ג'ינו ברטלי
 | |
| ברטלי בטור דה פראנס ב-1938, בו ניצח | |
| לידה |
18 ביולי 1914 פונטה א אמה (אנ'), ממלכת איטליה |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 2000 (בגיל 85) פירנצה, איטליה |
| כינוי |
Ginatteccio |
| תחום | כביש |
| התמחות | רב-גווני |
| הישגי שיא |
|
ג'ינו ברטלי (באיטלקית: Gino Bartali; 18 ביולי 1914 – 5 במאי 2000) היה רוכב אופניים איטלקי וחסיד אומות העולם. נחשב לאחד מרוכבי האופניים האיטלקיים הטובים בהיסטוריה ולאחד מרוכבי האופניים הבולטים והדומיננטיים במאה ה-20. בעיצומה של הקריירה שלו התרחשה מלחמת העולם השנייה בה הופסקו חלק גדול ממרוצי האופניים. למרות זאת הצליח ברטלי לשמור על כושרו התחרותי והצליח לשחזר את ימיו הגדולים גם לאחר המלחמה. מלבד ניצחונותיו בג'ירו ד'איטליה (1936, 1937 ו-1946) ובטור דה פראנס (1938 ו-1948), התפרסם ברטלי ביריבות הספורטיבית שלו מול הרוכב האיטלקי פאוסטו קופי, יריבות שפילגה את אוהדי הספורט באיטליה.
לאחר מותו נודע כי ברטלי, שהיה קתולי אדוק, היה שותף פעיל במחתרת באסיזי וסייע במאמצי אנשי דת נוצריים להצלת פליטים יהודים במהלך השלטון הפשיסטי באיטליה בזמן מלחמת העולם השנייה.
סיוע להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה
בשנים 1943–1945, בזמן מלחמת העולם השנייה, שימש ברטלי כשליח של מחתרת אסיזי שפעלה באזור טוסקנה להסתרת פליטים יהודים במנזרים, והברחתם לדרום איטליה שנשלטה בידי בעלות הברית. במסגרת אימוניו הספורטיביים, רכב ברטלי על אופניו והגיע לכל מקום מבלי לעורר חשד. הוא ניצל את המוניטין שיצא לו וסמך על כך שהמשטרה המקומית לא תעז לעצור אותו.
כאשר נודע על קיום קבוצת פליטים במנזר מסוים, נהג ברטלי לצאת לכיוון המנזר במסגרת אימוניו כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את שמו במטרה שהדבר יסייע לזהותו כרוכב הנודע. הוא אסף צילומים של הפליטים מהמנזרים והביא אותם למעבדה באסיזי לשם שילובם בתעודות זהות מזויפות, והעביר באופן דומה את התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים. כל זאת, תחת עיניהן הפקוחות של משמרות המשטרה הפשיסטית הגלויה והסמויה והצבא הגרמני.
המסמכים הוחבאו בשלדת האופניים, באוכף האופניים ובספר התפילות שנשא ברטלי האדוק. החיפושים, שנעשו לעיתים בכליו במחסומי הדרכים, לא העלו דבר. בפעם אחת הוא נקרא לחקירה בווילה, שהייתה ידועה כמפקדה של המשטרה הפשיסטית, בה בוצעו עינויים והוצאות להורג. בחקירתו הוזהר שלא לקיים קשר עם המחתרת. לאחר חקירה זו שלח ברטלי את בני משפחתו למחבוא והמשיך בפעולותיו במחתרת.
הוא אף מסר מידע על היערכות המשמרות הגרמנים לאורך דרך המילוט היחידה שנותרה לדרום, אך בסופו של דבר, נתפסו המבריחים שהשתמשו בה והדרך נסגרה. בעקבות דיווחיו החליטה המחתרת להפסיק את ניסיונות משלוח הפליטים לדרום המדינה.
מעשיו אלה של ברטלי פורסמו רק ב-2003, שלוש שנים לאחר מותו. ב-2008 ערכו מספר רוכבי אופניים איטלקים, בהם פאולו בטיני, מאוריציו פונדריסט וכדורגלן העבר פבריציו רבאנלי, מסע אופניים מפירנצה לאסיזי - הדרך אותה עשה ברטלי על אופניו בזמן המלחמה, לציון פעולתו האמיצה להצלת פליטים.
בסוף 2010 התפרסמה עדותו של ניצול שואה ישראלי, שעל פיה הוסתרה משפחתו במרתף "וילה בנדינו" - ביתו של ברטלי בפירנצה, עד שחרור העיר על ידי בנות הברית[1][2].
