אל-מיר
 | |
| שרידי טחנת הקמח | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז לוד |
| נפה | נפת יפו |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | 1808-1839 |
| שטח | 51 דונם עות'מאני (1945) |
| תאריך נטישה | פברואר-מרץ 1948 |
| יישובים יורשים | הגן הלאומי ירקון |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 190 (1948) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת גוש דן רגילה)   אל מיר | |
אל מיר (בערבית: المرّ) היה כפר ערבי קטן מדרום לירקון ובסמוך למקורות הנחל. הוקם בתחילת המאה ה-19 ויושב על ידי מהגרים מצריים וסודאניים[דרוש מקור] שהובאו לאזור. חרב במהלך מלחמת העצמאות.
פירוש שם הכפר בעברית הוא "המעבר", וזאת על-שם המעבר המרוצף מעל הירקון שהיה בשטח הכפר. הכפר כונה גם בשם "אל-מחמודיה", על-שם הסולטאן מחמוד השני. לאחר הקמת המושבה פתח תקווה בסוף המאה ה-19, הוקפו אדמות הכפר באדמות המושבה.
תושבי אל מיר היו מוסלמים ופרנסתם הייתה חקלאות. בשטח הכפר פעלה עד סוף המאה ה-19 "טחונת אל-פוקא" (הטחנה העליונה) - טחנת הקמח הראשונה לאורך הירקון; הטחנה הייתה עתיקה וגדולה, וכללה 13 זוגות ריחיים. ב-1945 היה שטח הכפר 51 דונם בלבד, והוא מנה 170 נפש.
ככל הנראה נמלטו תושבי הכפר מבתיהם בפברואר ומרץ 1948 לקראת מלחמת העצמאות.
ב-1956 הוקם כפר הבפטיסטים בקרבת חורבות הכפר, אך ככל הנראה לא על אדמותיו. כיום מצוי שטח הכפר בתחומי הגן הלאומי ירקון. מבתי הכפר לא נותר שריד, אך חלקים ממבנה הטחנה שרדו עד היום.
