MIM-23 הוק
 | |
| טעינת טילי הוק לכן השיגור (או הורדה) | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| יצרן | תאגיד ריית'און, ארצות הברית |
| שימוש ראשון |
ארצות הברית: 1959 ישראל: 1965 |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע רקטי של דלק מוצק |
| משקל | 635 / 584 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 5.03 / 5.08 מטרים |
| קוטר | 37 סנטימטרים |
| ביצועים | |
| מהירות | 2.5 מאך (850 מטר לשנייה) |
| טווח | 40 / 25 ק"מ |
| תקרת גובה | PAR : 17.7 ק"מ / CWAR : 13.3 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 74 / 54 ק"ג |
| הנחיה | ביות חצי אקטיבי על ידי מכ"ם |
MIM-23 Hawk (ראשי תיבות של: Homing All the Way Killer) היא מערכת הגנה אווירית של טילי קרקע-אוויר חצי אקטיביים ליירוט כלי טיס בטווחים בינוניים, בגובה נמוך עד בינוני, מתוצרת חברת "ריית'און" בארצות הברית.
טיל ה'הוק' הוא טיל מונחה עם "ביות חצי-אקטיבי", כלומר שהוא עוקב אחר המטרה ומנווט את עצמו אליה באמצעות החזר אותות של המכ"ם הקרקעי ש"מאיר" את המטרה מהקרקע. הטיל מפוצץ עצמו באמצעות מרעום-קרבה (כאשר עוצמת החזר שידור המכ"ם פוחתת - פיצוץ בעת חליפה בסמוך למטרה) או לחלופין, כשהטיל פוגע ישירות במטרה.
היסטוריה
פיתוח ה'הוק' החל בצבא ארצות הברית בשנת 1952, הניסוי הראשון בטיל נערך ביוני 1956, פיתוח המערכת הושלם בשנת 1957 והיא הופעלה לראשונה בצבא ארצות הברית באוגוסט 1959. המערכת נפרשה בתנאי שדה על ידי חיל הנחתים האמריקאי בשנת 1960.
המערכת נרכשה על ידי רוב מדינות נאט"ו, יפן, איראן (טרם המהפכה האסלאמית) ומדינות נוספות ובהן ישראל החל משנת 1965.
במרוצת שנות פעילותו הארוכות, החל משנות השבעים עברה מערכת ה'הוק' שדרוגים ושיפורים רבים.
המערכת הראשונה שנכנסה לשימוש מבצעי בארץ הייתה PIP1 ונקראה בארץ "בסיסי". מערכת זו כללה בין היתר מכ"ם OMNI (רב כיווני) שהתממשק עם מכ"ם הפולסים PAR. המערכת השנייה היוותה שיפור מזערי של ה-PIP1 ונקראה בארץ "משופר", כאשר בה שופרו מחשב הסוללה (ICC) ומכ"ם ה-OMNI הותקן על אנטנת המכ"ם של ה-PAR (ולא בנפרד ממנו). מערכת ה PIP2 היוותה שיפור משמעותי, כאשר מכ"ם ה-(ROR (Range Only Radar ירד מסד"כ הסוללות לאור השיפור במכ"ם ה-PAR ובמכ"מ הנעילה והעקיבה, ה-HPIR (שעד אז לא הייתה לו מערכת אמידת מרחק עצמאית והוא הסתמך על נתוני ה-ROR). בסוף שנות ה-90 הוכנסה מערכת ה-PIP3, שכללה הכנסת מרכז בקרה אחיד, ה-BCP, שהחליף את מחשב הסוללה (ה-ICC) ואת מרכז הבקרה ה-BCC. בנוסף, מכ"ם ה-PAR נגרע לאור התממשקות הסוללה עם מערכת היהלום ומערכת ה-HPIR שופרה לכדי יכולת להעסיק מספר מטרות בעת ובעונה אחת, כאשר כל פלגה יכולה להעסיק עד שלוש מטרות במקביל (סוללה בעלת שתי פלגות יכולה להעסיק שש מטרות, במקום שתי מטרות ב-PIP2).
