שערנת
שערנת (באנגלית: Trichinosis, או גם trichinellosis), היא מחלה טפילית הנגרמת מאכילת בשר חזיר או בשר ציד נא או שלא בושל מספיק, שהיו נגועים בזחלים של תולעת עגולה מסוג Trichinella spiralis (שערונית). ההידבקות במחלה זו נפוצה אצל אוכלי חזיר במקומות בהם נהוג לאכלו נא או כזה שלא בושל דיו, בעיקר מקומות בהם אוכלים ירך חזיר או נקניקיות חזיר כחלק מהתפריט המקובל.
סימנים ותסמינים
ניתן לחלק את התסמינים לשני סוגים: כאלה הנגרמים על ידי התולעים במעי, וכאלה הנגרמים על ידי התולעים בשאר חלקי הגוף.
במעי ההידבקות יכולה לגרום ל:
לאחר מכן, כשהתולעים יוצרות שלפוחיות ברחבי הגוף יכולים להופיע תסמינים כמו:
- כאבי ראש, חום, צמרמורות, שיעול, נפיחות בעיניים, כאבי פרקים וכאבים בשרירים, דימומים דקים, גרד ועליה במספר תאי הדם הלבנים.
אם התולעים חודרות לתאי עצב הן לא שורדות, אך החולה עלול ללקות באטאקסיה (איבוד שליטה בשרירים) ואף עלול להיגרם שיתוק נשימה. במקרים חמורים הדבר עלול לגרום למוות. גם פגיעה ברקמות הלב עלולה לגרום למוות.
במקרים קלים ובינוניים, רוב התסמינים נעלמים בתוך מספר חודשים, אם כי העייפות, החולשה והשלשולים עלולים להשאר לזמן ארוך יותר.
תקופת הדגירה
התסמינים במעי יכולים להופיע תוך יום-יומיים מההידבקות. תסמינים נוספים מופיעים בדרך כלל בין שבועיים לשמונה שבועות לאחר אכילת הבשר הנגוע. התסמינים יכולים להופיע בצורה קלה מאד או קשה בהתאם לכמות הזחלים שנכנסו לגוף. לרוב, מקרים קלים של שערונית אינם מאובחנים כהלכה ומיוחסים לשפעת או מחלות נפוצות אחרות.
מחזור החיים
התולעת יכולה לפגוע בכל סוג של יונק שאוכל בשר המכיל את הזחלים שלה (אשר נמצאים בשלפוחיות קטנות). כאשר השלפוחיות מגיעות לקיבה, החומצה שבמיצי העיכול ממסה את הקרום הקשה של השלפוחית והזחלים הצעירים משתקעים, בתוך יום-יומיים, במעי הדק, שם הם מתבגרים. לאחר הרבייה, הנקבות הבוגרות יוצרות זחלים, שחודרים דרך דופן המעי ונעים דרך מערכת הלימפה למחזור הדם שם הם מחפשים להם תא מתאים. הזחלים יכולים לחזור לכל תא, אך הם יכולים לשרוד רק בשרירי שלד. בתוך תא שריר התולעת מתגלגלת וגורמת לתא לפעול כרצונה, באופן דומה לזה של וירוס. התא מכונה כעת nurse cell והוא גורם להיווצרות רשת של כלי דם סביבו, המזינים את הזחל שבתוכו.
גורמי סיכון
אכילת בשר נא או שלא בושל דיו, בעיקר חזיר, חתולי בר, שועל, כלב, זאב, סוס, כלב ים או סוס ים מעלה את הסיכון ללקות בשערוניות. זו הדרך היחידה ללקות במחלה, והיא אינה מידבקת (פרט לאכילת בשר אדם נגוע). אפילו אכילת צואה של אדם נגוע אינה יכולה להעביר את המחלה שכן התולעים הבוגרות, כמו גם הזחלים מחוץ לשלפוחיות, אינם יכולים לשרוד בקיבה.
אבחון
בדיקת דם או ביופסיה של השריר יכולה לגלות שערוניות. בדיקת צואה יכולה לגלות תולעים בוגרות - אורך הנקבות הוא כ-3 מ"מ והזכרים כמחצית מכך.
טיפול
ניתן לטפל בסימפטומים בעזרת אספירין וקורטיקוסטרואידים. Thiabendazole יכול להרוג את התולעים במעי; אולם אין טיפול שהורג את הזחלים.
תפוצה
ההידבקות הייתה בעבר נפוצה מאוד. אולם כיום היא יחסית נדירה. בין השנים 1991–1996 דווחו בארצות הברית תריסר מקרים בשנה בממוצע. מספר המקרים הולך ופוחת בשל חקיקה שאוסרת הזנת חזירים במזון המכיל בשר נא, שימוש נרחב יותר בבשר חזיר מוקפא, ועירנות הציבור לסכנה שבאכילת בשר חזיר נא או לא מבושל דיו. על כן, בשנים האחרונות המקרים המדווחים קשורים יותר לאכילת בשר ציד ולא לבשר חזיר.
בפברואר-מרץ 2002 אירעה התפרצות של תחלואה בשערנת בקרב עובדים תאילנדים במושב שדה יצחק שאכלו בשר ציד נא. מתוך 120 העובדים חלו 30 במחלה ונזקקו לטיפול בבית חולים. הם סבלו מכאבי שרירים וחולשה. בדיקות הדם שלהם הראו רמות גבוהות של אנזים השרירים קראטין פוספוקינאזה (cpk), כביטוי לנזק בשרירים, אאוזינופיליה (עליה במספר האאוזינופילים בספירת הדם) המעידה על זיהום טפילי וערכים גבוהים של נוגדנים לשערוניות. זו הייתה ההתפרצות הגדולה ביותר של שערנת בארץ עד כה.
מניעה
- בישול מוצרי בשר עד שהנוזלים היוצאים מהבשר הם שקופים או עד לטמפרטורה פנימית של 62° צלזיוס (144° פרנהייט)
- הקפאת בשר חזיר שעוביו עד 15 ס"מ למשך 20 יום בטמפרטורה של 15°- צלזיוס (5° פרנהייט) או שלושה ימים בטמפרטורה של 20°- צלזיוס (4°- פרנהייט)
- בישול ממושך של בשר ציד. הקפאת בשר ציד, בניגוד להקפאת בשר חזיר, לא בהכרח תהרוג את כל התולעים
- הזנת בעלי חיים שנועדו למאכל רק בבשר מבושל
- מניעת חזירים מלאכול נבלות של בעלי חיים אחרים, כולל עכברושים, שעלולים להיות גם הם נגועים בשערוניות
- ניקוי יסודי של מטחנות בשר בטרם השימוש ואחריו
שיטות עיבוד מזון כמו המלחה, יבוש, עישון או בישול בתנור מיקרוגל לא בהכרח הורגות את כל התולעים.
קישורים חיצוניים
שערנת20686956