המלחמות הסוריות
| תאריכים | 275 לפנה"ס – 200 לפנה"ס (כ־75 שנים) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | קוילה סוריה | |||||
| תוצאה | ניצחון סלאוקי | |||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש קוילה סוריה בידי האימפריה הסלאוקית | |||||
| ||||||
המלחמות הסוריות הן שש מלחמות בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, שהתחוללו בין השנים 275 לפנה"ס ל-200 לפנה"ס.
רקע
לאחר מותו של אלכסנדר הגדול, התחלפה השליטה על קוילה סוריה כמה פעמים ובסופו של דבר היא הייתה לנחלתו של בית תלמי, מלכי מצרים. המלכים הסלאוקים טענו שהארץ הובטחה להם מכוח הסכמים שנכרתו בינם לתלמיים, אך למרות זאת התלמיים סירבו לוותר על חבל ארץ זה. בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. כתוצאה מכך פרצו שש מלחמות בין הסלאוקים לתלמיים.
המלחמה הסורית הראשונה
ערך מורחב – המלחמה הסורית הראשונה
בשנת 275 לפנה"ס הובילה המחלוקת על השליטה בארץ ישראל למלחמה הסורית הראשונה. תלמי השני חדר לממלכה הסלאוקית עד לצפון סוריה, אולם לאחר הניצחון של אנטיוכוס הראשון על הגאלטים, הוא הצליח לסלק את התלמים מצפון סוריה ולייצב מחדש את שלטונו. המלחמה לא שינתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.
המלחמה הסורית השנייה
- ערך מורחב – המלחמה הסורית השנייה
לאחר שבמלחמה הסורית הראשונה לא נוצר שינוי מהותי בין האימפריה הסלאוקית למצרים התלמיית, שיתף אנטיוכוס השני פעולה עם אנטיגונוס גונאטס מלך מוקדון, וכן עם עמים נוספים מאסיה הקטנה ומאיי הים האגאי, כמו רודוס, שרצו לבלום את ההתפשטות של הממלכה התלמית לאורך חופי אסיה הקטנה. במלחמה הסורית השנייה התרחשו רוב העימותים בזירה הימית של הים האגאי. ביבשה, אנטיוכוס השני הצליח להעתיק את קו הגבול דרום לאזור בין ביירות לצידון. לבסוף, בשנת 252 לפנה"ס נחתם הסכם שלום, שבו בריניקי, בתו של תלמי השני, נישאה לאנטיוכוס השני. הסכם זה לא החזיק מעמד בגלל מאבקי החצר באימפריה הסלאוקית. אנטיוכוס השני מת באופן מסתורי בזמן ביקור באחוזה של אשתו הראשונה, לאודיקה. היא הכריזה על בנה סלאוקוס השני, למלך על אסיה הקטנה, והיא שכנעה את אנשי החצר באנטיוכיה להרוג את בריניקה ואת בנה הקטן, ולהכתיר את בנה סלאוקוס השני כמלך האימפריה הסלאוקית, אירועים אלו הביעו לפרוץ המלחמה הסורית השלישית
המלחמה הסורית השלישית
- ערך מורחב – המלחמה הסורית השלישית
המלחמה הסורית השלישית פרצה כשתלמי השלישי פלש לשטחי האימפריה הסלאוקית, בזמן שסלאוקוס השני היה באסיה הקטנה כדי לבסס את שלטונו. תלמי השלישי פלש לצפון סוריה והשתלט על אנטיוכיה הבירה. סלאוקוס השני הצליח לגרש את התלמיים מהבירה והאזור. אולם התלמיים הצליחו להחזיק בעיר הנמל סלאוקיה. בזמן העימות פרץ גל של מרידות במזרח האימפריה, הארצות ממזרח לים הכספי התנתקו מהאימפריה הסלאוקית ועברו לשלטונם של הפרתים. סלאוקוס השני הקדיש את כל מרצו לדכא את המרידות במזרח.
