כי הן אינן משתתפות במשימות הקבועות של הנמלים.
הבנאית ניזונה ממגוון גדול במיוחד של מזון, החל בצוף של פרחים וכלה בפגרים של בעלי חיים מזדמנים. לעיתים הבנאית מקיימת סימביוזה עם כנימות וציקדות על מנת להשיג טל דבש.
בחורף, הבנאית בונה שלוחת קן דמוי חרוט חלול מעל לפני האדמה, במקומות החשופים לשמש, במבנה המכונה סולריום (אנ'). מבנה הקן ומיקומו מאפשרים שימור אופטימלי של חום, והקן מסוגל להגיע לטמפרטורה הגבוהה בעשר מעלות צלזיוס מהסביבה. הטמפרטורה הגבוהה מתאימה יותר לגידול הזחלים הבוקעים מביצי המלכה בתקופה זו. בקיץ עוזבת הבנאית את התלולית, ועוברת לגור מתחת לאדמה, בחללים המוגנים מהחום, ובאזורים עשירים במים וצמחייה.
כאשר בנאית מותקפת, או שנוגעים בה, היא מפרישה פרומון. שימושו הסינתטי של פרומון זה (אנ') הוא חומר ריח וטעם של ענבים[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
26178822בנאית ישראלית