היאיי (אוניית מערכה, 1912)
 | |
| היאיי ב-1930 | |
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| צי | הצי הקיסרי היפני |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | סיירות המערכה מסדרת קונגו |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | יוקוסוקה |
| הוזמנה | 1911 |
| תחילת הבנייה | 4 בנובמבר 1911 |
| הושקה | 21 בנובמבר 1912 |
| תקופת הפעילות | 4 באוגוסט 1914 – 14 בנובמבר 1942 (28 שנים) |
| אחריתה | טבעה ב-14 בנובמבר 1942, בקרב הימי על גוודלקנל |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 37,187 טון |
| אורך | 222 מטרים |
| רוחב | 31 מטרים |
| שוקע | 9.7 מטרים |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 30 קשר (56 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 1,360 |
| טווח שיוט | 10,000 מיילים ימיים במהירות 14 קשרים (19,000 ק"מ ב-26 קמ"ש) |
| הנעה | 4 טורבינות קיטור |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חזית צריחי התותחים הראשיים - 230 מ"מ |
| חימוש |
בבנייה: |
אוניית המערכה היאיי (ביפנית: 比叡) הייתה אוניית מערכה של הצי הקיסרי היפני, ששירתה במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה, והייתה האונייה השנייה בסדרת סיירות המערכה מסדרת קונגו. בניית האונייה החלה ב-1911 במספנות הצי הקיסרי ביוקוסוקה, והיא נכנסה לשירות ב-1914. במהלך מלחמת העולם הראשונה סיירה היאיי מול חופי סין במסגרת מעורבות האימפריה היפנית במלחמת העולם הראשונה.
ב-1929 שונה סיווגה של היאיי לאוניית אימונים כדי להימנע מגריטתה במסגרת אמנת וושינגטון, ובמהלך שנות ה-30 שימשה אוניית המערכה באופן אישי את הקיסר הירוהיטו במסעותיו ברחבי יפן. ב-1937 עברה היאיי שיפוצים נרחבים, ולאחר מכן שונה סיווגה לאוניית מערכה מהירה. ב-7 בדצמבר 1941, ערב פרוץ המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, ליוותה היאיי את כוח נושאות המטוסים של אדמירל צ'ואיצ'י נגומו בדרכן להתקפה על פרל הארבור.
היאיי השתתפה ברבים מקרבות הצי הקיסרי היפני בראשית 1942, בהם כיבוש איי הודו המזרחיים והפשיטה באוקיינוס ההודי, ולאחר מכן אף השתתפה בקרב מידוויי, בו הצטרפה לכוח הליווי של אדמירל נובוטאקה קונדו, ולאחר מכן פעלה באיי שלמה במהלך קרב גוודלקנל. היא ליוותה את נושאות המטוסים היפניות בקרב איי שלמה המזרחיים ובקרב איי סנטה קרוז, והשתתפה בהפצצת שדה הנדרסון במהלך הקרב הימי על גוודלקנל. בקרב לילי בליל ה-13 בנובמבר 1942 לחמו היאיי ואוניית-האחות שלה קירישימה באוניות צי ארצות הברית. לאחר שהסבה נזק כבד לאוניות האמריקניות, ספגה היאיי נזק רב ונסוגה מהקרב, אולם התקפות אוויריות חוזרות ונשנות מצד מטוסי בעלות הברית ביום המחרת הביאו בסופו של דבר לשקיעתה בערב 14 בנובמבר מול חופי גוודלקנל.
תכנון ובנייה
היאיי היא האונייה השנייה מתוך ארבע אוניות בסדרת סיירות המערכה קונגו שתכנן המהנדס הבריטי ג'ורג' ת'ורסטון. היפנים הזמינו את בניית אוניות הסדרה בתגובה להשקת סיירת המערכה הבריטית אה"מ אינווינסיבל ב-1908, כדי לשמור על מאזן הכוחות בימים. תכנון האוניות נבנה על שאיפת היפנים לבנות אונייה שתוכל להתמודד עם סיירות המערכה הבריטיות, ובשל חימושם והשריון הכבד שלהן היו אוניות סדרת קונגו אוניות המלחמה היפניות הגדולות ביותר באותה עת.