בזכות מעשיו העניק נשיא איטליה לברטלי את מדליית הזהב עבור גבורה אזרחית. לשון ההכרזה:
"במהלך העימות העולמי האחרון, ברוח נוצרית ראויה לציון, ואגב הפגנת גבורה אזרחית מהוללת, שיתף פעולה עם גוף מחתרתי אשר העניק מחסה וסיוע לנרדפים פוליטיים ולכאלה אשר נמלטו מהרדיפות הנאצי-פשיסטיות בטוסקנה עילית, והצליח להציל כ-800 אזרחים יהודים. דוגמה נאצלת לגדלות רוח ההקרבה ולסולידריות אנושית"[3].
הכרה והנצחה
 | |
| ברטלי, 1963 | |
| עיסוק | רוכב אופניים |
|---|---|
| מידע חסיד אומות העולם | |
| מקום ההצלה | איטליה |
| אופן ההצלה | הברחת מסמכים ותמונות שהוחבאו בשלדת האופניים והעברת התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים |
| תאריך הכרה | 7.7.2013 |
| מקום ההכרה | יד ושם בירושלים |
| מספר היהודים שהציל | 800 |
ב-2013 הכיר יד ושם בברטלי כחסיד אומות העולם, בעקבות עדויות שהציל 800 יהודים תוך ניצול מעמדו כרוכב נערץ[4].
ב-2014 יצא לאקרנים הסרט התיעודי "הסוד האיטלקי שלי" (אנ'), שנכתב ובוים על יד אורן ג'קובי. הסרט מספר את סיפור ההצלה של יהודים איטלקים על ידי חסידי אומות עולם איטלקים, בהם ברטלי ורשת ההצלה בפירנצה ואסיזי. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בהמפטונס, ניו יורק (אנ'), ושודר בישראל ביום השואה ב-2015[5].
ב-2018 התקיים בשפלת יהודה מסע אופניים בשם "Ride To Remember" לזכרו של ברטלי[6].
לקטע הראשון בג'ירו ד'איטליה 2018 שנערך בירושלים, נתנו מארגני המרוץ את השם "קטע ברטלי" (Tappa Bartali). הקטע הוקדש לפועלו ולזכרו ובסיומו העניקה נכדתו של ברטלי פרס בדמות לוחית ציון למנצח הקטע, טום דימולן[7]. כמו כן הופק סרטון מיוחד לרגל האירוע המוקדש לפועלו של ברטלי כחסיד אומות העולם[8].
ב-2009 דואר איטלקי וב-2010 דואר של סן מרינו הוציאו בול לזכרו.
לקריאה נוספת
- איילי מקונון ואנדרס מקונון, הדרך לתהילה, סיפור חייו הלא-ייאמן של ג'ינו ברטלי, הוצאת קוראים, 2018
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ינו ברטלי |
- דורון הרי על ג'ינו ברטלי רוכב האופניים חסיד אומות העולם, בית לוחמי הגטאות, הקתדרה מקוונת מס 14, 3.9.2020
- ג'ינו ברטלי באתר "היכל התהילה" של האופניים (באנגלית)
- סיפור הטור דה פראנס של 1948 (באנגלית)
- סיפורו של ג'ינו ברטלי, באתר יד ושם
- יניב מגל, "אבי רכב 700 אלף מייל בחייו, מה זה עוד כמה מיילים כדי להציל יהודים?", באתר גלובס, 10 באוקטובר 2013
- אליסף דעואל, גלגלי עזר: אלוף הטור דה פראנס שהציל יהודים, באתר ONE, 18 באפריל 2012
הערות שוליים
- ^ שלמה פז מתראיין בתוכניתו של יצחק נוי "האפיפיור ושואת יהודי איטליה", רשת ב, 2 במאי 2011 (תחילת ריאיון לאחר 1:22:00)
- ^ “Sono vivo perchè Bartali ci nascose in cantina”, אתר Firenze Ebraica, 27 בדצמבר 2010
- ^ אתר מוסד ברטלי
- ^ דליה מזורי, הרוכב האגדי הוכר כחסיד אומות העולם, באתר nrg, 23 בספטמבר 2013
- ^ נטע בר יוסף, המסלול לחיים, באתר ישראל היום, 15 באפריל 2015
- ^ Ride To Remember, תיירות שפלת יהודה
- ^ גיא חלמיש, יש שופטים (מה-UCI) בירושלים – כתבת תמונות של אורי ניצן (תמונה אחרונה בכתבה), באתר bikepanel.com, 5 במאי 2018
- ^ Jerusalem U (2018-04-30), The Giro d'Italia's Secret Holocaust Hero and Cycling Champ, נבדק ב-2018-10-26
