נסיר א-דין א-טוסי
נסיר א-דין א-טוסי (בפרסית: نصیر الدین الطوسی ; 18 בפברואר 1201, טוס, ח'וראסאן - 26 ביוני 1274 כאזמיה, בגדאד) היה אסטרונום, מתמטיקאי, פילוסוף, אלכימאי, רופא, פיזיקאי, ארכיטקט ותאולוג מוסלמי-פרסי. הוא השתייך לזרם האיסמאעילי של האסלאם השיעי ולאחר מכן עבר לזרם התריסרי. המלומד המוסלמי החשוב אבן ח'לדון (1332-1406) כתב על א-טוסי שהוא היה הגדול מבין המלומדים הפרסים המאוחרים.[1]
ביוגרפיה
נסיר א-דין א-טוסי נולד בעיר טוס שבמחוז ח'וראסאן שבצפון-מזרח פרס בשנת 1201. הוא התחיל את לימודיו בגיל צעיר, ולמד קוראן, חדית', פסיקה שיעית, לוגיקה, פילוסופיה, מתמטיקה, אסטרונומיה ורפואה.[2] נולד למשפחה שיעית וכנראה איבד את אביו בגיל צעיר. הוא הגשים את משאלתו של אביו להקדיש את חייו ללימודים, ונסע הרחק מעיר מולדתו כדי להקשיב להרצאותיהם של מלומדים גדולים בני התקופה. בצעירותו נסע לעיר נישפור כדי ללמוד פילוסופיה תחת פריד א-דין דמאד ומתמטיקה תחת מוחמד חסיב.[3] הוא נפגש גם עם פאריד אל-דין אטאר, מלומד ומשורר סופי מפורסם שנהרג בעת הפלישות המונגוליות לפרס.
א-טוסי נסע בהמשך לאזור עיראק של ימינו, ובעיר מוסול למד מתמטיקה ואסטרונומיה עם כמאל א-דין יונוס. הוא התכתב בין השאר עם סדר א-דין אל-קונווי, גיסו של הפילוסוף הסופי המפורסם אבן ערבי, אך נראה שהוא עצמו לא התחבר למיסטיקה באותה תקופה. לימים חיבר מאמר פילוסופי שעסק בנושא. לאורך השנים הוא יצר קשרים והתכתב עם מלומדים שונים, כולל הפילוסוף היהודי אבן כמונה מבגדאד.
את רוב כתביו א-טוסי חיבר בתקופה שלאחר הכיבוש של אזור עיראק על ידי האימפריה המונגולית. המונגולים גרמו להרס רב בפלישותיהם, אך זמן קצר לאחר שהשתלטו על טריטוריה חדשה הם חידשו בה את הפעילות התרבותית ונתנו פטרונות ליצירה מדעית ואינטלקטואלית. א-טוסי היה תחת חסותו של השליט המונגולי הולאגו.
א-טוסי חיבר למעלה מ-150 כתבים בפרסית וערבית.[4] כתביו עוסקים במגוון רחב של נושאים וסוגיות, מפרשנות דתית לדוקטרינות של השיעה וכתבים פילוסופים על אתיקה לתחומים שונים של אסטרונומיה וספר בן חמישה כרכים על טריגונומטריה.
מכתש בירח וכוכב זעיר (10269 Tusi) קרויים על שמו של א-טוסי לכבוד תרומתו לאסטרונומיה.
כתביו
א-טוסי הוא אחד המלומדים המוסלמים הפוריים ביותר בימי הביניים. בכתיבתו על מדעים הוא התבסס כמו מלומדים אחרים בני תקופתו על עבודותיהם של "הקדמוניים" (גדולי יוון העתיקה). בין המלומדים היווניים שא-טוסי פיתח את ממצאיהם כלולים אוקלידס, ארכימדס, תלמי ועוד.
אסטרונומיה
א-טוסי שכנע את השליט המונגולי הולאגו להקים מצפה כוכבים שיאפשר תחזיות אסטרולוגיות מדויקות יותר. מצפה הכוכבים הוקם בשנת 1259 באזור העיר מראגה שבמזרח איראן ונחשב למצפה הכוכבים המתקדם ביותר של התקופה. על בסיס התצפיות במצפה כוכבים זה חיבר א-טוסי את ספרו "זיג' אילחאני" (زیجِ ایلخانی; הטבלאות האלחאניות) שכולל תיאורים מדויקים מאד לתנועתם של כוכבים. הספר כולל טבלאות אסטרונומיות לחישוב מיקומם של כוכבים ואת שמם של הכוכבים השונים. המודל שלו נחשב למדויק ביותר עבור התקופה, ונעשה בו שימוש נרחב גם עשורים רבים לאחר מותו, עד ימיו של האסטרונום ניקולאוס קופרניקוס (1473-1543).
עבור חישוב תנועתם של כוכבים א-טוסי המציא טכניקה גאומטרית המכונת על שמו, ומאפשרת חישוב של תנועתו של כוכב קטן ביחס לכוכב גדול. טכניקה זאת החליפה טכניקה קודמת שהומצאה על ידי תלמי שלא תמיד עבדה. המלומדים המוסלמים עלי קושג'י (1403 – 1474) ואבן אל-שטיר (1304 – 1375) פיתחו את הטכניקה הזאת לאחר ימיו של א-טוסי וחישבו בעזרתה גם את תנועתו של כוכב חמה שהוא עצמו לא הצליח לחשב.
