וואווי
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה פרטית |
| מייסדים | רן ג'נגפיי |
| תקופת הפעילות | 1987–הווה (כ־37 שנים) |
| חברות בנות | HiSilicon |
| משרד ראשי |
 שנג'ן, הרפובליקה העממית של סין |
| בעלות | עובדי החברה (98.56%), רן ג'נגפיי (1.42%) |
| ענפי תעשייה | טלקומוניקציה |
| מוצרים עיקריים | תקשורת סלולרית, רשתות רחבות פס, ייעוץ ושירותי מיקור חוץ ופיתוח טלפונים סלולריים |
| הכנסות | 60.8 מיליארד דולר (2015) |
| רווח תפעולי | 7.05 מיליארד דולר (2015) |
| רווח | 5.7 מיליארד דולר (2015) |
| הון עצמי | 18.3 מיליארד דולר (2015) |
| סך המאזן | 57.3 מיליארד דולר (2015) |
| אנשי מפתח | סון יאפאנג (יו"ר) |
| עובדים | 170,000+ (2015) |
| www.huawei.com | |
וואווי טכנולוגיות (בסינית: 華為技術有限公司, באנגלית: Huawei Technologies) הוא תאגיד רב-לאומי סיני המייצר ציוד טלקומוניקציה: טלפונים חכמים, ציוד לרשתות תקשורת ופתרונות אבטחת מידע אשר מרכזו בעיר שנג'ן, במחוז גואנגדונג, ברפובליקה העממית של סין. וואווי היא יצרנית ציוד הטלקומוניקציה הגדולה ביותר בעולם.
החברה הוקמה בשנת 1987 על ידי רֶן גֶ'נְגפֵיי (Ren Zhengfei), מהנדס לשעבר בצבא השחרור העממי. באותה עת החברה התמקדה בייצור ציוד למרכזיות טלפוניה, אך מאז הרחיבה את עסקיה לבניית רשתות טלקומוניקציה, נתינת שירותי ייעוץ וציוד לתאגידים בתוך סין ומחוץ לה וייצור מכשירי תקשורת למגזר הפרטי.
נכון לספטמבר 2015, לחברה מעל 170,000 עובדים, כ-76,000 מהם עוסקים במחקר ופיתוח. לחברה 21 מרכזי מחקר ופיתוח ברחבי העולם, כולל בסין, ארצות הברית, קנדה, בריטניה, פקיסטן, צרפת, בלגיה, גרמניה, קולומביה, שוודיה, אירלנד, הודו, רוסיה, טורקיה וישראל.[1] בשנת 2013 השקיעה 5 מיליארד דולר במחקר ופיתוח, ובשנת 2014 עלתה ההשקעה ל-6.4 מיליארד דולר.
בשנת 2014 רשמה החברה רווח של 5.5 מיליארד דולר. המוצרים והשירותים שלה נמצאים במעל 140 מדינות ברחבי העולם, והיא משרתת 45 מתוך 50 מפעילות הטלקום הגדולות בעולם.
ועדת מודיעין של הקונגרס האמריקני הזהירה כי שתי חברות הטכנולוגיה הסיניות וואווי ו-ZTE מאיימות על ביטחונה של ארצות הברית, וקיים חשד כי לחברות אלה קשר עם ממשלת סין.[2]
שם החברה
Huawei להאזנה (מידע • עזרה) הוא התעתיק האנגלי הרשמי לשם החברה (בסינית מפושטת: 华为; בסינית מסורתית: 華為; בפין-יין: Huáwéi). האטימולוגיה של הסימן 華 נגזרת מ-花, שמשמעותו "פרח". הדבר בא לידי ביטוי בלוגו החברה.
התעתיק של שם החברה הסינית לעברית הוא "חוואווי", אולם היבואנית הרשמית של מוצרי הסלולר של החברה לישראל, אלפא טלקום, הודיעה כי שם החברה שנבחר בעברית הוא "וואווי". כך ההגייה בישראל תתאים להגיית שם המותג במדינות המערב דוברות האנגלית, שבהן לא הוגים את צליל האות ח'.