המלחמה הסורית הרביעית
- ערך מורחב – המלחמה הסורית הרביעית
בשנת 219 לפנה"ס, הכריז אנטיוכוס השלישי על מלחמה נוספת עם מצרים התלמיית. ההחלטה לפתוח במלחמה זו, המכונה "המלחמה ההסורית הרביעית", נתגבשה לאחר שבחצר אנטיוכוס נוצר הרושם כי תלמי עומד מאחורי אכאיוס, דודו של אנטיוכוס, אשר הכריז עצמו למלך על הטריטוריות של האימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה (טורקיה של ימינו) ושאף להלחם באנטיוכוס על השליטה באימפריה.
אנטיוכוס שאף להחזיר לעצמו את השליטה בחלקים שאבדו לאימפריה מימי שלטונו של סלאוקוס הראשון. הוא ביקש לנצל את חולשתה של מצרים, שנבעה מאי שקט ציבורי ומבעיות בחילופי השלטון התלמיי.
מסע כיבושים
אנטיוכוס כבש בחזרה את עיר הנמל סלאוקיה וכן ערים בארץ ישראל ובעבר הירדן המזרחי. במטרה למשוך זמן בו יוכלו המצרים לארגן צבא מתאים למאבק באנטיוכוס, הם החלו בדיוני סרק על הסכם בין הצדדים, תוך העמדת פנים כי בכוונתם להתפשר עם אנטיוכוס. בו בזמן אימנו המצרים כ-20,000 ילידים מצרים לשירות במערך הפלנקס בצבא תלמי.
קרב רפיח
- ערך מורחב – קרב רפיח
בקיץ 217 לפנה"ס, כאשר אנטיוכוס השלישי עוד היה עסוק בכיבושיו בארץ ישראל, נודע לו על צבאו של תלמי הרביעי, המתעתד להלחם בו, והוא נזדרז לאסוף את צבאו והציבו מול צבאו של תלמי בקרב רפיח. הקרב נערך ביום ה-22 ביוני 217 לפנה"ס, ליד העיר רפיח, ובעקבותיו זכו המצרים לשוב ולשלוט על קוילה-סוריה. אנטיוכוס נחל מפלה קשה שגרמה לו לאבד את כל הישגיו עד כה, והוא נסוג צפונה ללבנון.
המלחמה הסורית החמישית
- ערך מורחב – המלחמה הסורית החמישית
- ערך מורחב – קרב בניאס
ב-205/204 לפנה"ס עלה תלמי החמישי, והוא רק בן 5, על כיסא המלכות במצרים. עלייתו לוותה באי יציבות והעוצר שהשתלט על הממלכה לא היה מוכשר לנהלה. אנטיוכוס השלישי מלך הממלכה הסלאוקית ראה את חולשת השלטון במצרים כהזדמנות להתפשטות טריטוריאלית והוא כרת ברית סודית עם פיליפוס החמישי לחלוקת ממלכת תלמי מתוך כוונה לנצל את חולשת הנהגת מצרים כדי לכובשה ולחלקה בין שתי הממלכות.
בהתאם להסכם פלש אנטיוכוס לקוילה-סוריה ופיליפוס פלש לאיים הקיקלאדיים ולמספר ערים בתראקיה שהיו כפופות לשלטון התלמיים. אנטיוכוס הצליח להביס את הכוחות התלמיים בקרב בניאס ליד מקורות נהר הירדן ולהשתלט על לבנון וארץ ישראל, בנוסף הוא כבש מספר ערים בקיליקיה וליקיה שהיו כפופות למצרים. בתגובה פנו יועציו של תלמי בבקשת עזרה אל רומאים ואלו שיגרו משלחת בראשותו של מרקוס אמיליוס לפידוס והוא דרש הפסקה של המלחמה.
