פיליפ השני, דוכס אורליאן

פיליפ השני, דוכס אורליאן
Philippe II Charles d'Orléans
לידה	2 באוגוסט 1674; שאטו דה סן-קלו, ממלכת צרפת
פטירה	2 בדצמבר 1723 (בגיל 49); ארמון ורסאי, ממלכת צרפת
שם מלא	פיליפ השני שארל, דוכס אורליאן
מדינה	צרפת
בת זוג	פרנסואז מארי דה בורבון
שושלת בית אורליאן
תואר	דוכס אורליאן
אב	פיליפ הראשון, דוכס אורליאן
אם	אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ
צאצאים	ראו בהמשך
	9 ביוני 1701 – 2 בדצמבר 1723; (22 שנים)
	→ פיליפ הראשון, דוכס אורליאן לואי ד'אורליאן, דוכס אורליאן ←
	10 באוגוסט 1723 – 2 בדצמבר 1723; (16 שבועות ו־3 ימים)
	→ גיום דובואה לואי אנרי, דוכס בורבון ←

פיליפ השני, דוכס אורליאן (בצרפתית: Philippe II d'Orléans, ‏2 באוגוסט 1674 - 2 בדצמבר 1723), היה בנו של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן, אחיו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, ועוצר הממלכה בתחילת שלטונו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת.

ביוגרפיה

ראשית חייו

פיליפ נולד ב-2 באוגוסט 1674 בשאטו דה סן-קלו, לפיליפ הראשון, דוכס אורליאן ולרעייתו השנייה אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ, בתם של קרל הראשון לודוויג, הנסיך הבוחר מפפאלץ ושרלוטה, רוזנת הסן-קאסל, ועם לידתו קיבל את התואר "דוכס שארטר".

בעת לידתו היה פיליפ הרביעי בסדר הירושה לכתר הצרפתי, לאחר לואי, הדופן הגדול, אביו ואחיו הגדול לואי אלכסנדר, דוכס ולואה. בשנת 1676 מת אחיו לואי אלכסנדר, ופיליפ הפך ליורש העצר של בית אורליאן ולשלישי בסדר הירושה לכתר הצרפתי.

חינוכו

חינוכו של פיליפ נוהל על ידי גיום דובואה, ובחינוכו השתתפו המורים הטובים ביותר בצרפת, והוא למד פיזיקה ומתמטיקה אצל ז'וזף סאובר, ומוזיקה אצל אטיין לולייה. פיליפ חונך לצד לואי דה רובורי, דוכס סן-סימון, שהתפרסם מאוחר יותר בזכות זיכרונותיו והגנתו על זכויות האצולה של צרפת. סן-סימון ליווה את פיליפ לעיתים קרובות, ואשתו הייתה מאוחר יותר בת לווייה לבתו של פיליפ, לואיז אליזבת ד'אורליאן, דוכסית דה ברי.

במאי 1685 הופיע פיליפ, שהיה אז בן עשר בלבד, בהופעה ציבורית ראשונה בוורסאי. האירוע היה בואו של הדוג'ה של ג'נובה, פרנצ'סקו מריה לרקארי אימפריאל, בחצר המלוכה הצרפתית. ב-2 ביוני 1686 צורף פיליפ למסדר רוח הקודש בוורסאי, יחד עם לואי-אוגוסט דה בורבון, דוכס מיין, שהצטרף אף הוא למסדר, כפי שעשה דודיו לואי השלישי, נסיך דה קונדה ופרנסואה לואי, נסיך דה קונטי.

קריירה צבאית

אביו זכה להצלחה צבאית בקרב קאסל ובמהלך הניצחון הצרפתי המכריע נגד ויליאם השלישי, מלך אנגליה, ופיליפ החל אף הוא את שירותו הצבאי במהלך מצור על מונס ב-1691. הוא נלחם בהצלחה מרובה בקרב סטינקרק ב-3 באוגוסט 1692, ובאותה שנה אף השתתף במצור על נמור. בשנה שלאחר מכן הוא שירת בקרב לנד, שם נלחם לצד הנסיך דה קונטי שנפצע במהלך הקרב.

