חבל הסקלרים
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| חבל ארץ | טרנסילבניה |
| עיר אם |
טרגו מורש אודורהיו סקוייסק |
| שפה רשמית |
רומנית הונגרית |
| תאריך ייסוד | המאה ה-13 |
| שטח | 13,500 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בחבל ארץ | 700,000 |
חבל הסקלרים (בהונגרית: Székelyföld - סייקייפלד; ברומנית: Ținutul Secuiesc או Secuime; בגרמנית: Szeklerland; בלטינית: Terra Siculorum) הוא אזור היסטורי-אתנוגרפי בדרום-מזרח טרנסילבניה, ברומניה, המאוכלס ברובו על ידי סקלרים, תת-קבוצה אתנית-תרבותית הונגרית, בעלת תודעה היסטורית מיוחדת, ותת-ניב אופייני.
בימי הביניים התארגנו הסקלרים באזורי ספר בעלי מנהל אוטונומי שנקראו "כיסאות הסקלרים" במסגרת ממלכת הונגריה והנסיכות טרנסילבניה שהייתה מאות שנים חלק מממלכה זו. "כיסאות הסקלרים" התקיימו באופן חוקי עד לשנות ה-70 של המאה ה-19. הם בוטלו יחד עם "כיסאות הסקסונים הטרנסילבנים" בשנת 1876 כשהשלטון האוסטרו-הונגרי החליף אותם במחוזות רגילים.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה, התפרקות אוסטרו-הונגריה והסכם השלום בטריאנון בשנת 1920 המחוזות הטרנסילבנים של הונגריה, לרבות אלו של חבל הסקלרים הפכו באופן רשמי לחלק מרומניה, בהתחשב במספר הרב של רומנים שחיו בטרנסילבניה.
באוגוסט 1940, בהתאם לתכתיב וינה, סופח האזור מחדש להונגריה, תחת משטרו של הורטי, ובהמשך סאלאשי, עד שנת 1944 כשנכבש על ידי הצבא הסובייטי בברית עם הצבא הרומני. החזרת האזור לרומניה הוכרה בהסכמי השלום בפריז ב-1947 שנחתמו בעקבות מלחמת העולם השנייה.
חבל הסקלרים רבתי כלל את שטחי "הכיסאות הסקלריים" לשעבר שנמצאו במחוזות הרגיטה, קובסנה, מורש, וכמו כן בחלקים מהמחוזות אלבה, בקאו, ניאמץ וקלוז'. במובן הצר והשגור של המושג "חבל הסקלרים" כולל את שטחי המחוזות הרגיטה וקובסנה ובנוסף חלק ממחוז מורש של רומניה. הסלקרים חיים בעמקים ועל הגבעות של הרי הקרפטים המזרחיים הפנימיים.
לאורך השנים העיר טרגו מורש, בהונגרית - מארוש-ואשארהיי, הפכה למרכז התרבותי והכלכלי של חבל הסקלרים. היא הייתה בירת ה"כיסא מורש", הרוזנות או המחוז מורש-טורדה, אחר כך בשנים 1952 – 1960 בירת האזור האוטונומי ההונגרי, בשנים 1968-1960 בירת האזור האוטונומי ההונגרי מורש ומאז 1968 היא בירת המחוז מורש ומרכז המטרופולין טרגו מורש. אחרי נפילת המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה, כולל המהפכה הרומנית (1989) התעוררו מחדש תביעות בקרב האוכלוסייה הסקלרית לאוטונומיה.
אתר מרחצאות באילה טושנאד נמצא בחבל זה.
היסטוריה
בעת העתיקה
בתקופת הברזל הקדומה חיו בטרנסילבניה שבטים תראקיים, והדאקים או הג'טים היו אחד מהם. במחצית הראשונה של האלף הראשון הגיעו גם סקיתים מהמזרח [דרוש מקור], כמו כן קלטים שבאו בתקופת לה טן במאה הרביעית לפנה"ס.[דרוש מקור] במאה הראשונה והשנייה לספירה בטרנסילבניה נמצא המרכז הפוליטי של ממלכת דאקיה. נוכחות תרבות הדאקים בדרום-מזרח טרנסילבניה הובלטה על ידי תגליות חשובות כמו האוצר בסנקראיין במחוז הרגיטה או המצודות הדאקיות בקובאסנה (צ'טאטיה זנלור) ובז'יגודין במחוז הרגיטה. בשנת 106 ממלכת הדאקים בהנהגת המלך דקבלוס נכבשה אחרי שתי מלחמות על ידי האימפריה הרומית בראשות הקיסר טראיאנוס. השטח הפך לפרובינקיה רומית בשם דאקיה. דרום-מזרח טרנסילבניה נכלל בפרובינקיות דאקיה פורוליסנסיס, דאקיה אפולנסיס ומואסיה ובוצר באמצעות קסטרה רומיות כמו פאיטורה אוגוסטה (כיום אינלצ'ן) בסנפאול (מחוז הרגיטה), אנגוסטיה (ברצקו) ובאולטן (מחוז קובאסנה) או ברנקובנשט וקלוגרן (מחוז מורש). אחרי בעת נדידת העמים הגיעו לאזור שבטים גרמאניים וההונים. זמן מה שטח חבל הסלקרים של היום השתייך לתרווינגים וממלכתם "גותיודה". לחץ ההונים שפלשו ממזרח הדף את רוב השבטים הגרמאנים לעזוב. אולם בקרב נדאו הגפידים המזרח-גרמאנים ניצחו את ההונים והקימו ממלכת גפידיה שכלל את טרנסילבניה של ימינו. הם שמו קץ לאימפריה ההונית.
