לואיג'י בריצי
| לידה | 1876 |
|---|---|
| פטירה | 1969 (בגיל 93 בערך) |
| מדינה | איטליה |
| מקצוע | בעל חנות מזכרות ומפעל דפוס |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| סטטוס היסטורי | שרד את המלחמה |
| מקום ההצלה | אסיזי, איטליה |
| אופן ההצלה | זיוף מסמכים ותעודות זהות |
| תאריך הכרה | 16.6.1997 |
| מקום ההכרה | ירושלים, ישראל |
| יוזם ההכרה | מרים בן חורין |
| אופן הנצחה | קיר הכבוד |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | לואיג'י בריצי |
לואיג'י בריצי (באיטלקית: Luigi Brizi, 1876–1969) היה חסיד אומות העולם איטלקי, שפעל להצלתם של יהודים באיטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא ובנו טרנטו (Trento) היו חברים במחתרת באסיזי, שהורכבה בעיקר מכמרים קתולים, וסיכנו את חייהם בהדפסת תעודות זהות מזויפות עבור יהודים נרדפים באמצעות ציוד הדפוס שבו החזיקו בחנות המזכרות שהייתה בבעלותם באסיזי, שבאומבריה. הם לא היו אנשי דת, ואף הגדירו את עצמם כאתאיסטים[1]. בריצי ובנו הוקרו כחסידי אומות עולם על ידי יד ושם בשנת 1997.[2]
בשנת 1997, כמה שנים לאחר פטירתו של טרנטו בריצי, עברה חנות המזכרות בירושה לבעלות אחיינו אוגו שמאנה (Ugo Sciamanna) ששמר על אופייה של החנות. מכונת הדפוס שבה השתמשו במסגרת המחתרת, מוצגת כיום במוזיאון באסיזי.[3][2][4]
פעולותיהם להצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה
בספטמבר 1943 פלשו צבאות גרמניה הנאצית לאיטליה, בעקבות כניעתה לבעלות הברית. הנאצים הקימו ממשלת בובות, שנקראה הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, שבראשה עמד בניטו מוסוליני. הכוחות כבשו את צפונה ומרכזה של איטליה, תוך שהם מקימים קו ביצורים בשם קו החורף. הגרמנים הצליחו לעצור התקדמות בעלות הברית במשך שנה שלמה, ובזמן זה עבר עיקר הכח להתכונן לפלישה לנורמנדי. תושבים רבים בצפונה ובמרכזה של איטליה, ביניהם יהודים ומתנגדים למשטר הפשיסטי מיהרו להימלט ולברוח במטרה להציל את עצמם מהכוחות הגרמניים.
בתקופה זו, שימשה העיר אסיזי מקום מקלט למעל ל-4000 פליטים, כ-300 מהם יהודים. כמרים קתולים, רופינו ניקאצ'י, אב מנזר סן דמיאנו שבאסיזי, אלדו ברונצ'י, כומר בקתדרלת סן רופינו, והבישוף ג'וזפה פלאסידו ניקוליני, יחד עם איטלקים אחרים, בהם ג'ינו ברטלי, הקימו רשת מחתרתית שמצאה בתי מקלט, וסיפקה מזון ותעודות מזויפות לפליטים היהודים, כדי להסוות את יהדותם, ללואיג'י וטרנטו בריצי היו חלק משמעותי ומרכזי בהצלת הפליטים היהודים.
ניקאצ'י, שהיה ידידו של בריצי ונהג לשחק עימו דמקה בכל שבוע, ביקש ממנו לעזור לרשת ההברחה בהדפסת תעודות זהות מזויפות ליהודים בבית הדפוס שהיה בבעלותו. בריצי, שהיה אתאיסט ואנטי-פאשיסט הסכים לבקשה, וטען כי הוא יעשה זאת למען עתידה של איטליה, ובשם החירות והדמוקרטיה.[1]
בריצי הציב רק תנאי אחד. הוא לא רצה שבנו היחיד טרנטו יהיה מעורב בעניין, מחשש לסיכון משפחתו. אך בהמשך, טרנטו נחלץ לעזרתו של אביו, וביחד בלילות, לאחר שסיימו את משמרתם בחנות המזכרות, היו עוברים בחשאי לבית הדפוס שנמצא בבעלותם, ומדפיסים תעודות זהות ומסמכים מזויפים. הם השתמשו בתעודות זהות ובשמות של אזרחים איטלקיים שברחו לדרום איטליה, שהייתה בשליטת בעלות הברית. אזרחים אלה, העבירו לניקאצ'י את התעודות כדי משפחות היהודים המוסתרים יוכלו להשתמש בהן.[5]
לפי עדותו של אלדו ברונצ'י, התעודות האמיתיות של היהודים, ביחד עם חפציהם יקרי הערך ותכשיטיהם, נשמרו במרתף בביתו של הבישוף. דלת המרתף הוסתרה על ידי קיר שהבישוף בנה במו ידיו.[6]
