קימונו

איש לבוש בקימונו בקיוטו, 2007

הקימונו (יפנית: 着物; מילולית: "פריט לבוש") הוא הלבוש המסורתי של יפן. בעבר שימשה המילה "קימונו" במשמעות של ״לבוש״, וייצגה את כל סוגי הלבוש. בעת החדשה נתייחדה משמעותה לזו של החלוק המהודר והטקסי המשמש בעיקרו את הנשים, אך גם גברים וטף. כיום נלבש הקימונו בעיקר כלבוש חגיגי בטקסים, חגים, ומסיבות משפחתיות.

הסבר

חלוק הקימונו אינו חלוק-בית גרידא, כי אם מלבוש מפואר, בר-שימוש הן כלבוש רשמי והן בחיי היומיום. חלוק הקימונו אינו אלא כתונת ארוכה ועשויה משי, המעוצבת בצורת T ומאופיינת בצווארון ובשרוולים רחבים וארוכים, הנשמטים עד גובה הקרסוליים. על חלקו החיצוני של הקימונו ניתן לחזות בהדפסים ארוגים או צבועים, על פי נושא נבחר. כמיטב המסורת, בעוד נשים נשואות תעטינה בקימונו מסוג אחד, הרי שנשים שטרם נישאו תתעטפנה בקימונו מסוג אחר, הנודע בשם פוריסודה (מילולית: שרוולים קצרים). האחרון הוא בגד בעל שרוולים המגיעים עד הרצפה, אשר נועד במקורו בעיקר לאירועים רשמיים ומיוחדים.

הקימונו עוטף את גוף הלובש כאשר צדו השמאלי פרוס מעל משנהו (להוציא מלבושי גווייה לקראת קבורתה), ושניהם אחוזים במקומם על ידי אבנט רחב המכונה אובי, הנקשר מאחור. בתקופות שונות נלבשו הקימונו במספר שכבות, שנעטו בסדר מסוים וקבוע מראש. נהוג להשלים את לבישת קימונו עם מנעלים מסורתיים. על כפות הרגליים סנדלי עץ מצופים לכה עם רצועות בד קלועות או סנדלי עץ (גטה, ; זורי) וטאבי, גרביים בעלי חלוקה בין הבוהן ליתר האצבעות ברגל.

היסטוריה

דגמי הקימונו הראשונים הושפעו עמוקות מההנפו, הלבוש הסיני המסורתי, באמצעות תרומות תרבותיות רחבות היקף שהתרחשו בציר היפני-סיני. ברם, היה זה אך במרוצת המאה השמינית כאשר עיצובים סיניים נכנסו לאופנה בקרב היפנים והמאפיין הבולט לכך היה הפיכתו של הצווארון הגבוה למאפיין שכיח במיוחד בקרב אופנת הנשים היפנית.

במהלך תקופת הייאן היפנית (שמתפרשת על פני השנים 794 עד 1192 לספירה), התעצב הקימונו לכדי סגנון מיוחד - לובשיו עטו על כתפיהם עצמם עד תריסר, ולעיתים אף יותר, שכבות בצבעים מנוגדים, ועליהן עטו חצי סינר המכונה בשם מוֹ, מעל הקימונו. לשילובי הצבעים השונים נודעו משמעויות שונות וכל אחד היה לייחודי בפני עצמו. במהלך תקופת אשיקאגה (בשנים 1392 עד 1573), הקוסודה, קימונו יחיד שנחשב קודם-לכן ללבוש תחתון, החל להלבש בלי מכנסי האקאמה מעליו, ונשמר אפוא במקומו בסיועה של חגורה בשם אובי. במהלך תקופת אדו החלו השרוולים להתארך, במיוחד בקרב נשים לא נשואות, ואף האובי נעשה רחב יותר ובעל סגנונות קשירה שונים שנכנסו לאופנה. באותם הימים, נהגו ללבוש את הקימונו סמוראים בעיקרם, שכן עבורם היה הקימונו משמש כלבוש רשמי או לכל הפחות בתור לבוש נוסף מתחת לשריון הסמוראי. או-אז היה לרוב מדובר בקימונו פשוט או בעל עיטורים שהיה ברשות המשפחה או הכוח הצבאי שאל אנשיו השתייך הסמוראי.

