אה"מ סנטוריון (1892)
 | |
| אה"מ סנטוריון במעגן | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת סנטוריון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 30 במרץ 1890 |
| הושקה | 3 באוגוסט 1892 |
| תקופת הפעילות | 14 בפברואר 1894 – 1 באפריל 1909 (15 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-12 ביולי 1910 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 10,805 טון |
| אורך | 119.1 מטר |
| רוחב | 21.3 מטר |
| שוקע | 7.82 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 17 קשרים |
| גודל הצוות | 606–620 איש |
| טווח שיוט | 9,690 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 9,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 229–305 מ"מ, שריון סיפון – 51–64 מ"מ, מחיצות – 203 מ"מ, ברבטות – 127–229 מ"מ, צריחי תותחים – 152 מ"מ, קזמטים – 51–102 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 10 אינץ' (254 מ"מ), 10 תותחים 4.7 אינץ' (120 מ"מ), 8 תותחים 6 ליטראות (2.2 אינץ', 57 מ"מ), 12 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), 7 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
אה"מ סנטוריון הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט, האונייה הראשונה בסדרת האוניות מדגם "סנטוריון" של הצי המלכותי הבריטי שנבנתה בשנות ה-90 של המאה ה-19. האוניות נועדו לשירות בחו"ל, והחליפו שריון כבד וחימוש רב עוצמה במהירות גבוהה וטווח ארוך כדי להתמודד עם הסיירות המשוריינות הזרות שנבנו אז כפושטות סחר ודורגו כאוניות מערכה מדרג ב'.
סנטוריון הושלמה בשנת 1894, והוקצתה לתחנת סין כאוניית הדגל שלה. יחד עם אוניית האחות שלה, בארפלור, היא תמכה בפעולות בעלות הברית במהלך מרד הבוקסרים של 1899–1901 ותרמה פלוגות נחיתה כדי להשתתף בקרבות מבצרי טאקו ושל טיינטסין. האונייה חזרה הביתה ב-1901 כדי להיבנות מחדש עם חימוש משני חזק יותר. סנטוריון הצטרפה מחדש לתחנת סין כעבור שנתיים ונשארה שם עד 1905 כשחזרה לבריטניה. היא הייתה כבר מיושנת בגלל המהירויות הגוברות של הסיירות שהאונייה תוכננה להתגונן מפניהן, והיא הוצבה במילואים עד 1909. סנטוריון הוצאה משירות באותה שנה ונמכרה לגרוטאות ב-1910.
תכנון ותיאור
סדרת סנטוריון תוכננה לעמוד בדרישת האדמירליות עבור אוניות המתאימות לשימוש כאוניות דגל בתחנות סין והפסיפיק, המסוגלות להביס את האוניות הזרות החזקות ביותר שצפויות להיתקל בהן. היה להן אורך כולל של 390 רגל 9 אינץ' (119.1 מטר) ואורך בין הניצבים של 360 רגל (109.7 מטר), ורוחב של 70 רגל (21.3 מטר). השוקע שלהן בתפוסה סטנדרטית היה 25 רגל 8 אינץ' (7.82 מטר) ו-26 רגל 9 אינץ' (8.2 מטר) במעמס מלא. הדחק האוניות היה 10,634 טונות ארוכות (10,805 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-11,200 טונות ארוכות (11,400 טונות) במעמס מלא. גופי הפלדה שלהם נעטפו בעץ ובנחושת כדי להפחית את הזיהום הביולוגי. הצוותים שלהם מנו 620 קצינים ומלחים ב-1895 ו-600 לאחר שנבנו מחדש בשנים הראשונות של המאה ה-20.
אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים בעלי שלושה צילינדרים, שכל אחד מהם הניע מדחף בודד, תוך שימוש בקיטור שסופק על ידי שמונה דוודים גליליים פחמיים. המנועים תוכננו להפיק סך של 9,000 כוחות סוס (6,700 קילוואט) שנועדו להעניק לאוניות מהירות של 17 קשרים (31 קמ"ש) בעת הפלגה עם שוקע סטנדרטי. המנועים התגלו כחזקים מעט מהצפוי וסנטוריון הגיעה ל-17.05 קשרים (31.6 קמ"ש) מ-9,703 כוחות סוס (7,236 קילוואט) במהלך ניסויי הים שלה. בעת הפלגה עם שוקע מאולץ, היא הגיעה ל-18.51 קשרים (34.3 קמ"ש) מ-13,214 כוחות סוס (9,854 קילוואט) אם כי זה גרם לעיתים קרובות נזק לדוודים ונאסר רשמית. לאוניות הסדרה היה טווח של 5,230 מיילים ימיים (9,690 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש ושריון
אוניות הסדרה נשאו ארבעה תותחי 10 אינץ' (254 מ"מ)/32 קליבר Mk III של הסוללה הראשית שהורכבו בשני צריחים תאומים על גבי ברבטות עגולות, אחד מקדימה ואחד מאחור. החימוש המשני שלהם כלל עשרה תותחי ירי מהיר (QF) 4.7 אינץ' (120 מ"מ)/ 40 קליבר בצריחים בודדים. חצי תריסר מתותחים אלו היו מותקנים על הסיפון העליון, מוגנים במגני תותחים, ושאר התותחים הותקנו בקזמטים בצידי גוף האונייה. הגנה מפני סירות טורפדו ניתנה על ידי שמונה תותחי QF 6 פאונד (57 מילימטרים (2.2 אינץ')) ותריסר תותחי הוצ'קיס QF 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)). האוניות היו חמושות גם בשבעה צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (450 מ"מ), שניים בכל צד רוחב ואחד בירכתיים מעל המים ואחד בכל צד רוחב מתחת למים.
אוניות הסדרה היו מצוידות ברובן בשריון מורכב אם כי חלקים מסוימים יוצרו משריון הארווי משופר. חגורת השריון בקו המים הראשית שלהם נעה בעובי בין 9 ל-12 אינץ' (229 עד 305 מ"מ). הסיפון המשוריין מונח על החלק העליון של חגורת קו המים והורכב מ-2 אינץ' (51 מ"מ) של פלדה עדינה. מתחת לקו המים, הסיפון התחתון בגודל 2.5 אינץ' (64 מ"מ) השתרע מבסיסי ה-5 אינץ' (127 מ"מ) של הברבטים אל החרטום והירכתיים. עובי הברבטים היה 8 או 9 אינץ' (203 או 229 מ"מ) וצוותי התותחים היו מוגנים על ידי מכסה מנוע משוריין או בית תותח שהורכב מ-6 אינץ' מפלדת ניקל.
שינויים
צמרות לחימה נוספו לסנטוריון בשנים 1896–1897 ומגני תותחים הוסרו מאותם תותחים שהותקנו בצמרות הלחימה בין 1897 ל-1899. כמה תותחי 3 פאונד הוסרו מצמרות הלחימה של סנטוריון כשנתיים לאחר מכן. בספטמבר 1901 החלה האונייה בשיפוץ שהחליף את תותחי ה-4.7 אינץ' שלה בתותחי 6 אינץ' ושדרג את ההגנה שלהם. כדי לסייע בפיצוי על המשקל הנוסף, כל צינורות הטורפדו מעל המים שלה הוסרו וכך גם הגשר האחורי. שלושת תותחי ה-3 פאונד הנותרים בצמרות הלחימה הוצבו מחדש במבנה העילי ומעל הברבטות והתורן הקדמי הוחלף בתורן איתותים. למרות האמצעים הללו חלה עלייה קלה במשקל שהפחיתה את מהירות האונייה בכ-0.25 קשר (0.5 קמ"ש). בשנת 1906 הוסרו כל שלושת תותחי ה-3 הפאונד הנותרים שלה והחלק העליון של התורן המרכזי שונה כעמדת בקרת אש.
בנייה וקריירה
סנטוריון נקראה על שם דרגת הצבא הרומי והייתה הספינה השישית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הונחה במספנת פורטסמות' ב-30 במרץ 1890 והושקה ב-3 באוגוסט 1892. היא הושלמה בפברואר 1894 בעלות של 540,090 ליש"ט. סנטוריון נכנסה לשירות ב-14 בפברואר לשירות בתחנת סין בפיקודו של קפטן אדמונד פו. היא הפליגה למזרח הרחוק ב-2 במרץ, ועם הגעתה לסינגפור ב-11 באפריל, הפכה לאוניית הדגל של תחנת סין כאשר תת-אדמירל סר אדמונד פרמנטל, המפקד העליון של תחנת סין, הניף את דגלו. עליה. קפטן ג'ון מקואה הקל על פו שלושה ימים לאחר מכן. בתורו, מקואה הוחלף על ידי קפטן ספנסר לוגין ב-21 במרץ 1895. תת-אדמירל סר אלכסנדר בולר החליף את פרמנטל ב-28 במאי.
