אורי לבוביץ
 | |
| תמונת פספורט שצולמה באפריל-מאי 1967, כנראה לקראת שינוי השם בתעודת הזהות | |
| לידה |
31 בינואר 1946 כ"ט בטבת תש"ו קריית מוצקין |
|---|---|
| נהרג |
6 ביוני 1967 (בגיל 21) כ"ז באייר תשכ"ז גבעת התחמושת, ירושלים |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | ינואר 1965 – מרץ 1967 (כשנתיים ו־8 שבועות) |
| דרגה |
 רב-טוראי |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים | |
| עיטורים | |
 עיטור המופת | |
| הנצחה | |
|
גבעת התחמושת, אנדרטת חיל הרפואה, אנדרטת הקיבוצים, בית ספר אחדות בקריית מוצקין יד למגן וכיכר התותח בקריית מוצקין, אנדרטת הצנחנים, אנדרטה בקיבוץ גדות, בחדר הנצחה לסיירת צנחנים, בית יד לבנים בירושלים, ספר "אורי לבוביץ" | |
אורי לבוביץ (גם ליבוביץ[ב][ג]) כ"ט בטבת תש"ו – כ"ז באייר תשכ"ז; 31 בינואר 1946 – 6 ביוני 1967) היה חייל צה"ל שעוטר בעיטור המופת על לחימתו בקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. לבוביץ היה חובש קרבי שעוטר על דבקות במשימה. במשך כל הלחימה טיפל בפצועים, גם באלה שנפגעו ושכבו במקומות חשופים והיו תחת ירי של הליגיון הירדני. לבוביץ נהרג בעת שטיפל בשני חיילים פצועים. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
ביוגרפיה
אורי לבוביץ, בנם של טובה ויצחק יעקב, נולד בקריית מוצקין ב-1946, למד בבית ספר יסודי "אחדות" בקרית מוצקין, ולאחר מכן בבית ספר מקצועי "עמל" בקריית חיים, שם למד להיות מסגר. בבית הספר לחניכות למד בחלק מהשבוע ובחלקו השני עבד במפעלי וולקן הנדסה וולאחריו במסגריית גורן שבמפרץ חיפה.[1] בכיתה ט' הצטרף לתנועת "המחנות העולים". הוא היה נער שתקן ומופנם,[2] ותואר מאוחר יותר על ידי חבריו לגרעין ולצבא, כאדם בישן, נחבא אל הכלים, ישר והגון, שבלטה בו אהבת האדם והדאגה לחבר.[3] בשעות הפנאי עסק באיסוף ומיון בולים, ובניית טיסנים.[4]
יחד עם חבריו למחנות העולים, יצא במסגרת גרעין הנח"ל "ירדן" לקיבוץ גדות. גרעין "ירדן" הוכרז בגדות ב-5 באוקטובר 1963.[5] החלטתו של לבוביץ להצטרף לגרעין שמיועד להתיישבות בקיבוץ, נבעה מחיפושיו אחר מסגרת יותר שיוויונית.[6] שהייתו בגדות הייתה בתקופה שבה סבל הקיבוץ מהפגזות קשות של הצבא הסורי, וגם הבית בו התגורר נפגע קשות בהפגזות. הוא נהג לכתוב גלויות להוריו, בו תיאר את חוויותיו מההפגזות ורעשי הקרבות להם היה עד.[7]
במיונים לצה"ל התברר שהייתה לו בעיה בריאותית ולכן לא סווג כלוחם. הוא ערער פעמיים ולבסוף גויס ב-24 בינואר 1965, יחד עם חבריו לנח"ל מוצנח. טירונות עבר במחנה 80 ואיתם הלך למחלקת הנח"ל בקיבוץ אשדות יעקב.[3] הוא הוכשר כלוחם בצנחנים, ובנוסף לכך עבר קורס חובשים קרביים.[8] החלטתו ללכת לקורס חובשים קרביים נבעה מרצונו לעזור, הוא הגיע למצבי עימות עם אנשים תוך עמידה על עקרונות הצדק שאימץ לעצמו, שבמסגרתם נענה גם לכל פנייה לעזרה שהופניתה אליו.[6] לקראת סיום שירותו הצבאי, צורף לאימון בערד, שבמסגרתו הוקמה חטיבה 55 שהיא חטיבת צנחנים במילואים שבה שרת לאחר מכן.
