אה"מ אגממנון (1906)
 | |
| אה"מ אגממנון | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | לורד נלסון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 15 במאי 1905 |
| הושקה | 23 ביוני 1906 |
| תקופת הפעילות | 25 ביוני 1908 – 24 בינואר 1927 (18 שנים) |
| אחריתה | הפכה לספינת מטרה ב-1921- וב-1927 נגרטה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 16,500 טון, מקסימלי: 17,683 טון |
| אורך | 135.2 מטר |
| רוחב | 24.2 מטר |
| שוקע | 8.2 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 800–817 איש |
| טווח שיוט | 17,000 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 15 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 16,750 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 305 מ"מ, שריון סיפון – 25–102 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 305–343 מ"מ, צריחי תותחים משניים – 76–178 מ"מ, ברבטות – 76–305 מ"מ, מחיצות הגנה – 203 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 8 תותחים 9.2 אינץ' (234 מ"מ), 24 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 5 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
אה"מ אגממנון הייתה אחת משתי אוניות מערכה פרה-דרדנוט מסדרת לורד נלסון שהושקו ב-1906 והושלמו ב-1908. היא הייתה אוניית המערכה הפרה-דרדנוט השנייה לפני אחרונה של הצי המלכותי שנבנתה, ואחריה אוניית האחות שלה, לורד נלסון. היא שובצה בצי התעלה כשהחלה מלחמת העולם הראשונה ב-1914. האונייה הועברה לים התיכון עם לורד נלסון בתחילת 1915 כדי להשתתף במערכת הדרדנלים. היא ביצעה מספר הפגזות נגד ביצורים טורקיים ובתמיכה בכוחות הבריטיים. אגממנון נשארה בים התיכון לאחר סיום המערכה למניעת סיירת המערכה הגרמנית SMS גבן והסיירת הקלה ברסלאו מפריצה לים התיכון. אגממנון הפילה את הצפלין LZ-55 (LZ-85) הגרמני במהלך משימת הפצצה מעל סלוניקי ב-1916. ב-30 באוקטובר 1918, האימפריה העות'מאנית חתמה על שביתת הנשק של מודרוס על סיפון האונייה בזמן שעגנה בלמנוס שבצפון הים האגאי. היא הוסבה לספינת מטרה מבוקרת רדיו לאחר חזרתה לבריטניה במרץ 1919 והחלה שירות ב-1921. אגממנון הייתה הפרה-דרדנוט האחרונה בשירות הצי המלכותי; היא הוחלפה על ידי סנטוריון בסוף 1926 ונמכרה לגרוטאות בינואר 1927.
בנייה ותיאור
_profile_drawing.png)
אה"מ אגממנון הוזמנה בשנת 1904 והייתה אוניית המלחמה הראשונה שנבנתה על ידי מפעלי הבנייה הימיים של ויליאם בירדמור והחברה של Dalmuir Naval Construction Works. היא הונחה ב-15 במאי 1905 והושקה ב-23 ביוני 1906 לפני שעבודות המספנה עצמן הסתיימו. השלמתה התעכבה מאוד בגלל שביתות עובדים והסטת תותחי ה-12 אינץ' (305 מ"מ) שנועדו לה לזרז את השלמת דרדנוט, והיא לא הושלמה לבסוף עד יוני 1908, שישה חודשים לפני אחותה לורד נלסון.
הדחק האונייה היה 17,683 טונות ארוכות (17,967 טונות) במעמס מלא, והיא הייתה באורך של 443 רגל 6 אינץ' (135.2 מטרים), רוחב של 79 רגל 6 אינץ' (24.2 מטרים) ושוקע של 26 רגל 9 אינץ' (8.2 מטרים). היא הונעה על ידי שני מנועי קיטור תלת דרגתיים עם ארבעה צילינדרים, שסיפקו 16,750 כוחות סוס (12,490 קילוואט) והעניקו לה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש).