היסטוריה
השנים המוקדמות
במהלך שנות ה-80 ממשלת סין ניסתה להפוך את תשתיות התקשורת הלא מפותחות במדינה למודרניות. באותה תקופה, המרכיב המרכזי ברשתות התקשורת היה מרכזיות הטלפוניה, ובסוף שנות ה-80 מספר קבוצות מחקר סיניות עשו מאמצים לפתח ולרכוש טכנולוגיות מתקדמות בתחום המרכזיות, בעיקר באמצעות מיזמים משותפים עם חברות זרות.
רן גֶ'נְגפֵיי, סגן מנהל לשעבר בחיל ההנדסה של צבא השחרור העממי, יסד את חברת וואווי בשנת 1987 בעיר שנג'ן. במקום להסתמך על העברת טכנולוגיה מחברות זרות באמצעות מיזמים משותפים (חברות שהיו בדרך כלל מסרבות להעביר את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שלהן לידי סין), רן התמקד במחקר ובפיתוח מקומי של מרכזיות טלפוניה באמצעות הנדסה הפוכה של טכנולוגיות זרות. באותו הזמן כל טכנולוגיית הטלקומוניקציה של סין התבססה על ייבוא מחו"ל, ורן קיווה להקים חברת טלקומוניקציה מקומית שתתחרה בטכנולוגיות הזרות.
החברה דיווחה בעת הקמתה כי יש לה הון עצמי של 21,000 רנמינבי. על פי דיווח העיתון Far Eastern Economic Review, החברה גם קיבלה הלוואה בסך 8.5 מיליון דולר מבנק בבעלות המדינה, אך החברה הכחישה את קיומה של הלוואה שכזו.
בשנים הראשונות התבסס המודל העסקי של החברה על מכירה חוזרת של מרכזיות פרטיות שיובאו מהונג קונג. במקביל השקיעה החברה בהנדסה הפוכה ובמחקר ופיתוח, במטרה לייצר ציוד בעזרת הטכנולוגיה שלה עצמה. עד שנות ה-90 היו לחברה 500 עובדים שעסקו במחקר ופיתוח, והיא החלה לשווק את המרכזיות שפיתחה בעצמה למלונות וחברות קטנות.
פריצת הדרך של החברה הגיעה ב-1993, עם השקת המרכזייה מסוג C&C08 שפיתחה. מדובר היה במרכזייה החזקה ביותר בסין באותה העת. בתחילה הותקנה המרכזייה בערים קטנות ובאזורים כפריים, ועם הזמן החברה הגדילה את נתח השוק שלה. כמו כן החברה פיתחה קשרים עסקיים בעקבות מיזמים משותפים עם הרשויות המקומיות, כך שבמסגרת המיזם היא נתנתה "דיבידנדים" לפקידים המקומיים, בתמורה להטמעת מערכות וואווי ברשתות המקומיות. נטען כי שיטות אלה היו "לא שגרתיות, על גבול השחיתות", אך לא בלתי חוקיות.
וואווי גם זכתה בחוזה להקמת רשת התקשורת הלאומי הראשונה של צבא השחרור העממי, עסקה אשר אחד העובדים תיאר אותה "קטנה במונחי היקף העסקים שלנו, אך גדולה בהיקפי היחסים". ב-1994 נפגש המייסד רן ג'נגפיי עם נשיא סין ג'יאנג דזה-מין ואמר לו ש"טכנולוגיית מרכזיות קשורה בבטיחון הלאומי, ומדינה שאין לה ציוד מרכזיות משלה, היא כמו מדינה שחסר לה צבא".
נקודת תפנית משמעותית נוספת הייתה ב-1996, אז אימצה הממשלה מדיניות תמיכה ביצרני הטלקומוניקציה המקומיים, והגבלת חברות זרות מלהתחרות. וואווי קודמה הן על ידי הממשלה והן על ידי הצבא, והקימה משרדי מחקר ופיתוח נוספים.