לאחר שחרורו מצה"ל ב-20 במרץ 1967,[9] התקבל כחבר בקיבוץ גדות. הוא חזר לעבוד במסגריה בקיבוץ. ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל של שנת 1967 הוחלט בקיבוץ להכין כן לנר זיכרון מפליז שישמש את חברי הקיבוץ, בטקסי יום הזיכרון שהתקיימו בקיבוץ. על גבי בסיס הכן נכתבה המילה לזכרם מפח גס וחלוד. האותיות הוכנו על ידי אורי לבוביץ שוב ושוב עד שהתוצאה השביעה את רצונו. הכן שימש לראשונה בטקס של יום הזיכרון של שנת 1967 שהתקיים ב-ד' באייר, תשכ"ז, 14 במאי 1967, שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים שבמהלכה נהרג.[10] אורי לבוביץ הספיק להיות חודשיים בלבד בקיבוץ, לפני שגויס למילואים ב-20 במאי 1967 בשל ההיערכות למלחמת ששת הימים.[9]
לבוביץ לחם בקרב בגבעת התחמושת בירושלים במסגרת גדוד 66, בתפקיד החובש המחלקתי. הוא נהרג במהלך הקרב תוך חירוף נפשו בהגשת עזרה ראשונה, וקיבל את אות המופת על גילוי אומץ לב ודבקות במטרה במהלך הקרב.[11]
אורי לבוביץ הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הקרב על גבעת התחמושת
תיאור מעשיו של לבוביץ בקרב כחובש קרבי, מופיעים בספר "רפואה בשישה ימים" של חיל הרפואה.[12] אורי לבוביץ השתייך לפלוגה ג', שמפקדה היה דדי, מפקד מחלקתו היה מילר.
עוד לפני תחילת הלחימה על בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, בדרכה של המחלקה אל התעלה שיועדה להם בקרב, עצר לבוביץ בדרכו וחבש בחבישה ראשונה, פצועים מפלוגות אחרות.[6]
המחלקה נכנסה לגבעת התחמושת דרך "הבית הארוך" הלכה לאורך תעלת הקשר הימנית לכיוון "בית הטלוויזיה" ובונקר הפיקוד של המוצב. המ"מ מילר הורה לחוליית המקלעונים לנוע בשטח הפתוח שמשמאל לתעלה, המ"פ דדי התמקם בעמדת הפיקוד הפלוגתית. לאחר מכן החל מטח כדורים שהגיע משמאל. מילר הורה לחוליית האבטחה לחזור בחזרה לשטח המוגן, אבל הם כבר יצאו לשטח הפתוח, ואש נפתחה עליהם. החייל איצקו נפגע מהאש.
החובש אורי לבוביץ מזנק למעלה – וחשוף לאש בשטח פתוח חובש את איצקו במקום הפציעה. מכת האש של המחלקה משתקת לרגע את הירדנים. החוליה נושאת עמה את הפצוע וחוזרת לתעלה. איצקו מתפנה בכוחות עצמו אחורה
— רפואה בשישה ימים", עמ' 143[12]
חיילי המחלקה המשיכו לנוע קדימה, שני חיילים, שושני ושטיין, הגיעו לקרבת הירדנים, כדור פגע בעינו של שטיין והוא נפגע. לבוביץ זינק אליו מיד וטיפל בו. בעודו עושה זאת הגיע אליו קוקו שנפצע אנושות בחזהו, ולבוביץ טיפל בשניהם יחדיו, בסיוע חיילים אחרים במחלקה. המ"מ מילר טיפס מהתעלה הימנית לעבר הבית והסתבך בגדר התיל. החיילים הירדנים המשיכו לזרוק רימוני יד שפגעו בחיילים שבעורף.
