ג'פאן ריילוויז
ג'פאן ריילוויז גרופ, ידועה יותר בשם JR (ביפנית: JRグループ) היא קבוצה של שבע חברות שהשתלטו על כל נכסיה של חברת הרכבות הלאומית של יפן ב-1 באפריל 1987.
ג'פאן ריילוויז שוכנת בליבה של מערכת הרכבות של יפן, והיא מפעילה חלק גדול מקווי הרכבות הבין-עירוניים והעירוניים במדינה.
חברות
את הקבוצה מרכיבות שבע חברות המספקות שירותי רכבות, ועוד שתיים נוספות שלא מספקות שירותים. החברות המפעילות מתחלקות לשש חברות של רכבות נוסעים, וחברה אחת העוסקת בשינוע. בניגוד לקבוצות אחרות, החברות המרכיבות את ג'פאן ריילוויז פועלות באופן עצמאי, ואין לקבוצה משרד מרכזי אחד או חברת אחזקות המכתיבה מדיניות עסקית.
שש החברות הנותנות שירותי רכבות נוסעים מתחלקות ביניהן על פי אזורי המדינה, אם כי לעיתים חורגות רכבות אחדות, בעיקר בקווים ארוכים, מתחומי פעילותן. חברת רכבות המשא של יפן, מפעילה את כל מערך רכבות המשא במדינה. בנוסף, שתי החברות שאינן מספקות שירותי רכבות הן המכון למחקר טכני של רכבות ומערכות מידע לרכבות. לכל אחת מהחברות בקבוצה יש קבוצה משלה באזור פעילותה, המקלה על ניהול הרכבות באזור.
ג'פאן ריילוויז מחזיקה ברשת מסילות הרכבת של יפן, אותה ירשה מחברת הרכבות הלאומית. נוסעים רשאים לעבור בין רכבות של חברות שונות מהקבוצה, ללא צורך ברכישת כרטיס נוסף.
| תחום פעילות | חברה | סמליל/צבע | אזור פעילות |
|---|---|---|---|
| נוסעים | חברת הרכבות של הוקאידו | .svg){kind=logo} ירוק בהיר
|
הוקאידו |
| חברת הרכבות של מזרח יפן | .svg){kind=logo} ירוק
|
טוהוקו, קאנטו, צ'ובו | |
| חברת הרכבות של מרכז יפן | .svg){kind=logo} כתום
|
צ'ובו | |
| חברת הרכבות של מערב יפן | .svg){kind=logo} כחול
|
קנסאי, צ'וגוקו | |
| חברת הרכבות של שיקוקו | .svg){kind=logo} תכלת
|
שיקוקו | |
| חברת הרכבות של קיושו | .svg){kind=logo} אדום
|
קיושו | |
| משא | חברת רכבות המשא של יפן | .svg){kind=logo} אפור
|
כל המדינה |
| מכון מחקר | המכון למחקר טכני של רכבות |  סגול בהיר
|
|
| טכנולוגיית מידע | מערכות מידע לרכבות |  אדום כהה
|
בעלות
ממשלת יפן הפריטה את חברת הרכבות הלאומית של יפן ב-1987. אף על פי שפירוק החברה החל באופן מיידי, ההפרטה לא הייתה מיידית. תחילה המשיכה הממשלה להחזיק בחברות הבת, ותהליך ההפרטה החל רק בראשית שנות ה-90. עד שנת 2006 עמדו כל מניות חברות הרכבות המזרחית, המערבית והמרכזית למכירה בבורסה לניירות ערך בטוקיו. לעומת זאת, חברות הרכבות של הוקאידו, של שיקוקו ושל קיושו, וכמו כן חברת רכבות המשא עודן בבעלותן של גופים ממשלתיים.
רקע
הפרטת חברת הרכבות הלאומית באה בעקבות סדרת כשלים ניהוליים, הפסדים כספיים ומקרי הונאה. בראשית שנות ה-80 ירד מספר הנוסעים ועסקי השינוע, ועליית מחירי הכרטיסים הביאו להפסדים נוספים. מה שנותר מחברת הרכבות הלאומית לאחר פירוקה ב-1987 הייתה חברה שנקראה "תאגיד הפרעון של חברת הרכבות הלאומית." מטרתו היחידה של תאגיד זה היה להפטר מנכסי החברה ומחובותיה, שלא עברו על ממשיכי דרכה, ולבצע פעולות נוספות הקשורות בפירוק החברה.
החברות החדשות נכנסו לתחרות, קיצצו במספר עובדיהן וערכו שינויים. תחילה התקבלו תגובות חיוביות מצד הציבור היפני, ומספר הנוסעים ברכבות ג'פאן ריילוויז גרופ הגיע ב-1987 ל-204.7 קילומטרים-נוסעים, עליה של 3.2% מ-1986. עלתה הדרישה לתחבורת רכבות, אם כי היא עדיין נותרה 28% מכלל תחבורת הנוסעים, וכ-5% משינוע משא ב-1990.
לשש החברות הייתה רשת מסילות רכבת באורך 18,800 קילומטרים בסוף שנות ה-80. מתוך אלה, כרבע היו מסילות כפולות, או מספר רב של מסילות צמודות, והשאר קווים בודדים. ב-1988 פעלו 51% מקטרי שש החברות באמצעות מנוע דיזל, והשאר על מנוע חשמלי. בבעלות חברת רכבות המשא של יפן כל הקטרים שלה, קרונות המשא והתחנות, אך היא שוכרת את השימוש בפסים משש החברות האחרות.
תאגיד נכסי השינקנסן מחכיר את מסילות השינקנסן, באורך כולל של 2,100 קילומטרים, לחברות הרכבות בהונשו. ב-1991 שינה התאגיד את שמו ל"הקרן לפיתוח רכבות." עוד 3,400 קילומטרים נוספים של מסילות רכבת נמצאים בבעלות חברות רכבות פרטיות אחרות וחברות המגזר השלישי.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'פאן ריילוויז |