אלדו ברונצ'י

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלדו ברונצ'י
Aldo Brunacci
לידה 2 באפריל 1913
פטירה 2 בפברואר 2007 (בגיל 93)
מדינה איטליה
מידע חסיד אומות העולם
סטטוס היסטורי שרד
מקום ההצלה אסיזי, איטליה
אופן ההצלה עמד בראש המבצע להצלת יהודים וארגן מקמות מסתור במנזרים
תאריך הכרה 6 בדצמבר 1977
מקום ההכרה ירושלים, ישראל
אופן הנצחה נטיעת עץ בשדרת העצים ביד ושם
קישורים חיצוניים
יד ושם אלדו ברונצ'י

דון אלדו ברונצ'י (באיטלקית: Aldo Brunacci‏; 2 באפריל 1913 באסיזי - 2 בפברואר 2007) היה הכומר של קתדרלת סן רופינו (Cathedral of San Rufino). בזמן מלחמת העולם השנייה, שימש כאחד מראשי המחתרת באסיזי, שפעלה להצלת יהודים, לצידם של הבישוף ג'וזפה פלאסידו ניקוליני והאב רופינו ניקאצ'י.[1]

ראשית חייו

ברונצ'י נולד באסיזי למשפחה של אמנים. הוא למד בבית הספר היסודי באסיזי, שכיום נקרא "בית פאפא ג'ובאני", על שם האפיפיור ה-23, והמשיך את לימודיו ברומא.[2]

פעולותיו במהלך מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה, נכבשה איטליה על ידי הגרמנים בספטמבר 1943, בעקבות כניעת איטליה לבעלות הברית. הנאצים הקימו "ממשלת בובות" בחסותם, ובראשה עמד ראש ממשלת איטליה לשעבר, בניטו מוסוליני. הגרמנים פלשו לאיטליה מהצפון, ורבים מתושבי צפון איטליה, וביניהם יהודים ומתנגדי המשטר הפאשיסטי, מיהרו לברוח כדי להציל את עצמם מהצבא הגרמני.

העיר אסיזי שבמחוז אומבריה הייתה מוצפת בכ-4000 פליטים שברחו מהשלטון הנאצי בצפון. בין הפליטים, היו יותר משלוש מאות יהודים שחיפשו מקלט באסיזי. מנהיגי הכנסייה באסיזי החליטו לקחת אחריות על בעיית הפליטים ודאגו להם למגורים, מזון, תברואה ועוד. דון אלדו ברונצ'י, הכומר של קתדרלת סן רופינו, עמד בראש הוועד העירוני למען הפליטים שנמלטו מכפריהם ועריהם בגלל הפגזות.[3]

מונסניור ניקוליני, הבישוף של אסיזי, שהשתייך למסדר הפרנציסקני, הקים בחשאי ועדת סיוע ליהודים, שפעלה במקביל לוועד העירוני למען הפליטים. ניקוליני סייע ליהודים בהוראת הוותיקן. בשנת 1943, לאחר שפלשו הגרמנים לצפון איטליה, שלח האפיפיור פיוס ה-12 מכתב סודי לניקוליני וביקש ממנו להגן על הפליטים ובמיוחד על היהודים. פעולה זו סותרת את הטענה הרווחת כי האפיפיור לא עשה דבר למען היהודים בתקופת השואה. קיים מסמך המוכיח שהאפיפיור פיוס ה-12 שלח הודעה לראשי כמורה ברחבי איטליה ובו הוא מורה להם לעזור ליהודים. האפיפיור פעל בשקט כדי לא לעורר מהומה, אך הציל בסופו של דבר יהודים רבים באיטליה ממוות והגלייה.[4]

ניקוליני מינה את ברונצ'י לעמוד בראש המבצע להצלת היהודים שבאסיזי ולארגן מקומות מסתור ב-26 המנזרים של העיר[5]. בנוסף, האב רופינו ניקאצ'י, האב האחראי של מנזר סן דמיאנו (San Damiano), היה אחראי על ארגון מסמכים מזויפים ומציאת מקומות מסתור ליהודים במנזרים, כשהוא מסווה אותם בבגדי נזירים ונזירות.

