בית היתומים בתי אבות שע"י ישיבת פוניבז'
 | |
| בתי אבות פנימיה לילדים ניצולי הגולה | |
| בית יתומים | |
|---|---|
| מוטו | וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ (ספר עובדיה, פרק א', פסוק י"ז) |
| תקופת הפעילות | 1943–הווה (כ־81 שנים) |
| מייסדים | רבי יוסף שלמה כהנמן |
| בעלי תפקידים | |
| נשיא | הרב אליעזר כהנמן |
| מיקום | |
| מיקום | בני ברק |
| מדינה |
 ישראל |
בתי אבות (הוקם בי' בניסן ה'תש"ג - 15 באפריל 1943) הוא מוסד חינוך חרדי בבני ברק מייסודו של רבי יוסף שלמה כהנמן. תחילתו הייתה כבית יתומים לילדים ניצולי שואה שלא היו להם קרובי משפחה מקומיים וכדי להעניק להם מסגרת תומכת וחינוך חרדי, ובהמשך גם כפנימייה לילדי עולים. הראשון במוסדות פוניבז'.
רקע
במחצית השניה של מלחמת העולם השנייה, בשנת תש"ג (1943) החלו להגיע לארץ ישראל ילדים ניצולי שואה, יתומים מהוריהם וללא קרובי משפחה מקומיים שידאגו להם. ילדים אלו הציפו את הצורך בהקמת מוסדות שיקלטו אותם וידאגו לצרכיהם. הרב מפוניבז' ראה צורך דחוף ומיוחד בייסוד מוסד חרדי לילדים, כדי שאלו יגדלו על ערכי התורה והיהדות.
הקמת בתי אבות הואצה מחשש היהדות החרדית לחילונם של ילדי טהראן על ידי עליית הנוער. אגודת ישראל פעלה להקמת ארגון שיפרוס חסותו על ילדים יתומים ניצולי שואה וידאג להם לחינוך חרדי. בט"ו בשבט ה'תש"ג הוקם "המפעל למען ילדי ישראל", והרב מפוניבז' שהיה חבר אגודת ישראל הקים את בתי אבות[1].
היסטוריה
המוסד החל לפעול (ב-י' בניסן תש"ג) על הקרקעות שנרכשו לצורך הקמת ישיבת פוניבז' בצריף עץ שהוסב ממחסן למגורים, ולצידו נבנה מטבח אבן. הצריף הוכשר לתפוסה של 50 ילדים. הרב כהנמן לא קרא למוסד בית יתומים אלא בתי אבות כדי להדגיש שמדובר במסגרת חמימה וביתית[2]. בשבת קודם פתיחת המוסד דרש הרב כהנמן בבית הכנסת הגדול בבני ברק על חובת הסיוע לניצולים; כך נודבו למוסד רהיטים, כריות, שמיכות, ביגוד ועוד[3]. בשלב זה מנה המוסד 32 ילדים מילדי טהרן.
.jpg)
בשנת ה'תש"ד (1944) הוקם מבנה קבע בשם בתי אבות א'. המבנה כלל חדרי אוכל גדולים ואולם לבית כנסת, והיה בעל קיבולת של כמאה ילדים[4]. את הכסף לבניית המבנה הראשון גייס הרב מפוניבז׳ מיהודי הארץ. כשנקרא לנאום בעצרת אזכרה לנרצחי השואה שהתקיימה בעשרה בטבת תש"ה בתל אביב, הכריז כי "קדושים הללו שנרצחו, הדבר שאנחנו יכולים לעשות בשבילם הוא להפוך לאבות ואמהות בעצמנו". המשתתפים תרמו 17,400 לירות שטרלינג, חלק מהסכום התקבל בשטרות התחייבות, ומנהל בנק אנגלו-פלשתינה ד"ר אהרן ברנט התנדב ופרט תמורתם כסף מזומן[5].
עליית הנוער סירבה לתמוך בתחילה במוסד, מאחר שסירבה לתמוך במוסדות שאינם בחינוך ממלכתי הכוללים לימודי מקצוע[6]. אולם לאחר זמן מה, שכנע הרב מפוניבז׳ את המנהלת הנרייטה סאלד בטיבו, והיא הסכימה לממן את החזקת המוסד בסכום חודשי של 2000 לירות[7].
התפתחות
עם תחילת גל העליות בשנות ה-50, החל המוסד להתרחב. בשנת ה'תש"י (1950 למנינם) הונחה אבן הפינה לשני בתי אבות נוספים[8], ובשנת ה'תשי"א (1951 למנינם) הונחו אבני פינה לשבעה בתי אבות נוספים[9]. הרב מפוניבז' פעל להקמת קריית הילד, שכללה בסופו של דבר 11 בניינים[10], בנוסף לקריית הישיבה (ישיבת פוניבז') שהוקמה באותה תקופה.