למן תקופה זו נותרה צורתו הבסיסית של הקימונו במהותה בלא כל שינוי, הן בקרב הנשים והן בקרב הגברים. כיום, בימינו אנו, משמשות תלבושות הקימונו על פי רוב בתור מלבושים לאירועים מיוחדים הנלבשים בעיקר על ידי נשים. גברים אפשר יהיה למצוא לבושים בקימונו בעיקר בחתונות, טקסי תה ובאירועים אחרים הנושאים אופי בעל יחוד או היבטים רשמיים שונים ומגוונים. את הקימונו אפשר אף למצוא על גופם של גברים, כמו גם נשים, בכל האמור בסוגי ספורט מסוימים, דוגמת קנדו. פעמים רבות, ניתן יהיה לזהות מתאבקי סומו מקצועיים הלבושים קימונו, וזאת בשל העובדה שחלק מדרישות התפקיד שומה עליהם ללבוש ביגוד יפני מסורתי כל אימת אשר יופיעו בפרהסיה. נוסף על כל זאת, מעטות הן הנשים המבוגרות ועוד פחות מכך הגברים אשר עודם ימצאו לובשים את הקימונו על בסיס יומיומי.

בשנות האלפיים עומדות לרשותם של חובבי הקימונו ביפן סדנאות והשתלמויות בהן המשתלם ימצא למד היאך יש לעטות את הקימונו על גופו. השיעורים יקיפו את היבטי בחירת הדוגמאות והבדים המתייחדים לכל אירוע ואירוע ולכל עונה ועונה במרוצת השנה, וכן את רזי התאמת אבזריו ומלבושיו התחתונים של הקימונו אל הקימונו עצמו. עוד תלמדנה את תורת ברירת שכבות המלבושים התחתונים על פי משמעויות עדינות, העדפת וקשירת האובי ותחומים רבים נוספים בעלי זיקה ישירה לקימונו. ישנם אף מועדונים המוקדשים לתרבות הקימונו. באחד הנודעים שבהם, קימונו דה גינזה, תוכל להשתתף במפגשים חברתיים ובטיולים ברחבי טוקיו בעודכם עוטים את הלבוש המסורתי.

טקסטיל

כל קימונו מיוצר מתוך "טאן", גליל-בד יחיד המיוצר בגדלים תקניים של כ-35 סנטימטרים ברוחבו וכ-11.5 מטרים באורכו (אורך זה מספיק לתפירת קימונו אחד למבוגר גרידא), כאשר כל הגליל ישמש להכנת הקימונו. קימונו מסורתי נארג ידנית ובדיו נוצרים ומעוצבים אף הם במלאכת-יד לעיתים קרובות. טכניקות שונות דוגמת יוזן עודן בשימוש להוספת הדקורציות והדפוסים לבגד הבסיסי. חזרה על דפוסים המתפרשים על פני חלקים נרחבים מהקימונו נעשית, כמיטב המסורת, בטכניקת היוזן ובשעוונית. ברבות השנים התפתחו תמורות שונות בצבעים, באריגים ובסגנונות, כמו גם באבזרים, דוגמת האובי.

מן הבחינה המסורתית, משמשים המשי, רקמות משי מוזהבות ומעוטרות, מלמלת משי (דוגמת הצ'ירימן) ומטווי סאטן (כמו הרינזו) לאריגת הקימונו כמו גם האובי. עם זאת, בד בבד עם התפתחות תעשיית הטקסטיל ניתן היה לרכוש את הקימונו בן-זמננו העשוי אריגים זולים יחסית וקלים לשימור וטיפוח, דוגמת משי מלאכותי, כותנה, סאטן כותנה, פוליאסטר וסיבים סינתטיים אחרים. אפס, המשי עודו נחשב לאריג האידיאלי והשימוש בו נמצא בגדר חובה בכל האמור בלבישת קימונו במסיבות רשמיות.