שדריתה של היאיי הונחה במספנות הצי הקיסרי ביוקוסוקה ב-4 בנובמבר 1911, והיא הושקה ב-21 בנובמבר 1912. לאחר טיפולים אחרונים ותקופת מבחני ים, נכנסה היאיי לשירות בצי הקיסרי היפני ב-4 באוגוסט 1914.
חימוש
סוללת התותחים הראשית של היאיי כללה שמונה תותחי 360 מ"מ (14 אינץ') בארבעה צריחים – שניים בקדמת האונייה, ושניים בחלקה האחורי. תותחים אלה יכלו לירות תחמושת חודרת שריון או תחמושת מרסקת לטווח מקסימלי של 19.14 מילים ימיים (35.45 ק"מ), בקצב של שני פגזים בדקה. מחסני התחמושת של האונייה איפשרו אחסנת תשעים פגזים לכל תותח.
סוללות התותחים המשניות כללו שישה עשר תותחי 150 מ"מ (6 אינץ') שנפרסו לאורך גוף האונייה, שמונה תותחי 76 מ"מ (3 אינץ'), ושמונה צינורות טורפדו. במהלך סבב השיפוצים של היאיי הוסרו כל תותחי ה-76 מ"מ ובמקומם הותקנו שמונה תותחי 130 מ"מ (5 אינץ'), וכן נוספו מספר תותחי נ"מ 25 מ"מ (1 אינץ').
שירות
1929-1914: סיירת מערכה
היאיי נכנסה לשירות פעיל ב-4 באוגוסט 1914, והצטרפה פלגת אוניות המערכה השלישית שעגנה בבסיס הצי בססבו. ב-23 באוגוסט 1914 הכריזה האימפריה היפנית מלחמה על הקיסרות הגרמנית, וכבשה את הקולוניות הגרמניות בפלאו, באיי קרוליין, באיי מרשל, ובאיי מריאנה. באוקטובר הפליגה היאיי עם אוניית-האחות שלה קונגו לסין כדי לסייע לצבא היפני הקיסרי בכיבוש צ'ינגדאו. בהמשך המלחמה סיירה היאיי מול חופי סין, וב-1916 הצטרפו אליה אחיותיה החדשות הרונה קירישימה. ב-1917 שבה היאיי לססבו, ונותרה ביפן עד סוף המלחמה.
בסוף המלחמה נותרו שטחי הקיסרות הגרמנית במרכז אוקיינוס השקט בשליטת היפנים, במסגרת חוזה ורסאי, והם שמרו על יחסים טובים עם בריטניה ועם ארצות הברית. לפיכך נותר הצי הקיסרי היפני ללא פעילות מבצעית, והיאיי ואוניות מלחמה גדולות נוספות העבירו את מרבית השנים שבין שתי מלחמות העולם במעגן. בספטמבר 1923 נקראה היאיי לסייע במאמצי החילוץ והשיקום שנערכו אחרי רעידת האדמה הגדולה בקאנטו, ולאחריהם עברה לבסיס הצי בקורה, שם עברה טיפולי תחזוקה ושיפוצים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה שאפו המעצמות לרסן את מרוץ החימוש והסלמה שתוביל למלחמת עולם נוספת. אמנת וושינגטון, שנחתמה ב-1922, הגבילה את גודלו של הצי הקיסרי היפני ונקבעה בה הקפדה על יחס של 5:5:3 במספר ספינות המלחמה בין ארצות הברית, בריטניה והאימפריה היפנית. באמנה אף נאסר על היפנים לבנות אוניות מערכה חדשות, אך שיפורים לאונית קיימות הותר.