כתוצאה מחששו מהתערבות רומאית הגיע אנטיוכוס להסכם שלום עם תלמי בשנת 199 לפנה"ס. לפי הסכם השלום תלמי יתחתן עם קלאופטרה בת אנטיוכוס וכחלק מהסדר הנישואים יקבל את ארץ ישראל ולבנון כנדוניה מצד אבי הכלה. הנישואים נערכו בשנת 193 לפנה"ס, אולם בסופו של דבר אנטיוכוס לא עמד בהסכם וסירב להחזיר את השטחים למצרים.
המלחמה הסורית השישית
- ערך מורחב – המלחמה הסורית השישית
רקע
הרקע המיידי לפרוץ המלחמה היה התבוסה המוחצת של הממלכה הסלאוקית במלחמה נגד הרומאים. הסכם אפמאה שנחתם בשנת 188 לפנה"ס בין רומא לממלכה הסלאוקית וסיים את מעשי האיבה הותיר את הממלכה הסלאוקית פגועה ומוכנה להתפרקות בגל מרידות פנימיות. בנוסף לכך, אנטיוכוס הרביעי, המלך הסלאוקי, עלה לשלטון רק כמה שנים מוקדם יותר ועדיין היה צעיר ולא מנוסה, כך לפחות בעיני המצרים שביקשו לנצל את התקופה לעימות עם הסלאוקים.
בנוסף לחולשה מדינית זו, אחותו של אנטיוכוס הרביעי, קלאופטרה, שהייתה העוצרת של בנה הצעיר, תלמי השישי במצרים, נפטרה בשנת 173 לפנה"ס. הסיעה האנטי-סלאוקית במצרים ביקשה להשיב את קוילה-סוריה שאבדה אך לפני דור אחד בעת המלחמה הסורית החמישית. הכנות נמרצות נעשו באלכסנדריה להשבת הטריטוריה האבודה והשבת היוקרה המדינית שספגה מכה קשה בעת שלטונו של תלמי החמישי. אנטיוכוס חשש מההתפתחות העניינים במצרים וערך הכנות להדיפת הסכנה המצרית.
אנטיוכוס ניסה לבסס את מעמדו בזירה הבינלאומית ושלח את מלאגר לשתי שליחויות דיפלומטיות רומא. אחת בשנת 170 והשנייה בשנת 169. מטרת השליחות הייתה לשכנע את הסנאט הרומי שהתוקפן האמיתי בסכסוך בקוילה-סוריה הוא מצרים ולא אנטיוכוס. גם המצרים לא עמדו מהצד וגם הם שלחו משלחת דומה לסנאט. הרומאים היו עסוקים במלחמתם בפרסאוס מלך מוקדון שדרשה כוחות נוספים ובשלב מסוים עשרות אלפי חיילים רומאים הועסקו בזירה המקדונית. המאבק שטרם הוכרע דרש זהירות מצד הרומאים כי ייתכן שהיו נזקקים לסיוע של מעצמות הלניסטיות במאבקם נגד מוקדון. בסופו של דבר החליטו הרומאים להעביר את העניין לטיפולו של קווינטוס מרקיוס פיליפוס, קונסול של שנת 169, שעמד לצאת ליוון.
מהלך המלחמה
המצרים לא המתינו לסיום תפקידה של המשלחת הדיפלומטית שלהם ופלשו לקוילה-סוריה. אנטיוכוס שציפה את ההתפתחות יצא לקראת המצרים בראש צבא גדול. הצבאות נפגשו ליד פלוסיום, עיר בדלתה של הנילוס על גבולה המזרחי של מצרים. קרב פלוסיום (169 לפנה"ס) הסתיים בתבוסה מוחצת לצבא המצרי. המבצר עמד עדיין בדרכו של אנטיוכוס, אך היה ברור שמצב זה לא ימשך זמן רב. בהלה אחזה את החצר המצרית והמלך הצעיר תלמי השישי הועלה על ספינה כדי לחמוק מהאויב הסלאוקי. למרות ניסיון הבריחה, לכד הצי הסלאוקי את הספינה ותלמי נפל בידיו של אנטיוכוס.