נודעת חשיבות רבה לדוגמאות אשר מודפסות על גוף הקימונו, והן-הן אלו אשר תבדלנה בין "סתם" קימונו ליומיום לבין קימונו רשמי איכותי. בעוד שעל הראשון ניתן למצוא בשכיחות-מה דוגמאות ארוגות או צבועות החוזרות על עצמן, הרי שעל מלבושים המיועדים לאירועים רשמיים אפשר יהיה להחשף לדוגמאות בעיצוב-חופשי הנצבעות על כל הבד או שמא רק לאורך שולי-הבגד. זאת ועוד, על פי הדוגמה שעל הקימונו אפשר יהיה לקבוע באיזו עונה עליו להעטות. כך, למשל, בעוד שדוגמאות בעלות פרפרים או סאקורה (דובדבן יפני) תעטרנה את הקימונו הנועדים לעונת האביב, הרי שדוגמאות דמויות-מים תהיינה נפוצות למדי במהלך ימי הקיץ החמים; מוטיב מקובל ואהוד על ידי רבות בחודשי הסתיו אינו אלא צבעו החום-זהבהב של עץ האדר היפני; לעומת זאת, בעבור תקופת החורף עשויים העיצובים אף לכלול במבוק, עצי אורן, פריחות עצי שזיפים וכיוצאים באלו.

קימונו ישנים ממוחזרים לעיתים קרובות במגוון אופנים: מן האפשר לעבדם על מנת ליצור האורי, היוקו או אף קימונו לילדים. אפשרות אחרת תהיה יצירת טלאים לקימונו פגומים, תיקי-יד ואבזרי קימונו דומים, כיסויים, נרתיקים או תיקים בעבור מכשירים שונים, דוגמת מחזיקי קוביות-סוכר, בהם נעשה שימוש במהלך טקסי-התה. קימונו שניזוק מתחת לקו-המותניים יכול להלבש תחת האקאמה וזאת על מנת להסתיר את הנזקים. בימים עברו, נהגו אמנים מיומנים לטוות מחדש בעמל רב את קצוות המשי של קימונו ישנים לטקסטיל חדש ברוחבו של אובי שיעדו קימונו לגברים בלבד, בעשותם שימוש בשיטת אריגת מיחזור העונה לשם סאקי-אורי.

חלקי הקימונו

באופן טיפוסי, עשוי הקימונו המוגמר ארבע רצועות בד עיקריות: שתי כנפות המכסות את הגוף וכן שתיים, המהוות את השרוולים, בעלות רצועות נוספות קטנות יותר, היוצרות את הכנף הקדמית הצרה ואת הצווארון. הקימונו הגבריים זמינים במגוון מידות, אך אלו הנשיים נארגים בגודל אחיד, כאשר כל קימונו מותאם אפוא ללובשת אותו בעזרת קפלים למיניהם.
מקימונו הארוג כדבעי יימשכו שרוולים המגיעים עד לפרק היד כאשר הידיים מונמכות כלפי מטה. בעוד שקימונו לגברים אמור להשתפל בערך עד הקרסוליים וזאת ללא קיפולים כלל ועיקר, הרי שקימונו לנשים ארוך יותר וזאת על מנת לפנות מקום מספק לאוהאשורי, קרי, הקפל היכול להראות תחת האובי. אנשים שקומתם גבוהה או מבנה גופם רחב עד מאוד, דוגמת מתאבקי הסומו כבדי-המשקל, נאלצים אפוא לעטות קימונו במידות מיוחדות המותאמות להם באופן אישי. דבר זה קל לביצוע לאור העובדה שכל קימונו וקימונו עשוי מגליל טאן בשלמותו, ועל כן ניתן לפרקו על-נקלה ולהתאימו מחדש לאנשים בעלי ממדי-גוף שונים.

אריגה

הקימונו נתפר מבד ארוג באופן ידני. הבד נארג בנול-יד יפני העונה לשם האטה אוריקי (Hata oriki). זאת ועוד, הקימונו נתפר באופן מסורתי מאריג שרוחבו עומד על 36–40 סנטימטרים לערך.