הקושי הגדול ביותר שבו נתקל בריצי הייתה בייצור חותמת, שתראה אותנטית. בנו טרנטו לקח את אופניו של ברונצ'י ורכב כ-20 ק"מ במטרה להשיג את החותמות המתאימות, מידיד משפחה שהיה מומחה מיומן ביצירת חותמות שהתגורר בעיר פוליניו.[7][4]
סיפור ההצלה של משפחת ויטרבי
משפחת ויטרבי הייתה משפחה יהודית אשר מצאה מקלט באסיזי בין השנים 1943–1944. המשפחה כללה את האב אמיליו, אשתו מרגריטה, והבנות מרים (לימים בן חורין), וגרצ'יאלה (לימים קארוצ'י). כל חברי המשפחה קיבלו מבריצי תעודות מזויפות עם שמות איטלקיים נוצריים. מרים, שהפכה למריה, לא קיבלה תעודת זהות משום שהייתה צעירה מדי. היה עליה לזכור ששם משפחתה "החדש" הוא וילטי, ושמוצאה מהעיר ל'צה שבדרום איטליה - ולכן היה עליה להכיר את מפת העיר לצ'ה. העיר לצ'ה באותה התקופה כבר שוחררה על ידי בעלות הברית, ולכן לגרמנים לא הייתה האפשרות לערוך בירורים לבדיקת אמינותם של התעודות על המקום שממנו המשפחה העמידה פנים שהגיעה.[7]
"אני זוכרת היטב את השעות הארוכות שבילו לואיג'י בריצי ובנו טרנטו על המסמכים האלה... עבדו בחוסר עניין ובעריצות, מודעים היטב לסיכון שהם נחשפו אליו"
— מרים (ויטרבי) בן חורין, מעדותה בארכיון יד ושם
הכרה והנצחה
לאחר סיום המלחמה, חנות המזכרות ובית הדפוס של לואיג'י וטרנטו בריצי נשמרה ואף המשיכה לפעול. לאחר מותו של טרנטו הבעלות עברה לאחיינו אוגו שמאנה (Ugo Sciamanna) ששמר על אופייה של החנות. לאחר מספר שנים המקום נסגר. מכונת הדפוס שבה השתמשו במסגרת המחתרת, הועברה למוזיאון באסיזי, שם היא מוצגת כיום.[8]
בשנת 1978 כתב אלכסנדר רמתי את הספר "המחתרת באסיזי" שתיאר את פעולותיהם של רשת אסיזי, ובתוך כך את פעולותיהם של לואיג'י וטרנטו בריצי.[9]
בשנת 1997 מסרה מרים בן חורין (ויטרבי) עדות ליד ושם על לואיג'י וטרנטו בריצי על העזרה להצלת משפחתה באמצעות המסמכים והתעודות המזויפות שהדפיסו להם ולשאר היהודים באסיזי.
לואיג'י וטרנטו בריצ'י הוכרו כחסידי אומות עולם ביד ושם ב-16 ביוני 1997.
ב-16 ביוני 1997 הוכרו לואיג'י וטרנטו בריצי כחסידי אומות עולם לאחר מותם. שמם נחרט על קיר הכבוד של חסידי אומות העולם, בגן חסידי אומות העולם ביד ושם.[10]
ראו גם
לקריאה נוספת
- המחתרת באסיזי, אלכסנדר רמתי, מסדה, 1978
- Canadian Travellers in Italy, Barry Callaghan, 1989
קישורים חיצוניים
- Brizi Luigi, The Righteous Among The Nations Database
- מונסניור ג'וזפה פלסידו ניקוליני, האב אלדו ברונצ'י, האב רופינו ניקצ'י לואיג'י בריזי ובנו טרנטו, יד ושם
Rescue of Jews in Italy. Testimony of the Righteous Among the Nations Aldo Brunacci, סרטון באתר יוטיוב- Don ALDO Brunacci (1914-2007), Le Famiglie Brunacci
- Three Heroes of Assisi during the Holocaust, סרטון באתר יוטיוב
"The Assisi Underground", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- Don Aldo Brunacci, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אלכסנדר רמתי, 6, המחתרת באסיזי, מסדה, 1978, עמ' 35
- ^ 2.0 2.1 The Righteous Among The Nations - Luigi and Trento Brizi - Rescue strory, Yad Vashem
- ^ Trento e Luigi Brizi, addio alla storia, 2 בנובמבר, 2010
- ^ 4.0 4.1 Father Andre Cirino, St. Francis College, Three Heroes of Assisi during the Holocaust
- ^ אלכסנדר רמתי, 7, המחתרת באסיזי, מסדה, 1978
- ^ Delia Gallagher, Inside the letter
- ^ 7.0 7.1 מונסניור ג'וזפה פלסידו ניקוליני, האב אלדו ברונצ'י, האב רופינו ניקצ'י לואיג'י בריזי ובנו טרנטו, באתר www.yadvashem.org
- ^ Bastia.it, Trento e Luigi Brizi, addio alla storia
- ^ אלכסנדר רמתי, המחתרת באסיזי, מסדה, 1978
- ^ The Righteous Among The Nations - Luigi and Trento Brizi - Rescue story, Yad Vashem
