איוואקוני
 דגל איוואקוני | |
| מדינה |
 יפן |
|---|---|
| חבל | צ'וגוקו |
| מחוז |
 ימאגוצ'י |
| שטח | 873.78 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 144,225 (2010) |
| ‑ צפיפות | 165 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 34°09′57″N 132°13′07″E / 34.165937°N 132.218714°E |
| אזור זמן | UTC +9 |
| www.city.iwakuni.yamaguchi.jp | |
איוואקוני (ביפנית: 岩国市 – איוואקוני-שי) היא עיר ביפן. העיר שוכנת על חוף הים הפנימי סטו במזרח מחוז ימאגוצ'י שבקצה הדרומי של האי הונשו. העיר הורחבה מאוד ב-6 במרץ 2006 שעה שנוספו לה שש עיירות סמוכות וכפר אחד. בעקבות האיחוד נכלל שפך הנהר נישיקי (錦川) בתחומי העיר. נכון למרץ 2010 מתגוררים באיוואקוני 144,225 תושבים על שטח של 873.78 קמ"ר, צפיפות אוכלוסייה של 165 תושבים לקמ"ר.
היסטוריה
איוואקוני הייתה בעבר עיר מבצר של ההאן של איוואקוני שהוקם על ידי האציל הירואי קיקקאווה (Hiroie Kikkawa) לאחר שהוגלה לשם לאחר שתמך בשוגון שהובס. משפחת קיקקאווה שלטה בהאן במהלך תקופת אדו. עושרו של ההאן הוערך בתחילה ב-30,000 קוקו[1] של אורז, ומאוחר יותר ב-60,000 קוקו. האן איוואקוני שגשג במשך 300 שנים עד לרסטורציה של מייג'י. היישוב קיבל מעמד של עיר ב-1 באפריל 1940, ושטחו הורחב מאוד ב-6 במרץ 2006 שעה שנוספו לו שש עיירות סמוכות וכפר אחד.
תחבורה
רכבת
את איוואקוני משרתים כמה קווי רכבות. קו סניו שינקנסן של הרכבת המהירה המכונה שינקנסן עוצר בתחנת שין-איוואקוני (新岩国駅). תחנת איוואקוני על הקו הראשי סניו (山陽本線) המשותף לחברת הרכבות של מערב יפן ולחברת הרכבות של קיושו ושוכנת במרכז העיר, וממנה ניתן להגיע תוך 45 דקות להירושימה. קווי רכבת נוספים כוללים את קו גנטוֹקוּ (岩徳線) של חברת הרכבות של מערב יפן העוצר בשלוש תחנות בעיר ומקשר בין איוואקוני לטוקוימה (徳山), כיום חלק מהעיר שונן (周南), שמדרום לאיוואקוני, ואת קו סיריו של חברת נישקיגאווה (錦川清流線), קו פנימי העובר לאורך הנהר נישיקי ועוצר בשש תחנות בעיר.
כבישים
כביש מהיר סניו מחבר בין איוואקוני ליעדים רחוקים. כבישים לאומים מהירים מספר 2, 187, 188 ו-189 מחברים בין איוואקוני לערים הסמוכות.
שדה תעופה
בבסיס האווירי של חיל הנחתים האמריקני שבעיר (Marine Corps Air Station Iwakuni) מוקם מסוף אזרחי שיושלם בשנת 2012. טיסות אזרחיות סדירות לטוקיו יתחילו לאחר השלמת המסוף.[2]
חינוך ותרבות
בעיר איוואקוני פועלים 39 בתי ספר יסודיים, 19 חטיבות ביניים ותשעה תיכונים. בנוסף יש באיוואקוני שני בתי ספר מקצועיים ומכללה, אך אין בעיר אוניברסיטה.
כלכלה
תעשייה
איוואקוני הוא חלק מאזור התעשייה של הים הפנימי סטו. תעשיית הנפט הוא תעשייה ראשית באזור כשבית הזיקוק מאריפו (Marifu) של חברת ניפון אויל (Nippon Oil) מזקק 127,000 חביות דלק ליום.[3] במפעל של "נייר ניפון" (Nippon Paper) באיוואקוני מופקת עיסת נייר תוך שימוש בתהליך חדש יחסית הקרוי "טיפול בהתססת מתן" (methane fermentation treatment) שכמעט אינו דורש אנרגיה. תעשיות עיקריות נוספות כוללות סיבים וטוויה, תעשייה פטרוכימית ונייר. שורש הלוטוס הקרוי ביפנית רנקון הוא הגידול החקלאי העיקרי והוא גדל בשדות באזור אוזו בסמוך לתחנת הרכבת מינאמי שבאיוואקוני.