_12-inch_gun_replacement_at_Malta_1915.jpg)
האונייה הייתה חמושה בארבעה תותחי Mk X BL 12 אינץ' המסודרים בשני צריחי תותחים תאומים, אחד מלפנים ואחד מאחור. החימוש המשני שלה כלל עשרה תותחי BL 9.2 אינץ' Mk XI, בצריחי תותחים תאומים בכל פינה של המבנה, וצריח תותח בודד ביניהם, בתוספת 24 תותחי QF 12 פאונד 18 cwt. היא גם כללה חמישה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 18 אינץ' (457 מילימטרים), שעבורם הונחו 23 טורפדות.
לאגממנון הייתה חגורת שריון בקו המים שלה בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), וכך גם החזית וצידי צריחי התותחים שלה.
היסטוריית שירות
לפני מלחמת העולם הראשונה
אה"מ אגממנון נכנסה לשירות ב-25 ביוני 1908 ב-Chatham Dockyard בפלגת Nore של צי הבית. ב-11 בפברואר 1911, היא פגעה בסלע לא ידוע בנמל בפרול, ספרד, ונפגעה בקרקעית שלה. היא צורפה זמנית בספטמבר 1913 לשייטת אוניות המערכה הרביעית.
מלחמת העולם הראשונה
לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, אגממנון שובצה בשייטת אוניות המערכה החמישית בצי התעלה והתבססה בפורטלנד. עם אוניות אחרות, היא חיפתה על ההובלה הבטוחה של חיל המשלוח הבריטי, בפיקודו של סר ג'ון פרנץ', לצרפת. ב-14 בנובמבר היא עברה לשירנס כדי לשמור על החוף האנגלי מפני אפשרות של פלישה גרמנית. היא חזרה לפורטלנד ב-30 בדצמבר והועסקה בהגנה על הנמלים הדרומיים של אנגליה ובסיורים בתעלת למאנש עד פברואר 1915.
מערכת הדרדנלים, 1915–1916
בפברואר 1915, אגממנון הצטוותה להשתתף במערכת הדרדנלים. היא עזבה את פורטלנד ב-9 בפברואר, והצטרפה לשייטת הדרדנלים הבריטית במודרוס 10 ימים לאחר מכן. זה היה היום השני להפגזת הפתיחה של המבצרים העות'מאניים ששמרו על הכניסה לדרדנלים, והאונייה הצטרפה מיד למתקפה. היא גם השתתפה בהפגזה שלאחר מכן על המבצרים הפנימיים מאוחר יותר בפברואר. אגממנון נפגעה על ידי שבעה פגזי 240 מילימטרים (9.4 אינץ') תוך עשר דקות ב-25 בפברואר שחוררו אותה מעל קו המים, וספגה שלושה הרוגים.
_9.2-inch_gun_firing_on_Sedd_el_Bahr_4_March_1915.jpg)
היא תמכה בנחיתות האמפיביות הקטנות ב-4 במרץ והשתתפה בהפגזה נוספת ב-6 במרץ 1915. היא ספגה אש כבדה מפורט חמידיה ב-7 במרץ, וספגה שמונה פגיעות מפגזים בקליבר גדול; אחד מהם, בקוטר 14 אינץ' (356 מילימטרים), פוצץ חור גדול בסיפון המרובע שלה והרס את חדר הנשק ואת חדר התותחים. היא גם ספגה כמה פגיעות מפגזים קלים באותו יום, ולמרות שספגה נזק במבנה העילי שלה, יכולות הלחימה וההפלגה שלה לא נפגעו באופן רציני.
האונייה השתתפה גם בהתקפה העיקרית על מבצרי הדרדנלים ב-18 במרץ. הפעם, סוללת הוביצר בקוטר 6 אינץ' (152 מילימטרים) פתחה באש על אגממנון ופגעה בה 12 פעמים תוך 25 דקות; חמישה מפגזי ההוביצר פגעו בשריון שלה ולא גרמו נזק, אבל שבעה שפגעו מחוץ להגנת השריון שלה עשו נזק מבני ניכר והוציאו זמנית את אחד מתותחי ה-12 אינץ' (305 מילימטרים) מכלל פעולה.