ה'הוק' בחיל האוויר הישראלי
הרקע המדיני לאספקת טילי ההוק לישראל
בשנות ה-50 של המאה ה-20 החל מרוץ חימוש בין ישראל ומצרים. ישראל הצטיידה בנשק צרפתי ומצרים ביצעה בשנת 1955 את עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית. מלחמת סיני בשנת 1956 אף האיצה את תהליך המרוץ.
ב־5 ביולי 1961 שיגרה ישראל את הרקטה "שביט 2", רקטה ראשונה מסוג זה מתוצרתה. שיגור הרקטה גרם לסערה במדינות ערב, ולהאצתו של מרוץ חימוש אזורי.
כשנה לאחר מכן, ב-23 ביולי 1962 טענה מצרים כי שיגרה בהצלחה טילי קרקע-קרקע בשם אל-קאהר מתוצרתה ונשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הכריז שהטילים מסוגלים להגיע "דרומית לביירות" (רק לאחר מספר שנים נודע כי הטיל פרימיטיבי ואינו יעיל).
באוגוסט 1962 הודיע נשיא ארצות הברית, ג'ון קנדי באיגרת לראש ממשלת ישראל על ההחלטה לספק לישראל סוללות טילים להגנה אווירית מסוג 'הוק'.[1]
ב־2 בספטמבר 1962 הודיעה ארצות הברית רשמית ופומבית על החלטתה לספק טילי 'הוק' לישראל והדגש היה לאספקת טילים לצורך הגנה. בקריקטורה של דוש בעיתון מעריב נראה ה"דוד" קנדי מעשן סיגר בדמות טיל המכבד את הילד שרוליק (ישראל) בשלגון "הוק", ברקע נראה נאצר המעשן טיל התקפה משלו. לצורך לימוד מערכת ההוק ולקליטתם בחיל האוויר נבחרו יואש צידון ואריה גור. אספקת טילי ה'הוק' לישראל סימנה את תחילתו של עידן הצטיידות צה"ל בנשק אמריקאי.
הפעלת ה'הוק' בחיל האוויר הישראלי
מערכת ההוק נקלטה בחיל האוויר בשנת 1965 וקיבלה את הכינוי "שנהב". לשם קליטתם הוקמה בחיל "יחידת טילי קרקע אוויר" בקיצור יטק"א. עם הקמתו של מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי בשנת 1970 שולבו יחידות ההוק במערך זה ושמן שונה ל"יחידת טילי נ"מ" ובקיצור יטנ"מ.
הירי הקרבי הראשון של טיל הוק בעולם, והפלה ראשונה שלו, התרחשו ביום הראשון של מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967. מטוס אוראגן ישראלי פגוע טס לכוון הקריה למחקר גרעיני בדימונה. הטייס הפגוע, יורם הרפז, לא הזדהה והופל על ידי סוללת טילי הוק שהגנה על הקריה למחקר גרעיני.[2]
במהלך השנים הפילו סוללות ההוק 36 מטוסים ומסוקים במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל.[3] מערך ה"הוק" הישראלי מחזיק בשני תארים; בינואר 1967 בוצע בישראל הירי המבצעי הראשון של טיל הוק בעולם, כאשר טיל הוק שוגר טיל לעבר מטוס מיג-21 סורי. הטיל לא פגע במטרתו.
ההפלה הראשונה בעולם של מטוס אויב על ידי הוק
ב 21 במאי 1969 הושגה ההפלה העולמית הראשונה של מטוס אויב על ידי טיל הוק, עם הפלתו של מטוס מיג-21 מתוצרת ברית המועצות. סוללת הוק נפרסה בבלוזה, צפונית לקנטרה, עקב פעילות של מטוסי אויב באזור. סמל המבצעים של הסוללה, יריב גבע, זיהה על המכ"ם מטוס מיג 21 מצרי המתקרב לסוללה ונעל עליו. מכיוון שהזנקת מטוסי חיל האוויר לאזור לא באה בחשבון עקב ריחוק בסיסם מהאזור, ביקש סגן משנה יאיר תמיר, קצין המבצעים של הסוללה, אישור לירי טילים. האישור ניתן וסג"ם תמיר שיגר טיל שפגע במטוס והוא התפוצץ באוויר. זו הייתה ההפלה הראשונה בעולם של מטוס אויב על ידי טיל הוק מתוצרת ארצות הברית והיא עוררה עניין במדינות שהכניסו טילים מסוג זה למערך ההגנה האווירית שלהם.[4][5]
תקדים עולמי נוסף היה ב-6 באוקטובר 1973: סוללת הוק שהוצבה בראס סודר שבסיני (מיחידה 139) הפילה שני מסוקי מי-8. הפלת המסוקים הראשונה בעולם של טילי הוק הפתיעה את מהנדסי ריית'און (יצרנית ההוק) שכן על פי תכנונו, לא נועד לכך. מהירותו הנמוכה של המסוק מנעה את נעילת מכ"ם ההארה עליו ומפעיל המכ"ם, תוך גילוי כושר המצאה, העביר את המכ"ם למצב ידני וננעל על להבי המסוק ובכך כיוון את הטיל למטרתו והשיג את ההפלה. הנוהל הוכנס לספר הנהלים של מערכי הנ"מ בארץ ובעולם.
