אה"מ אושן (1898)
 | |
| אה"מ אושן | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | קאנופוס |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 15 בפברואר 1897 |
| הושקה | 5 ביולי 1898 |
| תקופת הפעילות | 20 בפברואר 1900 – 18 במרץ 1915 (15 שנים) |
| אחריתה | פגעה במוקש ימי וטבעה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 13,150 טון, מקסימלי: 14,500 טון |
| אורך | 128.5 מטר |
| רוחב | 22.6 מטר |
| שוקע | 7.9 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 750 איש |
| טווח שיוט | 14,446 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 20 דוודים זוג מנועי 3 צילינדרים בהספק 15,400 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 152 מ"מ מחיצות – 254-152 מ"מ ברבטות – 305 מ"מ צריחי תותחים – 203 מ"מ קזמטים – 152 מ"מ מגדל הניווט – 305 מ"מ סיפונים – 51-25 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחי Mk VIII BL 12 אינץ' (305 מ"מ)/35 קליבר 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/40 קליבר 10 תותחי 12 פאונד( 3 אינץ' (76 מ"מ)) 6 תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
אה"מ אושן הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת קאנופוס. אושן ואחיותיה שנועדו לשירות באסיה, היו קטנות ומהירות יותר מאשר אוניות המערכה מסדרת מג'סטיק, אך שמרו על אותה סוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים). היא גם נשאה שריון דק יותר, אך שילבה פלדת קרופ חדשה, שהייתה יעילה יותר משריון הארווי ששימש בסדרת מג'סטיק. אושן הונחה בדצמבר 1897, הושקה ביולי 1898 והוכנסה לשירות בצי בפברואר 1900.
היא נכנסה לשירות בצי הים התיכון עד ינואר 1901, אז הועברה לתחנת סין. אושן הוחזרה מסין בשנת 1905 לשירות בצי התעלה לאחר תקופה שבילתה במילואים. משנת 1908 ועד תחילת 1910, היא שוב הוצבה בצי הים התיכון. היא שובצה לצי הבית ב-1910 וראתה פעילות מועטה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. בתחילת הסכסוך, היא שובצה בשייטת אוניות המערכה השמינית והוצבה באירלנד לתמוך בשייטת סיירות, אך באוקטובר היא הועברה לתחנת הודו המזרחית כדי להגן על שיירות כוחות מהודו.
בסוף 1914, אושן השתתפה בהתקפה על בצרה לפני שהועברה למצרים כדי להגן על תעלת סואץ. בפברואר 1915, היא שובצה למערכת הדרדנלים, והיא השתתפה במספר התקפות על הביצורים העות'מאניים המגינים על הדרדנלים. ב-18 במרץ, היא ניסתה לחלץ את אוניית המערכה אירזיסטיבל לאחר שזו נפגעה קשות ממוקש במפרץ ארנקוי, אך נאלצה לנטוש את מאמצי החילוץ שלה עקב ירי עות'מאני כבד. במקום זאת, היא פינתה את הצוות שנותר בחיים של אירזיסטיבל אך פגעה במוקש תוך כדי יציאה לים הפתוח. היא ניזוקה קשה, הצוות שלה והניצולים של אירזיסטיבל הורדו על ידי משחתות ואושן הושארה לשקוע במפרץ מורטו.
תכנון
אושן וחמש האחיות שלה תוכננו לשירות במזרח אסיה, שם המעצמה העולה החדשה יפן החלה לבנות צי רב עוצמה, אם כי תפקיד זה התייתר במהירות על ידי הברית האנגלו-יפנית של 1902. האוניות תוכננו להיות קטנות יותר, קלות יותר ומהירות יותר מקודמותיהן, אוניות המערכה מסדרת מג'סטיק. אושן הייתה באורך כולל של 421 רגל 6 אינץ' (128.47 מטרים), רוחב של 74 רגל (23 מטרים) ושוקע של 26 רגל 2 אינץ' (7.98 מטרים). הדחק האונייה היה 13,150 טונות ארוכות (13,360 טונות) בדרך כלל ועד 14,300 טונות ארוכות (14,500 טונות) בתפוסה מלאה. הצוות שלה מנה 682 קצינים ומלחים.