לבוביץ מתרוצץ מפצוע אחד למשנהו, וחובש ככל יכולתו. חומרי החבישה אזלו והוא קורא לחבר'ה להעביר חומרים קדימה. רימון עף בקשת גבוהה. שחל מספיק לראותו, לצעוק 'רימון'! ולקפוץ אחורה. הרימון נופל ליד תמיר ופוצעו קשה בזרועו. לבוביץ חובש גם אותו ותמיר חוזר אחורה בכוחות עצמו.
המראה בתעלה מזעזע. לכל אורכה שוכבים נפגעים. מהם נאנחים ומהם שקטים. מהם הרוגים. בקרבתם הרוגים ירדניים. התנועה בתעלה קשה מחשש דריכה על הנפגעים...רימון נופל בתעלה ושם קץ לטיפולו המסור של החובש. אורי לבוביץ נופל על הנפגעים בהם טיפל...
— רפואה בשישה ימים", עמ' 143[12]
הדיווח על מותו
אורי לבוביץ נהרג ב-6 ביוני 1967. רק ביום חמישי, 15 ביוני, דיווח קצין העיר על מותו להוריו המאמצים בקיבוץ גדות, לא נמסרה כל הודעה להורים בקריית מוצקין. ההורים המאמצים בקיבוץ הודיעו לקצין העיר שזה לא תפקידם להודיע למשפחה. אצל קצין העיר נרשם שנמסרה הודעה על מותו. ביום שישי, ה-16 ביוני, בעת שהמשפחה לא הייתה מודעת למותו, פרסמו החברים ליחידה הצבאית מודעת אבל בעיתוני הערב, המבכה את החברים שנהרגו במערכה על ירושלים. המודעה כללה 15 שמות של חללי פלוגה ג' גדוד 66, כולל השם רב"ט אורי ליבוביץ.[13] במשפחת לבוביץ קראו רק את העיתון "דבר", ולא היו מודעים לידיעה בעיתונים. כל השכנים היו מודעים לידיעה הזאת אבל לא העזו להודיע למשפחה. רק במוצאי שבת ב-17 ביוני סיפר שכן קרוב למשפחה על מותו של אורי לבוביץ. ידיעה הגיעה למשפחה מקצין העיר רק ביום ראשון, 18 ביוני 1967. ביום שני, 19 ביוני, פורסמה מודעת אבל של מועצה אזורית הגליל העליון המודיעה על מותו ביחד עם בני יישובים אחרים במועצה. המודעה התייחסה אליו כאל אורי ליבוביץ מקיבוץ גדות.[14][15]
בתקופה שבין מותו עד לידיעה הסופית על מותו שלחה המשפחה שתי גלויות לכתובת הצבאית עם המסר "אנחנו דואגים, צור קשר", שתי הגלויות הוחזרו למשפחה עם חותמת דואר "מוחזר לשולח" עם סימון המשבצת "סיים שירות" כסיבת החזרת דבר הדואר.[16]
לבוביץ נקבר תוך כדי הקרבות, והמשפחה לא נכחה בהלוויתו.[17] ההחלטה לקבור אותו בהר הרצל לא הייתה של המשפחה. הצבא אפשר להעביר לאחר מכן את מקום הקבר, אבל המשפחה החליטה להשאיר את הקבר בבית הקברות בהר הרצל כשההורים אמרו: ”כאן לחם, כאן נפל וראוי שכאן ינוח בשלום על משכבו”.