כך נוצרה "רשת אסיזי", שהסתירה את הפליטים היהודים במנזרים ודאגה להם לתעודות ומסמכים מזויפים כדי שיוכלו להמשיך בניהול אורח חיים רגיל. מרכז הפעילות היה במנזר בשם "סן קוויריקו", שם המתינו היהודים עד לקבלת המסמכים. כל מסמכי היהודים, הניירת והחפצים האישיים שלהם, לרבות ספרים ודברי קדושה, הוסתרו במרתפים של ארמון הבישוף באסיזי.[6] ברונצ'י היה רוכב על אופניו מאסיזי לפרוג'ה כדי לתת את המסמכים ליהודים ששהו שם או להחתים מסמכים מזויפים עם חותמת ליהודים שהתחבאו באסיזי. הוא היה נוסע מאוחר בלילה, ישן במחבוא עם היהודים ועוזב למחרת מוקדם בבוקר בחזרה לאסיזי, על מנת להספיק לשיעור שלימד באסיזי. פעמים רבות, הוא היה תופס טרמפ עם אופניו בשיירה של רכבים גרמנים, שלא ידעו שהוא נושא בכליו תעודות מזויפות עבור יהודים.[7][8]

פעילות המחתרת

למחתרת באסיזי היו קשרים באזורים שונים באיטליה, למשל עם לואיג'י בריצי ובנו טרנטו, שבבעלותם היה בית דפוס באסיזי, בו השתמשו לזייף תעודות למען המחתרת.[9] הם לא היו אנשי כנסייה, ואמרו כי עזרו ליהודים למען עתידה של איטליה.[10] תפקידם היה להדפיס בבית הדפוס שלהם מסמכים מזויפים ליהודים. גם ג'ינו ברטלי, רוכב האופניים הידוע וחסיד אומות העולם, סייע למחתרת. הוא נסע באופניו והעביר מסמכים מזויפים ליהודים.[11]

נוסף על כך, נוצר שיתוף פעולה בין המחתרת של אסיזי לבין הקצין הגרמני קולונל ולנטין מולר (Valentin Mueller). מולר היה רופא מטעם הצבא הגרמני והגיע לאיטליה בשנת 1943 כראש החטיבה הרפואית שייסד[12]. בנוסף להיותו חייל, היה גם קתולי אדוק. הוא האמין בפרנציסקוס ה"קדוש" מאסיזי ולכן היה לו חשוב לדאוג שאסיזי לא תיפגע. היה לו רעיון להפוך את אסיזי ל"עיר בתי חולים", שם יאכלסו חיילים ואזרחים פצועים, כך שהעיר תהיה חשובה והגרמנים לא יהרסו אותה.[13] הגרמנים אישרו להפוך את אסיזי ל"עיר בתי חולים" ולמרכז החלמה עבור חיילים גרמנים פצועים, כך שב-31 במאי הוקם באסיזי בית חולים צבאי גדול ובנוסף התחילו להפוך בתי ספר, בתי מלון ובנייני ציבור למרכזי החלמה. בראשון ביוני 1944 הכריזו הגרמנים על אסיזי כ"עיר בתי חולים באופן רשמי". אלפי חיילים גרמנים פונו לאסיזי והיא הפכה למוקד החלמה מרכזי ובדרך זו ניצלה מהריסה והפצצות.[14] תושבי אסיזי תיארו את מולר בהערכה ואהבה, הוא תמיד עזר לפצועים, טיפל בהם ואפילו הגיע לביקורי בית. היו לו יחסים טובים גם עם ראש העיר ועם הבישוף ניקוליני. מולר דאג גם כי אף יהודי לא יגורש מאסיזי.

ברונצ'י העיד כי ללא עזרתו של מולר, העיר לא הייתה משתחררת. מולר מת מסרטן ריאות ב-31 ביולי 1951 באסיזי, עיר הולדתו.

חיי היהודים באסיזי

הפליטים היהודים הגיעו לאסיזי ממקומות רבים, ביניהם טריאסטה, פדובה, מילאנו, צרפת, ואוסטריה .[15] בין המשפחות האיטלקיות היהודיות היו: ויטראבי, ברוך, גלב, קרוף, פאנו, פרובנזל, קורינאלדי, אנגלי ורייטי. אחת הפליטות היהודיות, מירה ברוך, הוזמנה לעיתים קרובות לספרייה של ברונצ'י, שם הוא לימד אותה לטינית, שאפשרה לה לחזור ללימודיה לאחר המלחמה ללא קושי.[16]