מחיר

מחירו של הקימונו עשוי להיות יקר לא במעט. זאת ועוד, עלותו של הקימונו המיועד בעבור האישה עשויה אף לעבור בקלות את סכום העתק של 10,000 הדולרים האמריקאיים; ערכת-תלבושת קימונו שלמה ומלאה, הכוללת קימונו, לבוש תחתון, אובי, עניבות, גרביים, סנדלים ואבזרים למיניהם, עשויה להמכר בסכומים העולים אף על 20,000 דולרים. אובי אחד ויחיד עשוי להמכר במחיר של כמה אלפי דולרים. ברם, רוב רובם של הקימונו המצויים בבעלותם של חובבי הקימונו או אלה שמשלח-ידם באמנויות מסורתיות, עולים למעשה סכומים הנמוכים במידה ניכרת מהמתואר לעיל. אנשים רבים נאלצים אפוא ליטול את היוזמה לידיהם וליצור את הקימונו שלהם והלבוש התחתון המתאים על ידי יצירת דוגמה תקנית, או אף על ידי מיחזור קימונו ישנים. אריגים זולים ותוצרי-מכונות עשויים אף להחליף את המשי המסורתי הנצבע ידנית. יתר על כן, ביפן ישנו שוק פורח בעבור קימונו ביד-שנייה, שמחיריהם עשויים אף להתחיל ב-500 ין. אובי לנשים, לעומת זאת, נותרו ברובם מוצר יקר ערך. בעוד שאובּי פשוטים כבדוגמה פשוטה או צבע אחיד עשויים להמכר במחירים נמוכים למדי, החל ב-1,500 יין, הרי שאפילו אובי משי משומש עשוי לעלות כמה מאות דולרים, שכן יש צורך בבעל-מלאכה מיומן על מנת ליצרם. אובים לגברים, אף אלה העשויים משי, נוטים לעלות הרבה פחות, בשל העובדה שהם צרים יותר, קצרים יותר ומעוטרים הרבה פחות מאלו אשר עטויים על גופן של נשים.

סגנונות

סגנונותיהם של הקימונו נעים מסגנון רשמי באורח קיצוני עד מאוד ועד לסגנון פשוט, קל ונוח לשימוש יומיומי. מידת הרשמיות שבקימונו הנשי נקבעת על פי רוב על ידי הדוגמה, האריג והצבע. קימונו לנשים צעירות הם בעלי שרוולים ארוכים המעידים על מצב לובשותיהם כנשים שטרם נישאו, והם נוטים אפוא להיות משוכללים יותר מאשר קימונו רשמי דומה המיועד לנשים מבוגרות. קימונו לגברים עשויים בדרך כלל צורה בסיסית אחת, ונלבשים בעיקר בצבעים מאופקים למדי. מידת רשמיותם נקבעת אף היא על ידי סוג וצבע האבזרים, האריגים ומספר או העדר הקא-מון (סמלי המשפחה), כאשר מספר גבוה של חמישה סמלים מסמל רשמיות קיצונית. המשי, מטבע הדברים, הוא האריג הרצוי והרשמי ביותר. קימונו העשויים אריגים דוגמת כותנה ופוליאסטר אמורים לשקף על פי רוב סגנון פשוט ונוח יותר.

קימונו לנשים

שרווליו של קימונו המשמש אישה נשואה קצרים מהשרוולים המצויים בקימונו היאה לרווקה, וזאת מסיבות מעשיות לגמרי: שומה על אישה נשואה לעבוד בידיה החשופות דרך-קבע, ואילו שרוולים ארוכים עלולים להפריע אותה ממלאכתה. אישה ניכבדת רוכסת את הקימונו שלה באמצעות אבנט מוארך הנקשר לו מאחורנית, ואשר על כן היא עשויה להזדקק לעזרה ולסיוע, וזאת כדי להצליח במלאכת ההתלבשות. נשים זולות בציורים יפניים מתוארות כאשר אבנט הקימונו שלהן נסגר מלפנים, כך שהן יכולות לסגור אותו לבד. בשרוול הבגד יימצא לעיתים קרובות כיס פנימי בלתי נראה לעין המשמש לאחסנת חפצים כנרתיק או מטפחת.