האוניות מסדרת קאנופוס הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים, עם קיטור שסופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. הן היו אוניות המערכה הבריטיות הראשונות עם דוודי צינור מים, שיצרו יותר כוח בעלות נמוכה יותר במשקל בהשוואה לדוודי צינור האש ששימשו באוניות קודמות. הדוודים החדשים הובילו לאימוץ של ארובה קדמית ואחורית, ולא סידור הארובות זו לצד זו ששימשו בהרבה אוניות מערכה בריטיות קודמות. האוניות מסדרת קאנופוס התגלו כספינות קיטור טובות, עם מהירות גבוהה עבור אוניות מערכה של זמנן - 18 קשרים (33 קמ"ש) מ-13,500 כוחות סוס (10,100 קילוואט) - שני קשרים מלאים מהר יותר מאוניות סדרת מג'סטיק.
לאושן הייתה סוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) / 35 קליבר המורכבים בצריחי תותחים מקדימה ומאחור; תותחים אלו היו מותקנים בברבטות עגולות שאפשרו טעינה מסביב, אם כי בגובה קבוע. האוניות גם הרכיבו סוללה משנית של 12 תותחי 6 אינץ' (152 מילימטרים)/ 40 קליבר המורכבים בקזמטים, בנוסף לעשרה תותחי 12 פאונד ושישה תותחי 3 פאונד להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, היא צוידה גם בארבע צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) שקועים בגוף, שניים בכל צד רוחב ליד הברבטה הקדמית והאחורית.
כדי לחסוך במשקל, אושן נשאה פחות שריון מאשר בסדרת מג'סטיק - 6 אינץ' (152 מילימטרים) בחגורת השריון לעומת 9 אינץ' (229 מילימטרים) - למרות שהשינוי משריון הארווי בסדרת מג'סטיק לשריון קרופ בסדרת קאנופוס פירושו שהאובדן בהגנה לא היה גדול כפי שהיה יכול להיות, לשריון קרופ היה ערך הגנה גדול יותר במשקל נתון מאשר המקבילה שלו להארווי. באופן דומה, השריון המשני המשמש להגנה על הספינה גם היה דק יותר; המחיצות משני קצות החגורה היו בעובי 6–10 אינץ' (152–254 מ"מ). צריחי הסוללה הראשיים היו בעובי של 10 אינץ', הברבטות היו בעובי 12 אינץ' (305 מ"מ), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת ב-6 אינץ' מפלדת קרופ. למגדל הניווט שלה גם היה מיגון בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2 אינץ' (25–51 מ"מ), בהתאמה.
היסטוריית שירות
.jpg)
לפני מלחמת העולם הראשונה
אושן הונחה במספנת דבונפורט ב-15 בדצמבר 1897, והייתה האונייה המשוריינת הגדולה הראשונה שנבנתה בדבונפורט. היא הושקה ב-5 ביולי 1898, כאשר הוטבלה על ידי הנסיכה לואיז, מרקיזת לורן בנוכחות הלורדים של האדמירליות. היא הושלמה בתחילת 1900, ונכנסה לשירות בדבונפורט ב-20 בפברואר 1900 תחת פיקודו של קפטן אשתון קורזון-האו לשירות עם צי הים התיכון. לאחר ניסויים ימיים, היא עזבה את דבונפורט ב-13 במרץ, והגיעה לגיברלטר ארבעה ימים לאחר מכן, שם החליפה את הוד. היא שירתה בצי הים התיכון עד ינואר 1901, אז הועברה לתחנת סין בתגובה למרד הבוקסרים. קפטן ריצ'רד ויליאם וייט מונה לפיקוד בסוף אוגוסט 1901. בשנה שלאחר מכן דווח שהיא ביקרה בפורט לזרף (בחצי האי הקוריאני) באוקטובר 1902, אך היא ספגה נזק בטייפון, ולאחר מכן עברה שיפוץ שנמשך עד 1903.