בשנת ה'תשי"ב נחנך בית אבות לילדות, שנתרם על ידי ארגון נשים בארצות הברית[11]. בתפקיד אם הבית שימשה גברת מונק. בשנת ה'תשי"ג נחנך מבנה נוסף בשם 'בתי אבות לוס אנג'לס', שנתרם על ידי יהודי לוס אנג'לס. מבנה זה כלל אולם בית מדרש לתפילה ולימוד, ואולמות ללימודים והרצאות. המבנים הכילו כ-500 ילדים[12][13]. הנתונים מהשנים הבאות מראים את התפתחות המוסד:
את המימון לבניית בתי האבות השיג הרב מפוניבז' באמצעות אירועי התרמה שקיים ליהודים ברחבי העולם, בעיקר בארצות הברית. בתי האבות שנבנו נקראו על שם תורמיהם, וכללו שמות של קהילות יהודיות ותורמים מרחבי העולם[15].
עד שנת ה'תשנ"ז - (1997) עברו במוסד 10,000 חניכים.
מסוף שנות ה-90 פועל המוסד במתכונת מצומצמת יותר. חלק מהמבנים משמשים כפנימייה לנוער בסיכון[16], וחלקם משמשים את ישיבת פוניבז'.
אוכלוסיית המוסד
ניצולי שואה
ערך מורחב – ילדי טהראן
קבוצת הילדים הראשונה הייתה מילדי טהראן. למרות התנגדותו העקרונית של ארגון עליית הנוער להעברת ילדים למוסדות חרדיים, הצליח הרב מפונביז' לשכנע את המנהלת הנרייטה סאלד, ונמסרו לו 32 מתוך 733 הילדים, ילדים אלו נקלטו בבתי אבות[17][18]. שאר הילדים נשלחו למוסדות חינוך חילוניים ושל תנועת המזרחי[19].
בשנות ה-40 נקלטו בבתי אבות ילדים ניצולי שואה רבים שזרמו לארץ ממחנות העקורים באירופה.
בנוסף להקמת המוסדות, יצא הרב מפוניבז' למסע איתור ילדים ניצולים שהושארו בידי הוריהם במנזרים ובידי חסידי אומות העולם ברחבי העולם. במסע זה אותרו מספר ילדים[20].
עולים חדשים
בשנות ה-50, הורחב ייעודו של המוסד לקליטת ילדי עולים, בעיקר מעדות המזרח. זאת על רקע העלייה ההמונית של יהודים ממדינות ערב לישראל. הרב מפוניבז' החליט לפתוח את שערי "בתי אבות" בפני ילדים אלו, במטרה להעניק להם חינוך חרדי בהתאם לרצון הוריהם. החלטה זו באה כתגובה לפעילות עליית הנוער, שהפנתה את ילדי העולים למוסדות חינוך חילוניים, ולפעילות ארגונים חרדיים כמו יד לאחים שפעלו לכוון את הילדים למוסדות חרדיים[21][22]. בנוסף, המוסד קלט גם ילדים ממשפחות במצוקה שהיו זקוקים לבית חם[23].
כדי לענות על הצורך הגובר, הקים הרב מפוניבז' בתי אבות נוספים[24][25].
דיווח משנת ה'תש"כ - (1960) מציין כי מתוך 320 ילדים בבתי האבות, כ-80 היו מעדות המזרח, כולל ילדים ממרוקו, עיראק, תימן ומדינות נוספות[26]. כתוצאה מכך, השתנה ייעודו המקורי של בתי אבות מבית יתומים למוסד פנימייתי רחב יותר.
מאפייני המוסד
הרב כהנמן היה מעורה בטיפול בילדים והרבה להיות בחברתם[27], הנהיג יחס של כבוד והערכה כלפי הילדים, ונמנע מלקבל החלטות נגד רצונם[28]. על הצוות היה מוטל להתמודד ברכות מול התנהגויות שהיו כתוצאה מסבל הילדים בשואה, כמו אגירת אוכל, פחד וחוסר אמון[29].
הרב דאג להשריש בילדים את החשיבות של לימוד התורה, והיה עורך סיומי מסכת מפוארים, בחלקם אף השתתף החזון איש. בשמחת תורה נהג למכור את אמירת פסוקי המזמורים בדפי גמרא, ומאז השתרש מנהג זה לכלל הישיבות.
הרב התאים את האווירה בבתי אבות לסגנון בתיהם של הילדים, והנהיג שמדי מוצאי שבת הילדים היו הולכים לטיש אצל האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא, זאת מכיוון שהילדים ברובם נולדו בבתים חסידיים בפולין, וכן נוסח התפילה היה ספרד[30].
הצוות
המנהל ואב הבית הראשון היה הרב אליהו מונק[31]. אם הבית הייתה אשתו[32]. בני הזוג מונק התגוררו בבניין יחד עם התלמידים. הגברת מונק הייתה אחראית על הניקיון האישי ומצבם הגופני של הילדים.
צוות ההוראה והחינוך כלל את המדריכים והמורים הבאים: שלמה כהן, זלמן דרורי[33], חיים מנדל, יונה צלר[34], אברהם זית[35], כתריאל מוניץ, זעליג פרולסקי. אריה גרדנביץ וזוגתו[36].
לאחר פטירתו של הרב מונק בשנת תש"ט, מונה למנהל בנימין זאב דויטש (אביהם של הרב ברוך שמואל והרב אשר דויטש)[37].
