ארנולד צווייג

ארנולד צווייג על בול מזרח-גרמני

המצבה על קברו של ארנולד צווייג בברלין

ארנולד צְוַויְיג (בגרמנית: Arnold Zweig;‏ 10 בנובמבר 1887 – 26 בנובמבר 1968) היה סופר יהודי גרמני.

קורות חיים

צווייג נולד בעיר גלוגאו (Glogau; כיום Głogów) שבשלזיה, בשטח שהיה אז חלק מגרמניה וכיום הוא חלק מפולין. את לימודיו התיכוניים עשה בעיר קטוביץ. הוא למד היסטוריה, פילוסופיה וספרות במספר אוניברסיטאות, בערים ברסלאו, מינכן, ברלין ועוד. בתקופה זו הושפע מן הפילוסופיה של ניטשה.

ארנולד צווייג נטה לסוציאליזם ולציונות, ובהיותו פטריוט גרמני התנדב לשירות בצבא הגרמני הקיסרי במלחמת העולם הראשונה. הוא השתתף בלחימה בצרפת, בהונגריה ובסרביה. בשנת 1917 הוצב במחלקת העיתונות של מפקדת הפיקוד העליון, ה"אובר אוסט" בקובנה. שם נתקל לראשונה ביהודים ממזרח אירופה. חוויות המלחמה הפכה אותו לפציפיסט ונתנה לו חומר גלם לכמה וכמה ספרים.

עם תום המלחמה השתקע בבוואריה, לחוף אגם שטרנברג, ועסק בכתיבת מאמרים ומחזות והביע את עמדותיו כלפי היהדות. הוא התיידד עם ליון פויכטוונגר ועם זיגמונד פרויד. בעקבות פוטש של היטלר במרתף הבירה ב-1923 עזב את בוואריה ועבר לברלין. באפריל 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הוצא צווייג מאגודת הסופרים הגרמנים. במאי 1933 ספריו נשרפו במסגרת שריפת הספרים בגרמניה הנאצית. בתחילת 1934 החרימו השלטונות הנאצים את רכושו בגרמניה והוציאו נגדו צו מעצר. צווייג עלה לארץ ישראל, התיישב בחיפה, והצטרף ככותב ועורך לעיתון בשפה הגרמנית בשם "האוריינט" (Orient) שמייסדו והעורך הראשי היה וולפגנג יורגראו. כן היה פעיל בעניינים ציבוריים והיה חבר בוועד להקמת בית הבימה.

ב-1948, בעקבות הזמנה רשמית מהשלטונות הקומוניסטיים, עבר לאזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה, שהפך מאוחר יותר לגרמניה המזרחית, שם הוא פיתח קריירה כסופר מפורסם וחביב המשטר, ואף היה חבר הפרלמנט. בין השנים 1950–1953 כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות של מזרח גרמניה. בשנת 1958 היה בין מקבלי פרס לנין לשלום. ב-1962 פרש מפעילות ציבורית עקב בריאות לקויה, וב-1968 נפטר במזרח ברלין. הוא נטמן בבית הקברות דורותיאנשטאדט בברלין.

מספריו

• 1911 משפחת קלופפר - רומן על סופר יהודי גרמני החי בארץ ישראל.
• 1912 אביגיל ונבל - מחזה על נושא תנ"כי.
• 1913 Claudia קלאודיה - נובלה.
• 1915 Ritualmord in Ungarn עלילת הדם בהונגריה מחזה (טרגדיה) שזכה לגרסה נוספת מאת צווייג ב-1918 בשם שליחותו של סמאל ועוסק במשפט Tisza Eszlar טיסה-אסלאר (הפרשה מתוארת בעלילת דם).
• 1920 פני יהדות מזרח אירופה.
• 1925 לסינג, קלייסט, ביכנר (מסה).
• 1926 ראי הקיסר הגדול - תורגם והופיע בעברית בהוצאת זב"מ.
• 1926 Caliban oder Politik und Leidenschaft קאליבאן.
• 1927 Der Streit um den Sergeanten Grischa הריב של הסמל גרישה - תורגם והופיע בעברית בהוצאת זב"מ. נמכר בגרמניה במעל 300,000 עותקים
• 1928 יהודים על הבמה הגרמנית.
• 1929 מוצא העתיד.
• 1931 Junge Frau von 1914 אישה צעירה משנת 1914.
• 1932 De Vriendt kehrt heim דה פרינדט חוזר הביתה - רומן העוסק בחייו והירצחו של יעקב ישראל דה האן.
• 1934 Bilanz der deutschen Judenheit מאזן היהדות הגרמנית.
• 1935 Erziehung vor Verdun חינוך לפני ורדן.
• 1937 Einsetzung eines Königs
• 1938 ימים ששקעו.
• 1947 Das Beil von Wandsbek הגרזן של ונדסבק - רומן המתאר את עליית הנאצים ואדישות/אכזריות הגרמנים כלפי היהודים, תורגם והופיע בעברית בהוצאת זב"מ.
• 1954 Die Feuerpause הפסקת אש.
• 1957 Die Zeit ist reif הזמן בשל.

ספריו בעברית

• הקרדום של ואנדסבק, תרגם מכתב יד אביגדור המאירי, מרחביה, 1943.
  • ‫הגרזן של ונדסבק, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, תל אביב, 1985.
• דה וריאנט שב הביתה, תרגם והוסיף הערות צבי ארגון, אחרית דבר מאת שלמה נקדימון, דביר, תל אביב, תשנ"א 1991.
• ראי הקיסר הגדול, תרגמה עדנה קורנפלד, תרמיל, משרד הביטחון, תשל"ז 1977.
• ‫הריב על אודות הסרג’נט גרישא, תרגם דב קמחי, מצפה, תל אביב, 1930.
  • הריב על הסמל גרישה, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, תל אביב, תשמ"ו 1986. ‬

לקריאה נוספת

• ז'קלין רוז, "ההתנגדות האחרונה":, על ההתכתבות בין זיגמונד פרויד, ערב גלותו מווינה, לארנולד צווייג, הגולה בחיפה", מטעם, 9, 2007.
• מוניקה צמקה, "חייו ויצירותיו של הסופר ארנולד צווייג בראי יהדותו", ברית עברית עולמית, 1998.
• רבקה גורפיין-אוכמני, "בשולי חליפת המכתבים בין זיגמונד פרויד לארנולד צווייג", מאזנים, ל', תש"ל-1970. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• וולף אירו, עמוס דולב, קרסטין מלכה-זינטר, (עורכים סדרת "טקסטים למען העתיד", סדרה להגות גרמנית בת זמננו), "זיגמונד פרויד - ארנולד צווייג : חליפת מכתבים 1939-1927", הקדמה : תום שגב, תרגמה מגרמנית : נועה קול, הוצאת רסלינג, 2016.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנולד צווייג בוויקישיתוף

• ארנולד צווייג, הרצל הקודם, דבר, 3 ביולי 1934
• אלעד יעקובוביץ', הוא זוכר את המורה לספרות שמואלי, באתר הארץ, 20 במאי 2011
• חדוה בן ישראל, תגובה, צווייג ומאגנס, באתר הארץ, 27 במאי 2011
• אבנר שפירא, מה כתב פרויד לאב הרוחני של הישראלים בברלין, באתר הארץ, 8 בפברואר 2016
• משה צוקרמן, גרמניה, ציונות וקומוניזם: מכתבי פרויד וארנולד צווייג, באתר הארץ, 30 ביוני 2016
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29458724ארנולד צווייג