אהרן חיים כהן
אהרן חיים כהן (א.ח.כ., 26 בספטמבר 1906 – 1 ביוני 1962) היה איש מודיעין ופעיל ציבור ישראלי.
ביוגרפיה
סבו, אהרן הכהן, יליד שיראז שבפרס, עלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1889 והתיישב בירושלים. אביו, בנימין, התחתן עם בכורה-חנה אסולין, בת למשפחה מוגרבית ותיקה בעיר העתיקה ולהם נולדו בת, בן (אהרן חיים) ובת נוספת. בנימין עבד בדפוס לונץ, אחר-כך נסע לדרום אמריקה לעסוק במסחר, קצר הצלחה מועטה ושב כעבור שבע שנים לארץ ישראל.
אהרן חיים כהן גדל במשפחה מסורתית במוסררה ולמד ארבע או חמש כיתות בבית הספר "דורש ציון" טרם יצא לעבוד. בתקופת היעדרו של אביו בנימין התחוללה מלחמת העולם הראשונה. בארץ פשה רעב, ואהרן חיים לקח על עצמו את פרנסת המשפחה. הוא מכר את חפצי הבית ועבד בעבודות פיזיות שונות כדי לקיים את המשפחה; אחותו הצעירה לא שרדה את המלחמה. ב-1919 שב אביו לארץ ישראל, עבד במכירת ירקות, ולמד תורה בעיתותיו הפנויות. נולדו לו עוד בת ושני בנים.
בשנים 1919–1929 עבד כפועל דפוס, בתחילה בדפוס לונץ ואחר-כך בדפוס של דודו רפאל חיים הכהן. אהרן חיים כהן היה ממייסדי "הבחרות הסוציאליסטית" ו"הנוער העובד" בירושלים, והצטרף לקומונה של "הנוער העובד". לימד עברית בסמינריון הפועלים בירושלים, ופרסם סיפורים ומאמרים בעיתון הנוער העובד "במעלה".
אהרן חיים כהן היה אוטודידקט, למד בכוחות עצמו יהדות, אנגלית, ערבית מדוברת בניבים שונים, ערבית ספרותית, מנהגי האסלאם וידע בעל פה קטעים מהקוראן ומהשירה הערבית.
רחל ינאית הכירה את כהן ב"מחנות העולים" והפגישה בינו לבין יצחק בן צבי בעלה. כהן הצטרף להגנה ובפרוץ מאורעות 1929 בן-צבי גייס אותו לפעולה. הוא נהג להתחפש בלבוש ערבי ולחדור לרחבת מסגד אל-אקצא כדי לשמוע את דברי הדרשנים ולברר את כוונות הערבים לתקוף שכונות יהודיות. הוא נתן התראה בסימנים מוסכמים למפקדיו שעקבו אחריו במשקפת מן הרובע היהודי. כמו כן חדר בתחפושת לכפרים בסביבת ירושלים והיה לא פעם בסכנת חיים.
פעולתו זכתה לתיאור מפורט בידי פרופ' יואב גלבר במחקרו על ראשית המודיעין בישוב, שכתב בין היתר: "לאחר המאורעות היה כהן לאיש המודיעין המובהק ביישוב. הוא עסק אמנם בעיקר בענייני ערבים, אך דיווח גם על עניינים הנוגעים לבטחון ההגנה ונשקה, שהגיעו לידיעתו. כהן נטל על עצמו משימות ריגול, ונהג לשוטט בחוצות העיר העתיקה, לשוחח עם אנשים ולחדור למסגדים, מחופש כערבי, כדי לעמוד מכלי ראשון על המצב בה — במיוחד בתקופות של מתיחות". [1]
בתום המאורעות גייס בן-צבי את כהן לעבודה קבועה בוועד הלאומי. גלבר: "מלבד משימות הסיור והריגול שמילא בעצמו, הפעיל כהן את המודיעים הערבים של מוסדות היישוב, השתתף בשיחות מדיניות עם עסקנים ערבים, הכין סקירות על נושאים שונים בהסתמך על ידיעות המודיעים, חיווה את דעתו וייעץ לראשי המחלקה המדינית של הסוכנות, ברוב העניינים הקשורים בערבים שעמדו באותן שנים על הפרק."[2]
כהן עבד תחילה בלשכה המאוחדת, שהייתה כפופה לוועד הלאומי. ב-1931 חיים ארלוזורוב התמנה למנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, וכהן הפך ליד ימינו בלשכה הערבית. ב-1933 נרצח ארלוזורוב, מחליפו בתפקיד היה משה שרתוק (שרת) וכהן עבד כעוזרו.