התבוסה הצבאית בשערי מצרים ובריחתו הביאו להתמרמרות אדירה באלכסנדריה. משראו שמלכם החוקי נטש אותם לחסדי הפולש הכתירו למלך את אחיו הצעיר, לימים המלך תלמי השמיני, שהיה בן 12 או 13 בעת האירוע. הם כינוהו אאוגרטס, על שמו של תלמי השלישי, שנחל הצלחות רבות במלחמה הסורית השלישית נגד הסלאוקים. האמצעים האלה לא עזרו למצרים כי אנטיוכוס הציג עצמו כמי שתומך בשליט החוקי על פני האוזורפטור.
המצודה החזקה של פלוסיום עדיין עמדה בדרכו של הצבא הסלאוקי הפולש. במקום להטיל עליה מצור או להסתער על חומותיה, בחר אנטיוכוס בדרך עקיפה לכבוש את העיר המבוצרת. אנטיוכוס ניצל את המצב העדין הזה בעיר ונכנס אליה בעורמה. עם נפילת פלוסיום כבש אנטיוכוס את מצרים והטיל מצור על אלכסנדריה. המצרים שלחו משלחת לרומא בתקווה שזאת תתערב לטובתם בסכסוך. למרות המצור והתנאים הקשים, העיר החזיקה מעמד ואנטיוכוס נאלץ לחזור. כמו כן, משלחת רומית בראשות של גאיוס פופיליוס לינאס, שהייתה באלכסנדריה ביקשה ממנו לא לכבוש את העיר. אנטיוכוס השאיר חיל מצב חזק בפלוסיום, השאיר את תלמי השישי כשליט-בובה, ויצא את גבולות מצרים עוד באותה השנה.
תוכניותיו של אנטיוכוס לא עלו יפה. תלמי השישי שלח משלחת לאלכסנדריה והגיע להסכם שלפיו שלט במשותף עם תלמי השמיני. בשנת 168 הנחית אנטיוכוס צבא בקפריסין, שהייתה בשליטת התלמיים וכבש אותה. כמו כן, פלש בפעם השנייה למצרים. המצרים ניסו לגייס צבא נוסף ואף נעשה ניסיון לגייס 1,200 שכירי חרב ביוון. המצרים לא יצאו לקרב נגדו, אלא הסתפקו בשיחות דיפלומטיות. אנטיוכוס, שחש שידו על העליונה הציב אולטימטום ודרש לקבל את קפריסין ואת פלוסיום, שכבר היו תחת שלטון כוחות הכיבוש שלו. משפקע זמן האולטימטום והמצרים לא נענו לדרישותיו, פקד אנטיוכוס על חייליו להתקדם לתוך מצרים.
הרומאים לא רצו לעמוד מנגד כשאנטיוכוס מבסס מחדש את העוצמה הסלאוקית. הסיום המוצלח של המלחמה המקדונית השלישית שחרר מכוחות רומים רבים וגאיוס פופיליוס לינאס, ראש המשלחת שביקרה בשנה שעברה באלכסנדריה, שהה באי דלוס בים האגאי. משנודע לו על ההתפתחויות במצרים הפליג מיד דרומה ופגש את אנטיוכוס בדרכו לאלכסנדריה במקום שנקרא אלאוסיס. הוא הצליח לכפות על אנטיוכוס להתפנות ממצרים בפקודת הסנאט הרומי. אנטיוכוס שלא רצה להסתכן בעימות ישיר עם רומא נאלץ להיכנע. הרומאים לא הסתפקו בנסיגתו של אנטיוכוס ממצרים, אלא אף דאגו להחזיר את קפריסין לידי התלמיים.
לקריאה נוספת
- בר-כוכבא, בצלאל, "המלחמות הסוריות" - מלחמת מאה השנים בין המעצמות הגדולות על גורל דרום סוריה וארץ ישראל: 200-301 לפנה"ס, זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ-ישראל, 2007 (תשסז), עמ' 61-86
21130418המלחמות הסוריות