בדצמבר 1943 הוקמו שני בתי ספר חשאיים, אחד מהם בלבורטוריו די סן פרנסיסקו, בניהולו של ברונצ'י, בו ילדים יהודים יכולים לקבל חינוך דתי ולרכוש השכלה.[17] בעדותו לאחר המלחמה, סיפר על מאמצם של הכמרים לספק ליהודים גם את צורכיהם הדתיים, בנוסף לצרכיהם הבסיסיים. הוא סיפר במיוחד על ה-8 בספטמבר 1943, שבתאריך זה ציינו היהודים את יום כיפור. הנזירות הכינו את הארוחה המפסקת עבור היהודים ואף קישטו את המנזרים.[18] בנוסף, אנשי הכנסייה דאגו ליהודים לאוכל כשר.[19]

המעצר והגירוש לרומא

באותו זמן, אסיזי הייתה מלאה במרגלים, פשיסטים ואנשי מיליציה. אלו צילמו בחשאי את ברונצ'י כדי להשיג הוכחות שהוא מחביא יהודים ולשלוח אותו למעצר. חודש לפני שחרורה של אסיזי, ב-15 במאי 1944, הגיעה המשטרה הפאשיסטית, בפיקודו של ארמנדו רוצ'י (Armando Rucci), לעצור את ברונצ'י.

ברונצ'י ביקש מהשוטרים לחכות בחוץ עד שיביא את ספר התפילות שלו. כאשר פתח את הדלת האחורית כדי לברוח, חיכתה לו שם פרופ' אמיליו ויטרבי (Professor Emilio Viterbi), אשתו ושתי בנותיו, שלא חשו בטוחים עוד במקום בו הסתתרו באותה תקופה. הם באו לבקש ממנו עזרה כי סמכו על ברונצ'י שיעזור להם כפי שעזר להם בעבר כשהגיעו לאסיזי. אז הציע להם לגור בביתו ולהתארח בחדר השינה שלו, בעוד הוא עצמו יגור במשרד שלו. ברונצ'י הספיק להזהיר את המשפחה שתברח לפני שהשוטר, שחיכה לו בחוץ ועצר אותו, יעצור גם אותם.[20]

הוא נשפט על ידי בית דין בפרוג'ה. כיוון שלא יכלו לתבוע את הבישוף ניקוליני, האשימו במקומו את ברונצ'י בבגידה, ואיימו להסגיר אותו לגרמניה, אך בעלות הברית כבר היו קרובות. על כן, כלאו אותו במחנה ריכוז אולם הוא שוחרר בהתערבות הוותיקן והבישוף ניקוליני, ונאלץ לברוח לרומא, שם יכול היה לקבל מקלט. ב-4 ביוני 1944, נכנסו בעלות הברית לרומא וברונצ'י, עם אחרים, שוחרר מרומא.[21]

סיום המלחמה

ב-31 במאי 1944, חתם גנרל-פלדמרשל אלברט קיסלרינג, המפקד העליון של הכוחות הגרמנים באיטליה, על מסמך רשמי המכריז על אסיזי כעיר משוחררת. חיילי האס.אס. ששמרו בעיר קיבלו פקודה לעזוב, והחלו לפנות את הפצועים והחולים מבתי החולים באסיזי.[22] ב-16 ביוני 1944, עזבו הפלוגות הגרמניות את אסיזי, וב-17 ביוני שוחררה אסיזי. העיר המשיכה לקלוט חיילים פצועים, הפעם מהצבא הבריטי.[23]

ההשגחה העליונה מהאל, ממריה ה"קדושה" ומפרנציסקוס ה"קדוש" עזרה לנו לשמור על כל היהודים והפליטים ששהו באסיזי

— אלדו ברונצ'י

[24]

הכרה והנצחה

בשנת 1955, שנת העשור לסיום המלחמה, העניקה הקהילה היהודית באיטליה עיטורי כבוד לנוצרים שפעלו למען הצלת יהודים בזמן המלחמה. באסיזי, קיבלו את העיטור הבישוף ניקולני, האב ניקאצ'י, דון אלדו ברונצ'י ועוד.[25]

ב-6 בדצמבר 1977, יד ושם הכיר את האב אלדו ברונצ'י כחסיד אומות העולם וב-11 בדצמבר 1977 קיבל תעודת כבוד מיד ושם ונשתל לכבודו עץ בשדרת העצים של חסידי אומות עולם, הוא היה נוכח בטקס בישראל. בשנת 1978, כתב אלכסנדר רמתי (Alexander Ramati) ספר בשם "המחתרת באסיזי" (Assisi Underground), שמספר את סיפורה של המחתרת. על בסיס הספר הופק סרט בשנת 1985.

