איסור לימוד תורה לנוכרי
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י', הלכה ט' |
| מקורות נוספים | שו"ת יביע אומר חלק ב', יורה דעה סימן י"ז |
לימוד תורה לנוכרי הוא דין הלכתי, שלפיו אסור ללמד תורה, למעט דיני שבע מצוות בני נח, לאדם שאינו יהודי. על פי דברי חז"ל, גוי הלומד דינים בתורה שהוא אינו רשאי ללמוד, חייב מיתה בידי שמים.
מקור האיסור
מקור האיסור מופיע בתלמוד:
אמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים, שנאמר (ספר תהילים, פרק קמ"ז, פסוק כ'): "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם."
ובמסכת סנהדרין:
אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ד'): "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה" - לנו (עם ישראל) מורשה, ולא להם (הגויים).
ובהמשך נכתב שדין זה נכון רק ביחס לדינים שהגויים אינם מצווים בהם, אולם על גוי הלומד את דיני שבע מצוות בני נח נאמר:
טעמי האיסור
התלמוד במסכת סנהדרין[1], לאחר שהביא את דינו של רבי יוחנן, שואל, מדוע דין זה, של איסור לימוד התורה לגוי, אינו נמנה כאחת משבע מצוות בני נח? ותשובתו של התלמוד היא: שלדעה המפרשת את המילה "מורשה" מלשון "ירושה", איסור זה כבר כלול באיסור גזל, הנמנה עם מצוות בני נח. ולדעה המפרשת את המילה "מורשה" מלשון "מאורסה", איסור זה כלול באיסור גילוי עריות, הנמנה גם כן על המצוות שבני נח מצווים בהן. כלומר, טעם האיסור הוא משום שגוי הלומד תורה נחשב כגוזל מהיהודים את אותם החידושים שחידש[2] או משום שהוא נחשב כבועל את ארוסתם של היהודים.
ספר הזוהר[3] מוסיף, שאסור לגוי ללמוד תורה אף משום שהנכרי ערל ואינו נִמול. לימוד תורה הוא דבקות באלוקים והוא מתאפשר רק על ידי ברית המילה, שקיומה מביא את האדם למדרגה רוחנית מאוד עליונה. אדם שאינו נמול העוסק בתורה, נחשב כמחריב את העולם.
המאירי[4] כותב טעם נוסף. לדעתו, אם הגויים ילמדו תורה, יבואו היהודים גם ללמוד ממעשיהם. לכן, הותר להם ללמוד רק את הדינים הנוגעים לשבע מצוות בני נח, שאותם הם כן מקיימים. מסיבה זו, הוא כותב שלגוי הלומד על מנת לקיים את מה שהוא לומד או על מנת להתגייר, מותר ללמוד גם מה שאינו נוגע לשבע מצוות בני נח.
עונש הגוי שלמד
העונש על גוי שלמד תורה באיסור הוא "חייב מיתה" ולא נתפרש אם מיתה זו היא בידי שמים או שבית דין מצווים להורגו. ובכמה מקומות לשון 'חייב מיתה' נאמרה אף על מי שלא נתחייב מיתה בידי אדם, כגון "ואם חיסר אחת מכל סמניה (של הקטורת) חייב מיתה". הר"ן[5] כתב שמכך שהגמרא דנה מדוע האיסור אינו מוסיף על שבע מצוות בני נח, ומסיקה שהוא כלול באחת מהן, נראה שהגוי אכן חייב מיתת בית דין, בדומה לגוי שגזל או שבעל נערה מאורסה. אך להלכה פסק הרמב"ם[6] מענישים את הגוי ומודיעים לו שהוא חייב מיתה, אך אין ממיתים אותו.
לביאור שיטת הרמב"ם כתב הכסף משנה שגוי נהרג רק על שבע המצוות ולא על דינים אחרים הקרובים להם. הכללתו של דין זה באיסורי גזל או עריות היא רק לעניין דמיון האיסור ולא לעניין חיוב המיתה. הלחם משנה, לעומתו, כתב שלא הורגים על איסור זה משום שלדעת הרמב"ם, איסור זה הוא רק מדרבנן. לשיטתו, הפסוקים שהגמרא הציגה הם רק "אסמכתא בעלמא" בעוד שטעם האיסור הוא, כפי דעת המאירי, כדי שלא ילמדו היהודים ממעשי הגויים.
גדרי האיסור
ישנן מספר דעות בנוגע לשאלה, מה בדיוק נאסר ללמד לגוי[7].
השלטי הגיבורים[8] כתב שכל האיסור הוא רק בנוגע לתורה שבעל פה, אך נביאים וכתובים מותר ללמד לגוי. הסיבה לכך היא שכך הוא יוכל לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, כאשר קורא על השכר המגיע לצדיקים והעונש המגיע לרשעים. המהר"צ חיות[9] אף הרחיב היתר זה לכל התורה שבכתב. אך היו רבים שחלקו על היתר זה[10].