ביולי 1927 הצטרף הנסיך טקמאצו — אחיו הצעיר של הקיסרי הירוהיטו — לצוות האונייה. ב-29 במרץ 1928 יצאה היאיי, בליווי אוניות המערכה קונגו, נאגטו ופוסו, לסיור מול מחוז ג'ג'יאנג שבסין, ועגנה למשך מספר חודשים בנמל היפני בפורט ארתור, לפני ששבה ליפן באוקטובר 1929.
1937-1929: אוניית אימונים
אמנת וושינגטון קראה לצימצום ציי העולם על ידי גריטת אוניות מערכה מעבר לכמות שנקבעה. כדי להימנע מגריטתה, הפך הצי היפני את היאיי לאוניית אימונים אזרחית. ב-15 באוקטובר 1929 עלתה היאיי על מבדוק יבש בקורה ותותחי ה-360 מ"מ, תותחי ה-150 מ"מ וצינורות הטורפדו שלה הוסרו ממנה, וכן חגורת השריון שהקיפה את גופה. בחדר המנועים נותר דוד אחד בלבד, שאיפשר לאונייה להגיע למהירות 18 קשרים (33 קמ"ש) בלבד. לאחר מכן יצאה היאיי משירות פעיל, ובעקבות כריתת אמנת לונדון ב-1930, שהטילה מגבלות נוספות על בניית אוניות מערכה, נעצרו גם העבודות על היאיי עד יולי 1931.
בספטמבר 1931 פלשו כוחות הצבא היפני הקיסרי למנצ'וריה והקימו בה את ממשלת הבובות מנצ'וקוו. בדצמבר 1932 שבה היאיי לשירות בצי היפני, בפלגת אימונים. בתגובה לפלישה למנצ'וריה, הכריז חבר הלאומים ב-1933 שהאימפריה היפנית הפרה את הריבונות הסינית בפלישתה למנצ'וריה. בתגובה להכרזה פרשה האימפריה היפנית מחבר הלאומים באותו יום, ומיד התנערה אף מאמנת וושינגטון ומאמנת לונדון, ובכך למעשה התנערה מכל ההגבלות על החימוש שהוטלו עליה. תוך זמן קצר חזרה לשירות פעיל בצי, ובחודש אוגוסט הפליג הקיסר הירוהיטו על סיפונה בעת משט ימי. בראשית 1934 הותקנו מחדש חלק מתותחי ומחסני התחמושת של אוניית המערכה, ובנובמבר 1935 שימשה שוב את הירוהיטו בעת ביקור רשמי במחוזות מיאזקי וקגושימה.
1941-1937: בנייה מחדש - אוניית מערכה מהירה
משהתנערו ממגבלות אמנת וושינגטון ואמנת לונדון, פנו היפנים לשפר את אוניות המערכה ואת סיירות המערכה שהיו ברשותם. מערכת דוודים חדשה העניקה להיאיי מהירות גבוהה יותר, וכשמונה מטרים נוספים לירכתיה כדי להגביר את מהירותה. תותח ה-360 מ"מ האחורי הותקן מחדש בירכתי האוניה, טווח הצידוד של הסוללה המשנית הורחב, ומערכת בקרת ירי הותקנה בכל צריחי התותחים. סוללת נ"מ חדשה, שכללה שמונה תותחי 130 מ"מ ועשרה תותחי 25 מ"מ כפולי-קנה, והמבנה העילי של הספינה נבנה מחדש בצורת מגדל, שאפיינה לאחר מכן את אוניות המערכה מסדרת יאמטו. על מנת לאפשר מקום להתקנת אמצעי לחימה נוספים. כמו כן, הותקנו בהיאיי מנופים ומעוטים שאיפשרו לה לשגר ולקלוט מטוסים ימיים.
גם שריון האונייה עבר מקצה שיפורים. חגורת שריון בעובי 203 מ"מ הקיפה את גוף הספינה, לוחות שריון בעובי 254 מ"מ הגנו על צריחי התותחים, שריון בעובי 100 מ"מ הגן על מחסני התחמושת, ושריון בעובי 102 מ"מ הגן על הסיפונים. מקצה השיפורים הסתיים ב-31 בינואר 1940, ובסופו סווגה מחדש היאיי כאוניית מערכה מהירה, עם מהירות של 30 קשרים (56 קמ"ש. בנובמבר הצטרפה היאיי לפלגת אוניות המערכה השלישית של הצי הראשון.
