דביר (עיר עתיקה)
דְּבִיר (נקראה גם קִרְיַת סֵפֶר ואולי גם קִרְיַת-סַנָּה) הייתה עיר כנענית חשובה ביותר מדרום לחברון, במעמד דומה לזה של חברון ולכיש. התנ"ך מספר כי העיר נכבשה בידי כוחותיו של יהושע בן נון והייתה עיר חשובה בנחלת שבט יהודה שניתנה לכוהנים.
דְּבִר במקרא
דביר היא אחת הערים הבודדות שקיימות בידנו עדויות מפורטות במקרא לגבי נסיבות כיבושה (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ט"ו-י"ט ותיאור מקביל בספר יהושע, פרק י', פסוקים ל"ח-ל"ט ובספר שופטים, פרק א', פסוקים י"א-ט"ו).
בנוסף, דביר מוזכרת בתנ"ך כאחת מ-31 הערים אשר כבש יהושע בן נון: ”וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדָה...וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד... (יהושע, י', ל"ח-ל"ט)”. לעומת זאת, בהמשך הספר (ט"ו, ט"ו-י"ט), וכן בספר שופטים (א', י"א-ט"ו), נאמר שעתניאל בן קנז כבש את העיר. מפרשי המקרא נחלקו בביאור הסתירה. יש מהם הסוברים כי הכוונה לאותו כיבוש שנעשה בידי עתניאל, אלא שבמהלך המלחמה מיוחס הכיבוש ליהושע שניהל את הכיבושים[1], ויש מהם הסוברים כי יהושע כבש את העיר עצמה, ועתניאל כבש את "שדותיה וחצריה" (ערים שאינן מוקפות חומה, וממוקמות סביב עיר גדולה המוקפת חומה)[2], או שמדובר בשתי ערים נפרדות הנושאות את אותו השם[3].
דביר נזכרת ברשימת ערי יהודה, בקבוצה 5 היא קבוצת דרום ההר, בספר יהושע, ט"ו, מ"ט. כמו כן דביר הייתה אחת משלוש עשרה ערי הכהנים שניתנו מאת בני יהודה[4], ובכך שימשה גם כעיר מקלט[5].
דביר מוזכרת גם כאחת מהערים עליהן נאמר: "וַיַּכְרֵת אֶת-הָעֲנָקִים מִן-הָהָר" (יהושע, י"א, כ"א).
קִרְיַת סֵפֶר ו"קִרְיַת-סַנָּה"
העיר נודעה גם בשם קִרְיַת סֵפֶר או קִרְיַת-סַנָּה, כפי שמצוין בספר יהושע: ”וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר, וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר (יהושע, ט"ו, ט"ו)”. בתקופת התנחלות השבטים, נכללה העיר בתחומו של שבט יהודה (יהושע, ט"ו, מ"ט) ”וְדַנָּה וְקִרְיַת-סַנָּה, הִיא דְבִר”. קִרְיַת-סַנָּה אינו אלא שיבוש של השם קִרְיַת סֵפֶר, שיבוש הנובע מדמיון צלילים (הומויטלאוטון) לדַנָּה המופיעה קודם לכן[6].
זיהוי התל
במחצית השנייה של המאה ה-19 זיהה הארכאולוג קלוד קונדר את דביר המקראית עם הכפר דאהרייה, בהר חברון[7].
זיהוי זה עמד בעינו עד שנת ה'תרפ"ד (1924), בה הציע ויליאם פוקסוול אולברייט לזהות את תל בית מירסים עם דביר המקראית[8]. הזיהוי של אולברייט התקבל בזמנו על דעת כל החוקרים בהיותו תל כנעני מובהק שהושמד בשריפה גדולה בסביבות שנות כיבוש יהושע (ב'תפ"ח-ב'תצ"ה). במשך השנים הועלו ספקות ביחס לתיארוך של אולברייט. ב-1951 עלה קיבוץ השומר הצעיר על הקרקע כ-10 ק"מ מדרום-מערב לתל. ועדת השמות הממשלתית סירבה לבקשת אנשי הקיבוץ לקרוא לו "דביר" כשם התל, בשל היותו רחוק מדי, והסכימה לכנות אותו דבירה, לאמור "בדרך לדביר".