במהלך הפסקה קצרה בין המשימות הצבאיות למד פיליפ את מדעי הטבע.

במהלך מלחמת הירושה הספרדית פיקד פיליפ על הצבא באיטליה (1706), וזכה לקרדיט על הצלחתו במצור על טורינו. מאוחר יותר הוא נסע לספרד והשתתף בקרב אלמנסה, שהיווה צעד מרכזי בהכנסת ספרד תחת שלטון בית בורבון (1707), ואף השיג שם כמה הצלחות חשובות.

נישואין

לואי הארבעה עשר, מלך צרפת הציע לפיליפ את בתו הבלתי חוקית, פרנסואז מארי דה בורבון (המכונה מדמואזל דה בלואה), ואף הציע לו נדוניה של שני מיליון ליברות עם ידו של בתו. לאחר ששמעה אמו כי בנה הסכים לנישואין, סטרה אמו של פיליפ על פניו אל מול בית המלוכה והפנתה את גבה אל המלך כשקד לה. אף על פי כן, ב-18 בפברואר 1692 נישאו השניים בקפלה של ארמון ורסאי, ובין האורחים היו אף ג'יימס השני, מלך אנגליה הגולה ואשתו מרי ממודנה. הזוג הצעיר, שלא התאים מלכתחילה, מעולם לא חיבב זה את זה, ועד מהרה נתן פיליפ הצעיר לאשתו את הכינוי מאדאם לוציפר, אך למרות זאת, היו להם שמונה ילדים.

החיים בחצר המלוכה

עם מותו של אביו ביוני 1701, ירש פיליפ את דוכסות אורליאן, אנז'ו, מונפנסייה, ונאמור, כמו גם את נסיכות ז'ואנוויל. אביו פיליפ הראשון מת לאחר ויכוח עם אחיו לואי הארבעה עשר על פילגשו של פיליפ השני, וכן הוא התרגז כל כך על שלואי לא שילם את הנדוניה של בתו. במשך חייו היו לפיליפ הרבה פילגשים, בעוד אשתו העדיפה לחיות בשקט בסנט קלאוד, בפאלה-רויאל, או בביתה בבגנולה.

לאחר מותו של אנרי ז'ול, נסיך דה קונדה בשנת 1709, עבר התואר נסיך הדם מבית קונדה לבית אורליאן. פיליפ היה זכאי כך לתואר "מסייה לה פרינס", אולם הוא ובניו לא השתמשו בתואר זה.

בשנת 1710 התחתנה בתו הבכורה מארי לואיז אליזבת ד'אורליאן, עם שארל, דוכס ברי, ובכך החזיקה במעמד יותר גבוה מהוריה בחצר המלוכה, אך לא היו להם ילדים.

בשנת 1711 מת לואי, הדופן הגדול, ובנו לואי, דוכס בורגונדיה מונה לדופן צרפת. בשנת 1712 מת אף לואי שנדבק בחצבת מאשתו, וכמה ימים מת אף בנו לואי, דוכס ברטאן, ובנה הקטן לואי, דוכס אנז'ו מונה ליורש העצר. ב-1 בספטמבר 1715 נפטר לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, ולואי, דוכס אנז'ו ירש את הכתר בשם לואי החמישה עשר, אך היות שהיה בן חמש שנים בלבד שימש פיליפ כעוצר בשמו.

העוצרות

ב-29 ביולי 1714, בעקבות התעקשותה של אשתו המורגנטית, המרקיזה דה מנטנון, העניק לואי הארבעה עשר לילדיו הלא לגיטימיים את תואר נסיכי הדם, וזיכה אותם לרשת את הכתר אם ייכחדו הקווים הלגיטימיים. בעקבות כך, לואי-אוגוסט דה בורבון, דוכס מיין ולואי אלכסנדר דה בורבון, רוזן טולוז הוכנסו באופן רשמי לסדר הירושה של הכתר הצרפתי. המרקיזה דה מנטנון העדיפה את פליפה החמישי, מלך ספרד כעוצר, ואת דוכס מיין כשליט בפועל, וממש לפני מותו של לואי הארבעה עשר החתימה אותו על צו שקרא למינויים הללו.