כחודש וחצי לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים הציתה סוללת טילי הוק אש בבאר שבשדה הנפט הימי באבו רודס שבסיני. הרקע לכך הייתה כוננות גבוהה לקראת תקיפה של מסוקים מצריים עם לוחמי קומנדו. מכ"ם המעקב של הסוללה ננעל בטעות על מניפה של גנרטור בשדה הנפט שהיה בים, מאחר שמכשירי הסוללה הראו נתונים הדומים למסוק, נורה טיל על באר הנפט, הירי גרם לשרפה בבאר הנפט שבערה חודשים אחדים לאחר הירי.
הגנה על מרחבים קריטיים
בשל טווח הגילוי הגדול של מכ"ם ה-PAR שלה ויכולת היירוט הארוכה, באותו זמן, של הסוללה היא הגנה על אתרים קריטיים כמו השטח של הקריה למחקר גרעיני שליד דימונה ושל המפעלים הפטרוכימיים בחיפה. עם התיישנותה מערכות אחרות החליפו את סוללות ההוק.
הפלת מיג 25 סורי במבצע שלום הגליל
בעיצומו של מבצע שלום הגליל ביצעו הסורים גיחות צילום באמצעות מטוס מיג-25 שטס מעל דרום לבנון בגובה רב של 70 אלף רגל במהירות של 2.5 מאך. עקב הגובה הרב והמהירות הגבוהה, ניסיונות ליירוטו באמצעות מטוסי קרב לא צלחו. במטה חיל האוויר החליטו לנסות להפיל את המטוס באמצעות מערכת ההוק, חרף העובדה שהמיג-25 טס בגובה הרב ב-15 אלף רגל מטווח הירי המרבי של ההוק, שהוא 55 אלף רגל. בחודש אוגוסט 1982 יצא לדרך המבצע להפלת המיג-25 שקיבל את שם הקוד "גוזל". סוללות ההוק נפרסו בג'בל ברוך והמתינו לו. ב-12 באוגוסט הוא הופיע שוב אך מכ"ם ההוק לא הצליח לנעול עליו. סמ"ר פיני שפטר, מ״ע טכני במילואים בסוללת מנרה, יזם שינוי במערכת שנועד להגדיל את לשפר את יכולת החיפוש והנעילה שלה. שפטר בנה התקן שאִפשר נעילה על מטוס, בגובה רב ובמהירות גבוהה. עד אותה עת מכ"ם הHPI (מכ"ם הנעילה, בעל אונת עפרון) של הסוללה איפשר שני סוגי חיפושים למטרת נעילה על מטרה; חיפוש רחב בגובה וברוחב וחיפוש קופסה, שנועד למציאת מטרה במקום ידוע מראש ונעילה עליה. השינוי של שפטר מאפשר ביצוע חיפוש צר לגובה או לרוחב לפי גובה שנקבע או אזימוט שנקבע ובכך מעלה את היכולת למצוא את המטוס ולהנעל עליו. ההתקן שולב במערכת הבקרה של הסוללה, שתפקידה לנעול על המטרה. נתון הגובה הוזן למערכת באמצעות ידית מכנית שמוקמה בשידת הירי, שבקרון הבקרה (הBCC). שבוע לאחר ההתקנה, נוסתה המערכת עם הרכיב החדש, התקבלה נעילה אך לא התקיימו תנאים שאִפשרו ביצוע של ירי. ב-31 באוגוסט, סמוך לשעה 7:25 בבוקר, שוב נצפה המיג-25 בשמי הצפון. עם קבלת הידיעה נכנסו בסוללת ההוק לכוננות. הבקרים של הסוללה קיבלו את נתוני הטיסה של המיג, הצליחו לנעול על המטוס בעזרת ההתקן של שפטר ושיגרו שני טילי הוק לעבר המיג. המיג נפגע והחל לאבד גובה, זוג מטוסי F-15 מטייסת 106 שהמתינו לפגיעה, שיגרו