השו"ת יהודה יעלה[11] דקדק על פי הט"ז[12] מהלשון "עובד כוכבים העוסק בתורה", שכל האיסור הוא רק ב"משא ומתן" של תורה ולא בהלכות. המהרש"א[13] מדייק אף מהלשון "אין מוסרין סתרי תורה לגוי", שגם בדיני שבע מצוות בני נח, שעקרונית מותר ללמדם, אסור להודיעם את טעמי המצוות וסודותיהן.
לדעת הרב עובדיה יוסף, האיסור אינו קיים במצב שבו הגוי מקשה קושיות על היהדות. במצב כזה, מצווה להתווכח איתו כדי שלא יביא לזלזול בדת. וראיות רבות לדבר שרואים שחכמי ישראל לא היססו לענות לקושיותיהם של הגויים[14]. וכך גם כותבת הגמרא: ”דע מה שתשיב לאפיקורוס - אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא אפיקורוס עובדי כוכבים...” (מסכת סנהדרין, דף ל"ח עמוד ב').
החת"ם סופר[15] כתב שלדעת הרמב"ם, איסור זה תקף רק בגוי העובד עבודה זרה. אך לגוי שקיבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח, מותר ללמוד תורה. וכן כתב למעשה הרב אורי שרקי[16].
הרמב"ם בתשובותיו מתייחס לפן נוסף בדין זה:
...ומותר ללמד המצוות לנוצרים ולמשכם אל הדת אבל לא לישמעאלים שדעתם שתורה זו אינה מן השמיים וכשילמדום וימצאו דבר מנוגד למה שבדו מליבם, לא יהא זה אצלם ראיה שטעות בידיהם, אלא יפרשוהו לפי הקדמותיהם המופסדות ויוכלו להשיב עלינו בזה בטענתם ויטעו כל פתי וכל חסר הבנה ויהיה מכשול לישראל האסורים ביניהם בעונותם...
— תשובות הרמב"ם, מהדורת בלאו, סימן קמט'
לימוד לפני גיור
בעניין גוי העומד להתגייר כותבת הגמרא[17], שמלמדים אותו את עיקרי ההלכות ששייכות ליהודים. לדעת המהרש"א[18], מותר ללמדו אף את שאר הדינים, משום שהוא ממילא עומד להתגייר. אך רבי עקיבא איגר[19] מפקפק בדין זה ואומר שמותר ללמד גוי העומד להתגייר רק את מה שמפורט בגמרא, משום שאלו דברים שהוא מוכרח לדעת, כדי שידע אם הוא בכלל רוצה להתגייר[20]. גם מהמאירי[21] רואים שמותר ללמד לגוי כזה.
השו"ת צמח צדק[22] אומר שעל פי הזוהר[3], שאומר שטעם האיסור הוא משום שאסור לאדם שאינו נמול ללמוד תורה, אסור לו ללמוד כל עוד לא מל עצמו.
הרחבת האיסור
כתוצאה מאיסור זה ומאיסור גוי ששבת, הסיק הרמב"ם[6] שגם את שאר המצוות אסור לגוי לשמור, אם אומר שמקיימם משום שנצטווה עליהם[23]. אך אם כוונתו לקבל שכר כאינו מצווה ועושה, מותר, ואף מקבל שכר ויש לו חלק לעולם הבא.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ דף נ"ט עמוד א'.
- ^ ראו יעב"ץ על הסוגיה.
- ^ 3.0 3.1 ספר הזוהר, חלק ג, דף ע"ג, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד א'.
- ^ בחידושיו על מסכת סנהדרין, דף נ"ח עמוד ב', דיבור המתחיל "כותי שהכה ישראל".
- ^ 6.0 6.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י', הלכה ט'.
- ^ ראו על כך בהרחבה בשו"ת יביע אומר חלק ב', יורה דעה, סימן יז'.
- ^ במסכת עבודה זרה, דף ו' עמוד א' מדפי הרי"ף.
- ^ בחידושיו על מסכת סוטה, דף ל"ה עמוד ב' בדיבור המתחיל "לדבריך איך...".
- ^ כמו למשל שו"ת ויאמר יצחק, אורח חיים סימן כא' ועוד.
- ^ אורח חיים סוף סימן ד'.
- ^ אורח חיים, סימן מ"ז סעיף קטן א'.
- ^ מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד א' בדיבור המתחיל "אין מוסרין".
- ^ כמו למשל תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף מ"ד עמוד ב', מסכת סנהדרין, דף ל"ט עמוד א' ועוד מקומות רבים.
- ^ בחידושיו למסכת חולין, דף ל"ג עמוד א' דיבור המתחיל "ועיין".
- ^ בני נח- דיון סעיף כד'- באתר של הרב שרקי.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ז עמוד א'.
- ^ מסכת שבת, דף ל"א עמוד א' בדיבור המתחיל "אמר ליה מקרא וכו'".
- ^ שו"ת ר' עקיבא איגר סימן מא'.
- ^ כך הסביר את דעתו הרב עובדיה יוסף ביביע אומר חלק ב' יורה דעה סימן יז'.
- ^ בית הבחירה, מסכת סנהדרין דף נט' עמוד א'.
- ^ יורה דעה סימן ר'.
- ^ רדב"ז על משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י', הלכה י'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