א-טוסי ביקר את הראיות התצפיתיות שסיפק תלמי בכתביו כדי לתמוך בטענה שכדור הארץ עומד במקומו ללא תנועה. הוא לא התנגד לסברה שכדור הארץ עומד ללא תנועה, אך טען כי יש להוכיח זאת באמצעות עקרונות פיזיקליים.[5]
א-טוסי פרסם את התרגום הערבי לספרו החשוב ביותר של תלמי "אלמג'סט".
מתמטיקה
א-טוסי היה הראשון לעסוק בטריגונומטריה במנותק מאסטרונומיה.[6] ספרו בן חמישה הכרכים "מאמר על הריבועים" (Kitāb al-Shakl al-qattāʴ) עסק בהרחבה בטריגונומטריה ספירית, לראשונה מחוץ להקשר של אסטרונומיה.[7] כך א-טוסי היה הראשון לפתח את טריגונומטריה כענף מתמטי בפני עצמו.[8]. בספריו על טריגונומטריה הוא חידש מספר חידושים בתחום, ובין השאר מופיע בהם משפט הסינוסים המפורסם והוכחות עבורו. לעיתים גילוי המשפט מיוחס לא-טוסי ולעיתים למלומדים מוסלמים אחרים בני תקופתו.
תחומים אחרים
א-טוסי עסק בספרו "אחלק א-נסרי" בהתפתחות החיים ביקום, והציג מספר רעיונות המזכירים את רעיון המפץ הגדול ואת תיאורית האבולוציה המודרנית.[9] בלוגיקה א-טוסי דגל באסכולה שפיתח אבן סינא (1037-980).[10] בפיזיקה א-טוסי העלה רעיונות המזכירים את חוק שימור החומר.[9]
לקריאה נוספת
- Encyclopædia Iranica, "Nasir al-Din al-Tusi" George Saliba [1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ James Winston Morris, An Arab Machiavelli? Rhetoric, Philosophy and Politics in Ibn Khaldun’s Critique of Sufism, Harvard Middle Eastern and Islamic Review 8 (2009), pp 242–291. Excerpt from page 286 (footnote 39): "Ibn Khaldun’s own personal opinion is no doubt summarized in his pointed remark (Q 3: 274) that Tusi was better than any other later Iranian scholar". Original Arabic: Muqaddimat Ibn Khaldūn : dirāsah usūlīyah tārīkhīyah / li-Aḥmad Ṣubḥī Manṣūr-al-Qāhirah : Markaz Ibn Khaldūn : Dār al-Amīn, 1998. מסת"ב 977-19-6070-9. Excerpt from Ibn Khaldun is found in the section: الفصل الثالث و الأربعون: في أن حملة العلم في الإسلام أكثرهم العجم (On how the majority who carried knowledge forward in Islam were Persians) In this section, see the sentence sentence where he mentions Tusi as more knowledgeable than other later Persian ('Ajam) scholars: . و أما غيره من العجم فلم نر لهم من بعد الإمام ابن الخطيب و نصير الدين الطوسي كلاما يعول على نهايته في الإصابة. فاعتير ذلك و تأمله تر عجبا في أحوال الخليقة. و الله يخلق ما بشاء لا شريك له الملك و له الحمد و هو على كل شيء قدير و حسبنا الله و نعم الوكيل و الحمد لله.
- ^ Dabashi, Hamid. Khwajah Nasir al-Din Tusi: The philosopher/vizier and the intellectual climate of his times. Routledge History of World Philosophies. Vol I. History of Islamic Philosophy. Seyyed Hossein Nasr and Oliver Leaman (eds.) London: Routledge. 1996. p. 529
- ^ Siddiqi, Bakhtyar Husain. Nasir al-Din Tusi. A History of Islamic Philosophy. Vol 1. M. M. Sharif (ed.). Wiesbaden:: Otto Harrossowitz. 1963. p. 565
- ^ H. Daiber, F.J. Ragep, Tusi in Encyclopaedia of Islam. Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel and W.P. Heinrichs. Brill, 2007. Brill Online. Quote: "Tusi's prose writings, which number over 150 works, represent one of the largest collections by a single Islamic author. Writing in both Arabic and Persian, Nasir al-Din dealt with both religious ("Islamic") topics and non-religious or secular subjects ("the ancient sciences")."
- ^ Ragep, F. Jamil (2001), "Freeing Astronomy from Philosophy: An Aspect of Islamic Influence on Science", Osiris, 16, 2nd ser.: 49–64, JSTOR 301979, at p. 60.
- ^ "trigonometry". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-2011-04-25.
- ^ Katz, Victor J. (1993). A History of Mathematics: An Introduction, p259
- ^ Bosworth, Clifford E.; Asimov (2003). History of civilizations of Central Asia. 4. Motilal Banarsidass. p. 190
- ^ 9.0 9.1 Farid Alakbarov (Summer 2001). A 13th-Century Darwin? Tusi's Views on Evolution, Azerbaijan International 9 (2).
- ^ Tony Street (23 ביולי 2008). "Arabic and Islamic Philosophy of Language and Logic". Stanford Encyclopedia of Philosophy. נבדק ב-2008-12-05.
{{cite web}}: (עזרה)