כאשר בריטניה ויפן אשררו הסכם ברית ב-1905, הצי המלכותי צמצם את נוכחותו בתחנת סין והחזיר את כל אוניות המערכה מהתחנה. כתוצאה מכך, אושן ואוניית המערכה סנטוריון עזבו את הונג קונג ביחד ב-7 ביוני 1905 והפליגו לסינגפור, שם הם נפגשו עם האוניות האחיות של אושן אלביון וונג'נס. ארבע אוניות המערכה יצאו מסינגפור ב-20 ביוני 1905 ויצאו יחד הביתה, והגיעו לפלימות' ב-2 באוגוסט 1905. אושן נכנסה למילואים במספנת צ'טם. אושן חזרה לתפקיד מלא ב-2 בינואר 1906 כדי לשרת בצי התעלה, ועברה שיפוצים בצ'טם מינואר-מרץ 1907 ומאפריל-יוני 1908. ב-2 ביוני 1908, אושן נכנסה מחדש לתפקיד בצי הים התיכון, ועברה שיפוץ במלטה בשנים 1908–1909, במהלכו קיבלה ציוד בקרת אש. אושן הועברה לפלגה הרביעית של צי הבית החדש ב-16 בפברואר 1910. היא עברה שיפוצים בצ'טם בשנים 1910 ו-1911–1912. בשנים 1913–1914, היא הוצבה במזח פמברוק, ויילס, כחלק מהצי השלישי.
מלחמת העולם הראשונה
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, אושן שובצה לשייטת אוניות המערכה השמינית, צי התעלה, אליה הצטרפה ב-14 באוגוסט 1914. היא נותקה לקווינסטאון, אירלנד ב-21 באוגוסט כדי לשרת שם כספינת שמירה ולתמוך בשייטת סיירות הפועלת באזור זה. בספטמבר 1914, היא קיבלה הוראה להחליף את אוניית האחות שלה אלביון בתחנת כף ורדה - האיים הקנריים, אך במהלך דרכה הוסטה, תחילה למדיירה ולאחר מכן לאיים האזוריים. האיום של שייטת מזרח אסיה הגרמנית והסיירת העצמאית SMS קניגסברג, שעדיין הסתובבו באופן חופשי, אילץ את האדמירליות להפנות את אושן שוב, לתחנת הודו המזרחית, כדי לתמוך בסיירות בליווי שיירות במזרח התיכון. הצטרפה אליה הסיירת הממוגנת מינרבה.
מאוקטובר-דצמבר 1914, היא שירתה כאוניית הדגל של השייטת במפרץ הפרסי ותמכה בפעולות נגד בצרה. במהלך תקופה זו, היא ליוותה שיירת חיילים הודיים לבחריין באמצע אוקטובר; השיירה עזבה את הודו ב-16 באוקטובר, ואושן פגשה את השיירה בים שלושה ימים לאחר מכן כדי להשתלט על תפקידי הליווי. לאחר הגעת השיירה ב-3 בנובמבר, החלה אושן בהכנות להתקפה על בצרה. כלי טיס קטנים רבים היו חמושים כדי להיכנס לשט אל-ערב, הנהר המוביל לבצרה. המטרה הראשונה הייתה לשתק את המבצר הישן באל-פאו. ב-5 בנובמבר, בריטניה הכריזה מלחמה על האימפריה העות'מאנית, ולמחרת בבוקר, אושן החלה בהפגזת אל-פאו. פלוגת נחיתה של 600 איש, שחלקם הגיעו מיחידת הנחתים המלכותיים של אושן, הסתערה על המבצר וכבשה אותו, לאחר שלא נתקלה בהתנגדות.
