פליסטוקן

פּלֶיסטוֹקֵן (Pleistocene; סימן: Ps^[1]) היא תקופה בתור הרביעון שבעידן הקנוזואיקון, שבלוח הזמנים הגאולוגי של כדור הארץ בבריאת העולם.

את המונח טבע צ'ארלס לייל ב-1819, בהציגו שכבה בסיציליה שיותר מ-70 אחוז ממיני מאובני הפאונה שלה עדיין קיימים, ובכך הפריד אותה מהפליוקן. משמעות השם ביוונית – "חדש יותר" (בהתייחסו לפליוקן שמשמעותו "חדש"). משם זה נגזר עידן ה"הולוקן", שמשמעותו "חדש לחלוטין".

הגדרת המונח השתנתה ב-2006, להגדרה המקובלת כיום. תנועת היבשות בתקופה זו היא מזערית, כ-100 ק"מ באופן יחסי מאז תחילת התקופה.

בסיום תקופה זו האדם המודרני כבר היה נפוץ בכל חמש היבשות וכבר הייתה לאדם השפעה בולטת על סביבתו, באופן שהשפיע על מינים רבים^[2].

בתקופה זו היו מגוון של יצורים גדולים מאוד (מגה-פאונה) ביניהם: ממותה, מסטודון, דיפרוטודון, סמילודון, גליפטודון, שור הבר, גיגנטופיתקוס, קרנף צמרי, עצלני קרקע כמו מגתריום, ג'ירפיים גדולים כמו שיוותריום, אייל אירי, דוב המערות, דוב קצר-פנים, זאב בלהות, גומפותריום, עופות כמו מואה, אפיאורניס, עיט האסטי ואף כמה זוחלים כמה מגלניה, קווינקנה ומיאולניה.

מעטים מהיצורים הענקים שרדו עד תחילת ההולוקן.

ראו גם

קנוזואיקון
פלאוגן			נאוגן		רביעון
פלאוקן	אאוקן	אוליגוקן	מיוקן	פליוקן	פליסטוקן				הולוקן
					גלס	פליסטוקן תחתון	פליסטוקן תיכון	פליסטוקן עליון	גרינלנד	נורת'גריפיאן	מגהליאן