ב-1 בספטמבר 1715 מת לואי הארבעה עשר, ונינו לואי החמישה עשר עלה לשלטון במקומו. ב-2 בספטמבר נפגש פיליפ עם אספת המעמדות בפריז, ולאחר דיון קצר ביטל הפרלמנט את הצו האחרון של לואי הארבעה עשר, ומינה את פיליפ כעוצר המדינה. ב-30 בדצמבר 1715 החליט פיליפ להעביר את לואי החמישה עשר לארמון טווילרי בפריז.

פיליפ סירב לצביעות של שלטונו של לואי הארבעה עשר והתנגדותו לצנזורה, ואישר את הדפסתם של ספרים שנאסרו בתקופת שלטונו של דודו. בהפיכתו מחדש את מדיניות דודו, יצר פיליפ בריתות עם ממלכת בריטניה הגדולה, האימפריה ההבסבורגית והרפובליקה ההולנדית, ונלחם במלחמה מוצלחת נגד ספרד, שקבעה את תנאי השלום האירופי. בתקופה זו הוא פתח ערוצים דיפלומטיים עם רוסיה, שהביאה לביקור ממלכתי של הצאר פטר הגדול.

בתחילה הוא הפחית את המיסוי ושחרר 25 אלף חיילים. אולם הצעדים שנקט בהם נגד המוכסים הובילו להפגנות, בעיקר במחוז ברטאן, שם התפתח מרד שנודע בשם "קונספירציית פונטקאלק". פיליפ תמך בפעולותיו המסוכנות של הבנקאי ג'ון לו, שפשיטת הרגל שלו הובילה לבועת המיסיסיפי, אשר היוותה אסון לכלכלת צרפת.

ב-6 ביוני 1717, תחת השפעת החוק ודוכס סן-סימון, שכנע פיליפ את מועצת העוצרות לרכוש מתומאס פיט תמורת 135,000 ליש"ט את היהלום הגדול ביותר שהיה ידוע באותה העת בעולם, ששקל כ-141 קראט (28.2 גרם), והוסיף אותו לתכשיטי הכתר של צרפת. היהלום היה ידוע מאז ואילך כיהלום העוצר.

בצרפת הייתה קיימת מפלגה שניסתה להעביר את העוצרות לפליפה החמישי, מלך ספרד. המפלגה הוקמה בהשראת הקרדינל ג'וליו אלברוני, השר הראשון של ספרד, אשר נציגו בצרפת היה נסיך סלאמארה, השגריר הספרדי, שפעל בשותפות עם גיסו של פיליפ, דוכס מיין, ואשתו אן לואיז בנדיקט דה בורבון. בשנת 1718 התגלתה הקונספירציה של סלמאר, ובעקבות כך גורשו הקושרים מחצר המלוכה. שנתיים לאחר מכן חודשו מטרותיה בקונספירציית פונטקאלק, אשר ארבעה ממנהיגיה הוצאו להורג.

גיום דובואה, המורה לשעבר של פיליפ, וכעת ראש ממשלתו, הכריז מלחמה על ספרד, בתמיכת אוסטריה, אנגליה והולנד (מלחמת הברית המרובעת). לאחר כמה הצלחות של המרשל הצרפתי, דוכס ברוויק, בספרד, ושל הכוחות הקיסריים בסיציליה, עשה פליפה החמישי שלום עם פיליפ (1720).