התרחבות מחוץ לסין
בשנת 1997 זכתה וואווי בחוזה הראשון מחוץ לסין, במסגרתו סיפקה מוצרים לרשת נייחת לחברה האצ'יסון ומפואה מהונג קונג. בהמשך אותה שנה השיקה וואווי מוצרים מבוססי GSM, ולאחר מכן התרחבה והציעה גם מוצרי CDMA ו-UMTS. ב-1999 פתחה החברה מרכז מחקר ופיתוח בבנגלור שבהודו, במטרה לפתח מגוון רחב של תוכנות טלקום. בין השנים 1998–2003 התקשרה וואווי עם IBM לצורך מתן שירותי ייעוץ, ועברו שינוי משמעותי במבנה הניהול ופיתוח המוצרים שלה. וואווי המשיכה להרחיב את פעילותה בשווקים מחוץ לסין גם במהלך שנת 2000, והגיעה למכירות בינלאומיות של יותר מ-100 מיליון דולר באותה שנה, וכן הקימה מרכז מחקר ופיתוח נוסף בסטוקהולם, שוודיה. בשנת 2001 הקימה 4 מרכזי מחקר ופיתוח בארצות הברית, מכרה את חברת הבת Avansys שאינה עוסקת בתחום הליבה של וואווי לחברת אמרסון תמורת 750 מיליון דולר, והצטרפה לאיגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי. עד שנת 2002 המכירות הבינלאומיות של וואווי הגיעו ל-552 מיליון דולר.
בשנת 2004 חתמה וואווי על הסכם להקמת רשת דור שלישי לחברת Telfort, מפעילת סלולר הולנדית. ההסכם שהוערך ב-25 מיליון דולר, היה הראשון מסוגו לחברה באירופה.
בשנת 2005 עבר היקף ההזמנות הבינלאומיות את היקף ההזמנות המקומי בסין בפעם הראשונה. ווואווי חתמה על הסכם מסגרת עם וודאפון. הסכם זה היה ייחודי בכך שלראשונה ספק ציוד טלקומוניקציה סיני היה ספק מאושר של שרשרת האספקה העולמית של וודאפון. הסכם זה סלל את הדרך לאספקת פתרונות תקשורת של וואווי בכל אחת מהחברות של וודאפון בעולם. וואווי חתמה גם על הסכם עם בריטיש טלקום להתקנת ציוד MSAG וציוד תמסורת ברשת הדור הבא (21CN) שהקימה בריטיש טלקום בבריטניה.
ב-2008 פרסה החברה לראשונה רשת UMTS / HSPA מסחרית בקנדה על ידי אספקת ציוד הדור הבא לרשת הסלולר של חברות TELUS ובל קנדה.
בשנת 2009 ספקה החברה ציוד להקמת רשת LTE למפעיל הסלולר TeliaSonera בנורווגיה. באותה שנה השיקה החברה פתרונות קצה לקצה הראשונים בעולם, המאפשרים לספק 100G מנתבים למערכות תמסורת, במטרה להתמודד עם הדרישות ההולכות וגדלות בתעבורת הרשתות.
בשנת 2010 נכנסה וואווי לראשונה לרשימת Fortune Global 500 של המגזין Fortune, וזאת הודות למכירות שנתיות בסך 21.8 מיליארד דולר, ורווח נקי של 2.67 מיליארד דולר. עוד באותה שנה פורסם כי החברה מתכננת להשקיע חצי מיליארד דולר בהקמת מפעל לייצור ציוד טלקומוניקציה בטאמיל נאדו שבהודו, ועוד 100 מיליון דולר בהרחבת מרכז המחקר והפיתוח שלה בבנגלור.
בספטמבר 2013 נפתח משרד קנדי חדש של החברה ברג'יינה, וואווי שתפה פעולה עם המפעיל המקומי SaskTel לבניית רשתות HSPA ו-LTE. באוקטובר אותה שנה וואווי נבחרה על ידי המפעיל הדני TDC A/S לתהליך מודרניזציית הרשת הארצית שלו, ולשירותי תמיכה למשך 6 שנים. היקף ההסכם מוערך ביותר מ-700 מיליון דולר. על פי האקונומיסט, וואווי היא כיום (2017) ספק הטלקום מספר אחד בעולם.
