נמלול (נמלים)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמלול עם קן עשוי איטונג וטלק למניעת בריחת הנמלים

נמלוללועזית: פורמיקָריום) הוא קן נמלים מלאכותי, מעשה ידי אדם. נמלולים משמשים מירמקולוגים (חוקרי נמלים) על מנת לחקור נמלים בתנאי מעבדה. בנוסף, לעיתים קרובות אנשים מחזיקים נמלולים כתחביב.

ישנן חברות מסחריות שמשווקות נמלולים בשמות כמו "עיר נמלים" או "חוות נמלים". לעיתים החברות אף שולחות את הנמלים אל הקונה בדואר.

הנמלול הראשון שנעשה בו שימוש מסחרי הומצא על ידי פרנק אוסטין, ממציא ופרופסור להנדסה בדארטמות' קולג', שרשם אותו כפטנט בשנת 1929.

מבנה הנמלול

הנמלול מורכב משני חלקים: החלק החיצוני מדמה את סביבתם של הנמלים, והחלק הפנימי מדמה את קן הנמלים עצמו. לעיתים המונח "נמלול" מתייחס אך ורק לחלק הפנימי.

נמלולים מודרניים ניתן למלא בג'ל שקוף למחצה, במקום בחול או בנסורת. הג'ל מאפשר לראות את הנמלים יותר טוב

החלק הפנימי

החלק הפנימי, שנועד לדמות את קן הנמלים, הוא לרוב מכל שקוף ומרובע, שממלאים באדמה, בוץ, חול או נסורת. הנמלים חופרות מנהרות ומחילות, וניתן לראות אותן דרך המכל. לרוב לא כל הקן חשוף לצופה, אלא רק חלקו.

לעיתים במקום לתת לנמלים לחפור את המנהרות בעצמן, יוצקים מנהרות "בנויות מראש" באמצעות גבס. שיטה זו מאפשרת לעצב את המנהרות כך שניתן יהיה לראות את כל חלקי הקן, אך היא אינה מדמה באופן מלא את חייהם של הנמלים (כי הן אינן חופרות לעצמן את הקן). בנוסף, בנמלולים לצורכי הנאה, הצפייה בחפירות מוסיפה עניין לגידול הנמלים.

החלק החיצוני

החלק החיצוני צריך לדמות את סביבתן הטבעית של הנמלים, אך עם זאת לא לאפשר לנמלים לברוח או להקים קן נוסף מחוץ למקום המיועד. השיטה המקובלת ביותר היא להציב את המושבה בתוך ויוריום[1] שקוף, כך שהנמלים לא יוכלו לצאת. הבעייתיות העיקרית בשיטה זו היא שמאוד קשה לטפל ולתחזק בקן הנמלים כאשר לבני האדם אין נגישות אליו.

שיטות נוספות כוללות הצבת החלק הפנימי על שולחן מים (שולחן שכל רגליו נמצאות בתוך מכלי מים), הקפתו ב"חפיר", או הצבתן בתוך מכל פתוח מלמעלה ומריחת חומר חלקלק כמו וזלין, טלק, או שמן צמחי על הקירות (כמו בנמלול שבתמונה למעלה). נמלים אינן מסוגלות לטפס על קיר אם הוא חלק מדי. אם הנמלים אינן מרוצות מתנאיהם בנמלול (טמפרטורה לא מתאימה, מחסור באוכל או במים וכדומה) הן יפגינו יצירתיות רבה בניסיונות ההימלטות שלהן. למשל: הן מסוגלות לעיתים לבנות "גשרים" על מנת לעבור את ה"חפיר".

תחזוקת הנמלול

תחזוקת הנמלול כוללת ויסות תנאים חיצוניים רבים על מנת לדמות את הסביבה הטבעית של הנמלים. התחזוקה עשויה לכלול[2]:

  • ויסות הטמפרטורה בהתאם לתנאי הסביבה השונים. הדבר חשוב במיוחד כאשר חוקרים נמלים מאזור בעל אקלים שונה מאשר במקום שבו הנמלול מוצב
  • הרטבת הקן אחת לכמה זמן, כדי לדמות את הטל או הגשם
  • הצבת אוכל בקרבת הקן, כדי שהנמלים יאספו אותו. האוכל הדרוש משתנה בהתאם למין הנמלים, אבל לרוב סוכר וחרקים שונים יספיקו.
  • מתן "תקופת היסתגלות" של כמה ימים, במהלכם הנמלים יבססו את הקן

יתרונות וחסרונות הנמלול במחקר

לנמלול כמה יתרונות וכמה חסרונות עבור המירמקולוג הרוצה לחקור נמלים. היתרונות העיקריים הם היכולת לווסת את תנאי הסביבה (וכך לבדוק את תגובת הנמלים לשינויים באקלים), הקירבה למעבדה על כל הציוד שבה, והאפשרות לעקוב אחרי כל הנמלים ולספור אותן. החסרונות העיקריים הם הקושי לדמות את תנאי הסביבה באופן מלא, והקושי להפגיש את הנמלים עם בעלי חיים אחרים הנמצאים בסביבה הטבעית שלהם. בנוסף, נמלים לרוב לא אוהבות להיות בנמלול אחד במשך כמה שנים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נמלול בוויקישיתוף
  • אתר לחוות נמלים ישראלי, AntHome

הערות שוליים

  1. ^ ויוריום הוא מכל זכוכית פתוח מלמטה, שניתן להניח על דברים שרוצים להגן עליהם. (בדומה למה שמגן על מוצגים במוזיאון)
  2. ^ גידול נמלים הוא עסק מסובך, וסוגים שונים של נמלים דורשים תחזוקה שונה.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0