אליעזר כגן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה . אליעזר כגן (3 באפריל 1914 – 6 בנובמבר 2000) היה משורר, מתרגם, חוקר ספרות ומחנך ישראלי. מנהל בתי ספר, פרופסור[1] בחוג לספרות עברית באוניברסיטת חיפה. עסק בתורת המשקל (פרוזודיה) והחרוז ובספרות ההשכלה. חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (1981) על תרגומו לאפוס הפרסי "שאהנאמה" ("ספר המלכים").
ביוגרפיה
אליעזר בן נחמן כגן נולד ב-3 באפריל 1914 (ז' בניסן תרע"ד) בעיירה סוויסלוץ' שברוסיה הלבנה. בשנת 1925 עבר עם משפחתו לברסט ליטובסק (בריסק) שבפולין, שם למד בבית הספר התיכון 'תרבות' והיה פעיל בתנועת גורדוניה. בשנת תרצ"ג סיים את לימודיו התיכוניים וגויס לצבא הפולני, לקורס קצינים.
בסוף תרצ"ה (1935), לאחר סיום שירותו הצבאי, עלה לארץ ישראל ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. לפרנסתו עבד בבניין. בשנת 1940 קיבל תואר שני בספרות עברית, לשון עברית ופילוסופיה. בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס למשטרת המנדט ושירת בירושלים ובים המלח עד שנת 1943. בתקופה זו התגורר בחדר שכור בביתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עימו שמר על קשר אישי לאורך שנים.
בשנת 1943 החל לעסוק בהוראה בבית הספר "כפר ילדים" שבגבעת המורה (בית הספר המחוזי בעפולה), ובו היה מורה ומנהל במשך 11 שנים. בשנת תשי"ד-1954 מונה למנהל בית הספר התיכון תיכון עירוני מקיף קריית חיים בקריית חיים, והתמיד בכך 28 שנים, עד 1982.
בשנת תשי"ז החל לימודים לתואר דוקטור בחוג לספרות באוניברסיטה העברית, וב-1960 קיבל תואר דוקטור על עבודה שנושאה "מראות שתייה בשירת ביאליק", שנעשתה בהנחייתו של פרופ' שמעון הלקין. באותה שנה החל ללמד ספרות עברית בבית הספר הגבוה למדעי היהדות והחברה בחיפה, ועם ייסודה של אוניברסיטת חיפה היה בה פרופסור לספרות עברית במשך עשרים שנה.[1]
פעל להנהגת לימודי יידיש ולאדינו בבתי הספר התיכוניים,[2] ובשנת 1976 אישר משרד החינוך את הוראת השפות האלה.[3] היה יושב ראש הוועד של אגודת הסופרים בחיפה, ומייסד-שותף (ביחד עם פרופ' חיים שוהם)[4] של כתב העת הספרותי של אגודת הסופרים העברים "צפון: שנתון לספרות ואמנות", שאותו ערך (עם אחרים) בשנים 1989–1998 והיה הרוח החיה בו. פרסם מחקרים ותרגומים גם ב"מאזנים", "תרביץ", "כרמלית" (שנתון סופרי חיפה) ו"עקד".
כגן פרסם 10 ספרי שירה. לשם תרגום האפוס הפרסי "שאהנאמה" למד פרסית בהיותו בן 50. על תרגומו זה זכה בשנת 1981 בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.[5]
בשנת תשנ"ח זכה בפרס ש. שלום לספרות מטעם עיריית חיפה על מפעל חייו בשירה.
