בית קאסר

**מפת אבו כביר**
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.

בית קאסר או בית אופק הוא בית באר ברחוב מרדכי בנטוב בשכונת נווה עופר בתל אביב-יפו, אשר שימש עד 2009 את מרחב המרכז של מערך מג"ן בחיל החינוך והנוער.

הבית נבנה במאה ה-19 בידי סלים קאסר, סוחר ערבי-נוצרי עשיר שמוצא משפחתו במלטה, וששימש גם כקונסול של לא פחות מ-12 מדינות שונות. לקאסר היו אדמות רבות באזור הירקון, ובין היתר הייתה בבעלותו חווה בסמוך לכפר אל-מיר שבמקורות הירקון, שאותה מכר בנו, אנטואן, לראשוני פתח תקווה. ביתו של קאסר היה ביפו, ואת הבית באבו כביר, דרומית לדרך יפו-ירושלים הקים כארמון קיץ המשמש לאירוח ונופש. הבית נחשב לאחד הבתים המפוארים באזור יפו, והוא גם המפואר ביותר מבין בתי הבאר ששרדו.

הבאר שבחצר הבית פעלה בתחילה באמצעות אנטיליה, אך מאוחר יותר הופעלה באמצעות מנוע דיזל (משאבת המים המקורית עומדת במקומה עד היום). המים זרמו לבריכת אגירה, ומאוחר יותר, באמצעות תעלות, השקו את הפרדסים ואת הגן הפורח שסביב הבית. הקומה הראשונה, ששימשה לאיחסון ושיכון פועלים וחיות משק, הייתה פשוטה יחסית, והיא קורתה בקמרונות צולבים. בקומה זו השתמרה השוקת המקורית ששימשה להשקיית הסוסים והגמלים.

הקומה השנייה מפוארת בהרבה מהתחתונה. היא נבנתה כליוואן (חלל מרכזי המשמש לאירוח, שסביבו חדרי המגורים), אליה מוביל גרם מדרגות רחב. המרצפות בקומה השנייה מעוטרות, וגם הקירות והתקרות עוטרו באיורים. בנוסף, תקרות העץ מעוטרות בפיתוחי עץ מורכבים. את החלל המרכזי שובר דִירֶכְּלִיכּ, האופייני דווקא לבנייה הטורקית - שני עמודי שיש המופרדים ביניהם ובין הקירות באמצעות קשתות. ממרכז החלל המרכזי של הליוואן השתלשלה נברשת אשר אבדה עם השנים, אם כי פיתוחי העץ שמהם הייתה תלויה השתמרו בחלקם. גם חלונות הבית מסוגננים, וכללו פיתוחי אבן ועץ מרהיבים. בחלק העליון של הקירות החיצוניים נבנו פתחי אוורור עגולים. מעליהם הותקן מרזב מקושט, אשר שרד אם כי האיור נמחק עם השנים.

המבנה נבנה בראשיתו כמלבן סימטרי, אולם עם הבאת הצנרת המודרנית לארץ ישראל בידי המתיישבים האירופאים הראשונים (הטמפלרים), נוספה למבנה תוספת בנויה משמאל לחזית, המכילה שירותים ומקלחת ואשר שוברת את הסימטריה של המבנה ומעניקה לו את צורתו הייחודית.

בחצר המבנה עומד מבנה עשוי בוץ, טיט ואבני כורכר, ששימש לאיחסון. מבנה זה היה ככל הנראה המבנה הראשון במקום, ולפי ההערכות הוא בן כמה מאות שנים.

לאחר מלחמת העצמאות תפס צה"ל את המבנה, והוא שימש מאז ועד שנת 2009 את חיל החינוך. לאורך השנים ישבו במבנה יחידות שונות, ומאז אמצע שנות השמונים ישבה במבנה מפקדת מרחב מרכז של מערך מג"ן (בעבר - אגף הנוער והנח"ל). הצבא ביצע במבנה שינויים מינוריים יחסית (הבולטים שבהם סגירת חלונות והקמת קירות, וכן הסבת בריכת האגירה לרחבת מסדרים), ובמקרים רבים אף שיפץ ושימר את הבית (בין היתר, הותקן גג חדש, תוקנה הצנרת והוכנסו רשתות חשמל וטלפון). רבים מחשיבים את המבנה כבית הבאר השמור והשלם ביותר בארץ ישראל, רבות תודות לשימוש הממושך של צה"ל במבנה. הבית שמור טוב יותר מהמבנים הדומים הנמצאים בסביבתו. הודות לעובדה זו ולרמת הפאר וההדר המרשימה של המבנה - הוא נחשב בית הבאר החשוב ביותר שהשתמר מתקופת הפרדסנות של יפו בשלהי המאה ה-19.

לאחר יותר משישים שנה שבהם ישב צה"ל במבנה, פינה אותו לבסוף בחודש אוגוסט 2009. כיום מיועד המבנה לשחזור ולשימור. בשנת 2011 הציע אותו מינהל מקרקעי ישראל למכירה, באמצעות עמידר, עבור סכום של כ-10 מיליון שקלים חדשים^[1]. הבניין נמכר לבסוף לארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי תאונות עבודה^[2].