אף ברצותן, נשים רבות ביפן בת-זמננו אינן מסוגלות לעטות קימונו בלא כל עזרה: הקימונו הנשי הטיפוסי כולל למצער תריסר יחידות לבוש נפרדות הנלבשות, נבחרות ומהודקות למקומן על-פי כללי פרוטוקול קבועים, והסיוע של מלבישת קימונו מקצועית ומורשית הוא אפוא בגדר חזון נפרץ. על פי רוב, מלבישות הקימונו נקראות לשירות בבית הלקוח לקראת אירועים מיוחדים, ברם חלקן אף עובדות מתוך מכונים לעיצוב-שיער.

בחירת סגנון הקימונו היאה לנסיבות האירוע אינה פשוטה כלל ועיקר. היא מצריכה היכרות עם משמעותו הסמלית כמו גם המסרים החברתיים העדינים של הקישוט, המשקפים את גילה של האישה, מצבה המשפחתי ומידת הרשמיות של האירוע ההולך וקרב.

קורוטומסודה (Kurotomesoe)

קימונו שחור המתקשט בהדפסים אך ורק תחת קו-המותניים. הקורוטומסודה הם הקימונו הרשמיים ביותר הזמינים בעבור האישה שנישואיה טרם הסתיימו. הם נלבשים לעיתים קרובות על ידי אמהות הכלה והחתן לכבוד החתונה. הקורוטומסודה יהיו לרוב בעלי חמישה קא-מון מודפסים על השרוולים, החזה וחלקו האחורי של הקימונו.

פוריסודה

פוריסודה מיתרגם מילולית כ-"שרוולים מתנודדים" - השרוולים של פוריסודה נעים באורכם בין 39 ל-43 אינץ' בממוצע. הפוריסודה הם הקימונו הרשמיים ביותר בעבור האישה הלא נשואה, והם כוללים דוגמאות המכסות את המלבוש כולו. הם נלבשים לרוב בטקסי בגרות (seijin shiki) ועל ידי קרובות משפחה לא נשואות של הכלה בעת חתונות וקבלות פנים של חתונות.

ירוטומסודה (Irotomesode)

קימונו בצבע-אחיד, בעלי דוגמאות אך ורק מתחת לקו-המותניים. אירוטומסודה הם רשמיים מעט פחות מהקורוטומסודה ונלבשים על ידי נשים נשואות, לרוב בני המשפחה הקרובים של הכלה והחתן בחתונות. אירוטומסודה עשוי לכלול שלושה או חמישה קא-מון.

הומונגי (Hōmongi)

משמעותו המילולית היא "ביגוד לביקורים". הוא מאופיין בדפוסים הגולשים על פני הכתפיים, הקמטים והשרוולים, ונחשב לרשמי מעט יותר מקרוב משפחתו, ה-tsukesage. הומונגי עשוי להלבש על ידי נשים, נשואות כמו גם לא נשואות; לרוב, חברים של הכלה ילבשו הומונגי בחתונות ובקלות הפנים של החתונות. אפשר אף ללבושו במסיבות רשמיות.

צוקסאגה

קימונו זה הוא בעל דוגמאות מעט יותר צנועות המכות חלק קטן יותר - בעיקר תחת המותניים - מאשר ההומונגי הרשמי יותר. אפשר אף שנשים נשואות תלבשנו.

ירומוג'י (Iromuji)

קימונו בצבע אחיד שמותר בלבישת נשים נשואות ולא-נשואות. הוא משמש בעיקר לצורך טקסי תה. המשי הצבוע עשוי להיות מעוטר (rinzu, בדומה לז'קארד), אך לא יהיה בעל דוגמאות בצבעים שונים.

קומון

"דוגמת איכות". קימונו עם דוגמה קטנה החוזרת על עצמה לאורך האריג. הסגנון פשוט ונוח יותר ועשוי להלבש ברחבי העיר, או יחד עם אובי רשמי בעבור ארוחה במסעדה. מותר בלבוש על ידי נשים נשואות ולא נשואות.