ב-26 בנובמבר 1941 יצאה היאיי ממפרץ הִיטוֹקַאפּוּ בחופו המזרחי של האי איטורופ שבאיים הקוריליים, ביחד עם קירישימה ושש נושאות מטוסים מהצי האווירי הראשון בדרכן להוואי. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסי הצי הקיסרי את בסיס הצי האמריקני בפרל הארבור, וטיבעו ארבע אוניות מערכה אמריקניות וכלי שיט נוספים. בסוף המתקפה, ולאחר שהאימפריה היפנית הכריזה מלחמה על ארצות הברית, שבה היאיי ליפן.
1942: פעילות מבצעית וטביעה
ב-17 בינואר 1942 עזבו היאיי ופלגת אוניות המערכה השלישית את בסיס הצי היפני בלגונת טרוק שבאיי קרוליין, כחלק מכוח הליווי של נושאות המטוסים היפניות שתקפו את רבאול שבבריטניה החדשה וסייעו לצבא הקיסרי לכבוש אותה. בחודש פברואר שוב ליוותה היאיי את נושאות המטוסים, שיצאו בתגובה לפשיטה האמריקנית על איי מרשל וגילברט. ב-1 במרץ, לאחר התקפת נושאות המטוסים היפניות על העיר האוסטרלית דרווין ובאי ג'אווה, תקפו היאיי, קירישימה והסיירת "צ'יקומה" את המשחתת האמריקנית "אדסול". לאחר שכל האוניות החטיאו את מטרתם, הסבו מטוסי נושאות המטוסים נזק למשחתת, והיא שקעה בסופו של דבר.
באפריל 1942 הצטרפו היאיי ופלגת אוניות המערכה השלישית לחמש נושאות מטוסים ושתי סיירות בפשיטה על בסיסי הצי הבריטי באוקיינוס ההודי. ב-5 באפריל תקפו מטוסים יפנים מנושאות מטוסים את נמל קולומבו, בעוד מטוסי סיור מהסיירות איתרו את שתי סיירות הצי המלכותי הבריטי, שטובעו תוך זמן קצר. ב-8 באפריל תקפו מטוסים יפנים את הבסיס הבריטי בטרינקומלי, אך כל הספינות הבריטית נסוגו משם מבעוד מועד. למרות זאת, טיבעו מטוסים יפנים את נושאת המטוסים אה"מ הרמס ולאחר מכן שבו ליפן.
ביוני 1942 הפליגה היאיי בכוח הפלישה למידוויי בפיקודו של אדמירל נובוטאקה קונדו במסגרת ההתקפה על אטול מידוויי הסמוך להוואי. בקרב מידוויי שהתפתח איבדו היפנים ארבע נושאות מטוסים, ולאחר התבוסה שבו קונדו וציו ליפן. ביולי עלתה היאיי על מבדוק יבש ועברה סדרת שיפוצים ושיפורים, ובין השאר נוספו לחימושה תותחי נ"מ נוספים 25 מ"מ. באוגוסט ליוותה היאיי את נושאת המטוסים שוקאקו במהלך קרב איי שלמה המזרחיים, ובחודש אוקטובר הצטרפה לכוח שיצא להפגיז את שדה הנדרסון — שדה התעופה של בעלות הברית בגוודלקנל, אך נותרה משמר אחורי בעוד אוניות המערכה הרונה וקונגו הפגיזו את שדה התעופה בליל ה-13 באוקטובר. בין ב-26 באוקטובר ל-30 באוקטובר השתתפו היאיי ואוניות המערכה האחרות בקרב איי סנטה קרוז.