ב-25 באפריל תמכה אגממנון בנחיתות העיקריות במסגרת השייטת החמישית, ולאחר מכן סיירה כדי להגן על שולות מוקשים והטלת רשתות של מדינות ההסכמה שפעלו בדרדנלים. בפעולה נגד סוללות שדה עות'מאניות, היא ספגה שתי פגיעות בין 28 באפריל ל-30 באפריל, והיא סיפקה תמיכה באש לכוחות מדינות ההסכמה במהלך התקפת נגד טורקית ב-1 במאי. אגממנון הפגיזה סוללות ארטילריה עות'מאניות ב-6 במאי לפני הקרב השני על קריתיה.
אגממנון נסוגהלמלטה מאוחר יותר במאי כדי לעבור שיפוץ וחזרה לדרדנלים ביוני. ב-2 בדצמבר, האונייה הצטרפה לסיירת הממוגנת אנדימיון ולמוניטור M33 בהפצצת גשר קבאק, תוך השמדת מספר מפתחים שלו וניתקה את התקשורת העות'מאנית לחצי האי גליפולי.
פעולות הים התיכון, 1916–1918
עם סיום מערכת הדרדנלים בינואר 1916, אורגנו מחדש כוחות הצי הבריטי באזור, ואגממנון הפכה לחלק משייטת מזרח הים התיכון, אשר סומנה מחדש כ"שייטת הים האגאי" באוגוסט 1917. תחת שני השמות, השייטת הייתה מפוזרת ברחבי האזור כדי להגן על איים שבידי מדינות ההסכמה, לתמוך בצבא הבריטי בסלוניקי, ולהישמר מפני כל ניסיון פריצה מהדרדנלים על ידי סיירת המערכה הגרמנית גבן והסיירת הקלה ברסלאו. את שארית המלחמה בילתה אגממנון בסלוניקי ובמודרוס, לסירוגין בין שני הבסיסים עם אחותה לורד נלסון; אגממנון התבססה בעיקר במודרוס, לורד נלסון בעיקר בסלוניקי. תוך כדי ביצוע תפקידים אלה, אגממנון פגעה בצפלין LZ-55 (LZ-85) של הצי הקיסרי הגרמני ב-5 במאי בסלוניקי עם פגז 12 פאונד ואילצה אותו לנחות.
מכל האחריות שניתנה לשתי האוניות, החשוב ביותר היה לשמור על מזרח הים התיכון מפני פריצה של גבן, אך כאשר גבן וברסלאו ערכו לבסוף את ניסיון הפריצה שלהם ב-20 בינואר 1918, לורד נלסון הייתה בסלוניקי ואגממנון לא הצליחה לעזוב את מודרוס בזמן כדי להשתתף בקרב אימברוס שהתרחש כתוצאה מהפריצה. לאחר ששתי האוניות הגרמניות פגעו במוקשים, ברסלאו טבעה וגבן חזרה לדרדנלים לפני שאגממנון הספיקה להגיע למקום.
אגממנון עברה שיפוץ במלטה ב-1918. ב-30 באוקטובר, האימפריה העות'מאנית חתמה על שביתת הנשק של מודרוס על סיפון אגממנון בזמן שעגנה בלמנוס שבצפון הים האגאי.
לאחר המלחמה
אגממנון הייתה חלק מהשייטת הבריטית שיצאה לקונסטנטינופול בנובמבר 1918 בעקבות שביתת הנשק. היא חזרה לבריטניה במרץ 1919, שם הושבתה ב-Chatham Dockyard והועברה לעתודה ב-20 במרץ.