כהן לקח חלק ברקימת היחסים עם בית המלוכה ההאשמי, עם ראשי השבטים של עבר הירדן ובחכירת אדמות בעבר הירדן. הוא היה איש הקשר בפגישות, שיחות ובהתכתבויות עם האמיר עבדאללה ועוזרו מוחמד אלאונסי, והיה ממונה על התשלומים שהסוכנות העבירה להם. בנוסף לכך השתתף בעיצוב מדיניות המחלקה. עסק גם באיסוף ידיעות באמצעות האזנה טלפונית, סייענים יהודים, חומר גלוי בעיתונות הערבית, בניתוח החומר, ובהחדרת מאמרים הרצויים לסוכנות היהודית לתוך העיתונות הערבית. ב-1936 התלווה לדוד רמז ויצחק בן-צבי בביקורם בעיראק כנציג סוכנות הידיעות הארץ-ישראלית. ב-1937 נשלח כהן כציר מטעם מפא"י לקונגרס הציוני העשרים בציריך והצביע נגד חלוקת הארץ לפי המלצות ועדת פיל, זאת בניגוד לדעת רוב צירי מפלגתו.
באוקטובר 1939 התפטר מעבודתו בלשכה המאוחדת.
בשנות הארבעים היה פעיל במחלקה הערבית של ההסתדרות ובמסגרת ברית פועלי ארץ ישראל, ארגון שמטרתו הייתה לאגד את הפועלים הערבים עם היהודים. במסגרת זו ארגן שביתות בבית החרושת הגרמני של ואגנר במושבה האמריקאית ושל עובדי בתי המלון בירושלים, שרוב פועליהם היו ערבים שהועסקו בתנאים קשים. השביתות התקיימו מספר חודשים ובעקבותיהן הוטב מצב הפועלים. בשנים 1941–1943 נסע פעמים אחדות לסוריה ולבנון במשימות מודיעין, במסווה של עובד סולל בונה. ב-1947 נבחר לציר אספת הנבחרים השלישית.
בתחילת מלחמת העצמאות מונה למנהל לשכת הגיוס בירושלים, תפקיד בו שימש עד שחרור העיר. בדצמבר 1948 מונה על ידי הוועד הפועל של ההסתדרות לנציג המחלקה הערבית בנצרת, תפקיד אותו מילא במשך שלוש שנים.
כהן המשיך לעבוד במחלקה הערבית של ההסתדרות עד 1955, אז מונה לחבר מועצת פועלי ירושלים. ניהל במועצה את מחלקת הקליטה ואחר-כך את מחלקת התרבות; בנוסף לכך היה ראש סיעת מפא"י במועצת העיר וראש המחלקה לפיתוח, כלכלה ותיירות. היה מזכיר אגודת פועלי הדפוס בירושלים.
הרצה בענייני העולם הערבי ובנושאים נוספים, ופרסם מאמרים בעיתונים שונים ובהם "הארץ", "חקיקת אל-אמר", "הד-הדפוס", "במועצה", "ילקוט המזרח התיכון", "הפועל הצעיר", "מערכות", ו"דבר". הוא יזם וארגן פעילויות שונות במסגרת בית הנשיא יצחק בן צבי.
כהן לקה בשטף דם במוח ונפטר בבית החולים הדסה בירושלים בכ"ח באייר תשכ"ב.
על שמו נקראו ספרייה ערבית בכפר אבו גוש (1962) ובית הסתדרות הנוער העובד והלומד בירושלים (1970). כהן טיפח ספרייה פרטית עשירה במסעותיו בארצות המזרח התיכון. כארבע-מאות ספרים מעזבונו נתרמו על ידי משפחתו בשנת 2001 לספריית אוניברסיטת בן-גוריון.
ב-1931 התחתן כהן עם מלכה (1977-1913) ילידת אלכסנדריה שבמצרים, תלמידת סמינר למורים. נולדו להם חמישה ילדים: ירדנה בסין, ארלוזורה (אורה) בלוך, שולמית אמיר, חנה בירן, דורון בנימין כהן. נכדם, עופר בלוך, הוא מנכ"ל חברת החשמל לישראל.
ביבליוגרפיה
- אלעזר, יעקב. 1963, "הקשרים עם עבדאללה". מעריב, 30 בספטמבר, עמ' 10.
- גלבר, יואב. 1992, שורשי החבצלת: המודיעין ביישוב, 1947-1918, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תל אביב.
- הכהן, רפאל חיים. תש"ל, אבנים בחומה, ירושלים.
- ח. א., ח.. 1962, "אהרן חיים כהן". דבר, 3 ביוני, עמ' 2.
- יגר, משה. 2011, תולדות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מוסד ביאליק.