ב-27 בינואר 2003 צוין יום זיכרון באיטליה לרדיפות ורצח היהודים במחנות הריכוז במלחמת עולם השנייה. במעמד זה, ניתן אות הצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (OMRI) על ידי נשיא איטליה לדון אלדו ברונצ'י, אות "אביר הצלב הגדול", עבור סיוע, עזרה וסולידריות, אשר הפגין כלפי פליטים נרדפים יהודים במשך המלחמה. הוא אומר כי יצא לעזרתם בשם האנושיות והנצרות, ללא אפליה של דת או לאום, תוך סיכון עצמי ותמידי.[26]

ב-25 במרץ 2004, קיבל ברונצ'י מדליה מהמכון לחקר השואה בווושינגטון, בשל גבורתו.[27]

גם מאוניברסיטת סנט בונאבנטור בניו- יורק קיבל מדליה לאומית, עבור "שירות לאל והומניות ברוח הפרצסיקנית של חמלה והקרבה, שמחה ותקווה". אוניברסיטה זו ממומנת על ידי המסדר הפרנציסקני.[28]

לקריאה נוספת

  • רמתי אלכסנדר, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978.
  • .Marchione, Margherita. “Yours is a precious witness: memoirs of Jews and Catholics in wartime Italy”. Paulist Pres, New York. 1997
  • .Raischi, Josef and Cirino, André, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini,Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci. Vesuvius Press Incorporated. 2014
  • .Colligere fragmenta (Raccogliere ogni frammento) : sulla vicenda degli ebrei in Assisi (1943-1944)”. Porziuncola. 1990"

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ The Righteous Among The Nations- Aldo Brunacci- Rescue Story, Yad Vashem
  2. ^ Raischi, Josef and Cirino,, “Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci”, Vesuvius Press Incorporated., 2014, עמ' 84
  3. ^ The Righteous Among The Nations- Aldo Brunacci- Rescue Story, Yad Vashem
  4. ^ Raischi, Josef and Cirino, André,, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated., 2014, עמ' 103
  5. ^ רמתי, אלכסנדר, "המחתרת באסיזי", הוצאת "מסדה", 1978, עמ' 11
  6. ^ Raischi, Josef and Cirino, André, “Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci”., Vesuvius Press Incorporated, 2014, עמ' 81,88
  7. ^ Raischi, Josef and Cirino, André,, “Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated., 2014, עמ' 126-127
  8. ^ Father Andre Cirino, St. Francis College, Three Heroes of Assisi during the Holocaust
  9. ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, .הוצאת מסדה, 1978, עמ' 36-37
  10. ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978, עמ' 42
  11. ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978, עמ' 55
  12. ^ Raischi, Josef and Cirino, André, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini,Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated, 2014, עמ' 103
  13. ^ רמתי אלכסנדר, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, עמ' 33
  14. ^ רמתי אלכסנדר, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978, עמ' 57
  15. ^ Raischi, Josef and Cirino, André,, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated, 2014, עמ' 88
  16. ^ The Righteous Among The Nations- Aldo Brunacci- Rescue Story, Yad Vashem
  17. ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978, עמ' 60
  18. ^ Raischi, Josef and Cirino, André, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated, 2014, עמ' 90
  19. ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978, עמ' 41
  20. ^ The Righteous Among The Nations- Aldo Brunacci- Rescue Story, Yad Vashem
  21. ^ Raischi, Josef and Cirino, André,, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated., 2014, עמ' 94
  22. ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978, עמ' 136
  23. ^ רמתי אלכסנדר, 144-145, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978
  24. ^ Raischi, Josef and Cirino, André, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated, 2014
  25. ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, הוצאת מסדה, 1978, עמ' 151
  26. ^ Raischi, Josef and Cirino, André, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci”., Vesuvius Press Incorporated., 2014, עמ' 92
  27. ^ Raischi, Josef and Cirino, André, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini, Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated, 2014, עמ' 129
  28. ^ Raischi, Josef and Cirino, André, Three Heroes of Assisi in World War II: Bishop Giuseppe Nicolini Colonel Valentin Müller, Don Aldo Brunacci, Vesuvius Press Incorporated, 2014, עמ' 134
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24033616אלדו ברונצ'י

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלדו_ברונצ%27י&oldid=2017055"