אדו קומון

זהו סוג של קומון המתאפיין בנקודות זעירות המסודרות בדפוסים צפופים היוצרים דוגמאות גדולות יותר. מקורה של טכניקת הצביעה של האדו קומון במעמד הסמוראים במהלך תקופת ה-edo. קימונו עם דוגמה מסוג זה יהא בעל מידת רשמיות זהה לזה של iromuji וכאשר יעוט בקא-מון, אפשר יהיה ללובשו כמלבוש לצורכי ביקור (השקול לצוקסאגה או הומונגי).

קימונו לגברים

בניגוד לקימונו של נשים, שמלות הקימונו לגברים הן פשוטות הרבה יותר ולרוב תכלולנה מספר מרבי של חמישה חלקים נפרדים, לא כולל הנעלה.

הקימונו לגברים הוא בעל שרוולים המתחברים לגוף הקימונו עם לא יותר ממספר אינץ' לא מחוברים בתחתית, בניגוד לסגנון הקימונו לנשים הכולל שרוולים עמוקים במיוחד המנותקים ברובם מגוף הקימונו. שרוולים לגברים יהיו עמוקים פחות מאלה של הקימונו לנשים, על מנת לאפשר את לבישת האובי סביב המותניים תחתם, בעוד שבקרב הנשים, התחתית הארוכה והבלתי מחוברת של השרוולים יכולה להתלות מעל האובי מבלי להפריע לליפופו.

בעידן המודרני, ההבחנות העקרוניות בין הקימונו לנשים לבין זה של הגברים טמונות באריגים. הקימונו הטיפוסי יבוא בצבע כהה ומאופק; שחור, כחול כהה, ירוק כהה וחום הם צבעים נפוצים. האריגים לרוב עמומים למדי. לחלקם יש דוגמה עדינה, ואריגים בעלי מרקמים נפוצים בקימונו מן הסוג הרשמי פחות. שמלות קימונו מן הסוגים הלא רשמיים עשויים להצבע בצבעים מעט בהירים יותר, דוגמת סגול בהיר, ירוק בהיר וכחול בהיר. מתאבקי סומו נודעו ככאלה שלובשים לפרקים צבעים בהירים למדי כצבע הפוקסיה.

הסגנון הרשמי ביותר של קימונו לגברים הוא שחור אחיד עם חמישה קא-מון על החזה, הכתפיים והגב. סגנון רשמי מעט פחות מתבטא בקימונו בעל שלושה קא-מון. קימונו מסוג זה יתאים לרוב לביגוד תחתון ואבזרים בצבע לבן.

כמעט כל מלבושי הקימונו יכולים להיהפך לרשמיים יותר על ידי הוספת hakama ו-haori (ראו להלן).

אבזרים נלווים ופרטי לבוש תואמים

נאגהג'ובאן (Nagajuban)

(או בפשטות juban) הן גלימות בצורת-קימונו הנלבשות על ידי נשים כמו גם גברים תחת הלבוש העיקרי. מכוון שקימונו העשוי משי הוא עדין וקשה לניקיון, ה-nagajuban מסייע בשמירה על ניקיון הקימונו החיצוני על ידי מניעת מגע בינו לבין עורו של הלובש אותו. אך ורק קצה הצווארון של הנגז'ובן מבצבץ אל מחוץ לקימונו החיצוני, ולרבים מהם ישנם צווארונים בני-החלפה, על מנת לאפשר להתאימם ללבוש החיצוני, וכן כדי שניתן יהיה לרחצם בקלות במנותק מהבגד השלם. בעוד שהגרסה הרשמית ביותר של הנגג'ובן צבועה לבן, הרי שבגרסאותיו הרשמיות פחות ניתן למוצאו מקושט היטב ובעל דוגמאות התואמות את אלו של הקימונו העליון. לאור העובדה שקימונו לגברים הוא עמום למדי בכל האמור בדוגמה ובצבע, הרי שהנג'ג'ובן מאפשר ללובש לעטות באופן דיסקרטי ביגוד בעל דוגמאות וצבעים בולטים ומרשימים.

האדהג'ובאן (Hadajuban)

הם מלבושים צרים הדומים לגופיות. הם נלבשים על ידי נשים תחת הנגג'ובן.