השקעות ושותפויות
וואווי נכנסה למספר שותפויות במטרה להרחיב את טכנולוגיית הסלולר שלה ופתרונות הרשת. במרץ 2003 הקימו וואווי ו-3Com מיזם משותף בשם 3Com-Huawei, או בקיצור H3C, המתמקד במחקר ופיתוח, יצור ומכירה של ציוד רשת, וואווי החזיקה ב-49% ממניות החברה תמורת 880 מיליון דולר. בשנת 2005 וואווי וסימנס הקימו חברה משותפת בשם TD Tech, שמטרתה הייתה לפתח ציוד לרשתות דור 3. וואווי החזיקה ב-49% מהחברה בעוד סימנס החזיקה ב-51% הנותרים. לאחר שנוקיה וסימנס הקימו את Nokia Siemens Networks בשנת 2007, העבירה סימנס את כל אחזקותיה ב-TD Tech לידי Nokia Siemens Networks.
בשנת 2006 הקימה וואווי מרכז מחקר ופיתוח משולב עם מוטורולה לפיתוח טכנולוגיות UMTS. בהמשך השנה הקימה מרכז נוסף ביחד עם "ונצואלה טלקום" לפיתוח ומכירת מסופי טלקומוניקציה. ונצואלה טלקום מחזיקה 65% וואווי את השאר.
חברה משותפת נוספת הוקמה במאי 2007 ביחד עם סימנטק, לפיתוח פתרונות אבטחת מידע ואחסון למפעילי טלקומוניקציה. וואווי החזיקה בתחילה 51% מהחברה החדשה שנקראת Huawei Symantec, ובסיסה בעיר צ'נגדו. במרץ 2012 מכרה סימנטק את כל חלקה בחברה לוואווי.
בעלות ומנהלים
וואווי מגדירה את עצמה כ"קולקטיב" ולא מתייחסת לעצמה כחברה פרטית. מחבר הספר The Party: The Secret World of China's Communist Rulers, ריצ'רד מקגרגור, טוען כי ההגדרה הזו היא חיונית לחברה כך שתוכל להמשיך ולקבל תמיכה מהממשל הסיני.
מנהלים
רן ג'נגפיי מחזיק בתואר נשיא החברה מאז הקמתה ב-1987. רק בשנת 2010 חשפה וואווי את מועצת המנהלים שלה. סון יאפאנג היא היו"ר, ודוח של ה-CIA משנת 2011 מציין כי עבדה במשרד הביטחון הסיני. נכון ל-2011, מועצת המנהלים כוללת את סון יאפאנג, גואו פינג, שו ג'הג'ו'ן, הו חואוקון, רן ג'נגפיי, ועוד 8 דירקטורים נוספים.
בעלות
וואווי מגדירה את עצמה כחברה בבעלות העובדים, ככל הנראה כאמצעי להתמודדות עם מעורבות הממשל הסיני בחברה. עם זאת, מבנה הבעלות בפועל אינו גלוי ומוקף חשאיות. על פי מגזין Caixin, גם עובדים בעלי וותק רב הודו כי שיטת הקצאת המניות לעובדים כמעט בלתי ניתנת להבנה. העובדים לא מקבלים כל מידע אודות המניות שברשותם, והן לא מקנות להם קול בהצבעות. המניות אינן סחירות, ומוחזרות לחברה כאשר העובד עוזב.[3] העובדים מחוץ לסין לא מקבלים את מניות החברה.