תיירות
תיירים זרים ומיפן המבקרים בהירושימה ובמקדש השינטו באיצוקושימה הקרובים לאיוואקוני מטיילים לעיתים קרובות גם באתרי התיירות שבעיר.
האתרים העיקריים בעיר כוללים את:
גשר קינטאי
האתר התיירותי הפופולרי ביותר באיוואקוני הוא גשר קינטאי (錦帯橋 - קינטאי-קיו). הגשר, העובר מעל לנהר נישיקי, נבנה לראשונה ב-1673 על ידי הירויושי קיקקאווה. הגשר עמד על מכונו עד 14 בספטמבר 1950 ואז נהרס בטייפון "קיג'יה". שבוע אחר כך הוחל בהקמת הגשר מחדש, והוא הושלם ב-1953. הגשר החדש היה שחזור של הגשר המקורי, והוא נבנה תוך שימוש בטכניקות מסורתיות. מאז השחזור עבר הגשר שיפוץ כמה פעמים. השיפוץ האחרון הושלם ב-2004.[4] חמש הקשתות של הגשר הם הסמל של מערב הונשו. הגשר קרוב לתחנות הרכבת הראשיות של איוואקוני, ומהם יש קווי תחבורה ציבורית לגשר.
בתחילת האביב מתווספת למראה המיוחד של הגשר לווית חן בדמות פריחת עצי הדובדבן לאורך הנהר נישיקי.
פארק קיקקו
פארק קיקקו שוכן באחד מצדי גשר קינטאי. בעבר התגוררה במקום משפחת שליטי העיר מבית קיקקאווה. בפארק יש מזרקה גדולה, כמה חנויות ומגוון עצים ופרחים: עצי משמש, אדמוניות, רודודנדרון, אירוס יפני והידרנג'אה. בפארק קיקקו יש גם בית גידול לנחשים לבנים. נחשים ממין זה מצויים באיוואקוני בלבד, והממשלה היפנית הכריזה עליהם אוצר לאומי מיוחד. הנחש הלבן נחשב ביפן כאות למזל טוב. אנשים באים באים להתפלל לנחשים כדי להצליח בעסקיהם.
טירת איוואקוני
טירת איוואקוני (岩国城), כמו גם המבנים והמקדשים השמורים למרגלות הגבעה, מאפשרים הצצה אל יפן העתיקה. הטירה נבנתה במקור ב-1608 על ידי הירואי קיקקאווה, אך היא נהרסה שבע שנים בלבד אחר כך. הטירה שוחזרה ב-1962. טירת איוואקוני שוכנת על פסגת גבעת שירויאמה, וניתן להגיע אליה ברגל או באמצעות רכבל. בתוך הטירה מוזיאון היסטורי הכולל, שריון, כלי נשק וחפצים אחרים של משפחת קיקקאווה. מגג הטירה נשקף נוף מרהיב של איוואקוני. באזור הטירה יש מספר גדול של שבילים להולכי רגל ועבור מתעמלים.
דיג קורמורנים
בקיץ ניתן לצפות בדיג מסורתי באמצעות קורמורנים. הדייגים לובשים לבוש מסורתי הכולל כובע אצילים המכונה "קאזאורה אבושי", סינרים, חצאיות קש, וסנדלי קש. הם משתמשים בשיטת דיג בת 300 שנים. הדייגים שולטים בקורמורנים. לאחר שקורמורן לוכד דג, מחלץ הדיג את השלל מפיו.
מקומות נוספים
- בית מקאטה – ביתה של משפחת סמוראים מהמעמד הבינוני מהמאה ה-18. מבנה זה הוא בין הבודדים ששרדו מתקופה זו ונחשב נכס לאומי.
- פארק האדר מוֹמיג'דאני – היה בעבר גן של מקדש. הפארק שוכן בתחילת שביל ההרים. מבקרים רבים מגיעים לכאן בסתיו על מנת לצפות בעלים הססגוניים של עצי האדר.
- שער נאגאימון של בית משפחת קאגאווה – עוד שריד היסטורי שמור. בית הסמוראים נשמר היטב, ונחשב לנכס תרבותי של המחוז.
- מוזיאון קיקקאווה – במוזיאון זה מוצגים חפצים נוספים (מעבר למצוי בטירה) של משפחת קיקקאווה
- מוזיאון האומנות של איוואקוני – מכיל כלי חרס, שריון, ריהוט וחפצים אחרים שבהם השתמשו השליטים הפיאודליים בעבר.