עד דצמבר 1914, הכוחות הקרקעיים שנתמכו באושן התקדמו לאל-קורנה, בצומת הפרת והחידקל, מה שאפשר לאדמירליות להחזיר את אושן למטרות אחרות. בהתאם לכך היא הוצבה בסואץ, מצרים, כדי לסייע בהגנה על תעלת סואץ, כשהיא הגיעה לשם ב-29 בדצמבר. היא עגנה בפתח הקצה הדרומי של התעלה ב-29 בדצמבר ונשארה באזור זה עד אמצע ינואר 1915, אז המשיכה צפונה במעלה התעלה. ב-3–4 בפברואר, היא וסיירת אוניית הסוחר החמושה הימלאיה תמכו בכוחות הקרקע נגד התקפה עות'מאנית על התעלה בסביבת אל קוברי. מאוחר יותר ב-3, לאחר שהובסה המתקפה העות'מאנית באל קוברי, אושן נשלח לדוורסואר כדי לספק תמיכה ארטילרית לחיל המצב שם, אך ההתקפות העות'מאניות היו חסרות חשיבות. עד למחרת, ההתקפה העות'מאנית התקלקלה לחלוטין.
מערכת הדרדנלים וטביעה
אושן הועברה לדרדנלים בסוף פברואר 1915 כדי להשתתף במערכת הדרדנלים. ב-28 בפברואר היא השתתפה בניסיון לדכא את ההגנות העות'מאניות בדרדנלים בראשות האדמירל ג'ון דה רובק; אוניות המערכה אלביון וטריומף הובילו את המבצע, והוטל עליהם לנטרל את המבצר המתוקן בדרדנוס, בעוד שאושן ומג'סטיק תמכו בהם על ידי ירי לעבר סוללות תותחי שדה ניידים שהוכיחו את עצמם כמטרידים בניסיונות קודמים לנטרל את ההגנות העות'מאניות. אושן ניסתה בתחילה לאתר תותחים שהיו פעילים בסביבת סיד אל בהר, לפני שהמשיכה הלאה עם מג'סטיק וספגה אש ממספר סוללות עות'מאניות, כולל הוביצר סביב ארנקוי. אוניות המערכה הבריטיות שיתקו בסופו של דבר את התותחים, אך רק באופן זמני; ברגע שהאוניות עברו למטרות אחרות, התותחים פתחו שוב באש. בינתיים, אלביון וטריומף התקרבו לדרדאנוס אך הם ספגו אש כבדה מתותחים עות'מאניים בצד האירופי של המיצרים, כולל המבצר בארנקוי, ונאלצו להקיף כדי להימנע מפגיעות. הן לא יכלו לירות לעבר דרדאנוס בתנאים אלה, האוניות במקום זאת פתחו באש על התותחים בארנקוי, דבר שנראה בתחילה כיעיל, כשהאש העות'מאנית התרופפה. אושן ומג'סטיק התקרבו בניסיון לתקוף את דרדאנוס, אך גם הם ספגו אש מחודשת וחזקה מארנקוי, ודה רובק שוב הורה על נסיגה. ההצלחה היחידה הגיעה לאחר שארבע אוניות המערכה נסוגו מהמיצרים ופלוגת נחיתה מטריומף עלתה לחוף והשביתה כמה תותחים קלים. חוסר היכולת של הצי הבריטי והצרפתי לנטרל את תותחי השדה הניידים שכנע את פיקוד מדינות ההסכמה שהדרך היחידה להתקדם תהיה לבצע תקיפה אמפיבית גדולה כדי לנקות את התותחים דרך היבשה.
היא תמכה בנחיתות בסיד אל בהר ב-4 במרץ. אלה כללו שתי פלוגות של נחתים, שכל אחת נוחתת בחוף שלה. על אושן הוטל לתמוך בפלוגה הצפונית שנחתה בסיד אל בהר. הקבוצה הדרומית, שהופקדה על כיבוש עיירת החוף קומקלה, ספגה אש כבדה ברגע שעלו לחוף. הקבוצה הצפונית נתקלה בהתנגדות דומה, אך התותחנים של אושן, מנוסים יותר מפעולותיהם בבצרה בשנה הקודמת, הוכיחו את עצמם כיעילים יותר מהאוניות האחרות. למרות זאת, שתי הפלוגות נאלצו לסגת, במידה רבה משום שהן היו קטנות מכדי לפרוץ את ההגנות העות'מאניות. הפגזה נוספת נערכה לאחר מכן ב-6 במרץ; על אושן ועל אוניית המערכה אגממנון הוטל לחפות על אוניית המערכה העוצמתית סופר-דרדנוט קווין אליזבת בזמן שהיא ירתה לעבר סוללות הארטילריה העות'מאניות. לאחר הפגזה של יום, הבריטים שלחו שולות מוקשים כדי לנסות לטהר את שדות המוקשים החוסמים את המצר, ואושן, מג'סטיק וכמה משחתות הוטלו להגן עליהם. למרות ההפגזות הכבדות, ההגנות העות'מאניות היו שלמות ברובן, ואפילו ירי מתואם מאושן ומאוניות אחרות לא הצליח לדכא את התותחים או זרקורי החיפוש שלהם. בתחילת 7 במרץ, הבריטים נאלצו לסגת.