מוצרים ושירותים
עסקי הליבה של וואווי מחולקים לשלוש חטיבות:
- רשתות מפעילי טלקום - בניית רשתות טלקומוניקציה ושירותים
- ארגונים עסקיים - מתן ציוד, תוכנה, שירותים לארגונים
- מכשירים - יצור מכשירי טלקומוניקציה (סלולר, טאבלט וכו')
וואווי הכריזה על הקמת החטיבה לארגונים עסקיים בתחילת 2011, במסגרתה מסופקים ללקוחות פתרונות תשתיות תקשורת, רשתות נייחות וניידות, חוות שרתים ומחשוב ענן ללקוחות הזקוקים לשירותי תקשורת עולמיים.
רשתות טלקום
וואווי מציגה מגוון טכנולוגיות רשתות ופתרונות על מנת לסייע לחברות טלקומוניקציה להגדיל את קיבולת העברת המידע ברשתות שלהן.
טלפונים חכמים וציוד נוסף
חטיבת המכשירים של וואווי מספקת מוצרי מדבקה לספקי שירות שונים. המוצרים כוללים מודמים, ונתבים אלחוטיים, אנטנות, ממירים, טלפונים סלולרים ומוצרי וידאו. וואווי גם מיצרת ומוכרת מגוון מכשירים תחת שמה, כגון: טלפונים חכמים, טאבלטים ושעונים חכמים. בשנת 2015 מכרה וואווי 100 מיליון מכשירים ברחבי העולם. וואווי הייתה גם שותפה בבניית מכשירי Nexus 6P של גוגל. כיום וואווי מיצרת גם רמקולים.[4]
ביקורת ונושאים במחלוקת
זכויות קניין רוחני
בפברואר 2003 תבעה סיסקו מערכות את וואווי על גניבה לכאורה של פטנטים שלה, והעתקת קוד המקור שנעשה בו שימוש בנתבים של סיסקו. על פי הצהרת סיסקו, ביולי 2004 הסירה וואווי את הקוד והתביעה בוטלה.
ביולי 2010 הגישה מוטורולה תביעה מתוקנת, ובה ציינה את וואווי כנתבע-שותף בתיק נגד חברת Lemko בגין גניבה לכאורה של סודות מסחריים. התביעה נגד וואווי בוטלה באפריל 2011. בינואר 2011 וואווי הגישה תביעה כנגד מוטורולה במטרה למנוע העברה של הקניין הרוחני שלה לידי Nokia Siemens Networks, כחלק מהרכישה בסך 1.2 מיליארד דולר של מוטורולה בידי Nokia Siemens Networks. באפריל 2011 חתמו וואווי ומוטורולה על הסכם במטרה לגשר על המחלוקות ביניהן. במסגרת ההסכם, מוטורולה שילמה סכום שלא פורסם, וזאת תמורת הכללת הקניין הרוחני של וואווי כחלק מהמכירה ל-Nokia Siemens Networks.
באפריל 2011 וואווי הגישה תביעה כנגד ZTE בגין הפרת פטנטים. ביום למחרת הגישה ZTE תביעה דומה כנגד וואווי.
חשש ביטחוני
בארצות הברית הועלו חששות על ידי גורמי אבטחה רשמיים, כי ציוד הטלקומוניקציה של וואווי מתוכנן כך שתתאפשר גישה לא-מורשית לממשל הסיני ולצבא הסיני, תוך התייחסות לעובדה כי מייסד החברה רן ז'נגפיי שירת כמהנדס בצבא סין בתחילת שנות ה-80. בשנת 2005 הועלה בבריטניה החשש הביטחוני על ידי המפלגה השמרנית וזאת על רקע הצעתה של וואווי לרכוש את חברת הטלקומוניקציה דאז, Marconi. גם בשנת 2009 הוזכר ציוד החברה כפוטנציאל לסיכון על ידי יו"ר וועדת המודיעין בבריטניה. בדצמבר 2010 וואווי פתחה מרכז לבדיקות אבטחת סייבר במטרה לבדוק את החומרה והתוכנה שלה ולהבטיח כי היא יכולה לעמוד בפני ניסיונות פריצה. חלק מחברי הקונגרס בארצות הברית העלו שאלות בנוגע למיזוג המוצע של החברה עם חברת 3Com, וכן ההתמודדות במכרז של חברת ספרינט בשנת 2010. בנוסף, וואווי ביטלה את הצעת הרכישה של חברת 3Leaf, וזאת בעקבות סקירה של הוועדה להשקעות זרות של ארצות הברית.