לעברו טילים נוספים. המטוס נפל ליד ג'וניה מצפון לביירות. לאחר ההפלה נמנעו הסורים מביצוע גיחות צילום נוספות באמצעות המיג-25 באזור זה עד סוף המלחמה. השינוי המוצלח הוכנס לבסוף לכל סוללות ההוק וצורת החיפוש נקראה מאז ״חיפוש גוזל״, על שם המבצע שבעבורו הומצאה. ראש להק ציוד, תא"ל יצחק גבע, ציין את תפקודו של שפטר כ"ביצוע למופת". מאוחר יותר קיבל על כך גם את פרס חיל האוויר.[6]
במערך ההגנה האווירית הישראלי השלימה מערכת ההוק במשימותיה את מערכת טילי הפטריוט. במרוצת השנים הוכנסו שיפורים אמריקאים בטילים ובמכשירי הבקרה, ועקב כך שודרגו גם כל מערכות ההוק גם בישראל, עם זאת, עקב כניסת מערכות מתקדמות נוספות כמו כיפת ברזל וקלע דוד מחד, והתיישנות המערכת מאידך, הביאו לסגירת סוללות ההוק האחרונות שהיו בשימוש בחיל האוויר.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של MIM-23 הוק- ריית'און MIM-23B הוק, באתר חיל האוויר הישראלי
- חגי לוי, עד הוק, בטאון חיל האוויר 207, דצמבר 1995, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- יואב וינוגרד, 25 שנה למערך ההוק, בטאון חיל האוויר 173, מרס 1990, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- נועם גוטמן, מאז ועד הוק, באתר חיל האוויר הישראלי, ביטאון חיל האוויר, גיליון 162, אפריל 2005 מאמר על 40 שנה ל"הוק" בישראל
- ה"האוק" טיל נ"מ, מערכות 157, פברואר 1964
- טילי נ"מ "הוק", מערכות 167, מאי 1965
- פיני שפטר, מבצע גוזל
מבט שני הפלת מיג 25, סרטון באתר יוטיוב
רן לוי, 'מבצע גוזל', או המילואמניק שהפיל מיג-25 מהמיטה, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)- סוללת ההוק באתר אמריקאי כולל נתונים.
הערות שוליים
- ^ תאריכים ומידע על הרקע המדיני לאספקת טילי ההוק לישראל נלקחו מרשימה כרונולוגית - ציוני דרך ביחסי ישראל-ערב מהסכמי שביתת-הנשק עד היום, עמ' 77 עד 87 בשלום רוזנפלד, שמואל גילאי (עורכים) ידען מעריב תשכ"ד, הוצאת מעריב, ערה"ש תשכ"ד (ספטמבר 1963)
- ^ נועם גוטמן, מאז ועד הוק, באתר חיל האוויר הישראלי, ביטאון חיל האוויר, גיליון 162, אפריל 2005. ראו בפרק הפלות ראשונות
- ^ "מערך ההגנה האווירית". אתר חיל האוויר
- ^ יואב וינוגרד, 164-165 נ"מ הפלות ראשונות מהקרקע, באתר ..
- ^ יואב וינוגרד, מערך הנ"מ, משרד הביטחון / ההוצאה לאור, 2002
- ^ יואב רוזן, ה"גוזל" הופל מ-70 אלף רגל, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בדצמבר 2000
הפלת מיג 25 בתוכנית ה-PODCAST "עושים היסטוריה" Feb 2015
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: MIM-23 הוק |
MIM-23 הוק35622809Q482414