ב-18 במרץ, הצי האנגלו-צרפתי יצא להתקפה גדולה על ההגנה העות'מאנית; אושן הצטרפה למבצע שכלל עשר אוניות מערכה וסיירת מערכה בריטיות וארבע אוניות מערכה צרפתיות. התוכנית קראה לאוניות המערכה להיכנס למצרים ולדכא את המבצרים בזמן ששולות המוקשים פינו נתיבים בשדות המוקשים העות'מאניים. במקביל, אוניות תובלה מחוץ למיצרים יערכו הפגנה כדי לשכנע את העות'מאנים שהם הולכים להנחית חיילים; מפקדי מדינות ההסכמה קיוו שזה ירתק את התותחים הניידים העות'מאניים. האוניות הבריטיות הצליחו בתחילה להסב נזקים כבדים למבצרים, אך אוניית המערכה פורמידבל ולאחר מכן סיירת המערכה אינפלקסיבל החלו לספוג נזקים חמורים מסוללות החוף. גם אוניות המערכה הצרפתיות החלו לספוג נזק, ואוניית המערכה בובה פגעה במוקש והתפוצצה. מאוחר יותר באותו היום, אירזיסטיבל הושבתה על ידי מוקש במפרץ ארנקוי. לאחר שהתברר שלא ניתן להציל את האונייה, כל אנשי הצוות שנותרו בחיים הורדו על ידי משחתות מלבד המפקד שלה וכמה מתנדבים שניסו לשמור עליה צפה. אושן נשלחה כדי לגרור אותה החוצה, אבל היא עלתה על שרטון במהלך הניסיון, ולאחר שהשתחררה, מצאה שאי אפשר לגרור את אירזיסטיבל בגלל המים הרדודים, הנטייה ההולכת וגדלה של אירזיסטיבל ואש האויב הכבדה. לאחר מכן הורידה אושן את חברי הצוות הנותרים של אירזיסטיבל והשאירה את אוניית המערכה הנטושה לגורלה; אירזיסטיבל טבעה מבלי שכוחות מדינות ההסכמה ראו אותה, בסביבות השעה 19:30.
בזמן נסיגתה עם הניצולים של אירזיסטיבל על הסיפון, אושן עצמה נפגעה מפגז ארטילריה שנורה על ידי סייט צ'אבוק, תותחן של הצבא העות'מאני, ופגעה במוקש נסחף בסביבות השעה 19:00. מחסני הפחם הימני והמעברים שלה הוצפו, ההיגוי שלה נתקע חזק לכיוון הימני, והיא קיבלה נטייה של 15° לימין. היא ספגה אש מהחוף והחלה לספוג פגיעות, שהציפו את חדר המכונות הימני שלה ומנעו תיקוני הגה. המשחתות ג'ד, קלון וצ'למר הגיעו לצדה והורידו את הצוות שלה (והניצולים מאירזיסטיבל) בסביבות השעה 19:30. לאחר מכן היא נסחפה לתוך מפרץ מורטו, עדיין תחת אש, וטבעה שם ללא מעקב של מדינות ההסכמה בסביבות השעה 22:30. באותו ערב, המשחתת ג'ד נכנסה לדרדנלים כדי לטרפד ולהטביע את שתי אוניות המערכה הנטושות כדי למנוע את לכידתן למקרה שהן נשארו לצוף, אך לא מצאה להן סימן.
קישורים חיצוניים
38173099אה"מ אושן (1898)