ב-10 בנובמבר 1942 עזבה היאיי, לצד קירישימה ו-11 משחתות, את טרוק במטרה להפגיז את שדה הנדרסון כהכנה לנחיתת כוחות הצבא היפני הקיסרי באי, בפיקודו של אדמירל משנה הירואקי אבה. האמריקנים, שגילו את פרטי התוכניות היפניות, הציבו בדרכן כוח שכלל שתי סיירות כבדות, שלוש סיירות קלות ושמונה משחתות תחת פיקודו של אדמירל משנה דניאל קאלהן. בשעה 01:24 ב-13 בנובמבר זיהה הכוח האמריקני את הכוח היפני במרחק 26 קילומטרים, ומספר דקות לאחר מכן זיהו היפנים את הספינות האמריקניות, אך מפקדי שני הצדדים היססו לפתוח באש. בשעה 01:48 היו שני הכוחות בטווח קרוב מאוד, והיאיי, לאחר שהדליקה את זרקורי החיפוש שלה, פתחה באש לעבר הסיירת הקלה "אטלנטה," ובכך פתחה את הקרב הימי על גוודלקנל. אף על פי שאש מאטלנטה הוציאה את הזרקורים מכלל פעולה, הצליחה היאיי לרכז את אשהּ על גשר הסיירת, והסבה לה נזק כבד. בנוסף, פגעו היאיי וקירישימה בשתי משחתות אמריקניות, שאחת מהן שקעה לאחר מכן. אולם, האש הרבה שירתה הפכה את היאיי למטרה נוחה לאוניות האמריקניות, והיא ספגה פגיעות תותחי 127 מ"מ רבות, שהסבו נזק רב למבנה העילי, פצעו את אבה והרגו את ראש המטה. מכיוון שהיאיי הפכה למטרה עבור מרבית האוניות היפניות, הצליחה קירישימה לחמוק מהאש ופגעה באוניית המערכה "סן פרנסיסקו", פגיעה שהרגה את קאלהן. אך לפני שנפגעה הספיקה סן פרנסיסקו לשגר מטח לעבר היאיי, שהוציא את מערכת ההיגוי של האונייה היפנית מכלל פעולה.
בשעה 02:00 הורה אבה לכוחו לסגת, לאחר הפגיעה הקשה שספגה היאיי. קירישימה ניסתה לגרור את היאיי, אך ההגה של האחרונה היה תקוע לצד ימין. לאורך יום ה-14 בנובמבר תקפו את היאיי מטוסים אמריקנים מגוודלקנל, אך היא המשיכה לנוע במעגלים גדולים לצד ימין במהירות חמישה קשרים. בשעה 11:30 פגעו לראשונה שני מפציצי טורפדו TBF אוונג'ר בהיאיי עם נשקם. לאחר מספר פגיעת פצצות וטורפדו נוספות נתנה הפקודה לנטוש את הספינה, ולאחר שמשחתות משו את כל הניצולים מהמים, הן טיבעו אותה באופן סופי. היאיי שקעה בשעות הערב של 14 בנובמבר עם 188 מאנשי צוותה והייתה לאוניית המערכה הראשונה שאיבדו היפנים בקרב.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Andrieu D'Albas, Death of a Navy: Japanese Naval Action in World War II, Devin-Adair Pub, 1965
- Paul S Dull, A Battle History of the Imperial Japanese Navy, 1941–1945, Naval Institute Press, 1978
- Richard B Frank, Guadalcanal: The Definitive Account of the Landmark Battle, Penguin Group, 1990
- Eric Hammel, Guadalcanal: Decision at Sea: The Naval Battle of Guadalcanal, November 13–15, 1942, Pacifica Press, 1998
- Eric Lacroix & Linton Wells, Japanese Cruisers of the Pacific War, Naval Institute Press, 1997
- John B. Lundstrom, First Team And the Guadalcanal Campaign: Naval Fighter Combat from August to November 1942, Naval Institute Press, 2005
- Samuel Eliot Morison, The Struggle for Guadalcanal, August 1942 – February 1943, vol. 5 of History of United States Naval Operations in World War II, Little, Brown and Company, 1958
קישורים חיצוניים
היאיי (אוניית מערכה, 1912)37655191Q597796