ימי הביניים
בהמשך הפך שטח חבל הסקלרים לחלק מהקגנות האווארית. זו תקופה שבה פלשו לטרנסילבניה אווארים וסלאבים. אחרי שנת 900 נכבש האזור על ידי המדיארים שהקימו באגן הפאנוני-קרפתי את ממלכת הונגריה. ייתכן כי הסקלרים התיישבו בטרנסילבניה החל מהמאה ה-12 האגדות ההונגריות מיחסות להם מוצא הוני. מוצא הסלקרים עדיים הוא שנוי במחלוקת. כמו הסקסונים הטרנסילבנים בתוטך ממלכת ההונגרים התארגנו הסלקרים ביידות מנהליות הקרויות "כיסאות". ה"כיסאות" לא היו חלק מהחלוקה המסורתית ההונגרית ל"רוזנויות" או "מחוזות" והם נהנו (לפחות עד המאה ה-18) מרמה גבוהה של חופש לעומת קבוצות אוכלוסייה שמסביב. החל מהמאה ה-12-ה-13 חבל הסקלרים זכה למידות שונות של אוטונומיה, קודם שחלק מממלכת הונגריה, ואחר כך בתוך נסיכות טרנסילבניה. האוטונומיה היוותה גמול עבור שירותם הצבאי של הסקלרים כשומרי גבול הספר של הונגריה וטרנסילבניה. בימי הביניים חבל הסקלרים היה ברית של שבעה "כיסאות" אוטונומיים סקלריים:אודווארהיי, מארוש, שפשי, קזדי, אורבאי ואראניוש. מספר הכיסאות ירד המשך לחמישה, כשהכיסאות שפשי, קזדי ואורבאי התמזגו לכיסא אחד הקרוי "שלושת הכיסאות" ("הארומסק"- Háromszék). בירתם (בלטינית:Capitalis Sedes) הייתה אודווארהיי. בעיר זאת התכנסו הרבה אספות לאומיות של הסקלרים. יוצא מן הכלל ידוע התרחש באספה משנת 1554 שהתכנסה במרושואשארהיי (כיום טרגו מורש).
התקופה המודרנית
בעקבות הכיבוש העות'מאני בהונגריה בשנים 1570–1711 הפכה נסיכות טרנסילבניה לישות מדינית חצי-עצמאית. אולם עם כיבושה על ידי הצבא ההבסבורגי היא סופחה למונרכיה ההבסבורגית, או האימפריה האוסטרית ונמשלה על ידי מושלים קיסריים. כתוצאה של הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, טרנסילבניה הפכה לחלק אינטגרלי מממלכת הונגריה, במסגרת אוסטרו-הונגריה. ב-1876 רפורמת החלוקה המנהלית של ממלכת הונגריה ביטלה את ה"כיסאות" האוטונומיים ויצרה חלוקה אחידה למחוזות או רוזנויות. כתוצאה מכך תמה לחלוטין האוטונומיה של חבל הסקלרים. נוצרו בו ארבעה מחוזות - אודווארהיי, הארומסק, צ'יק ומרוש-טורדה. רק מחצית המחוז האחרון, מרוש-טורדה, הייתה שייכת במקור לחבל הסקלרים. הכיסא אראניוש המבודד הפף למחוז טורדה-אראניוש.
התקופה העכשווית
בדצמבר 1918 בעקבות תבוסתן של מעצמות המרכז, לרבות האימפריה האוסטרו-הונגרית, במלחמת העולם הראשונה, נציגי הרומנים בטרנסילבניה הצביעו בעד סיפוחה של טרנסילבניה לממלכת רומניה. באודווארהיי ב-9 בינואר 1919 התחולל ניסיון לא מוצלח להקים "רפובליקה סקלרית". ב-1920 הסכם טריאנון קבע שטרנסילבניה על כל מרכיביה תסופח לממלכת רומניה. השפה הרומנית הפכה לשפה רשמית באזור כמו בכל טרנסילבניה. גבולות חבל הסקלרים נשמרו והמחוזות הסלקרים יכלו לבחור בנציגיהם ברמה רמה מקומית ולשמור על מוסדות חינוך בשפה ההונגרית.
אחרי 1930 החריפה מדיניות ה"רומניזציה" גם בחבל הסלקרים וכשהשלטון צמצם את ייצוגם של המיעוטים, לרבות הונגרים וסקלרים, בחיים הפוליטיים. שמות היישובים והמקומות שונו לשמות או גרסאות רומניים. קוצץ השימוש השפות המיעוטים בחיים הרשמיים וניהול הרשויות המקומיות עבר במידה רבה לידי רומנים אתניים.