אליעזר כגן נפטר בשנת 2000, בגיל 86. אלמנתו היא חוקרת הספרות פרופ' ציפורה כגן. נכדו הוא השחקן יובל סגל.[6]
ספריו
ספרי שירה
- קרבן אשם : שירים (קריית ספר, תש"ה)
- עזות מצח : שירים (קריית ספר, תש"ו)
- שושנים בשחור : שירים (קריית ספר, תשי"ג)
- עולם קטן : פואמה לירית (קריית ספר, תשי"ד)
- פחד אין-א-לוה : מרובעים (קריית ספר, תשכ"ד)[7]
- אימה וזמר : שירים (פינת הספר, תשכ"ז)
- סחיש (פינת הספר, תש"ל)
- פעמון סדוק : שירים (הוצאת כרמל, תשנ"ב 1992)[8]
- על גדות הלתה, איור: מנשה קדישמן, (תג הוצאה לאור, תשנ"ח 1998)
- גבעת המורה : 81 מרובעים, איור: מנשה קדישמן, (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000)
מחזה
- חיים ומשחק : מחזה בארבע מערכות (קריית ספר, תש"ח)
ספרי עיון
- מבוא לספרות ההשכלה : רשימות (אגודת הסטודנטים של בית הספר הגבוה, תשכ"ב)
- המשקל והחרוז בשירה העברית החדשה (המכון האוניברסטאי של חיפה, תשכ"ד 1964)
תרגומים
- שאה-נאמה : ספר-המלכים / פירדוסי (ספרית פועלים, 1977)[9] (התרגום זיכה אותו בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, 1981)
- שאה-נאמה : ספר המלכים / פירדוסי (מוסד ביאליק, תשנ"ג-תשס"ג)[10]
לקריאה נוספת
- אבידב ליפסקר, "ברכת השכחה הסולחת: על שירת אליעזר כגן", צפון ו (תש"ס), 193–202
- שאול שקד, "אליעזר כגן, מתרגם ה'שאהנאמה'", בספר: פירדוסי, שאה-נאמה, תרגם מפרסית: אליעזר כגן, מוסד ביאליק, 2002, עמ' ז-ט. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- "כגן, אליעזר", בתוך: משה גרנות, לקסיקון היסטורי של הסופרים העברים מאז תש"ח (1948), קריית גת: דני ספרים; אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, 2009
- הערך "אליעזר כגן" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 197, 2018, חיפה.
קישורים חיצוניים
- כתבי אליעזר כגן בפרויקט בן-יהודה
- אליעזר כגן באתר WorldCat Identities
- אליעזר כגן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אליעזר כגן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- רשימת הפרסומים של אליעזר כגן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של אליעזר כגן באתר רמב"י
- שמעון רפפורט, תלמידי תיכון קריית חיים לומדים "מאמע לשון" כשפה זרה שנייה ..., מעריב, 18 בנובמבר 1966
- נורית ברצקי, צער גידול זקנים ו"שאלות של כפירה", מעריב, 11 באוקטובר 1974
- אורי לייטנר, אליעזר כגן-המנהל המיתולוגי של תק"ח(הקישור אינו פעיל), באתר "קרייתים", 15 ביולי 2007
מפרי עטו:
- על שאה-נאמה (ספר המלכים) לפירדוסי, דבר, 22 באוקטובר 1971
- חסרונותיו של חינוך חובה, דבר, 13 ביוני 1973
מתרגומיו:
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "כגן, אליעזר", בתוך: 'לקסיקון משוררים בישראל היום, תל אביב: עקד, תשנ"ו 1995, כרך א, עמ' 75
- ^ ראו עוד: שמעון רפפורט, תלמידי תיכון קריית-חיים לומדים "מאמע-לשון" כשפה זרה שניה..., מעריב, 18 בנובמבר 1966
- ^ יידיש ולאדינו - מקצועות בחירה לבחינות בגרות, דבר, 13 במאי 1976
- ^ צפון ז (2004), 5
- ^ כגן, ארד, שפיגל ואמיר – חתני פרס טשרניחובסקי, מעריב, 21 בדצמבר 1980; פרס-טשרניחובסקי לא. כגן, צבי ארד ופרופ' נ. שפיגל, דבר, 9 בפברואר 1981
- ^ טלי ליפקין-שחק, אתה נכנס למונית ושוכח, באתר nrg, 27 בינואר 2006
- ^ על שני ספרי שירה, חרות, 10 באפריל 1964
- ^ חיים גורי, "שלום, ריכסי כפתור המעיל", מאזנים ס"ח 5, פברואר 1994, עמ' 19–21. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ שרה ס. סורודי, ספר המלכים של התרבות הלאומית האיראנית, דבר, 17 במרץ 1978, המשך
- ^ יהושע פרנקל, הפרי המר שמניבים זעזועים אלימים, באתר הארץ, 2 ביולי 2003
אליעזר כגן35988052Q20071581