בספטמבר 1918, המפקד העליון של הצי הגדול, אדמירל דייוויד ביטי, קרא לספק מטרה גדולה שתאפשר תרגול ירי ריאלי עבור אוניות המערכה של הצי הגדול, שלא השתתפו כמעט בפעילות קרבית מאז קרב יוטלנד בשנת 1916. ניסויים נגד לוח שריון בשנת 1919 הוכיחו שירי תותחי 15 אינץ' (381 מ"מ) בכל פרה-דרדנוט יטביע אותה במהירות, אך השימוש בפרה-דרדרנוט לתרגול מטרה ובדיקות על ידי תותחים בקליבר 6 אינץ' (152 -מ"מ) או קטן יותר נראה מעשי. בהתחלה, הפרה-דרדנוט היברניה הוצעה לתפקידי מטרה, אך בסופו של דבר אגממנון נבחרה לתפקיד זה.
_as_target_ship_1924-1925.jpg)
בהתבסס על הניסיון הקודם בבקרת כלי נשק מוכווני רדיו בריטים, 'אגממנון' שונתה במספנת צ'טהאם לשימוש כספינת מטרה בין 6 בדצמבר 1920 ל-8 באפריל 1921. האונייה חווטה מחדש לבקרת רדיו והופשטה; צריחי ה-12 אינץ' נשארו על הסיפון, אבל כל התותחים שלה וציודם הוסרו, כמו גם ציוד הטורפדו שלה, הסיפון הפתוח, ציוד הסירות הראשי, מגדל הניווט התחתון, תרנים וקרפיפים, רוב מתקני הצוות שלה וציוד מיותר אחר. פתחים ודפנות מיותרים הוסרו וצופו, והיא זכתה למיכלי נטל שונים ממה שהייתה כאוניית מערכה. זה לא נועד להטביע אותה, ולכן הוקצה לה צוות של 153 איש לתחזק ולהפעיל אותה כשהיא לא תחת אש.
שירות המטרה הראשון של אגממנון התרחש לפני שהשינויים שלה הושלמו. ב-19 במרץ 1921, היא נחשפה לענן של גז רעיל כדי לקבוע את השפעת הגז על אוניית מערכה. נמצא כי גז יכול לחדור לאונייה דרך פתחיה השונים, אך האונייה לא נאטמה נגד גז לפני הניסוי ולא ניתן היה להשיג תוצאות מדויקות החלות על אוניית מערכה בשירות. ב-21 בספטמבר היא ספגה אש מקלעים על ידי מפציצים. ניסויים אלה הראו שהפצצה כזו עלולה להטריד אוניית מערכה, אך אינה יכולה לפגוע ביכולות הלחימה או ההפלגה שלה, ועזרה לקבוע הגנה לאנשי הגשר.
אגממנון שימשה גם כדי לבדוק את הפגיעות של אוניות מערכה לפגזי 6 אינץ' (152 מ"מ), 5.5 אינץ' (140 מ"מ) ו-4.7 אינץ' (120 מ"מ) שנורו לעברה על ידי אוניות כמו סיירת המערכה רינואון וריפאלס בזמן שהיא תמרון תחת בקרת רדיו. בדיקות אלו הראו כי אוניות מוגנות כמו אגממנון, כמו הדרדנוטים המאוחרים יותר, יסבלו מנזק למבנים העליונים שלהן אם ייפגעו מפגזים כאלה, אך יכולת ההפלגה או הלחימה שלהן לא תפגע באופן חמור אפילו ממספר רב של פגיעות בקליבר קטן יותר.
הוצאתה משירות
אגממנון הוחלפה כספינת מטרה על ידי הדרדנוט סנטוריון בדצמבר 1926. היא הייתה אוניית המערכה הפרה-דרדנוט הבריטית האחרונה שהייתה קיימת, היא נמכרה ל-J Cashmore מניופורט, דרום ויילס, ב-24 בינואר 1927 לגריטה, ועזבה את מספנת פורטסמות' ב-1 במרץ כדי להיגרט בניופורט.
קישורים חיצוניים
37572440אה"מ אגממנון (1906)