סוסויוקה (Sosoyoke)

הוא פריט לבוש צר ודמוי תחתונית הנלבש על ידי נשים תחת הנג'ג'ובן. לעיתים, הסוסויוקה וההדג'ובן משולבים יחדיו ליצירת פריט-לבוש אחיד ומחובר בתפירה.

גטה

הם סנדלי-עץ הננעלים על ידי גברים ונשים עם yukata. סוג ייחודי אחד נלבש בלעדית על ידי גיישה.

האקאמה

מעין חצאית מחולקת או בלתי-מחולקת הדומה למכנסיים רחבים ורפויים מאד. נלבשה באופן מסורתי על ידי גברים אך כיום היא גם לבוש נשי לא רשמי. כן היא נלבשת בעת העיסוק באמנויות לחימה מסוימות דוגמת אייקידו. הקמה טיפוסית כוללת קפלים, koshiita (חלק קשיח או מרופד באזור הגב התחתון של הלובש), ו-himo (אריגים ארוכים הקשורים סביב המותנחיים מעל האובי, כמתואר לקמן). הקמה נלבשת במספר אמנויות budo דוגמת אייקידו, קנדו, iaido ו-naginata. הבנה כמו כן נלבשת על ידי נשים בטקסי סיום במכללות. כתלות בסוג הדוגמה תנוע ההקמה במידת רשמיותה, החל במלבוש לביקורים וכלה ברשמיות מוחלטת.

האורי

זהו מעיל עליון המגיע עד למותניים או לירכיים המוסיף למידת רשמיות הקימונו. האורי נשמר בעבר בדרך כלל לגברים עד שהתחלפה האופנה בתום עידן המאיג'י. כיום מעילי ההאורי נלבשים על ידי גברים ונשים כאחד, הגם שמקטורני ההאורי הנשי נוטים להתארך מעט יותר מאצל הגברים.

האורי-הימו (Haori-himo)

זוהי בירית ארוגה ובעלת ציצית בעבור ההאורי. צבעה הרשמי ביותר הוא הלבן.

הייוקו (Hiyoku)

זהו סוג של קימונו-תחתון, שנלבש מבחינה היסטורית על ידי נשים תחת הקימונו. כיום הם נלבשים רק באירועים רשמיים דוגמת חתונות ואירועים חברתיים חשובים אחרים.

זוהי הביטנה או הקימונו-התחתון הנלבש מסורתית תחת הקימונו. ישנן מגוון משמעויות הקשורות בהתאמה בין היוקו לקימונו הגם שרובן אינן בשימוש בחיי היומיום של היפני הטיפוסי. לעיתים קרובות, במקום בטנה נפרדת לגמרי ההיוקו היום אינו אלא בטנה התפורה לתוך הקימונו עצמו. אין משמעויות מיוחדות המיוחסות להיוקו הנתפר בדרך שכזו.

ביפן דהיום המשמעויות של התאמת הקימונו להיוקו נשכחות על פי רוב. רק maiko וגיישה כיום עושים שימוש בשיטת השכבות בעבור ריקודים והצעות ארוטיות עדינות המדגישות לרוב את גב הצוואר. כלות מודרניות בנות זמננו עשויות אף הן ללבוש קימונו שינטו מסורתי הנעטה עם היוקו.

באופן מסורתי, הקימונו היה נלבש יחד עם היוקו או בטנות למיניהן. היוקו יכול אף להיות קימונו שני הנלבש תחת הראשון והמעניק מבט שכבתי מסורתי לקימונו. פעמים רבות, בכל האמור בקימונו המודרני, ההיוקו אינו אלא השם בעבור המחצית התחתונה של הקימונו הניתנת להפיכה ולהצגה לעיניים אחרות בהתאם לצורת לבישת הקימונו.

סגנונות לבישת קימונו על פי האופנות הישנות תבעו כי ההיוקו יהיה קימונו-תחתון שלם, ברם, כיום השכבות תהיינה בדרך כלל חלקיות בלבד, על מנת ליצור רושם של שכבות בעיני המתבונן.

קאנזאשי (Kanzashi)

אלו הם עיטורים לשיער הנענדים על ידי נשים המעצבות את שיערן בתסרוקת המלווה לעיתים קרובות ללבישת הקימונו. צורתם עשויה להיות כשל פרחי משי, מסרקות עץ, מכבנות ירקן וכדומה.