בשנת 2011 פרסמה וואווי מכתב פתוח ובו ציינה כי החשש הביטחוני "איננו מבוסס ואיננו מוכח", וקראה לממשל ארצות הברית לחקור כל חשד בנוגע להתנהלות העסקית שלה.
בשנת 2005 נמנע מוואווי לספק ציוד למפעילת סלולר בהודו. בשנת 2010 התעקשה לשכת החקירות המרכזית של הודו לבטל את כל החוזה של וואווי עם אותה מפעילת הסלולר, והיא הגישה מספר כתבי אישום כנגד בכירי המפעילה בגין "ספקות ביושרה וקשרים מפוקפקים עם חברות סיניות". ביוני 2010 ניתן אישור בהודו לספק ציוד טלקום מתוצרת סין, וזאת בתנאי שיעבור בדיקות אצל גורמי אבטחה בינלאומיים כגון Electronic Warfare Associates מקנדה, Infoguard מארצות הברית, ואלטל מישראל.
באוקטובר 2011 דווח על ידי ה"וול סטריט ג'ורנל" כי וואווי הפכה לספק ציוד הטלקומוניקציה המוביל של איראן, כולל אספקת טכנולוגיות ניטור ומעקב. וואווי הגיבה וטענה כי הדבר פורש באופן שגוי: "מעולם לא היינו מעורבים ולא סיפקנו כל שירות הקשור לניטור או סינון בשום מקום בעולם".
בדצמבר 2011 דווח על ידי בלומברג כי ארצות הברית מפעילה תקנות ביטחון מתקופת המלחמה הקרה על מנת לחייב חברות טלקומוניקציה ובכללן AT&T וורייזון למסור מידע סודי על מבנה רשתות התקשורת שלהן, במטרה לאתר סימנים מחשידים לריגול סיני. הפעולה מדגישה את החשש שסין ומדינות נוספות מנצלות את יצוא ציוד התקשורת שלהן לארצות הברית, על מנת שיוכלו להשתיל בתוכו אמצעי ריגול אחר רשתות תקשורת אמריקאיות. וועדת המודיעין של בית הנבחרים של ארצות הברית הצהירה כי יחקרו איומים בטחוניים פוטנציאליים מצד מספר חברות זרות, כולל וואווי. דובר וואווי מסר כי החברה מקדמת בברכה כל חקירה בנושא.
בשנת 2001 נטען כי וואווי הודו פיתחה ציוד טלקומוניקציה עבור הטליבאן באפגניסטן וכי ממשלת הודו החלה לחקור את הנושא. וואווי טענו כי לחברה אין כל קשר לטליבאן וזאת מכיוון שהלקוחות שלה הם רק מפעילי טלקומוניקציה. בדצמבר 2001 הכריזו הרשויות בהודו כי לא מצאו ראיות לכך כי וואווי הודו קיימה קשרים עם הטליבאן.
במרץ 2012 דווח כי ממשלת אוסטרליה הוציאה את וואווי מהשתתפות במכרז עם חברת NBN, חברה שבבעלות המדינה ואחראית על בניית רשת הפס הרחב הלאומית, וזאת בעקבות המלצה של ארגון הביון והביטחון של אוסטרליה.
ב-8 באוקטובר 2012 פרסמה וועדת המודיעין של בית הנבחרים של ארצות הברית דוח המציין כי וואווי מהווה "איום לאומי" בשל הקשרים לכאורה עם ממשל סין. הדוח מציע כי "ייאסר על וואווי לעשות עסקים עם ממשל ארצות הברית" וכן נטען כי וואווי ביצעה לכאורה מגוון עבירות הקשורות להגירה בלתי חוקית לארצות הברית, שוחד, שחיתות, והפרת זכויות יוצרים. במהלך שימוע שנערך לוואווי בוועדה באותו חודש, התבקש דינג שאו-הואה, סגן נשיא וואווי, לפרט מי הם חברי תא המפלגה הקומוניסטית של סין שיושבים בהנהלת החברה, כולל אנשי צבא סינים. דינג השיב שיספקו את הרשימות, אך רשימות שכאלה לא הוצגו בפני הוועדה.[5] עם זאת, דוח שהוזמן על ידי הבית הלבן, לא מצא הוכחות לטענות הריגול שהופיעו בדוח של בית הנבחרים.