ב-1940 כתוצאה מתכתיב וינה השני חזרה צפונה של טרנסילבניה להיות חלק מהונגריה. השטח שסופח בחזרה להונגריה כלל את מרבית שטחיו של חבל הסקלרים. השלטונות ההונגריים החזירו את החלוקה המנהלית מלפני הסכם טריאנון עם כמה שינויים קלים.
חוקי הגזע האנטישמיים של ממשלת יון ג'יגורטו הרומנית הוחלפו בחוקים הונגריים תואמים. על יהודי חבל הסקלרים הוטלו גזרות כולל בדיקה מחודשת של אזרחותם. עשרות משפחות יהודיות בעיר צ'יקסרדה גורשו. גברים יהודים בחבל גויסו לגדודי עבודות פרך בשירות הצבא ההונגרי. למשל 1,200 יהודים מהעיר טרגו מורש גויסו בשנים 1941–1944 ומחציתם מתו מהוצאות להורג ומחלה באוקראינה, פולין והונגריה. עם זאת על אף הרדיפות והקרבנות, רוב הקהילות היהודיות חי בביטחון יחסי עד מרץ 1944 כשהונגריה נכבשה על ידי צבא גרמניה הנאצית שהיה בן בריתה. ב-28 באפריל בימי הממשלה הפרו-נאצית הקיצונית של דמה סטויאי בחסות גרמניה, התקיימה ועידה שדנה בגירוש היהודים במחוזות צ'יק, הארומסק, מארוש-טורדה ואודווארהיי. תוך שבוע החל מ-3 במאי 1944 היהודים רוכזו בגטאות בערים סאסרגן (רגין), ספנטו גאורגה (שפשיסנטגיירג') וטרגו מורש. הרשויות ההונגריות השתתפו באופן פעיל במהלכים. היהודים שרוכזו בגטו שפשיסנטגיירג' נשלחו מאוחר יותר לסאסרגן וב-4 ביוני 1944 3149 נשלחו להשמדה באושוויץ. מטרגו מורש יצאו שלושה טרנספורטים של יהודים לאושוויץ - ב-27 במאי, 30 במאי ו-8 ביוני 1944 = בסך הכו 7,549 יהודים.
ב-12 בספטמבר 1944 במסגרת שביתת הנשק עם רומניה בוטל תכתיב וינה השני על ידי ועידת מעצמות הברית וכוחות רומניים וסובייטיים כבשו את האזור בסתיו 1944. באוקטובר עקב פעילות נקם של כמה קבוצות פארא-צבאיים רומניים (כמו "משמרות יוליו מאניו" וארגון מחנה ריכוז בפלדיוארה) נגד ההונגרים, מעשים שביקשו לנקום על מעשים אלימים אנטירומניים של ההונגרים בימי השלטון ההונגרי בצפון טרנסילבניה, הסובייטים הרחיקו זמנית את המנהל הרומני בשטחים אלה. במרץ 1945 ברית המועצות החזירה את השלטון בטרנסילבניה לידי הרומנים. ועידת השלום ב-1947 בפריז החזירה רשמית את צפון טרנסילבניה לרומניה.
אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי ברומניה ב-1952, בלחץ ברית המועצות, הוקם האזור האוטונומי ההונגרי שכלל את רוב חבל הסקלרים. ב-1960 שונה שמו ל"אזור מורש האוטונומי ההונגרי" והוא בוטל ב-1968 כשרומניה חזרה לחלוקה למחוזות יותר קטנים הקרויים "ז'ודץ". המחוז הרגיטה העכשווי כולל בערך את הכיסאות לשעבר אודווארהיי וצ'יק (כולל גיירגיוסק) המחוז קובסנה כולל בערך את שלושת הכיסאות לשעבר - הארומסק, ומה שהיה בעבר הכיסא מרוש-טורדה מהווה כיום חלק גדול מהמחוז מורש. הכיסא אראניוש לשעבר התחלק בין המחוז קלוז' למחוז אלבה.
אחרי 1965 בימי הנהלתו של ניקולאיה צ'אושסקו התעצמו אמצעי הרומניזציה ומספר גדול של רומנים התיישבו בחבל הסקלרים. הרבה אקדמאים הונגרים סקלרים נשלחו לעבוד באזורים אחרים של רומניה. אחרי המהפכה הרומנית מ-1989 שהפילה את השלטון הדיקטטורי הקומוניסטי, התחדשה הרוח הלאומית בקרב הסקלרים. במרץ 1990 התחוללו בעיר טרגו מורש עימותי רחוב אלימים בין הרומנים לסקלרים-הונגרים. בקרב האוכלוסייה הסקלרית עלו התקוות והדרישות להקמתו מחדש של אזור אוטונומי הונגרי או סקלרי.
קישורים חיצוניים
34638655חבל הסקלרים