אובי (Obi)

אובי הוא אבנט הנלבש עם הקימונו הן על ידי נשים והן על ידי גברים.

אובי-יטה (Obi-ita)

זהו לוח צר ומכוסה-אריג המונח תחת האובי על ידי נשים על מנת לשמור על צורתו. הוא נקרא גם mae-ita.

דאטג'ימה (Datejime)

זהו אבנט נוקשה וצר הנלבש תחת האובי על מנת לשמור על צורתו.

קושי הימו (Koshi himo)

אלה הם אבנטים צרים הנקשרים על מנת לשמור על הקימונו במקום בעת לבישתו.

טאבי

אלה הן גרביים באורך הקרסול, בעלי חלוקה בין הבוהן ליתר האצבעות ברגל הנגרבים לרוב בצוותא עם zori. הם מגיעים אף בצורת מגף.

וואראג'י (Waraji)

אלה הם סנדלי-קש הננעלים על פי רוב על ידי נזירים.

יוקאטה (Yukata)

זהו קימונו לא-רשמי לקיץ העשוי בדרך כלל כותנה, פשתן או קנבוס. יוקטה ילבש על פי רוב לירידי-חוצות, הן על ידי גברים והן על ידי נשים, בגל הגילאים. היוקטה ילבש אף ב-onsen (מעיינות חמים) שם הוא יסופק לאורחים וישא את דוגמאות המקום.

זורי (Zori)

אלה הם סנדלי בד, עור או עשב. סנדלי הזורי עשויים להיות מקושטים בתפירה מורכבת או לא להיות מקושטים כלל. הם ננעלים על ידי גברים כמו גם נשים. סנדלי זורי עשויי דשא עם פסים לבנים, המכונים hanao, הם הרשמיים ביותר בעבור הגברים. הם דומים בסגנונם לסנדלי flip-flop.

הטיפול בקימונו

בעבר, לעיתים קרובות היה צורך בפירוק הקימונו לגמרי על מנת לרחצו, ובתום הרחצה והייבוש הוא היה נתפר מחדש ומוכן ללבישה. אריגים בני-זמננו ושיטות ניקוי חדישות התפתחו, וכך התפוגג הצורך להוסיף ולעשות כן, הגם שרחיצה מסורתית של קימונו עודה מתקיימת אף בימינו אנו. קימונו תפור לפי מידה יועבר ללקוח יחד עם תפרים מכליבים ארוכים ומשוחררים הממוקמים סביב הקצוות החיצוניים של הקימונו. תפרים אלה מוחלפים לעיתים לצורכי אחסון. הם אף עוזרים במניעת התקפלויות וקמטים וכן שומרים על צורתו המקורית של הקימונו.

בדומה למלבושי מסורתיים יפנים רבים אחרים, ישנן דרכים מסוימות לקיפול הקימונו. שיטות אלו מסייעות בשימור המלבוש ובשמירה עליו מפני התקמטות בעת האחסנה. לעיתים קרובות יאוחסן הקימונו עטוף בנייר.

יש לאוורר את הקימונו למצער בכל עונה של השנה וכן לקראת ובתום כל לבישה שלו. אנשים רבים מעדיפים לנקות את הקימונו שלהם בניקוי יבש, הגם שאפשרות זו עשויה להיות יקרה עד מאוד ואף בלתי אפשרית בעבור סוגים מסוימים של אריגים וצבעים.

מקורות

• "קימונו, מסורת יפאנית נמשכת", אייריס וקס, 1993, בהוצאת חברת המוזיאונים, המוזיאון למוזיקה ולאתנולוגיה, חיפה.

ראו גם

• לבוש מסורתי (רשימה)

קישורים חיצוניים

• קימונו - פרפר לרווקה, סולידי לנשואה מאת איילת אידלברג, מתוך מסע אחר, דצמבר 2002, גיליון 135, באתר "המוזיאון הווירטואלי לעיצוב אופנה ותלבושות".
• טקסטיל וקימונו מאת אלי לנצמן

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27040828קימונו