ב-9 באוקטובר 2012 דובר של ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר, מסר כי ממשלת קנדה מפעילה תקנות ביטחון לאומי, על מנת למנוע מוואווי להשתתף בפרויקט בניית רשת תקשורת ממשלתית.
ב-25 באוקטובר 2012 פורסם על ידי רויטרס כי על פי מסמכים וראיונות שיש ברשותם, כי מוכר מטעם וואווי הממוקם באיראן ניסה למכור בשנה שעברה ציוד אנטנה אמריקאית שהוטל עליה אמברגו בעברות חברת הסלולר האיראנית MTN Irancell. MTN Irancell טענו כי ביטלו את העסקה עם וואווי ברגע שהבינו כי מדובר בציוד שחל עליו סנקציות וכי הציוד לא סופק. וואווי אישרו כי MTN Irancell ביטלו את ההזמנה.
ביולי 2013 אמר מייקל היידן, ראש הסוכנות לביטחון לאומי לשעבר ודירקטור במוטורולה, כי היה מודע לראיות מוצקות בנוגע לפעילות ריגול של וואווי. בעבר וואווי ומוטורולה היו במחלוקות על קניין רוחני למשך מספר שנים. מנהל אבטחת הסייבר העולמית של וואווי, ג'ון סאפוק, הגיב לאמירתו של היידן כ"מעייפת, לא מבוססת ומכילה לשון הרע", והזמין את היידן ומבקרים נוספים להציג ראיות שכאלה לציבור.
ב-2014 פרסם הניו יורק טיימס ידיעה המתבססת על מסמכים שהודלפו על ידי אדוארד סנודן, ועל פיהם משנת 2007 הפעילה הסוכנות לביטחון לאומי תוכנית מעקב כנגד וואווי. התוכנית כללה פריצה לרשתות האינטראנט של וואווי, כולל רשתות במטה החברה והתקשורת של רן ג'נגפיי.
טיפול בעובדים ובלקוחות
דו"ח שפורסם בספטמבר 2007 על ידי המכון ללימודים אסטרטגיים של צבא ארצות הברית, מתייחס לפעילות וואווי בארגנטינה ומתאר את החברה ככזו ש"יודעת לשחד וללכוד את הלקוחות". הדוח מפרט יחסים עסקיים לא תקינים כגון "טיולים ששולמו במלואם" לסין, ו"מתנות" כספיות שונות, אשר משמשות את וואווי בהמשך "כסוג של סחיטה".
על פי ויקיליקס, בשנת 2006 ניסה לכאורה מנכ"ל Safaricom (חברת סלולר בקניה) מייקל ג'וזף, להאבק לבטל חוזה עם וואווי בשל תוצאות חלשות לאחר ביצוע העסקה, ואשר בעקבות כך ממשלת קניה לחצה עליו לבטל את החוזה.
במאי 2010 דווח כי רשויות הביטחון בהודו החלו לחשוד בעובדי וואווי הסינים, לאחר שגילו כי לעובדי וואווי ההודים אין גישה לחלקים מסוימים במרכז המחקר והפיתוח של החברה בבנגלור. וואווי השיבה שהיא מעסיקה מעל 2,000 מהנדסים הודים ורק 30 מהנדסים סינים במרכז הפיתוח המדובר וכי הם בעלי הרשאות גישה שוות למאגרי המידע והמתקנים.
באוקטובר 2007, 7,000 עובדי וואווי התפטרו ואז הועסקו מחדש בחוזים לטווח קצר, וכך לכאורה ניצלה החברה פרצה בחוק העבודה של סין.