- ינאית, רחל. אברהמי, יצחק. עציון, ירח (כנסו וערכו). תשל"ג, ההגנה בירושלים: עדויות וזכרונות מפי חברים, ספר ראשון תר"פ-תש"ז, הוצאת ארגון חברי ההגנה בירושלים על ידי קריית ספר בע"מ, ירושלים, עמ' 45–93.
- לונדון, ירון. 1992, "המסתערב הראשון", ידיעות אחרונות (7 ימים), 25 בדצמבר, עמ' 30–33.
- 1962, "ספריה ערבית באבו גוש", מעריב, 14 בנובמבר, עמ' 8.
- 1970, "נחנך בית הנוער העובד בירושלים", דבר, 15 בינואר, עמ' 8.
- ענבל, לאה. 1992, "אילו רק הבינו אותם" (ריאיון עם יואב גלבר), על המשמר (חותם), 11 בדצמבר, עמ' 2–3, 10.
- פריפז, ע. 1959, "הפורעים יצאו מהרחבה ליד מסגד עומר", דבר, 21 באוגוסט.
- רן, ירון. 1991, שורשי האופציה הירדנית, ציטרין – בית הוצאה לאור, תל אביב.
- רובינשטיין, אליקים. 1987, "הטיפול בשאלה הערבית בשנות העשרים והשלושים: היבטים מוסדיים", הציונות, מאסף י"ב, עמ' 209–241.
- שפירא, אניטה. 1973, "פרשת האופציה על אדמות האמיר עבדאללה בע'וד אל כבד – ראשית הקשר בין ההנהלה הציונית והאמיר עבדאללה", בקובץ של דניאל קארפי (עורך), הציונית, ג', ת"א, עמ' 295–345.
- רונן, מתי. 1970, "המדפיס שהיה למרגל", במועצה, ינואר, עמ' 5, 7.
- אהרן חיים כהן ז"ל שלושים לפטירתו. ברוידס, אברהם. "לרעי". ליפוב, דב. "איש התנועה". איש שלום, מרדכי. "איש ירושלים". אלחנני, א.ח.. "לדמותו של אהרן חיים כהן". מדבריו. "תרבות וחינוך". כהן, יעקב. "עז-נפש ורחים". אגסי, אליהו. "ראשית דרכו בפעולה הערבית של הסוכנות היהודית". שמעוני, בתיה. "איש התנועה אוהב הבריות". מרינוב, חיים. "שטח פעולתו היה רבגווני". כהן, אהרן חיים. "הפער בתחום התרבות" (מעזבונו). חדד, עזרא. "על א. ח. כהן כי איננו". שלמון, שמואל. "פעלו למען הפועל הערבי". פיקובסקי, א. "פטירת א"ח כהן – אבידה לכלל". קמחי, משה. "איש הדפוס". כהן, אהרן חיים. "על חלונות הצבעונין של שאגאל" (מדבריו). אורלובסקי, יעקב. "בעל-התרבוש". בתוך: במועצה: בטאון מועצת פועלי ירושלים מס' 5, תמוז תשכ"ב – יולי 1962, עמ' 1–19.
- אבל אהרן חיים כהן. בן-צבי, יצחק. "אמן הקשרים". בן-צבי, ינאית רחל. "בן בית הנשיא". שרת, משה. "כליל התכונות והסגולות". בטחיש, נדים. "ידידנו כאחד מאתנו". טיבי, כמאל. "הלב שהיה פועם באחווה". אסף, צבי. "איש הדפוס". בילסקי, נחום. "איש הדפוס". הכהן, דוד. "החרד לירושלים עירו". בתוך: במועצה: בטאון מועצת פועלי ירושלים מס' 6, אב תשכ"ב - אוגוסט 1962, עמ' 25–33.
- שנה לפטירתו של אהרן חיים כהן. טביב, מ.. "אהרן חיים כהן – אציל הנפש". חדד, עזרא. "לזכרו של א. ח. כהן". בטחיש, נדיב. "לזכרו של חלוץ ההבנה והידידות". כהן, שולמית. "השיעור הראשון". בתוך: במועצה: בטאון מועצת פועלי ירושלים מס' 5, סיון תשכ"ג - יוני 1963, עמ' 25–30.
- כהן, שולמית. "אבי", בתוך: במועצה: בטאון מועצת פועלי ירושלים מס' 5 סיון תשכ"ה – יוני 1965, עמ' 46.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהרן חיים כהן |
- דוד תדהר (עורך), "אהרן חיים כהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1641
- כהן, ב' דורון. תשס"ח, "אבי, אהרן חיים כהן, בחייו ובמותו", בתוך: פעמים – רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 113, סתיו, מכון בן-צבי, עמ' 101–151.
הערות שוליים