מראשית 1721, פליפה החמישי, מלך ספרד, ופיליפ ניהלו משא ומתן על שלושה נישואים פרנקו-ספרדיים, על מנת לשפר את היחסים המתוחים בין ספרד וצרפת. על פי ההסכם, לואי החמישה עשר, מלך צרפת יתחתן עם האינפנטה מריאנה ויקטוריה מספרד, שתיהפך למלכת צרפת; האינפנטה לואיס מספרד יתחתן עם בתו הרביעית של פיליפ, לואיז אליזבת ד'אורליאן; והאינפנטה קרלוס מספרד יתחתן עם בתו החמישית של פיליפ, פיליפין אליזבת ד'אורליאן.

במרץ 1721 הגיעה האינפנטה מריאנה ויקטוריה לפריז, והועמדה תחת השגחתה של הנסיכה דה קונטי, גיסתו של פיליפ, והיא התגוררה בארמון טווילרי.

בנובמבר 1721 התחתנה לואיז אליזבת ד'אורליאן התחתנה על ידי שליח בפריז, ועברה להתגורר יחד עם אחותה הצעירה במדריד. למרות קבלת הפנים הקרה של משפחת המלוכה הספרדית, במיוחד על ידי אליזבטה פארנזה, האם החורגת של בעלה, וב-20 בינואר 1722 התקיים טקס הנישואין הרשמי. הנדוניה שלה הייתה של 4 מיליון ליברות. התנאי השלישי של ההסכם שכלל את נישואי האינפנטה קרלוס עם פיליפין אליזבת ד'אורליאן לא התקיים, ובשל כך נשלחה האינפנטה מריאנה ויקטוריה בחזרה לספרד. יחסי ספרד-צרפת התאוששו רק בשנת 1743 כאשר לואי פרדיננד, דופן צרפת, בנו של לואי החמישה עשר התחתן עם מריה תרסה רפאלה מספרד.

ב-15 ביוני 1722 עזבו לואי החמישה עשר והחצר המלכותית את ארמון טווילרי ועברו לארמון ורסאי, שם רצה המלך הצעיר להתגורר. פיליפ לקח את דירותיו של דודנו המנוח לואי, הדופן הגדול בקומה הראשונה של הארמון, בעוד המלך התגורר בקומה מעליו.

ב-25 באוקטובר של אותה שנה, המלך לואי החמישה עשר נמשח למלך צרפת בקתדרלת ריימס, ובסוף הטקס הוא השליך את עצמו בזרועות פיליפ.

בדצמבר 1722 מתה אמו של פיליפ, אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ, אשר אליה היה מאוד קשור, ומותה השפיע קשות עליו, אולם הוא לא השתתף בהלווייתה בשל עניינים רשמיים.

ב-15 בפברואר 1723 הוכרז לואי החמישה עשר כבוגר, ופיליפ הפך ליורש העצר. לאחר מותו של הקרדינל דובואה ב-10 באוגוסט אותה שנה הציע המלך הצעיר לפיליפ את תפקיד ראש הממשלה, והוא נשאר בתפקיד זה עד מותו כעבור כמה חודשים.

מותו

ב-2 בדצמבר 1723 מת פיליפ בזרועות פילגשו הדוכסית דה פלארי. לואי החמישה עשר התאבל עליו מאוד, והדוכס דה בורבון קיבל על עצמו את תפקיד ראש ממשלת צרפת.

ב-3 בדצמבר נלקחה גופת פיליפ לארמון סן-קלו, שם החלו טקסי הלוויה למחרת. לבו נלקח לכנסיית ואל דה גראס בפריז וגופו לבזיליקת סן-דני (כ-10 ק"מ מצפון לפאריס), בית הקברות של המלכים הצרפתים ובני משפחתם.

ליבו של פיליפ נמצא כעת בקאפל רויאל דה דרו (Chapelle Royale de Dreux), בית הקברות של כל בני בית אורליאן, שנבנה בשנת 1816 על ידי צאצאיתו לואיז מארי אדלייד דה בורבון, דוכסית אורליאן, אשתו של לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן. הקפלה הושלמה ככנסיית המלוכה של משפחת אורליאן בתקופת שלטונו של לואי פיליפ, מלך הצרפתים.