וואווי ישראל
בשנת 2009 הוקם מרכז המחקר והפיתוח של וואווי בישראל, תחת השם "טוגה נטוורקס", החברה פועלת בישראל תחת מעטה חשאיות. בכניסה למשרדי החברה אין שלט עם שם החברה, ואין כל סימן לקשר לחברת וואווי.[6] מאוחר יותר שינתה החברה את שמו של מרכז הפיתוח ל-Tel Aviv Research Center, TRC.
חברת אלפא טלקום, מקבוצת פל, היא היבואנית הרשמית והנציגה הבלעדית של חברת וואווי בישראל. החברה נבחרה לייצג את וואווי בישראל בשנת 2013.
בשנת 2016, וואווי ישראל הודיעה שנתח השוק שלה בישראל עומד על 9%.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- אלפא טלקום - וואווי בישראל, huawei-israel
- אסף גלעד ומאיר אורבך, ההייטק ישראלי, האיום סיני: החברות שצריכות לחשוש, באתר כלכליסט, 8 בדצמבר, 2010
- רמי רוזן ויוני אבישר, השורה התחתונה - שתי הסיניות שגורמות לענקיות התקשורת לרעוד, באתר כלכליסט, 11 באוגוסט, 2011
- סוכנויות הידיעות, סימנטק וחוואווי כבר לא, באתר כלכליסט, 27 במרץ, 2012
- סוכנויות הידיעות, הקונגרס מאשים: יצרניות ציוד תקשורת סיניות מסובסדות על ידי בייג'ינג, באתר כלכליסט, 26 ביוני, 2012
- אסף גלעד, מאחורי הקלעים של טוגה: שכר כפול, חצי מיליון עם החתימה ובוס סיני, באתר כלכליסט, 23 במאי, 2012
- ניצן סדן, ארצות הברית: "חואווי ו-ZTE הסיניות הן סכנה לביטחון הלאומי", באתר כלכליסט, 8 באוקטובר, 2012
- יוסי גורביץ', חואווי תתקשה להנפיק בארצות הברית - בשל הדו"ח שהגדיר אותה כסיכון ביטחוני, באתר כלכליסט, 9 באוקטובר, 2012
- רחל בית-אריה, בייג'ינג ויוסי גורביץ, משבר ציוד התקשורת הסיני: גרסת הסייבר של המלחמה הקרה, באתר כלכליסט, 10 באוקטובר, 2012
- יוסי גורביץ', ZTE לקונגרס: "אולי כדאי שתאסרו על כל החומרה מסין?", באתר כלכליסט, 10 באוקטובר, 2012
- רפאל קאהאן, חואווי Ascend P6: מאסטר קונג-פו, באתר כלכליסט, 4 בדצמבר 2013
- דרור בנגל, הצצה לענק הטכנולוגיה הסיני, באתר ynet, 6 בספטמבר 2015
- גד פרץ, וואווי השיקה את ה-P9, סמארטפון חזק עם מצלמה איכותית, באתר גלובס, 6 באפריל, 2016
- רפאל קאהאן, וואווי מפתיעה: חשפה בשקט את הסלולרי הכי מתקדם ויקר בעולם, באתר כלכליסט, 28 במרץ, 2018
הערות שוליים
- ^ גיא גרימלנד, הכירו את חוואוויי הסינית ומרכז הפיתוח הסודי שלה בהוד השרון, באתר דה מרקר, 21 ביולי 2011
- ^ Huawei, ZTE Provide Opening for China Spying, Bloomberg News, 7 באוקטובר 2012
- ^ היצרנית השלישית: מי את Huawei? | pocket פוקט, באתר pocket.co.il
- ^ https://konimtov.co.il/רמקולים/#3
- ^ משחקי הריגול של וואווי – אפוק טיימס, באתר www.epochtimes.co.il
- ^ חשיפת "כלכליסט" - מאחורי הקלעים של טוגה: שכר כפול, חצי מיליון עם החתימה ..., באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il