אמון: סבא שלי היה יורה בי
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ניפר טגה | ניקולה זלמייר |
| שפת המקור | גרמנית |
| הוצאה | |
| הוצאה | הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים |
| תאריך הוצאה | 2015 |
| מספר עמודים | 211 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | דפנה עמית |
אמון: סבא שלי היה יורה בי (בגרמנית: Amon: Mein Großvater hätte mich erschossen, באנגלית: My Grandfather Would Have Shot Me) הוא ספר שנכתב על ידי הסופרת הגרמניה ג'ניפר טגה (Jennifer Teege)(אנ') (נולדה במינכן ב-1970). הוא חושף את תגליתה, כי סבה היה אמון גת, המכונה "הקצב מפלאשוב", אשר תואר היטב בסרטו של סטיבן ספילברג משנת 1993, רשימת שינדלר.[1] טגה אומצה ולמדה על ההיסטוריה של משפחתה לאחר קריאת הביוגרפיה של אמה בספריית המבורג.[2][3][4]
הספר יצא לאור בבריטניה ובארצות הברית ב-14 באפריל 2015 בהוצאת אקספרימנט (The Experiment) ונכתב בשיתוף עם ניקולה זלמייר.[5][6][7] היצירה מפרטת את תגליתה של טגה לגבי מוצאה וניסיונה להשלים עם גילוי זה. טגה, שהתחברה לישראל זמן רב לפני הגילוי, מחליטה לחקור את משפחתה ונוסעת לישראל ולקרקוב. באמצעות כך היא גם מנסה להתחבר מחדש לאמה המנוכרת.
עלילה
בספרה אַמוֹן – סבא שלי היה יורה בי מתארת ג'ניפר טֶגֶה את המסע הפנימי האמיץ שהתעקשה לעשות מאז הגילוי. במסעה היא חוקרת את דמותו של אמון גֵּת, הנאצי האכזר, אבל גם את אמה הביולוגית וסבתה, שדמויותיהן נצבעות עכשיו באור חדש המאיר צדדים אפלים בילדותה שלה. היא חוקרת את מה שהודחק והושתק עשרות שנים, לא רק במשפחתה, אלא בחברה הגרמנית כולה. היא חוקרת את הקשר האישי שלה עם חבריה בישראל, צאצאי קורבנות השואה. מתוך השבר הגדול של הגילוי היא בונה מחדש את זהותה, ברגישות ובחוכמה. את כתיבתה האישית מלווה ניקולה זֶלְמַיֶיר בסקירה המשלימה את התמונה המשפחתית וממקמת אותה בהקשר רחב.[8]
רקע לכתיבת הספר
בגיל ארבעה שבועות נמסרה ג'ניפר טֶגֶה על ידי אמה הגרמנייה לטיפולן של נזירות בבית ילדים במינכן. היא הועברה למשפחה אומנת שאימצה אותה בגיל שבע, ואז ניתק כליל הקשר שהיה לה עם אמה וסבתה האהובה. עם אביה הניגרי, שממנו ירשה את עורה הכהה, לא היה לה אז כל קשר. ב-1990, לאחר סיום בית הספר התיכון, נסעה טגה לפריז והתיידדה עם צעירה ישראלית. היא הגיעה לבקרה בישראל, טיילה בארץ ועבדה בספינת תיירים באילת. לאחר מכן, עברה לתל אביב, למדה עברית, השלימה תואר ראשון בחוג ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ועבדה במכון גתה. לאחר שעזבה את ישראל, עברה להמבורג והחלה לעבוד במשרד פרסום.[9] בגיל שלושים ושמונה, בעת שיטוט בספרייה המרכזית בהמבורג, נתקלה במקרה בתמונת אמה הביולוגית על גבי ספר שחשף בפניה סוד משפחתי גדול שהוסתר ממנה כל השנים: אַמוֹן גֵּת, המפקד הסדיסט של מחנה הריכוז פלאשוב, הוא סבא שלה.
