אבלינו
 סמל אבלינו | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 קמפניה |
| נפה | אבלינו |
| ראש העיר |
פאולו פוטי Paolo Foti |
| שפה רשמית | איטלקית |
| שטח | 30.4 קמ"ר |
| גובה | 348 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 54,270[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 1,800 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 41°55′N 14°47′E / 41.917°N 14.783°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
אבלינו (באיטלקית: Avellino) היא בירת נפת אבלינו שבמחוז קמפניה שבאיטליה. העיר שוכנת במישור המוקף בערים במרחק של 42 ק"מ מדרום-מזרח לנאפולי והיא מהווה צומת דרכים חשוב על הכביש מסלרנו לבנוונטו.
היסטוריה
לפני הכיבוש הרומי היה היישוב העתיק אבלינום (Abellinum) מרכזו של השבט הסאמניטי הירפיני (Hirpini). היישוב היה ממוקם על גבעה במרחק 4 ק"מ מהעיר הנוכחית, במקום שבו שוכנת כיום העיירה אטריפלדה (Atripalda). אבלינום נכבשה על ידי הרומים בשנת 293 לפנה"ס והם שינו את שמה כמה פעמים במאות השנים הבאות. יחד עם זאת ההכרה בה כעיר רומית של ממש חלה רק לאחר הכיבוש על ידי לוקיוס קורנליוס סולה בשנת 89 לפנה"ס.
העיר קיבלה על עצמה את הנצרות בערך בשנת 500 לספירה וקיבלה מעמד של דיוקסיה. בהמשך אירעו הפלישות של הגותים והונדלים. לאחר הכיבוש הלומברדי של דרום איטליה, ננטשה העיר העתיקה (הדעות חלוקות אם כל העיר ננטשה או חלקה) ויישוב חדש החל לצמוח על גבעה סמוכה שהיא אבלינו של היום. בהיותה מוגנת על ידי מצודה, היא נעשתה חלק מדוכסות בנוונטו ולאחר נפילתה של זו האחרונה, חלק מנסיכות סלרנו.
ב-1100, בתקופת שלטון הנורמנים בדרום איטליה, נרכשה העיר על ידי ריקארדו דל'אקווילה (Riccardo dell'Aquila). מאוחר יותר העביר אותה שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה לידי משפחת מונטפורט שאותה ירש בית קנדיה.
הזכויות הפאודליות על אבלינו נרכשו ב-1581 על ידי דוכס אטריפלדה (Atripalda), מאצולת נאפולי, שב-1589 הוענק לו התואר נסיך אבלינו. אבלינו הפכה להיות מקום מושב משפחתו של הנסיך. בנו ונכדו שימשו ברציפות כנגידים הגדולים של ממלכת נאפולי והיו אבירי מסדר גיזת הזהב.
ב-1820 התרחשו באבלינו מהומות. יחד עם זאת, איחוד איטליה כחמישים שנה לאחר מכן, לא הביא תועלת לעיר. העיר נותרה ללא קשר למסילת הברזל בין נאפולי-בנוונטו-פוג'יה ורחוקה מהים.
ב-1943 הופצצה העיר על ידי מטוסי בעלות הברית בניסיון לסכל את נסיגתן של יחידות השריון הגרמניות דרך גשר פריירה (Ferriera).
אבלינו סבלה מרעשי אדמה במהלך ההיסטוריה שלה והיא הוכתה קשות ברעשי האדמה שאירעו ב-23 בנובמבר 1980 וב–14 בפברואר 1981. אבלינו ספגה גם מטר של אפר געשי שנבע מהתפרצויות רבות של הר וזוב השוכן ממערבה. העיר יושבת על מיקום מייצג של פומיס שנובע מהתפרצות פליניאנית של הוזוב שארעה במחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה.
כלכלה
רעש האדמה של 1980 היווה נקודת תפנית עבור העיר ועבור כל הנפה. תקציבים גדולים הושקעו בתשתיות של אבלינו וסכומים נוספים שימשו להניע את כלכלת העיר. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הייתה רמת ההכנסה לנפש באבלינו מהגבוהות במחוז.
חקלאות
עד לאמצע שנות השבעים של המאה ה-20 חקלאות הייתה הציר המרכזי של כלכלת אבלינו. מאז עזבה אוכלוסייה צעירה רבה את החוות המשפחתיות ולעיתים גם עברה להתגורר מחוץ לאזור בחיפוש אחר עבודות מכניסות יותר. יחד עם זאת, ענפי גידול הטבק גפן היין ואגוזי הלוז נותרו חלק חשוב של הכלכלה המקומית ובעקבות השקעות של השנים האחרונות[דרוש מקור] מהווים מקור תעסוקה לאנשים רבים.
תעשייה
המגזר התעשייתי מהווה חלק חשוב מכלכלת אבלינו. שני אזורי תעשייה שוכנים ממזרח וממערב לעיר ובהם פועלים עסקים קטנים ובינוניים רבים, כולל מפעל מנועים (FMA) המייצר מנועים עבור חבורת הרכב פיאט, אופל, לנצ'יה ואלפא רומיאו.
בתרבות הפופולרית
בסדרת הטלוויזיה הסופרנוס מוזכר מוצאו של טוני סופרנו מאבלינו. סבו של טוני סופרנו היגר מאבלינו לארצות הברית בראשית המאה ה-20. באחד הפרקים מציין סופרנו כי "כל תושבי הכפר אבלינו התיישבו באזור" (מחוז אסקס, ניו ג'רזי).
קישורים חיצוניים
- אתר הבית של עיריית אבלינו (באיטלקית)
- אבלינו באנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- http://www.avellinomagazine.it/ (באיטלקית) ו(באנגלית)