סדר היום
בתקופה הראשונה, בתי אבות פעל כבית יתומים הכולל מסגרת לימודית. לאחר זמן, החליט הרב מפוניבז' לשלוח את הילדים לתלמודי התורה בעיר, במטרה לשלב את הילדים ניצולי השואה עם שאר הילדים. סדר היום כלל לימודים בתלמודי תורה בבוקר, כאשר המרכזי שבהם היו תלמוד תורה "רבי עקיבא"-זכרון מאיר, וחזרה לבתי אבות אחר הצהריים[38].
טווח הגילאים בבתי אבות היה מגיל 6 עד 15. כאשר הילדים התבגרו, הם המשיכו לישיבות בהתאם להתאמתם האישית. אחת האפשרויות הייתה ישיבת פוניבז' לצעירים, שנפתחה באותן שנים (תשט"ו)[39].
בוגרים מפורסמים
- רבי פנחס שרייבר - רבה של הקהילה החרדית באשדוד[40]
- הרב יוסף גליקסברג - רבה הראשי של גבעתיים
קישורים חיצוניים
- סורסקי אהרון, הרב מפוניבז ב, תשנ״ט, עמ' קנו-קצח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- בין מבחן הרצון לבין מבחן הרוח: התלבטויותיהם של ילדי השואה במסגרת בתי אבות של ישיבת פוניבז', בית יעקב 180, באתר אוצר החכמה
- שוק שושן, דגלנו שצח, באתר אוצר החכמה
ראו גם
הערות שוליים
- ^ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, תש"ל, עמ' 371
- ^ עיריית בני ברק, ארבע שנות יצירה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ סורסקי, אהרן, הרב מפוניבז - ב, תשנ"ט, עמ' קסב
- ^ עיריית בני ברק, בני ברק ארבע שנות יצירה, תש"כ.
- ^ אחד בדורו - ב, קול, שמואל, עמ' 390.
- ^ שלמה טיקוצנסקי,, הגדולים,, עמ' עמ' 582
- ^ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, תש"ל, עמ' 366.
- ^ קובץ, הנאמן - טז, תש"י.
- ^ קובץ, הנאמן - לו, תשי"א.
- ^ עיתון יומי של תנועת פועלי אגודת ישראל, שערים - תשכ"ט-תש"ל (5501-5600), תשכ"ט
- ^ יוסף מאיר האס, אביהם של יתומים, המבשר תורני 302, באתר אוצר החכמה
- ^ בני ברק ארבע שנות יצירה, עיריית בני ברק, תש"כ.
- ^ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, עמ' 401
- ^ סורסקי, אהרן, הרב מפוניבז ב, תשנ"ט
- ^ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, תש"ל.
- ^ חברת 144, פנימיית בית הילד "בתי אבות" פונוביז, באתר 144
- ^ שלמה טיקוצנסקי, הגדולים, עמ' 582.
- ^ שנפלד, משה, ילדי טהרן מאשימים, תשל"א.
- ^ שנפלד, משה, ילדי טהרן מאשימים, עמ' 123
- ^ סורסקי, אהרן, הרב מפוניבז׳ ב, תשנ״ט
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - 38 - במדבר, תשס"ג.
- ^ יעקבוביץ, יצחק יחיאל (אודותיו), דברי זכרון לזכרו של הרב זצ"ל, תש"פ, עמ' 39-40.
- ^ המוסף התורני של עתון המבשר, המבשר תורני - 0302 (כי תבא), תשע"ד.
- ^ קובץ, הנאמן - לו, תשי"א.
- ^ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, תש"ל, עמ' 402.
- ^ סורסקי אהרון, הרב מפוניבז ב, תשנ״ט, עמ' קנו
- ^ ירחון לנוער ע"י מפעל תורה ודעת, שלהבת - 058, תשל"ה.
בטאון תנועת צא"י, דגלנו - שצח, תשנ"ו, עמ' 22 - ^ אהרון סורסקי, הרב מפוניבז׳ ב, עמ' קצז
- ^ קול, שמואל, קול, שמואל, תש"ל.
וינברג, שלמה זלמינא, דברים ערבים - ב, תשע"ח - ^ מאיר, יצחק, על חומותיך בני ברק - ב, תשנ"ג, עמ' 339
- ^ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, תש"ל.
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - 30 - במדבר (חג השבועות), תשע"ג.
- ^ קול, שמואל, אחד בדורו - ב, תש"ל.
- ^ קובץ לתורה וחסידות לחסידי בית ריז'ין, תפארת ישראל - מה, תשס"א.
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - 08 - וירא, תשנ"ח.
- ^ סורסקי אהרון, הרב מפוניבז ב, עמ' קפז
- ^ מכון ירושלים, מוריה - שמא-שמג (שנה כט ה-ז), תשס"ט.
- ^ ירחון לעניני חינוך ספרות ומחשבה, בית יעקב - 180-181, תשל"ה, עמ' 11
- ^ סורסקי אהרון, הרב מפוניבז׳, עמ' קצד
- ^ אהרון סורסקי, הרב מפוניבז׳, עמ' קפד