הנצחה
אורי לבוביץ מונצח במספר אנדרטאות ברחבי ישראל. ב-2004 הפיקה העמותה להנחלת מורשת הצנחנים סרט לזכרו עם הכותרת אורי ליבוביץ ז"ל. בנוסף יצא ב-2015 ספר אורי לבוביץ, בהוצאת משרד הביטחון, אגף משפחות והנצחה.
בקיבוץ גדות שמו מופיע על גבי גלעד בבית הקברות של הקיבוץ, על גבי לוח האבן נכתב:”גלעד לחברנו שאינם ולא נטמנו באדמתנו”. בעבר נקרא על שמו מתקן השמנים ששכן במסגריה שבקיבוץ.[18][ד]
בבית ספר אחדות בקריית מוצקין, חדר המדעים נקרא על שמו ונקרא "חדר אורי". הוריו יסדו קרן על שמו שמממנת רכישת ציוד ספציפי לבית הספר, הציוד שנרכש נושא עליו לוחית זיכרון, בערב יום הזיכרון מתקיים טקס בבית הספר אליו מוזמנות המשפחות התורמות, ובטקס נאמרים דברים על ידי המשפחות השכולות. שמו גם מופיע על גבי קיר זיכרון לנופלים בבית הספר.
בנוסף הוא מונצח באנדרטה לחללי חטיבת הצנחנים גדוד 66, הניצבת בגבעת התחמושת ובלוחית ההנצחה בגבעת התחמושת, בכיכר התותח בקריית מוצקין, שהיא אנדרטה לזכר בני המקום שנפלו במלחמת ששת הימים, ובבית יד לבנים בקריית מוצקין, באנדרטת הצנחנים כביש גדרה - צומת ביל"ו ליד תל נוף. באנדרטת חיל הרפואה לחללי חיל הרפואה בבית חולים 10 בחיפה, בבית יד לבנים בירושלים, בחדר הנצחה לסיירת צנחנים בבסיס הצבא בבית ליד, באנדרטת הקיבוצים לנופלים בני התנועה הקיבוצית ביערות מנשה ליד משמר העמק.[19] בלוח הנצחת שמות הנופלים בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל, שנחנך באפריל 2017.
גלריית תמונות
|
_-_Memorial_for_Fallen_Paratroopers.jpg)
.jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
- אורי, חוברת זיכרון בשלושים לנופלו, קיבוץ גדות, 1967
- אורי. בדף פנימי: "אורי ליבוביץ ה-י"ח 6.6.67 - 31.1.46 שנה לנפילתו במערכה על שחרור ירושלים", קיבוץ גדות, 1968.
- משה נתן, המלחמה על ירושלים, הוצאת אותפז, 1968, עמ' 159–160
- מרדכי (מוטה) גור וגרשון גרא, ירושלים של הצנחנים - חטיבה 55 במלחמת ששת הימים, הוצאת מערכות: מפקדת החטיבה בסיוע מטכ"ל, קצין חינוך ראשי, ענף הדרכה והסברה, 1968, עמ' 24
- לזכר הבנים שנפלו במלחמת ששת הימים, המועצה המקומית קריית מוצקין, 1968, עמ' 19
- אשר נפלו במלחמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1968, עמ' 34
- מאריות גברו - ספר זיכרון לחללי חטיבת צנחנים 55, עורך: נחמן ס'. מערכת: מוטה גור ודני ר', הוצאת מפקדת החטיבה, תשכ"ח, עמ' 57
- מוטה גור, הר הבית בידינו - תחקיר ותיאור קרבות הצנחנים בירושלים בששת הימים, הוצאת מערכות, 1973, עמ' 138–140
- שי ארצי, 50 שנה למדינה חוברת הזמינה בספריית גבעת התחמושת, 1998, עמ' 8
- שאול ובר, גבעה נעלמה - הקרב על גבעת התחמושת הוצאת מערכות, 2003, עמ' 126
- דניאל נדב, רפואה בשישה ימים, הוצאת חיל הרפואה ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2007, עמ' 143
- בעוז רוחם - עיטורי הגבורה, העוז, המופת, צל"שי הרמטכ"ל ואותות הערכה מטעם הרמטכ"ל, התש"ח-התשע"ג 1948–2013, הוצאת משרד הביטחון - מנהל ההרכשה והייצור, 2014, עמ' 173
- ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון - מחלקת ההנצחה, בשיתוף עם: ארגון יד לבנים, אגף הכשרת עובדי הוראה - משרד החינוך, עיריית חיפה, מכללות אקדמיות לחינוך, ערכו: תלמידי בית הספר הטכני: עידן שוורצמן וולדי לוסב, 2015
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של אורי לבוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- אתר המוקדש לאורי לבוביץ
אורי ליבוביץ (לבוביץ) זל, סרטון באתר יוטיוב סרטון של העמותה להנחלת מורשת הצנחנים- אורי לבוביץ באתר "אנדרטת חיל הרפואה"
- רב"ט אורי לבוביץ ז"ל באתר הנצחה של מועצה אזורית אשכול (כולל תמונות)
- עד עולם - אתר הנצחה לאורי לבוביץ (1946-1967)
- דף הנצחה לאורי לבוביץ בקיבוץ גדות
ביאורים
- ^ מיקום הקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל: גוש: ד, חלקה: 3, שורה: 10, קבר: 3
- ^ שם המשפחה הרשמי הוא לבוביץ, בחלק מהאנדרטאות שמו מופיע בתעתיק ליבוביץ, בגלל אי הקפדה על תעתיק מדויק של שם המשפחה כפי שמופיע ברשומות
- ^ כחודשיים לאחר שנהרג, הגיעה תעודה ממשרד הפנים המודיעה על שינוי שם המשפחה מלבוביץ ללביא. השינוי נעשה על ידו לאחר שחרורו מהצבא, המשפחה והצבא לא ידעו, ולכן שמו נרשם בכל האתרים בשם לבוביץ או ליבוביץ. ההורים החליטו להשאיר על גבי המצבה, האנדרטאות וברישומים, את השם לבוביץ שבו היה מוכר על ידי כולם
- ^ נכון ליולי 2017, מתקן השמנים לא קיים יותר בקיבוץ גדות
הערות שוליים
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 23
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 29
- ^ 3.0 3.1 ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 48–49
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 24–25
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 33
- ^ 6.0 6.1 6.2 מאריות גברו - ספר זיכרון לחללי חטיבת צנחנים 55, עורך: נחמן ס'. מערכת: מוטה גור ודני ר', הוצאת מפקדת החטיבה, עמ' 57
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 36
- ^ קורות החיים של אורי לבוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ 9.0 9.1 ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 45
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 39
- ^ עיטור המופת שהוענק לרב"ט אורי לבוביץ, באתר "בעוז רוחם" של צה"ל;
רב"ט אורי לבוביץ, באתר הגבורה - ^ 12.0 12.1 12.2 דניאל נדב, רפואה בשישה ימים, הוצאת חיל הרפואה ומשרד הבטחון - ההוצאה לאור, 2007, עמ' 143
- ^ מודעת אבל של חברי היחידה הצבאית, מעריב, עמ' 29, 16 ביוני 1967
- ^ מודעת אבל מטעם מועצה אזורית הגליל העליון, דבר, עמ' 4, 19 ביוני 1967
- ^ מודעת אבל של מחלקת ציוד בניין סולל בונה, המופנית ליצחק ליבוביץ ומשפחתו, דבר, עמ' 6, 19 ביוני 1967
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 69
- ^ ספר "אורי לבוביץ", הוצאת משרד הביטחון, מחלקת ההנצחה, 2015, עמ' 106
- ^ דף הנצחה לאורי לבוביץ, בקיבוץ גדות
- ^ קורות החיים של אורי לבוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון, הפרק "הנצחה באנדרטאות"
25214539אורי לבוביץ