במבי שלג
ביאטריס (במבי) שלג (1958 - 15 באוגוסט 2016) הייתה עיתונאית, פובליציסטית ועורכת ישראלית. עורכת ומייסדת כתב העת "ארץ אחרת".
ביוגרפיה
נולדה בשם ביאטריס ארליך בצ'ילה למשפחה של יהודים דתיים ילידי גרמניה. היא גדלה בסנטיאגו דה צ'ילה. הכינוי "במבי" ניתן לה על ידי אביה.
בגיל 12 עלתה שלג עם משפחתה לישראל והתיישבה בנתניה. היא למדה בתיכון הדתי "בר-אילן" בעיר. התגייסה לצבא במסגרת גרעין נח"ל "ארגוב" של תנועת בני-עקיבא[1].
שלג למדה ספרות אנגלית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, ופילוסופיה יהודית במכון שלום הרטמן.
בתחילת שנות ה-80 הייתה פעילה ב"תנועה לעצירת הנסיגה מסיני" והייתה בין מקימי היישוב "עצמונה" בחבל ימית, שם התגוררה כחצי שנה[2].
ב-1983 החלה לכתוב ולערוך בכתב העת "נקודה". בשנים 1987–1992 שימשה סגנית עורך עיתון "אותיות" ובשנים 1992–1997 עבדה כעורכת העיתון. פרסמה טור דעה בעיתון "חדשות". בשנת 1996 עברה לכתוב טורי דעה במעריב ובהמשך, ב"מעריב nrg"[3]. בשנת 2012 החלה לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות".
בשנת 1999 ייסדה את עמותת "ארץ אחרת"[4], והחלה בעריכה והוצאה לאור של מגזין בשם זה. המגזין שם לו למטרה לנתח תהליכים חברתיים, תרבותיים ורוחניים בחברה הישראלית ובעם היהודי. ההחלטה להקים את המגזין התקבלה בעקבות רצח יצחק רבין מתוך רצון לייסד במה עיתונאית מעמיקה החוצה עולמות רעיוניים ומגזריים[5].
שלג הרבתה להדגיש את הצורך לכונן שיח ישראלי ויהודי מעמיק וביקרה את שטחיות השיח בתקשורת הישראלית[6]. בנושאי דת היא הביעה עמדות מורכבות, בהן שהחלוקה הקיימת בשנות האלפיים בין הזרמים השונים ביהדות היא עניין אנכרוניסטי, המבטא את הקבוצות האידאולוגיות בנושא כפי שהתקיימו לפני השואה[7]. לאחר פינוי עמונה ביקרה את הברוטליות שנקטה המשטרה במהלך הפינוי, אך גם את מגמת ההתבדלות המיסטית של חלק מאנשי הציונות הדתית, בעיקר בזרם החרדים הלאומיים, וטענה שהיא מובילה את בוגרי מערכת החינוך של ציבור זה לייאוש ולדרך ללא מוצא[8].
שלג השתתפה באירועי מחאת "יוקר המחיה"[9], וכתבה על התעלמות הציבור הדתי-ציוני מהמחאה, שביטאה בעיניה את "מותה של רוח תורה ועבודה"[10].
שלג הייתה חברה במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובמועצת "יד ושם"[11].
שלג הופיעה לעיתים קרובות כפרשנית אורחת בתוכניות טלוויזיה ורדיו וכן בהרצאות ורבי-שיח ברחבי הארץ.
נפטרה בי"א באב ה'תשע"ו, 15 באוגוסט 2016, בעקבות מחלה קשה[12][13].
עד לפטירתה הייתה נשואה ליאיר שלג, עמית מחקר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ועיתונאי ב"מקור ראשון". לזוג, שהתגורר בירושלים, שלושה ילדים.
פרסים שהוענקו לה
- 1998 - פרס ליבהבר לסובלנות דתית מטעם התנועה המסורתית בישראל כהוקרה על מאמציה לכונן קשרים בין יהודים בעלי השקפות עולם שונות.
- 2011 - פרס בני ברית למצוינות תקשורתית בסיקור התפוצות[14].
- 2012 - פרס פלג מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים הניתן לאדם שמקדם את ההבנה ההדדית בין קבוצות שונות בעם היהודי.
קישורים חיצוניים
- במבי שלג, באתר מכון מנדל למנהיגות
- נרי ליבנה, עיתון נשים אבל אחרת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2002
- ירעם נתניהו, שליפות עם במבי שלג, באתר nrg, 3 באוקטובר 2006
- איתמר ב"ז, קבוצת הכסף, באתר העין השביעית, 13 במרץ 2014
- בעקבות מותה
- רותי קדוש, הלכה לעולמה במבי שלג, מייסדת "ארץ אחרת", באתר nrg, 15 באוגוסט 2016
- אריאל הורוביץ, בארץ אהבתה: החזון והמורשת של במבי שלג, אתר בית אבי חי, 15 באוגוסט 2016
- נעמה צפרוני, ציידת של רסיסי מציאות, באתר העין השביעית, 16 באוגוסט 2016
הערות שוליים
- ^ ירעם נתניהו, שליפות עם במבי שלג, באתר nrg, 3 באוקטובר 2006
- ^ ארבע שיחות, שבר אחד, באתר היום השביעי
- ^ טוריה של במבי שלג, באתר nrg
- ^ ארץ אחרת, באתר מאגר עמותות רשומות
- ^ דרום תל אביב, התפרצות, באתר "ארץ אחרת", 18 באוגוסט 2011
- ^ במבי שלג, דין וחשבון: מה מחליש ומה מחזק אותנו, באתר "ארץ אחרת", 28 בספטמבר 2006
- ^ במבי שלג, תיקון -מחשבות ליום שאחרי, באתר ארץ אחרת, 30 באפריל 2002
- ^ במבי שלג, אל דרך ללא מוצא, באתר nrg, 10 בפברואר 2006
- ^ דברים שנשאה במחאה בירושלים, באתר "עבודה שחורה"
- ^ במבי שלג, מותה של רוח "תורה ועבודה", באתר "ארץ אחרת", 23 ביולי 2012
- ^ חברי מועצת יד ושם, באתר יד ושם
- ^ אביטל טרקיאלטאוב, נפטרה העיתונאית במבי שלג, באתר כיפה, 15 באוגוסט 2016
- ^
עופר אדרת, העיתונאית במבי שלג מתה בגיל 58 ממחלה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2016
- ^ אלן שניידר, בני ברית: במבי שלג ומני אליאס זוכי הפרס לעיתונות לשנת 2011, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 באפריל 2011