בשנת ה'תשכ"ח (1968) החלה משלחת ארכאולוגית בראשותו של משה כוכבי לבצע סקר ארכאולוגי בדרום הר חברון. גולת הכותרת של הסקר הייתה זיהוי דביר המקראית בחירבת רבוד (נ"צ 1515/0933) הסמוכה לכפר רבוד. העולם הארכאולוגי מעדיף, ככלל, את זיהויו של משה כוכבי שנראה מתאים יותר מבחינות שונות. אולם אין תמימות דעים בקרב החוקרים ביחס למיקומה האמיתי של דביר המקראית, ובפרט אולברייט עמד על זיהויה בתל בית מרסים. מאז מותו של אולברייט אין שום ויכוח רציני במחקר על זיהויו של כוכבי.
הממצא הארכאולוגי ב"תל דביר" (ח'רבת רבוד) ופירושו
תל דביר הוא תל קדום השוכן על אפיקו של נחל חברון, כ-8 ק"מ צפון-מערבית לכפר הפלסטיני א-סמוע וכ-3 ק"מ מערבית לעתניאל בדרום בהר חברון. התל מזוהה כאמור על ידי החוקרים עם העיר המקראית דְּבִיר.
הישוב במקום התקיים ברציפות מתקופת הברונזה העתיקה (על כך מעידים שלל ממצאים ארכאולוגיים, ובעיקר בית קברות מהתקופה שנחשף מזרחית לתל בשנת 1968–1969 על ידי המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב), למעט תקופה קצרה של חורבן בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, ועד לחורבן הבית הראשון.
בתקופת ממלכת יהודה, במאה ה-9 לפנה"ס בוצרה העיר באופן משמעותי, על כך מעידים שרידי החומה העבה שנחשפה על גבי התל. החומה הקיפה שטח בגודל של כ-50 דונם, המעיד על גודלה של העיר באותה תקופה. אך כאמור תקופה קצרה אחר כך חרבה דביר, במסגרת מסע המלחמה שערך סנחריב מלך אשור, בממלכת יהודה בסביבות שנת 701 לפנה"ס.
דביר נושבה מחדש במאה ה-7 לפנה"ס, בוצרה על ידי חומה חדשה ואף התפשטה אל מעבר לתחום חומותיה, כפי שניתן לראות עד היום, בשרידי הרובע מצפון - מערב לתל.
בשנת 586 לפנה"ס חרבה דביר בשנית, הפעם בידי נבוכדנצאר מלך בבל, בדומה לשאר ערי יהודה. העיר נושבה לפרק זמן קצר, בתקופת שיבת ציון, אולם היישוב במקום היה דליל בהשוואה לקודמו ולא האריך ימים.
לקריאה נוספת
- משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89.
- משה כוכבי, חרבת רבוד היא דביר, בתוך יוחנן אהרוני (עורך), חפירות ומחקרים מוגשים לפרופ' שמואל ייבין, תל אביב, 1973
- אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993
- ספר יהושע, פרקים י', ט"ו.
- איתן אבניאון, המילון האנציקלופדי של המקרא, הוצאת איתאב - בית הוצאה לאור, 2003.
קישורים חיצוניים
- תל דביר מתוך האתר עידן התנ"ך.
- תצלום של תל דביר מתוך האתר עידן התנ"ך.
הערות שוליים
- ^ רד"ק, יהושע, יא, כא.
- ^ מלבי"ם, יהושע, י, לז.
- ^ רלב"ג, שופטים, א, יא.
- ^ יהושע, כ"א, ט"ו; דברי הימים א', ו', מ"ג.
- ^ עיין תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י' עמוד א'.
- ^ אנציקלופדיה מקראית ב: 588
- ^ Conder, C.R., The Royal Cnaanite and Levitical City of Debir, PEFQ 1875 pp.48-56
- ^ William F. Albright, The Excavations of Tell Beit Mirsim II, The Bronze Age, AASOR 17 (1938)
| ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני | ||
|---|---|---|
| תשע ערים משבט יהודה ושמעון | חברון • לִבְנָה • יַתִּר • אֶשְׁתְּמוֹעַ • חלן • דְּבִר • עין • יֻטָּה • בית שמש | |
| ארבע ערים משבט בנימין | גבעון • גבע • עֲנָתוֹת • עַלְמוֹן | |
| כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני | מירון • ציפורי • פסוטה • עילוט • בית לחם הגלילית • יודפת • עיילבון • שדה עמודים • חירבת אירביד • כאבול • כפר כנא • צפת • תל מעון (טבריה) • שיחין • מע'אר • חרבת יבנית • כפר ממלח • נצרת • עראבה • מגדל • כוכב הירדן - כאוכב אל הווא • כפר ענאן • תל צלמון • חמי טבריה (חמת אריח) | |
דביר (עיר עתיקה)35076949Q4221915