ביקורת
הביקורת על הספר הייתה חיובית והוא זכה לשבחים מסיאטל טיימס (Seattle Times), וושינגטון פוסט (Washington Post), הסאנדי טיימס (Sunday Times) והמועצה למען הספר היהודי (The Jewish Book Council).[10][11][12][13] עיתון הניוז טריביון (the News Tribune) הצטרף לדברי השבח והוסיף "כי הוא מדגים שאנחנו תוצר של העבר שלנו, אבל אנחנו לא חייבים להיות מחויבים אליו.[14] בסופו של דבר, עלינו להבין שאנחנו לא יכולים לשנות את העבר, אבל אנחנו אחראים על עתידנו. לעומת זאת, העיתון מקלינ'ס (Maclean's) ביקר בחריפות את היצירה וקבע כי הוא "רומן משעמם" ו"מביא משמעות חדשה ובלתי מכוונת לבנאליות של הרוע".[15] הספר זכה לשבחים גם בישראל. בעיתון מעריב תוארה כתיבתה של טגה כ"כתיבה אישית, עניינית ולא מתחמקת" והספר הוגדר כ"מסמך מעניין, שאינו מבקש דמעות הזדהות".[16]
תרגום לעברית
הספר תורגם לעברית בידי דפנה עמית, ויצא לאור בשנת 2015 בהוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אמון: סבא שלי היה יורה בי- פתח דבר של הספר "אמון: סבא שלי היה יורה בי" באתר "הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים"
- הספר "אמון: סבא שלי היה יורה בי" באתר "סימניה"
- הספר "אמון: סבא שלי היה יורה בי" באתר "נוריתה"
- הספר "אמון: סבא שלי היה יורה בי" באתר "המגדלור"
- עופר אדרת, "סבא שלי, הפושע הנאצי אמון גת, היה יורה בי כי אני שחורה", באתר הארץ, 10 במרץ 2014
- מור אלזון, "אַמוֹן, סבא שלי היה יורה בי": להבין את הרוע, באתר ynet, 11 בפברואר 2015
- שלומית כהן-אסיף, על סבא שלה אמרו "כשראית אותו - ראית את המוות", באתר הארץ, 24 במרץ 2015
- המלצה על הספר באתר וואלה
- טעימה מהספר (פתח דבר) באתר מנדלי
- אמון: סבא שלי היה יורה בי, באתר "עברית"
- Inheritance, 2006 - סרט דוקומנטרי על מוניקה הרטוויג, בתו של אמון גת
- קדימון לסרט רשימת שינדלר, 1993
- אתר רשמי של הסופרת ג'ניפר טגה
- מידע על אמון: סבא שלי היה יורה בי בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ "My Nazi grandfather, Amon Goeth, would have shot me". BBC. 3 October 2013. Retrieved 17 September 2015
- ^ Don Snyder (March 5, 2014). "My Nazi Grandfather Would Have Shot Me". NBC News. Retrieved 17 September 2015
- ^ "How an Author Is Coping with the Discovery That Her Grandpa Was a Nazi". Retrieved 2015-09-17
- ^ "What's It Like To Be Black And Have A Famous Nazi Grandfather?". NPR. Retrieved 19 September 2015
- ^ MacGabhann, Frank. "My Grandfather Would Have Shot Me, by Jennifer Teege (review)". Irish Times. Retrieved 19 September 2015.
- ^ "My Grandfather Would Have Shot Me: A Black Woman Discovers Her Family's Nazi Past (review)". Publishers Weekly. Retrieved 19 September 2015.
- ^ "MY GRANDFATHER WOULD HAVE SHOT ME (review)". AudioFile Magazine. Retrieved 19 September 2015.
- ^ הספר "אמון: סבא שלי היה יורה בי" באתר "הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים"
- ^ https://www.haaretz.co.il/1.2557184
- ^ Beason, Tyrone. "'My Grandfather Would Have Shot Me': a Nazi in the family". Seattle Times. Retrieved 19 September2015
- ^ Philyaw, Deesha (2015-06-05). "When the skeleton in the family closet is a Nazi". The Washington Post. ISSN 0190-8286. Retrieved 2015-09-17
- ^ "Jennifer Teege: My Nazi grandfather would have shot me". The Sunday Times. Retrieved 2015-09-17
- ^ Kantor, Becca. "My Grandfather Would Have Shot Me: A Black Woman Discovers Her Family's Nazi Past (review)". Jewish Book Council. Retrieved 19 September 2015.
- ^ Shute, Kim. "Book Review: 'My Grandfather Would have Shot Me' Fascinating story teaches powerful life lesson". News Tribune. Retrieved 19 September 2015
- ^ Teitel, Emma. "My grandfather would have shot me: Book review". Maclean's. Retrieved 19 September 2015
- ^ http://www.maariv.co.il/culture/literature/Article-463193
35534310אמון: סבא שלי היה יורה בי