הסגנון הארץ-ישראלי
הסגנון הארץ-ישראלי הוא סגנון ארכיטקטוני שנוצר בארץ ישראל על ידי ראשוני האדריכלים הציוניים שפעלו בה – אלכסנדר ברוואלד, יוסף ברסקי, עקיבא אריה ויס, ברוך פפירמייסטר ואחרים. סגנונם הארכיטקטוני, שהתפתח בעיקר בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, מתאפיין במאמץ לייצר סינתזה בין האדריכלות המערבית-אירופית לבין האדריכלות הערבית-מקומית. מאמץ זה ביטא את אמונתם (הנאיבית אולי) של אנשי העלייה השנייה ביכולתם להתערות בארץ ישראל ולהפוך לחלק אורגני מהתרבות המקומית – אמונה שבאה לביטוי גם בלבושם הכמו-ערבי; באימוץ מקצועות "מקומיים" כמו שמירה, רעייה וחקלאות מקומית; בשאיפתם ללמוד את השפה ואת המנהגים; וכדומה.
שני המבנים הבולטים ביותר של התקופה (והסגנון) הם מבנה הטכניון בחיפה (ברוואלד) וגימנסיה הרצליה בתל אביב (ברסקי). הקומה הראשונה בביתו של עקיבא אריה ויס בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בתל אביב מהווה דוגמה נוספת, וכן מבנים נוספים של ברסקי ושל ברוואלד: חצר מרחביה, בית הספר הריאלי וביתו הפרטי של ברוואלד; בית "הרצל" ביער חולדה ובתי התימנים בכרם בן שמן של ברסקי.
מאפייני האדריכלות של הסגנון הארץ-ישראלי הם:
- ציוריות
- שימוש רב באלמנטים מזרחיים כגון קשתות מחודדות, שיני חומה, כיפות אבן ועוד
- קומפוזיציות סימטריות
- עומס חזותי רב
לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל והפרעות ב-1921 חלה התרחקות מודעת מהסגנון הערבי המקומי, ונוצר "הסגנון האקלקטי", המלקט משלל מקורות השראה. מעטים בלבד מבין אדריכלי הסגנון האקלקטי המשיכו לשאוב השראה דווקא מהסגנון המקומי, והבולטים מבין אלה היו יוסף מינור (מתכנן בית ביאליק, שאיננו סימטרי) ויהודה מגידוביץ' בחלק מעבודותיו.
| אדריכלות ישראלית | ||
|---|---|---|
| מבנים בישראל | מבנים בירושלים • מבנים בתל אביב • מבנים בחיפה • מבנים לפי ערים נוספות • אתרי מורשת עולמית בישראל | |
| סגנונות וגישות בנייה בישראל | אדריכלות טמפלרית • הסגנון הארץ-ישראלי • הסגנון האקלקטי • הסגנון הבינלאומי • ברוטליזם ושיכונים • בנה ביתך | |
| ערכים בנושא תכנון ובנייה בישראל | חוק התכנון והבנייה • תכנון ובנייה בישראל • תוכנית גדס • תוכנית שרון • ישראל 2020 | |
| נושאים נוספים | אדריכלים ישראלים • אדריכלות בירושלים • אדריכלות בתל אביב והעיר הלבנה • גורדי שחקים בישראל | |
| ראו גם פורטל אדריכלות | ||
27796812הסגנון הארץ-ישראלי