סנטוריון עלתה על שרטון על גדת חול בשימונוסקי, יפן ביוני 1896, אך לא ניזוקה. קפטן ג'ון ג'ליקו (לורד הים הראשון לעתיד) קיבל את הפיקוד על האונייה ב-12 בפברואר 1898. שבוע לאחר מכן, תת-אדמירל סר אדוארד סימור הניף את דגלו על סיפונה. במהלך מרד הבוקסרים, היא תרמה אנשי צוות למשלחתו של סימור שניסתה ולא הצליחה להקל על הנציגויות הבינלאומיות הנצורות בפקינג, בירת סין, בין 10 ל-28 ביוני 1900. ג'ליקו שימש כקפטן הדגל של סימור במהלך המשלחת ונפצע קשה ב-21 ביוני. בנוסף, האונייה הורידה לחוף פלוגות נחיתה אשר חברו לכוחות אחרים בהסתערות על מבצרי טאקו ב-16–17 ביוני ובעזרת הקלות על המשלחות הזרות בטינטסין ב-13–14 ביולי.
בזמן שעגנה בווסונג, סין, ליד שאנגחאי, היא פירקה את כבלי העגינה שלה במהלך סערה ב-17 באפריל 1901 ונסחפה על פני חרטום אוניית המערכה גלורי. החרטום של גלורי חורר חור בגוף של סנטוריון מתחת לקו המים, אך הנזק לא היה רציני ותוקן בהונג קונג. גלורי החליפה את סנטוריון כאוניית הדגל ב-10 ביוני ותת אדמירל סר סייפריאן ברידג' החליף את סימור ב-26. סנטוריון, עם סימור על סיפונה, הגיעה לפורטסמות' ב-19 באוגוסט, שם התקבלה בברכה על ידי המפקד העליון המקומי ואלפי אנשים על החוף והמזח. אדמירל סימור הוריד את דגלו ב-21 באוגוסט, ולאחר חודש, סנטוריון הושבתה והוצבה שם למילואים ב-19 בספטמבר.
האונייה החלה בשיפוץ בפורטסמות' באותו החודש, כולל חימוש חלקי, שנמשך עד ל-3 בנובמבר 1903, כאשר היא הוזמנה מחדש לתקופת שירות נוספת בתחנת סין. סנטוריון עזבה את פורטסמות' ב-10 בנובמבר והגיעה להונג קונג ב-31 בדצמבר 1903. כאשר בריטניה ויפן אשררו הסכם ברית ב-1905, הצי המלכותי צמצם את נוכחותו בתחנת סין והחזיר את כל אוניות המערכה מהתחנה. כתוצאה מכך, סנטוריון ואוניית המערכה אושן עזבו את הונג קונג ביחד ב-7 ביוני 1905 והפליגו לסינגפור, שם הם נפגשו עם האוניות האחיות של אושן אלביון וונג'נס. ארבע אוניות המערכה יצאו מסינגפור ב-20 ביוני 1905 ויצאו יחד הביתה, והגיעו לפלימות' ב-2 באוגוסט 1905.
.jpg)
סנטוריון הושבתה בפורטסמות' ב-25 באוגוסט. היא הופעלה למחרת עם צוות שלדי כחלק מפלגת פורטסמות' של צי המילואים מכיוון שהיא כבר הייתה מיושנת. האונייה השתתפה בתרגילים משולבים של צי המילואים, צי האטלנטי וצי התעלה ביוני 1906. ב-24 במאי 1907 העבירה סנטוריון את צוותה לאוניית המערכה אה"מ אקסמות' ולמחרת הופעלה מחדש עם צוות שלדי חדש כספינת שירות מיוחדת עם פלגת פורטסמות' של צי הבית, שצי המילואים נקלט בינתיים על ידי צי הבית. במרץ 1909 הועברו ספינות השירות המיוחדות לפלגה הרביעית, צי הבית.
זה לא נמשך זמן רב שכן סנטוריון הושבתה בפעם האחרונה ב-1 באפריל ונרשמה למכירה. עד סוף יוני היא עגנה בשרטון האם והמתינה לסילוק. האונייה נמכרה לגרוטאות ב-12 ביולי 1910 במחיר של 26,300 פאונד, והגיעה ל-Thos. W. Ward, מורקאמב להתחיל בגריטה ב-4 בספטמבר.
הנצחה
באוגוסט 1902 הוקם אובליסק בפארק ויקטוריה, פורטסמות', לזכרם של הקצינים ואנשי הסנטוריון שמתו בסין.
קישורים חיצוניים
38198390אה"מ סנטוריון (1892)