פסטיבלים
- פסטיבל גשר קינטאי – נערך מדי שנה ב-29 באפריל בפארק קיקקו. הפסטיבל כולל מצעד החוצה את הגשר הקרויה "סנקין-קואוטאי" – תהלוכת הלורדים הפיאודלים ובה מקומיים הלבושים בבגדים היסטוריים של סמוראים. מועד פסטיבל זה היה שנוי במחלוקת משום שחל בתאריך יום הולדתו של הקיסר הקודם הירוהיטו, שהפך ממותו של הירוהיטו לחג לאומי ביפן. תחילה בין 1989 (מועד מותו) ועד 2005 היה היום קרוי רשמית "יום החממה", תזכורת עקיפה לחיבה של הקיסר לגננות . ב-2005 הוחלט בהצבעה לאזכר את הקיסר בצורה ישירה יותר ולשנות את השם ל"יום שאווה" (שאווה - 昭和 - הוא שמו של הקיסר הירוהיטו לאחר מותו), למרות החשש מתגובתן של מדינות אחרות כדוגמת סין ומדינות קוריאה, כשבתקופת שלטונו של הקיסר הירוהיטו ביצעו בהם היפנים פשעי מלחמה. אך דוברים מטעם מפלגת השלטון, המפלגה הליברלית-דמוקרטית, טענו כי יום זה "יעודד הרהורים ציבוריים על 63 שנות שלטונו הסוערות של הירוהיטו והוא לא נועד להלל את הקיסר עצמו".[5]
- פסטיבל מי הנהר נישיקי – נערך ביום שבת הראשון בכל אוגוסט. במסגרת הפסטיבל יש תצוגה גדולה של זיקוקים ומשתתפים בה אנשים רבים הלבושים בבגדים יפנים מסורתיים כדוגמת קימונו.
המטבח המקומי
בין המאכלים המיוחדים למקום:
- גרסה מקומית של סושי המוכן בכמויות גדולות בתבניות מרובעות
- שורשים טריים של צמח הלוטוס. השורשים מבושלים בדרכים שונות בהקפצה או בהרתחה.
- צ'אגאיו של איוואקוני הוא דייסת אורז בטעם תה שנוצרה במקור לפני 400 שנים על ידי הירואי קיקקאווה כדרך זולה לספק מזון לפקודיו. התה ששימש במקור לתבל את הצ'אגאיו היה קרוי "בנצ'ה".
- אוֹהירה היא מנה של בשר עוף עם ירקות מאודים ובתוספת של צמחי בר.
בסיס המרינס באיוואקוני
בשטח איוואקוני שוכן בסיס אווירי של חיל הנחתים האמריקני המכונה "MCAS Iwakuni" (Marine Corps Air Station – מילולית "תחנת אווירייה של חיל הנחתים"). הבסיס הוקם במקור כבסיס צבאי יפני ב-1939. לאחר מלחמת העולם השנייה הוחזק הבסיס על ידי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. ב-1952 הפך הבסיס לבסיס צבאי אמריקני. כיום שותף גם חיל הים היפני בבסיס. על פי דרישת הציבור מוקם בשדה התעופה שבבסיס מסוף אזרחי שיאפשר טיסות סדירות לטוקיו החל מ-2012. ב-2014 מתוכנת העברת כנף של שייטת נושאות המטוסים של ארצות הברית מאצוגי לאיוואקוני, ולכן מתוכננת הגדלה נוספת של הבסיס.
ערים תאומות
לאיוואקוני ברית ערים תאומות עם:
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של עיריית איוואקוני (ביפנית)
- מדריך לתיירים באיוואקוני בויקימסע האנגלי (באנגלית)
- Chris Rowthorn, Lonely Planet Japan, הוצאת Lonely Planet , 2007, עמ' 469-468
הערות שוליים
- ^ יחידה נפח היסטורית שנועדה למדוד בעיקר אורז, כאשר קוקו של אורז שקל כ-150 ק"ג. עושרו של האן נמדד לפי כמות האורז בשנה שהיה מסוגל לגדל
- ^ Japan carrier to offer Iwakuni flights
- ^ Nippon Oil to start Marifu CDU maintenance Saturday
- ^ Bridge Between Japan and the World. (2005). Kintai-kyo Bridge
- ^ Japan names day after Hirohito
23213824איוואקוני