RDF (מיחזור)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
מפעל המיחזור RDF בפארק המיחזור שנמצא בפארק אריאל שרון במתחם חירייה

(Refuse Derived Fuel (RDF (נקרא גם: (solid recovered fuel / specified recovered fuel (SRF) הוא דלק המיוצר מסוגי פסולת שונים כגון "פסולת עירונית מוצקה" (MSW), פסולת יבשה מהתעשייה ופסולת מאתרי מסחר שונים.

בעברית ה-RDF נקרא "דלק תולד פסולת"[1].

דלק ה-RDF מורכב בעיקר מחומרים דליקים, יבשים ברובם כגון פלסטיק לסוגיו (ללא פלסטיק מסוג PVC), קרטון, נייר וטקסטיל.

מתקני עיבוד המכינים את ה-RDF ממוקמים בדרך כלל בקרבת מקור של פסולת מוצקה בעוד שייתכן ומתקן הבעירה, שהוא יעד הקצה של ה-RDF, יימצא במקום מרוחק יותר וה-RDF ישונע אליו.

ההבדל בין SRF לבין RDF הוא בעובדה שה-RDF מיוצר על פי תקנים בינלאומיים כגון CEN / 343.

ייצור RDF נחשב כהשבה לאנרגיה של פסולת, אחת מסדרת הפעולות לטיפול בפסולת המוצעות במדרג הפסולת.

תהליך הייצור

חומרים כגון זכוכית, מתכת, חול ואבנים מוסרים במהלך תהליך העיבוד והטיפול שכן הם חומרים לא דליקים. המתכת מוסרת באמצעות מגנט והזכוכית, חול ואבנים באמצעות נפה / מסננת מכנית. לאחר מכן, סכין אוויר משמש להפריד את החומרים הקלים מן הכבדים. לחומרים הקלים יש ערך קלורי גבוה יותר והם יוצרים את ה-RDF הסופי. החומרים הכבדים ימשיכו בדרך כלל למטמנה. את החומר הסופי ניתן להעביר הלאה בצורה שבה הוא מתקבל, כתערובת פשוטה, או שניתן לדחוס אותם למלבנים דמויי לבנים.

טכנולוגיית RDF בישראל

מפעל נשר רמלה החל לקלוט RDF מחברת דניאלי בסביבה בע"מ בשנת 2014 והחל משנת 2016 גם ממפעל לייצור RDF הנמצא במתחם פארק המחזור בחיריה, בסמוך לפארק אריאל שרון.

בעוד חברת דניאלי בסביבה בע"מ מכינה את ה-RDF מפסולת יבשה מהתעשייה בלבד, המפעל לייצור RDF מכין אותו מפסולת עירונית מוצקה (MSW).

המפעל לייצור RDF הוקם בשנת 2015 על ידי ורידיס בשיתוף פעולה משולש עם איגוד ערים דן לתברואה ועם נשר מפעלי מלט ישראליים.

מפעלי המלט התחייבו לקנות RDF מהמפעל למשך תקופה של 30 שנה ואיגוד ערים דן התחייב לספק במשך תקופה זו את הפסולת הדרושה להכנת RDF זה. למפעל כושר ייצור של כ-500 טון RDF ביום כאשר הוא מקבל לטיפול כ 1,500 טון פסולת ביום, כמחצית מהכמות היומית המגיעה אל איגוד ערים דן לתברואה.

מאז הקמתו, המפעל גורם לזיהום ריח חריף סביבו ולסבל רב לתושבי גוש דן.[2]

במפעל נשר רמלה, ה-RDF משמש כתחליף לשימוש במזוט, כחומר הבעירה המחזיק את הכבשן הראשי בטמפרטורה של 1200 מעלות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא RDF בוויקישיתוף


הערות שוליים

  1. ^ מסמך של "הוועדה למונחי איכות הסביבה", פברואר 2009
  2. ^ האזרח גואטה | למה אתר חירייה חזר להסריח ומי מרוויח מזה? - פרק 9 - מתחת לאף, נבדק ב-2019-10-23


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26564864RDF (מיחזור)